כמעט חודש לאחר שהצילו את חייו צוות ניידת טיפול נמרץ של מד"א, הפראמדיק אלכס קוסינוב, החובש הבכיר אלעד אלפסי והמתנדבת זוהר זוביב התרגשו לראות היום את החייל מיכאל שובל שער כשהוא מחויך וחיבקו אותו.
"אתם הגיבורים שלי, נולדתי מחדש", אמר מיכאל בהתרגשות לשלושה.
פראמדיק מד"א אלכס קוסינוב שיחזר בפני מיכאל את מה שקרה במהלך האירוע: "אני במד"א קרוב ל 10 שנים, טיפלתי במקרים קשים, אבל אותך אני לא אשכח, האירוע הזה נחרט לי בזיכרון. טיפלנו בך תחת אש כשפצמ"רים נפלו במרחק של מטרים בודדים מהאמבולנס.
"באותם רגעים ידעתי רק דבר אחד, שאני חייב להציל לך את החיים ולהביא אותך מה שיותר מהר לבית החולים. הייתי חייב להתנתק מרעש הפיצוצים ומכל מה שקורה מסביב ולהתרכז אך ורק בטיפול בפציעות הקשות שספגת. הענקנו לך טיפול רפואי מציל חיים, הרדמתי והנשמתי אותך והתפללתי שזה יגמר טוב. זה מרגש ומחמם את הלב לראות אותך היום כשאתה יושב, מחייך ובקרוב תעמוד ותחזור ללכת. אני שמח מאוד לראות אותך היום, זה נותן לנו את הכוח והמוטיבציה להמשיך ולהציל חיים. לא חלמתי שנהיה כאן היום יחד ונדליק את שמונת נרות החנוכה עם החיוך המיוחד שלך ובשמחה, זה בהחלט נס חנוכה."
החייל הפצוע והפרמדיק צילום: דוברות מד"א
החייל שעבר עם משפחתו מאשדוד לגן יבנה לפני כשנתיים, התרגש עד מאד מהמפגש עם מי שהצילו את חייו והתלוצץ עם הצוות של מד"א: "אני זוכר את הנהיגה המהירה של אלעד החובש ואת הקפיצות בדרך, את הקול הרגוע שלך אלכס עד שהרדמת אותי ואת זוהר המתנדבת שישבה לצידך. אני לא באמת יכול להודות לכם במילים על מה שעשיתם למעני באומץ ובנחישות. אתם הגיבורים שלי, אתם אלופים, תודה רבה."
החייל הפצוע והפרמדיק צילום: דוברות מד"א
גם אמו של שובל מיכאל לא הצליחה להסתיר את התרגשותה: "אני מודה לכם מעומק ליבי. המשיכו לעשות חסדים כאלה. פשוט הצלתם אותו. לולא המסירות שלכם והטיפול שהענקתם לו בשטח לא היינו כאן היום, אתם ממש המיילדים החדשים שלו."
הזמר יגאל בשן נפטר בגיל 68 בביתו בתל אביב בנסיבות טראגיות. בשן היה חתום על שירים רבים, מהם להיטים ידועים. בשנות ה-80 הוא גם כיכב בתכנית הטלוויזיה האהובה לילדים ולנוער "הופה היי".
אבי טולדנו, זמר ומלחין ישראלי מגן יבנה, נפרד: "היינו בלהקות צבאיות מקבילות, יגאל בשן היה סולן בלהקת פיקוד צפון, שלמה ארצי היה בחיל הים, אני הייתי בשריון, היינו סביב אותו הגיל ונפגשנו על הבמות. באותה התקופה היו הרבה נבחרות של אמנים שהופיעו על אותה הבמה. מחוץ לבמה היינו נפגשים המון, בפינתי, בדיזינגוף, אחר כך מול העירייה, היינו משחקים שש- בש, נפגשנו המון באותה התקופה. אני גם מכיר את מיקה אשתו שבאו אלינו לפעמים".
טולדנו מוסיף: "יגאל הוא ג'נטלמן אמיתי, איש מוכשר וזמר אדיר שתרם רבות בלהיטים שלו לזמר העברי, וחבל שהלך בצורה כל כך טראגית".
טולדנו
"לצערי, לא היה בינינו שיתוף פעולה מוזיקלי, אפילו שמו אותנו אחד מול השני כמו את ירדנה ועופרה, היינו שני חברים מובילים בלהקות, הייתה תקופה שבאמת היינו מתחרים. היו אלו שהעריצו את יגאל והיו אלו שמעריצים לטובתי, וזה היה משעשע אותנו, כי אחר כך היינו נפגשים ומדברים על זה".
היוצר והזמר האשדודי אלדן מימוני כבר עבר כמעט הכל בחיים, אבל תמיד בוחר להישאר אופטימי. אלדן מגיע לראיון מלווה במנהלת אישית ואשת יחסי ציבור שלו לי וייסגרוס על חוף הים ביום חורפי וגשום, אך האור וברק שבעיניים מסגירים בו אישיות ייחודית כבר מהתחלה.
אז איפה בעצם גדלת ואיך הגעת לכל עניין המוסיקה?
אשדודי מגיל 0, התחלתי לכתוב ולהלחין שירים מגיל נורא צעיר. ההורים שלי דחפו אותי בשלב מסוים ללמוד על מספר כלי נגינה בקונסרבטוריון באשדוד.
הם כיוונו אותי יותר לכיוון הקלאסי. אני פחות התחברתי…זה קצת עצוב אבל לא מצאתי לעצמי מסגרת פרשתי ממסגרת הלימודים כבר בכיתה יא', לאחר מכן שירתתי בצבא כלוחם במג"ב. ויצא לי לעבוד בעבודות הכי ביזאריות ומזדמנות.
ואז פתחת את "אופנת עלמה"? החנות לאופנת גברים?
