ביום שלישי הגיעו 170 תלמידי שכבה י"א בבית הספר המקיף ז' אשדוד לבסיס אליקים שבאזור הכרמל והפכו לשריונרים למשך שלושה ימים. הם הכירו את השירות בחיל, למדו על המורשת של חטיבה 7, חטיבת השריון הראשונה בצה"ל ופגשו לוחמים ומפקדים מהחטיבה.
צילום: דובר צה"ל
מסגרת הגדנ"ע נועדה לעודד את תלמידי התיכון להתגייס לשירות משמעותי ולחשוף אותם לתפקידים השונים בחיל השריון. את הגדנ"ע הוביל גדוד 75 שבחטיבה ופיקד עליה מפקד פלוגת מחץ, סרן שקד כרמל.
נכון שחשבתם שהחל מישיבת המועצה הראשונה אתם כבר מכירים את מרבית חברי מועצת העיר? אלי לחמני מצליח היום לטרוף את הקלפים במועצה.
בדיוק כאשר חשבנו כבר שהתסיימו המאבקים, המרוצים אחר הכיסא במועצת העיר דר' אלי לחמני אומר את המילה האחרונה ומצליח לתת גלגל הצלה לשני חבריו לרשימה שלא עברו את אחוז החסימה העירוני. לחמני מצניח לכיסא במועצת העיר חמישה חברי מועצה. כיצד הדבר אפשרי, תשאלו, הרי לחמני זכה בשלושה מקומות שישבו אי שם במעמקי האופוזיציה העירונית? מסתבר, כי רשימת אשדוד תנצח הפעילה רוטציה במקום השלישי, כך אלו שזכו במקום רביעי והחמישי יקבלו את הכיסא של חבר מועצה השלישי ברשימה ברוטציה.
אז תכירו את השמות ואת הפנים של חברי המועצה המיועדים שיכהנו בקנציה הנוכחית כשנה וחצי בתור חברי המועצה.
חברי המועצה המיועדים צילום: יח"צ
מספר 4: ולדימיר בורודה יליד 1968, פעיל ציבור משנת 2008. ב-2015 הצטרף לי'שראל ביתנו' כחבר מרכז, שימש במשך 3 שנים כראש שבט צופי אביב בהתנדבות והינו חבר במועדון רוטרי אשדוד. בהכשרתו, בורודה הוא מהנדס חשמל ואלקטרוניקה מאוניברסיטת באר שבע ובעל תואר שני במנהל עסקים מהאוניברסיטה הפתוחה. הוא עובד בתעשיות הביטחוניות, יזם וסטארטאפיסט בנשמתו. לפני שלוש שנים ניהל מיזם סטארט אפ לצעירי אשדוד – קורס יזמות לתלמידי המגמות הטכנולוגיות בעיר. היכרותו עם ד"ר אלי לחמני הינה משנת 1997 ולאורך השנים היו השניים בקשרי עבודה.
מספר 5: שמעון ממן יליד 1980, נשוי ואב לארבעה, מהנדס תוכנה בהשכלתו. יזם ומנהל בכיר בהייטק מזה שני עשורים. פעיל חברתי ומתנדב בייעוץ ליזמים צעירים, מסייע לצעירים להתקבל ולהשתלב בתעשיית הייטק, מנטור לצעירים בתחומו, פעיל וחבר בוועד המרכזי בבתי הספר השונים.
לינה קרצמן, חברת מועצה שתפרוש מוקדם מהצפוי
בפניית מערכת כאן דרום לדר' לחמני נמסרה התגובה הבאה, אך נאסר על חברי המועצה המיועדים להגיב לשאלות העיתונאי.
"מלכתחילה הייתה בכוונתי לשתף כמה שיותר אנשים בעשייה במועצת העיר למען הציבור. הצלחנו יחד ולשמחתנו, להביא להישג קרי, שלושה מנדטים ובכך לשלב חמישה מועמדים של הסיעה בחמש השנים הבאות, כאשר במקום השלישי מתחלקים לינה קרצמן, ולדימיר בורודה ושמעון ממן – כולם מהנדסים ובעלי רקורד של עשייה ציבורית. בסיעה שלנו אין אגו ויש רצון לעשות טוב לציבור – ולכן החברות במועצה התחלקה בדרך שבה יהיו יותר אנשים שיעסקו