רחוק מזה, פתחתי לפני שני עסקים שכשלו, אבל אמרתי לעצמי אני לא מתייאש.
אלדן צילום: מוטי קדוש
אז נושא האופנה קרוב לליבך, איפה זה עומד היום?
אני מאוד אוהב את התחום הזה, ולא פוסל שום דבר בעתיד. בשלב מסוים החלטתי שאת מירב המאמצים אני מעדיף להשקיע באהבה הכי גדולה שלי , שזו המוזיקה. אני מאמין ששני התחומים ישתלבו בעתיד.
אם כבר מוסיקה לאיזה ז'אנר אתה הכי מתחבר ומשתייך ?
ת: כמו שאמרתי בשיר ELDANMIM "לא שייך פה לשום סצינה", מאמין שאני מביא משהו מקורי ושונה ואם כבר סגנונות דומים אז רגאטון וטראפ. אבל גם יצא לי לכתוב שירים לאומנים מהז'אנר הים תיכוני והחרדי. מאוד חשוב לי שכל פרי יצירה שלי יהיו רק שלי החל מהמילים ועד ללחן, ברוב השירים אני מאוד מעורב גם בהפקה המוזיקלית. יתרה מכך אני שר אך ורק את היצירות שלי. המוזיקה זו הדרך שלי לבטא את עצמי בדרך היחודית שלי ואין מצב שמישהו אחר ידע לבטא את הרגשות והתחושות שלי כמו שאני מבטא אותן בשירים. זה הדבר היחיד שהוא ב-100% מי שאני באמת ועל זה אני מוכן לחיות ולמות !
אלדן צילום: מוטי קדוש
אז מהי נקודת הפריצה שלך?
הופתעתי בעצמי, אבל התחלתי לקבל חשיפה דווקא מהכיוון של סרטונים וויראליים ברשתות החברתיות. המון חשיפה הגיעה גם מהשיר מקסיקו סיטי. שאותו כתבתי והלחנתי.
הייתי שותף מלא בהפקה יחד עם מוטי סיימון – Simon Record . והצמד – "רוקפלה". סיימון בשבילי אדם שאני מאוד מעריך, הוא האמין בי ופתח בפניי את עולם המוזיקה לאחר שנכוותי ממפיקים אחרים. ביחד עם הצמד "רוקפלה" אנטון קוסוי וליאור בוסקילה, יצרנו את מקסיקו סיטי וצירפנו לשיר את שני כוכבי הרשת רועי בוכבינדר שגם כתב שם שני בתים, ומישל טרוני.
רגע, איך נוצר כל החיבור המדהים הזה?
מוטי סיימון שהוא בעל אולפן הקלטות באשדוד, קולגה שאני עובד איתו כבר שנים שמע את הסקיצה של מקסיקו סיטי בזמן שכתבתי את השיר. הוא החליט לרתום את האולפן שלו, ואת הידע שלו מתוך אמונה בפרוייקט הזה, תוך כדי הצעתי לשלב את רועי בוכבינדר שהוא בשבילי כמו אח, והוא מאוד מאוד חזק ברשת. כאשר רועי אהב את הרעיון הוא גם צירף את כוכב הרשת והריאליטי מישל טרוני. היום השיר מככב ב- youtube עם קרוב למיליון צפיות בזמן יחסית קצר ואף מושמע ברדיו.
אלדן צילום: מוטי קדוש
סקרנים לדעת מה הפרוייקט הבא שלך ?
צילמנו קליפ סולו ראשון שלי, לאחר מספר שיתופי פעולה עם זמרים אחרים. השיר נקרא "היא בשיא", ותוכלו למצוא בו קריצה לקליפ הקודם "מקסיקו סיטי"
השיר עלה ליוטיוב ואז הוסר עקב בעיות משפטיות ומחלוקות עם מוטי סיימון וגרוסמן שהיו למעשה הניהול הקודם שלי.
לאחר משא ומתן הגענו להסכמות, מתוך אמונה משותפת בהצלחת השיר. שמנו בצד את כל המחלוקות והעלנו מחדש את הקליפ. בנוסף החלטתי להעלות סקיצה לשיר חדש בשם ELDANMIM כסינגל. אומנם השיר לא ערוך במאה אחוז אבל התגובות מהקהל פשוט מטורפות.
צילום: מוטי קדוש
אז למה לקרוא לשיר על שמך?
ELDANMIM זה שם הבמה שלי והיוזרניים שלי באינסטגרם וביוטיוב וזה משקף דברים מאוד משמעותיים שקרו בחיים שבזכותם ולחובתם אני האמן שאני היום !
הרבה אנשים ניסו להסיט אותי מהמסלול ולשבץ אותי ככותב שירים לזמרים אחרים בלבד. היום אני אפשר להגיד שחי את החלום שלי ומבצע את הליריקות והלחנים שלי. מבחינתי כבר ניצחתי.
איפה אתה רואה את עצמך מבחינת קריירה בעוד 5 שנים מהיום?
5 שנים זה יותר מדי… אבל יש לי שאיפה מאוד גדולה של להופיע על במה אחת עם Ozuna שהוא אומן הרגאטון/טראפ לטיני האהוב עליי ביותר. ועם הראפר האמריקאי/מקסיקני Six9ine .
יש קלישאה כזו שזמרים אכן שרים במקלחת, מה איתך?
לגמרי נכון. קרחנה עם הסבון, והמיקרופון ברז חחח…
בארץ יש אומן שמדבר אלייך?
בעיניי חיים צינוביץ "השרוף" הוא לגמרי מודל לחיקוי בכל כך הרבה מובנים. ולא רק מבחינה מוזיקלית . היום יש כמה אומנים שאני רוצה לפרגן להם כמו בנצ'ו, רג'ה וליברה שאנחנו גם חברים ועשינו כמה שיתופי פעולה בעבר ויש את "אין קדוש בכנען" של רון נשר. שיר שמדבר בעיקר על הזיוף והצביעות שבעולם ואני לקחתי את זה למקום של ביקורת עצמית והעצמה.
מאבק העובדים הסוציאליים שהתקיים היום בירושלים, ומוקדם יותר נערך בצפון – מגיע למחוז דרום. המשמעות: שירותי הרווחה יושבתו מחר.
בעקבות המשך ההתעלמות של שר האוצר משה כחלון ושר הרווחה חיים כץ ממשבר העובדים הסוציאליים, איגוד העובדים הסוציאליים מודיע על השבתת כל שירותי הרווחה ביום שני במחוז הדרום, מאשדוד עד אילת. בשעה 09:00 תתקיים הפגנה בקריית הממשלה בבאר שבע בהשתתפות מאות עובדות ועובדים סוציאליים.
המשמעות, לא תהיה קבלת קהל במחלקות הרווחה, לא יכתבו תסקירים לבתי משפט, לא יתקיימו ועדות החלטה בנושא קטינים בסיכון, לא יפעלו מרכזים לטיפול באלימות במשפחה. לא תהיה קבלת קהל של עובדים סוציאליים במשרד הרווחה (לרבות קציני מבחן נוער, מבוגרים ומעצרים וחוקרי ילדים) וישבתו עובדים סוציאליים במשרד החינוך, בביטוח לאומי, במערכת הבריאות בבתי החולים, קופות החולים ותחנות לבריאות בנפש.
העיתונאית נעה עמיאל לביא, אשדודית (כיום במרכז) בת 26, זכתה לפני ימים אחדים בפרס התחקירנית בתחרות פרסי הקולנוע הדוקומנטרי לשנת 2018. זאת עבור עבודתה בהכנת הסדרה הדוקומנטרית על ראשי ממשלה בעבר “הקברניטים” בבימויו של רביב דרוקר.
עמיאל לביא למדה במקיף ט’ והגיעה לתחום התחקיר עם רזומה של כתבת בעיתון "במחנה" בצה”ל ועורכת בדסק החדשות של עיתון "הארץ".
“עבדנו על התחקיר קרוב לשנתיים בהובלה של רביב דרוקר והעורכת רתם שדות”, אמרה השבוע. “המטרה”, הוסיפה, “הייתה להבין מה היו ההחלטות הגדולות לאורך השנים ואיך זה משפיע עלינו היום, להביא כמה שיותר עובדות מהשטח ומהארכיונים ולהניח את זה בצורה של פרקים מתוך סדרה כשעומד לפנינו הצורך לנפץ מיתוסים.
“העברנו שעות ארוכות מול ארכיונים של בן גוריון, אשכול, גולדה, פרס, רבין ובגין. בכל תקופה היינו צריכים לבדוק לעומק מה הסיפורים המרכזיים של כל מנהיג, ומתוך הסיפורים האלה להשיג כמה שיותר שמות של אנשים שעדיין לא התראיינו ונשארו בחיים. אותם היה צריך לשכנע לדבר איתנו”.
ומה קורה כשאותו האדם רוצה ללכת עם האמת לקבר?
“כשזה קרה, אז באמת ניסינו להשיג הקלטות נדירות שנחשפו פעם ראשונה, זו הייתה העבודה. לגבי הכור הגרעיני בדימונה, שמתקשר לפרס, הצלחנו להשיג את בנימין בלומברג, שנפטר רק לאחרונה והיה מאוד מעורב בנושא, וגם היה מוכן לדבר. הוא, לדוגמה, מאוד שמח לראות את דרוקר”.
יום שני היה יום מיוחד. יום של התכנסות ראשונה של כלל חברי מועצת העיר החדשה.
חברי קואליציה ואופוזיציה, אתם מקבלים לידיכם עיר חיה ותוססת שהכול עדיין לפניה. היו ראויים לה — זו אחריות עצומה.
מתוך 82 שנות חיי זכיתי לחיות 59 שנים באשדוד, שפעם קראו לה אשדוד ים למי שזוכר. השתתפתי בישיבות מליאת העיריה הראשונות של כל הקדנציות שהיו. החל מראשי העיר רוברט חיים ואבנר גרעין זיכרונם לברכה, אינג’ צבי צילקר, ד”ר אריה אזולאי ושוב צילקר ואחריו ד”ר יחיאל לסרי, שייבדלו לחיים ארוכים.
ראיתי את התפתחותה של העיר אשדוד שלב אחר שלב וחוויתי אותם כעיתונאי וכאב למשפחה צעירה שקשרה את גורלה בבניית עיר חדשה בדיונות החול הנפלאות. ברבות הימים הפכה משפחתי לענפה ומצליחה בלי עין הרע.
יהודים מכל גלויות העולם מתקבצים ומגיעים לאשדוד. לא מתוך אידיאל בלבד, אלא מתוך תפילה לשנה הבאה בירושלים. הורינו התפללו מאות שנים, ובהגיעם לארץ גילו את אשדוד, עיר חדשה במדינה המתחדשת. סוחרים ובעלי חנויות בחו”ל מטפלים במשפחות ברוכות הושיטו יד לבניית הנמל ולעבודות הסוורות. חייטים, סנדלים וגם רופאים שעבדו בכל עבודה שהוצעה להם.
מפעלים נבנו, הנמל החל לפעול ושמעה של העיר אשדוד החל להדהד בכל הארץ. העיר התפתחה בקצב מואץ. שכונות ורבעים נבנו, רחובות התמלאו באזרחים מכל רחבי העיר: מרוקאים ורומנים, עירקים, כורדים והונגרים, רוסים ואתיופים ואחרים התערבבו זה בזה. קיבוץ הגלויות נתן את אותותיו.
כמובן שעל כל המקובצים הללו היה צריך לשלוט, להגיש שירותי מנהל עירוני והנבחרים, נודה על האמת, עשו ככל יכולתם כי גם הם היו עולים, והם לא ידעו את מלאכת ניהול העיר: פינוי זבל שנערם, כבישים שנסדקו, ביוב שעלה על גדותיו.
השבעת המועצה באשדוד. צילום: פבל
כ—2,000 עובדי עירייה ישנם פחות או יותר כיום. מרביתם עובדים חרוצים שנענים לפונים אליהם בסבר פנים יפות והם עובדים מצוינים, אך ישנם גם כאלו שמרגישים עצמם מעל האזרחים שממיסיהם הם מקבלים את משכורתם. על עובדי העירייה לדעת שהם עובדי אזרחי העיר ועל נבחרי העיר להזכיר להם זאת מדי פעם.
נבחרי העיר נכנסו לעובי הקורה והצליחו להכניס סדר. הקליטה בעיר גברה, והעיר שלחה זרועות (כמו תמנון) לכל עבר. תכניות המתאר כמעט הושלמו, והיה צורך בשטחים נוספים.
היום אשדוד נחשבת לעיר החמישית בגודלה בישראל, רבע מיליון תושבים, אם לא יותר. ואני היום מדבר על כבישים רחבי ידיים, פארקים, בתי ספר, גני ילדים ורבעים מלאים.
נבחרי העיר בזמנם עשו ככל האפשר להתרכז בדבר שלשמו הם נבחרו: לדאוג למערכת חינוך, למערכת תחבורה, לשטחי בנייה ועוד.
על נבחרי העיר לדעת שלאחר הבחירות צריך להפשיל שרוולים ולבצע את שהבטיחו לאזרח. לשרת אותו בנאמנות, כולם כאחד.
האירוע התרחש ביום שני השבוע, 6.12, כאשר בשעה 10:26 התקבל דיווח על עובד בשנות ה-50 לחייו, שנפל מגובה 12 מטרים בעת שעסק בעבודות סנפלינג במפעל ברחוב הדרים, אזה"ת הקלה באשדוד. זאת למרות שהיה קשור ברתמת בטיחות. חובשים ופראמדיקים של מד"א העניקו טיפול רפואי ופינו אותו לבית החולים אסותא באשדוד, במצב קשה מאוד עם פגיעה רב מערכתית. על אף טיפול הרופאים, אפסו כוחותיו.
לנעה גלבוע בת ה-32 מהמושב השיתופי משואות יצחק (שעל כביש קריית מלאכי-אשקלון) היה מסלול חיים רגיל ופשוט. שום דבר לא הכין אותה לעתיד לקרות.
נערה יפה, בת זקונים לעוד חמישה אחים ואחיות במשפחה דתית. הוריה הם ילידי הארץ, אביה גדל במושב, ואימה הגיעה מטבעון. אביה מנהל בטיחות, ואימה עוסקת בשידוכים בהתנדבות.
"להכניס כמה שיותר שמחה, כי החיים קשים", גלבוע. צילמה: הודיה דוד זדה
נעה למדה בבית הספר בשפיר, שירתה בשירות לאומי בהר חברון בגן ילדים וכן סייעה לאישה חולת סרטן. בגיל 18 נישאה לאחר שהכירה את בעלה נעם, שגדול ממנה בשלוש שנים ונולד וגדל בקריית ארבע. סבתו גרה בקיבוץ משואות יצחק, ונעה הכירה גם את בת דודתו, כך הגיעה אליהם לשבת ושם נפגשו. היא עבדה בגני ילדים כמדריכה לתנועה לגיל הרך, ונעם מדריך רכיבה על אופניים במועדון “אול רייד” בתלמי יחיאל.
נס לא קרה לנו
כשנתיים לאחר שהתחתנו נולדה בתם הבכורה אמונה. לאחר שנתיים נוספות נולד בנם יוחאי. אבל אז, ללא שום אזהרה מוקדמת, נחת אסון כבד על המשפחה. בגיל שנה וחודש נפטר יוחאי לפתע עקב מה שנהוג לכנות "מוות בעריסה".
“בליל שבת, בארוחה אצל הוריו של נעם בחברון, השכבנו אותו לישון”, מספרת נעה, “ואז כשסיימנו עלינו להשכיב את אמונה. משהו נראה לי לא בסדר מאינסטינקט אימהי. קראתי לנעם, וגם הוא שם לב שמשהו לא בסדר. הוא שלף את יוחאי מהמיטה וקרא לאימו, שהיא אחות ראשית בקריית ארבע. היא התחילה בניסיונות החייאה ראשוניים, ותוך כמה דקות הגיע הפרמדיק הראשון מתוך ארבעה”.
אסון ללא שום הכנה מוקדמת. הבן יוחאי ז"ל. תמונה: מאלבום משפחתי
הארוחה המשפחתית כללה עשרות מחברי המשפחה, ביניהם גם אלירז פרץ ז”ל, גיסה של נעה שסייע יחד עם חמותה בניסיונות ההחייאה, ותמך בהם רבות לאחר האובדן. אלירז נפל לאחר תשעה חודשים.
“במשך כשעה היינו בחוץ, לא נתנו לנו להיות בתוך הבית”, היא מספרת, “הצטרפו אלינו המון שכנים וחברים שחיכו והתפללו, עברו בין בתים בקריית ארבע והעירו אנשים להתפלל. לכולם היה אכפת והרגשנו מאוד עטופים, ואנחנו מחכים שיצאו אלינו ויגידו לנו כבר משהו. לא תיארנו לעצמנו שהוא ימות. חשבנו שיישאר פגוע, שיקפיצו אותנו לבית החולים.
“אתה מאוד רוצה לעזור לילד שלך, וישנו חוסר אונים. ואז הגיע עוד רופא. ראיתי אותו ושמחתי. חשבנו שהוא הגיע לעזור, אך בדיעבד גילינו שהוא בא לקבוע את המוות. אני זוכרת את המבט שלו.
“הודיעו לנו מיד אחרי. הייתי טעונה ואמרתי, ‘לא, תעשו הכול, כל מה שאפשר’, רצתי פנימה, רק רציתי לראות אותו, להיות לידו וללטף אותו. בגלל שהוא היה כבר מת, היו צריכים לקרר את הגופה”, נעה נאנחת, “אז הניחו אותו על הרצפה הקרה אחרי שקבעו את המוות…”
נעה מספרת שכיוון שזה קרה בליל שבת, הם לא יכלו להודיע לאיש מבני משפחתה, “ומצד שני היה גם פחד שהשמועות יעשו את שלהן”, היא מוסיפה. “אז היה מתח מורט עצבים. הידיעה שיש לוויה לארגן ומשפחה לדבר איתם, זה היה מאוד קשה. ביום ראשון, במקום לחגוג בגן את יום ההולדת של אמונה שמלאו לה 3, הלכנו להלוויה. אמונה שאלה איפה יוחאי וחיפשה אותו, ואמרתי לה שהוא לא יחזור. גם היום הילדים יודעים, מדברים עליו, ואנחנו פתוחים, מדברים ומשתפים”.
צילמה: הודיה דוד זדה
נעה מתארת את השבעה המורכבת: “זה רק שניים שיושבים, זה היה גם מעייף, כי לא יכולת לברוח ולנוח, ובעיקר אני זוכרת את הפחד מהיום שאחרי. פחדתי מאוד לחזור לחיים, להיות לבד, במיוחד ביום האחרון של השבעה, שמחר אהיה לבד. המשפחה הייתה איתנו, אבל זה בבת אחת ליפול לחיים, לטפל בילדה, אחרי שאתה עטוף שבוע בצורה מדהימה ומחזקת ודואגים לך”.
התמודדתם גם עם רגשות אשם?
“אומרים שאין מוות של ילד שאין בו רגשות אשם, לא משנה מה קרה ובן כמה הוא היה. היו לנו הרבה מחשבות אם עשינו משהו לא בסדר, אולי הוא אכל יותר מדי. דווקא מתוך הבדיקה של נושא המוות בעריסה, הבנו שלא היה לנו מה לעשות. לכן מאוד קשה לי כשכותבים ידיעות בחדשות. לא כל מוות של תינוק הוא מוות בעריסה, יש חנק או בעיות לא ידועות, ויש כל מיני הפחדות כמו לא להשכיב על הבטן וזה לאו דווקא קשור.
“יוחאי יכל כבר להתהפך בעצמו, אי אפשר להציל ממוות בעריסה. אפשר להציל מחנק, לא טוב לחמם יותר מדי את החדר כי זה יכביד על הנשימה, אבל זה לא מוות בעריסה. ילדתי עוד פעמיים והייתי בפחד הזה. הייתי צריכה להזכיר לעצמי שאני יכולה לשמור על הילדים שלי מדברים מסוימים, וממוות בעריסה אני לא יכולה.
“כמובן שדאגתי לילדים, עבדתי על עצמי לנשום ולהירגע ולגדל אותם בצורה שפויה, כי ידעתי שזה אוטומטית יעבור אליהם. השתדלתי לגדל אותם בצורה שמחה ורגועה”.
ושמעתם על מקרים נוספים?
“הגיעו אלינו לשבעה זוג שלא הכרנו קודם ומאוד התרגשנו. הם מאוד עזרו לנו, וגם הם היו זמן קצר אחרי מוות בעריסה. היינו מתקשרים אליהם לפעמים באמצע הלילה לדבר על דברים שאף אחד אחר לא יכול להבין. לא מצאתי קבוצת תמיכה בנושא. הייתי בקבוצת תמיכה לאימהות שחוו אובדן, אך הקבוצה לא החזיקה מעמד”.
“הייתי חייבת לצאת מהמיטה”
בעקבות האובדן נעה שקעה בדיכאון קשה. “נכנסתי מיד להיריון, כי אתה פוגש את המוות ורוצה להעצים את החיים”, היא מספרת, “אבל הייתי עם חוסר רצון לקום מהמיטה וחוסר תיאבון. היה לי קשה לטפל באמונה או בעצמי. נעם היה מאוד מעשי ודאג לכולם, אבל היה לו קשה לראות אותי כך”.
כך חלפו כמה חודשים, ונעה קיבלה המלצות על מטפלת לאחר שהתאכזבה ממטפל שאליו לא התחברה. “אחרי שמת לך ילד, יש לך לגיטימציה לבוא לטיפול”, היא אומרת, “לפני זה אנשים אומרים ‘החיים שלנו נורמליים, למה ללכת לטיפול?’ ואני אומרת שלא צריך לחכות לאסון, אלא עדיף ללכת לטיפול לפני. כל אחד יכול ללטש את החיים שלו, אז יהיו לך רק 10 טיפולים ולא שנים של טיפול.
“מאוד חשוב לא להתפשר על המטפל, כי הוא עובר איתך תהליכים חשובים. עם המטפלת הבנתי שאני בדיכאון, ושצריך לטפל בזה גם בטיפול בתרופתי. נרתעתי מהסטיגמה של פסיכיאטרית וכדורים, והיה לי חשש מהעניין. היא נתנה לי להבין שזה מרכיב כימיקלי שאם חסר אותו במוח, יהיה קשה לתפקד ולעשות בלעדיו את העבודה הפסיכולוגית. קשה לראות את ההשפעה של הכדור מיד, אבל הצלחתי למשל לישון בלילה ולצבור כוחות. לקחתי את הכדורים כשנתיים, חששתי לדבר על זה וממה אנשים יחשבו עליי, והיום זה נראה טיפשי. הרוב לוקחים איזשהו כדור במהלך החיים, ויש פה משהו חשוב שעזר לי מאוד. חבל לוותר על זה”.
ודרך הטיפול מצאת עיסוק חדש?
“העניין היה שהייתי חייבת לצאת מהמיטה. התפטרתי מהעבודה בגני ילדים, והרעיון היה משהו שיעסיק אותי. בתי הדר כבר נולדה, ואחרי שהשקעתי בטיפול בה מספר חודשים, הבנתי שאני צריכה לעשות גם משהו עם עצמי. נסעתי לתל אביב לקורס איפור, ונהניתי מהמפגש עם האנשים, מהיצירתיות בידיים, מהעולם החדש. נבחרתי לסטאז’ וככה התחלתי לאפר בטלוויזיה ובהפקות, לתצוגות אופנה ולקטלוגים. אחרי שש שנים שעשיתי סטיילינג לכלות ואיפרתי וסירקתי אותן ביום חתונתן, ולאחר הלידה של בני נטע, שהוא היום בן 3, הבנתי כמה שסטיילינג הוא משנה חיים ובחרתי להתמקד בו.
"גיליתי את עצמי". צילמה: הודיה דוד זדה
“לאחר הלידה של נטע לקחתי פסק זמן כדי להיות איתו, ומתוך התהליכים שעברתי בעצמי והשינויים בגוף, הבנתי שאני רוצה לעבוד עם אימהות, וכיום אני מלווה אימהות שעוברות שינויים בגוף ושינויים בחיים. אני עוזרת לנשים לגלות את עצמן מחדש, ואיך אפשר לשלב בין הנראות החיצונית ליומיום העמוס. היום אני סטייליסטית לאימהות ולנשות עסקים ומאמנת לשינויי הרגלים”.
לאחר שעובדי מחלקת הפיקוח העירוני סיירו בכיתות בבתי הספר העל יסודיים ולאחר שהשלימו את קמפיין ההסברה אודות חוק האופניים החשמליים, הם החלו במבצעי אכיפה ומתן קנסות למי שעובר על החוק. המטרה: לעורר בקרב רוכבי האופניים והציבור את הסכנות הכרוכות ברכיבה אסורה ואת הסכנה הבטיחותית לרוכב ולהולכי הרגל.
אכיפה אופניים צילום: עיריית אשדוד
אכיפה אופניים צילום: עיריית אשדוד
אכיפה אופניים צילום: עיריית אשדוד
אכיפה אופניים צילום: עיריית אשדוד
אכיפה אופניים צילום: עיריית אשדוד
הורים רבים מודעים לבעיית האופניים החשמליים וסכנות הדרך המאיימות על ילדיהם. לצערם, לא תמיד יכולים הם להתמודד עם ילדיהם ובמקרים רבים אינם יודעים אפילו כי לילדיהם יש בכלל אופניים והם רוכבים בצורה מסוכנת. "אנחנו מברכים על היוזמה והפעילות שעובדי הפיקוח העירוני לקחו על עצמם" הם אומרים ומציינים כי "מדובר בפעילות ששומרת על ילדינו ומצילה חיים". ואכן, חודש נובמבר משקף בהחלט את הסכנות הכרוכות ברכיבה על אופניים חשמליים. לא פחות מ-28 קנסות נרשמו על רכיבה אסורה והרכבת נוסע נוסף בניגוד לחוק, ו-68 קנסות נרשמו בגין נסיעה על מעבר חצייה וסיכון הולכי הרגל. "בשני המקרים מדובר בסכנה ממשית הן להולכי הרגל והן לרוכבי האופניים" אומר מר ראובן מלכה, מנהל המחלקה, ולא שוכח להזכיר מקרים של הרכבת נוסע נוסף אשר הסתיימו בסיפור טרגי.
הפעילות של מחלקת הפיקוח מבוצעת בתיאום עם בתי הספר העל יסודיים ובסמוך למוסדות החינוך. המבצעים נעשים באופן מפתיע ומתועדים היטב באמצעות צילום ורישום מדוקדק. כך נרשמו 13 דוחות (קנסות והתראות) במקיף י"א ו-9 דוחות במקיף י'. "היה זה המבצע האחרון לחודש נובמבר ובמקרים מסויימים הורדנו אוויר מהגלגלים, כאשר ראינו שהרוכב מסכן חיי אדם במעבר חצייה" מציין מר מלכה.
החוק קובע כי חל איסור להרכיב נוסע נוסף על אופניים חשמליים ובהגיע למעבר חצייה יש לרדת מהאופניים ולחצות ברגל. במילים אחרות: אין לרכב עם האופניים החשמליים על מעבר החצייה. "מעבר החצייה אמור להיות סביבה בטוחה בדרך ועלינו לשמור שכך יהיה" אומרים בפיקוח. אגב, הסמכויות החדשות שהוענקו לפקחים העירוניים אשר הוכשרו למשימת האכיפה, מאפשרות להם להורות על הפסקת העבירה, לדרוש הזדהות של מבצע העברה, לעכב את הרוכב, לרשום דו"ח ובמקרים מסוימים אף להוציא את האוויר מצמיגי האופניים ואם יצטרכו יוכלו, במקרה הצורך, אפילו לתפוס, להרחיק ולהחרים אופניים או סוללות לאופניים חשמליים.
מבצעי האכיפה, מבטיחים במחלקת הפיקוח העירוני, יימשכו גם בעתיד ובכל פעם הם יתבצעו באזורים אחרים בעיר. שיתופי הפעולה עם בתי הספר זוכים להיענות מלאה ומצד ההורים ישנו פרגון ענק המעודד את עובדי המחלקה להמשיך בפעילות. "אנו מברכים על שיתופי הפעולה ומודים להורים. זו הזדמנות לבקש מכל המעורבים לפקוח עיניים ולהעיר לכל מי שנוהג בצורה מסוכנת" אומרים בפיקוח העירוני ומסכמים, "אחרי הכל מדובר במאבק שנועד להבטיח את שלום ילדינו ואת שלום הציבור".
רינה גל היא מנהלת בית הספר קשת באשדוד. אבל למי שלא יודע, נספר, שהיא גם צלמת מוכשרת. את חופשת החנוכה היא מנצלת גם לתפיסה של רגעים מעניינים בעדשת מצלמתה.
עם שוך הסערה (בקטנה, אבל כמויות הגשמים היו רציניות מאוד) האחרונה, יצאה הבוקר גל לשפך נחל לכיש ותיעדה את נקודות המפגש שבין הנחל והים בחוף נחל לכיש הלוא הוא גם 'חוף השובר', על שום שובר הגלים הסמוך של הנמל.
התוצאה, הכוללת גולשים, דייגים (שבאים לאחר שטפונות בנחל לאסוף דגיגונים לבריכות דגים, בעיקר בורי, שמגיעים מהנחל לים לתקופת ההשרצה), עופות ודגים, לפניכם.
חבר האופוזיציה דר' לחמני טוען כי "במהלך סוף השבוע, לא יכולתי שלא לתהות כיצד התנועות שחרטו על דגלם פלורליזם ושמירה על האינטרסים של הציבור החילוני מקבלות סעיף זה וחותמות עליו? שלוש תנועות נוספות חתמו במסגרת ההסכם הקואליציוני על כך שישמר הסטטוס קוו אם כי ההנחה היא שההסכמים הקואליציוניים של האחרים אמורים לחייב גם אותם. למרות הכל, לא ניכנע ולא ניתן יד לסגירת השבת בעיר הנפלאה שלנו! נמשיך לתמוך בעיקרון 'חיה ותן לחיות' למען כלל הציבור"
בסוף השבוע האחרון, נרשמה באשדוד ירידת משקעים משמעותית לעונה, אשר דרשה ממנהל התפעול בעירייה טיפול וניקוז מיידי בצירים מרכזיים בעיר שהוצפו – יצחק הנשיא, הרב לוין, הטיילת, נמל אשדוד ואזה"ת. כן חילוץ רכבים, נוסעים שנצפו יושבים על גגותיהם, חילוץ חתולי רחוב מהסערה וכמובן לדאוג למעוטי היכולת, והיערכות מקצועית בזמן הקצר שהיה.
כאמור, כמות המשקעים שירדה באשדוד במהלך מערכת הגשמים האחרונה נמדדה בשיא של 200 מ״מ. בשיא הסערה, במהלך 24 השעות בין חמישי בשעה 18:00 לשישי ב-18:00, זו הייתה כמות המשקעים הגדולה ביותר שאשדוד חוותה- ירדו 115 מילימטרים.
צילום: דוברות איחוד הצלה
מראש העיר ד״ר יחיאל לסרי נמסר: "מינהל תפעול בעיריה בראשות שלמה רוטנברג מכין את העיר לקראת כל סערה אבל גם ערוך ומוכן לסייע לכל מי שנתקע בגשמים העזים. אז בשמי ובשם כולכם תודה ענקית לאנשים הטובים שהיו כל הלילה בחוץ כדי שנוכל לחזור הביתה בשלום. אשדוד בידיים טובות".
למרות כמות המשקעים העצומה, מנהל התפעול הצליח לשחרר 3 רחובות, עובדים נכנסו לכוננות 24/7 כולל בעלי תפקידים מיוחדים כמו גוזמים וביוביות שמטרתם לתת מענה מהיר ולהחזיר את שגרת החיים במהירות הגבוהה ביותר.
זירת רכב שנפל לתעלה סמוך לגן יבנה ללא נפגעים, צילום: דוברות איחוד הצלה, דודו חן ואלכס פסקר
צילום: דוברות עיריית אשדוד
בעיריית אשדוד מציינים כי מערכת תשתיות הביוב החדשה שהונחה במסגרת פרוייקט תחבורה ירוקה Re-way סייעה ביכולתה לספוג כמות גדולה יותר של מים. לדבריהם, לאחר יותר מ-50 שנה נעשו התאמות טובות יותר, בייחוד לאורך שדרות הרצל בו היו הצפות – לא נצפו עומסי מים במערכה הנוכחית. ייתכן כי המערכת החדשה שכללה גם הוספת קולטנים סייעה בסערה וניקוז המים באופן חזק יותר.
NO THRUSTER LOCAL CHALLENGE, היא תחרות גלישה בה בכל עצירה הגולשים המקומיים יתחרו על מקום בתחרות המרכזית, ורק 4 גולשים מכל אזור ימשיכו הלאה וייפגשו בתחרות המרכזית של ה-No Thruster, בחוף הדרומי הרצליה, קיץ 2019.
עצירה ראשונה של הסבב "אשדוד והדרום" מתקיים בחוף הקשתות ברגעים אלו 1.12-20.12, כאשר התחרות למוזמנים של אותו איזור בלבד. המשמעות, 10 גולשים מאשדוד נבחרו להתחרות בגלשנים שעוצבו בפורמט של שנות השישים "רטרו".
התחרות בשיתוף עמותת הגלישה. חברת קורנה ובילבוג ורשות הספורט.
המחאה נגד אלימות כלפי נשים שפרצה בשבוע החולף ביוזמת שלוש נשים צעירות הובילה לשביתה ולהפגנות הזדהות ברחבי הארץ. עוד ועד נשים נחשפות ומספרות על האלימות שחוו על בשרן.
אחת מהן היא רחל ביטון, תושבת אשדוד בת 39, עובדת סוציאלית במקצועה, שחשפה את האירוע הטראומתי שעברה, ברשומה (פוסט) בפייסבוק. זו הפעם הראשונה שסיפרה על כך ברבים.
כיום ביטון עובדת בעיריית תל אביב- יפו כמטפלת קלינית במסגרת פרוייקט של טיפול באלימות בתוך המשפחה, שמתרכז בעיקר באלימות מצד ילדים כלפי הוריהם.
כעת היא מספרת על החוזקות, החולשות, למה נפתחה דווקא עכשיו בהקשר למחאת הנשים נגד אלימות, על התעלמות הממשלה, והאם היא רואה שינוי בקרב גברים.
הנה הפוסט שהעלתה ביום השביתות וההפגנות, שלישי, 4 בדצמבר:
מה בעצם גרם לך לחשוף את מה שעברת? "לא רציתי להשתמש בסיפור הזה, אבל הגעתי מתוך איזשהו רצון להוות מודל לחיקוי להרבה נשים צעירות שאני עובדת איתן או מכירה אותן מכל מיני מעגלים בחיים שלי והיום, כשבעצם רובן חוות אלימות.
"כל החיים נתקלתי באלימות כלפי נשים, אם זה היה במסגרת העבודה, או בהתנדבויות שעשיתי, ועכשיו שיצאה המחאה הזו היה לי חשוב להביא את הקול שלי האותנטי שהרבה נשים ואנשים מסתכלים עליי באור אחר של הצלחה כי אני נמצאת בתפקיד בכיר בעיריית ת"א, למדתי באוניברסיטה בחו"ל על מלגת הצטיינות והשגתי הרבה דברים בחיים שלי. אבל אותם האנשים לא מכירים את ההתחלה, מה חוויתי לפני 18 שנה, והיה חשוב לי להראות את המקום הנמוך שממנו אפשר לעלות גבוה. אין ספק שזה השפיע על בחירת המקצוע שלי".
מיצג הנעליים לזכר 24 הנשים שנרצחו השנה, במסגרת ההפגנה מחוץ לבניין עיריית אשדוד, 4 בדצמבר. צילום: סיון מרילי
ראית את הסימנים? "תמיד זה בדיעבד. רציתי לשתף כדי להראות שלא חושב מי האדם, זה יכול לקרות לכל אחד וכל אחת, גם אני לא חשבתי שזה יכול לקרות לי. הייתי איתו כמה שנים ולא חשבתי שיכל לעשות דבר כזה".
מאז תחילת מערכת הגשם ביום חמישי השכם בבוקר ועד הערב (מוצ"ש) נמדדו במרכז אשדוד יותר מ-200 מ"מ משקעים. חובב מזג האוויר תושב העיר תמיר זק מדד באזור ה' 206 מ"מ ומתחילת העונה 346 מ"מ שהם שני שלישים מהממוצע הרב שנתי – 520 מ"מ.
אשדוד היא אחד המקומות בה ירדו הכי הרבה גשמים במערכת החורפית האחרונה. בכמה מקומות בסביבה אף נרשמו כמויות גדולות יותר. בקבוצת יבנה ממזרח לאשדוד נמדדו כ-250 מ"מ.
לפי תחזית השירות המטאורולוגי הלילה צפוי גשם מקומי ברובו קל בצפון הארץ ובמרכזה. מחר: מעונן חלקית עד מעונן. צפוי גשם מקומי ברובו קל בצפון הארץ ובמרכזה. תחול עליה בטמפרטורות בעיקר בהרים ובפנים הארץ.
לאחר התבוסה למכבי תל אביב, במסגרת מחזור אמצע השבוע חזרה מ.ס אשדוד לי"א שם היא אירחה את מכבי פתח תקווה. עוד בטרם שריקת הפתיחה, בקבוצה האורחת נדהמו לגלות ששחקן הקבוצה יוסי בניון בחר שלא לקחת חלק במשחק עקב כך שנבחר לשבת על הספסל. בניון שלא קיבל את החלטת מאמנו אלישע לוי הודיע כי הוא מעדיף לא להתלבש והושעה מהקבוצה עד לבירור ועדת משמעת. מנגד, יובל נעים וחניכיו ירצו למחוק את התבוסה בשבוע שעבר ולרשום ניצחון ביתי שני ברציפות על חשבון האורחים ממלאבס.
לאחר דיווח מד"א במרחב לכיש על רוכב אופניים חשמליים שנפגע מרכב, חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבי"ח אסותא אשדוד גבר כבן 30 במצב בינוני עם חבלות בחזה ובגפיים.
הערב קיבלנו לידינו את תיעוד התאונה ממצלמת רכב, בתיעוד שצילם אבי סבח והועבר לידינו על ידי עמותת אור ירוק רואים בבירור כי רוכב האופניים נסע באור אדום. כעת מנסים בעמותה לאתר את נהג הרכב בכדי להוכיח את חפותו בתאונה.
הגשם המשיך לרדת לפרקים במהלך השבת והיה קריר. בעקבות כמויות הגשמים הגדולות שירדו בעיר ובסביבה מאז החלה המערכת החורפית הנוכחית ביום חמישי, נוצרה זרימה חזקה בנחל לכיש, נחל האלה ובתעלות בצדי הכבישים והשדות, המקומות הנמוכים התמלאו במים. בנוסף לשלולית העונתית המרכזית המוכרת באזור, בריכת רוברטס, מדרום לאשדוד, נקוו בעיר שלוליות מרהיבות.
רבים נצלו את השבת לצאת ולטייל בהפסקות שבין הגשמים. אחר הצהריים התחדש הגשם והחל לרדת מבול באשדוד, בגן יבנה ובמושבים.
עדכון מהערב נכון לשעה 19: מאז תחילת המערכת החורפית בחמישי בבוקר ירדו אשדוד כ-200 מ"מ. תמיר זק מדד באזור ה' 206 מ"מ ומתחילת העונה 346 מ"מ שהם שני שלישים מהממוצע הרב שנתי – 520 מ"מ.
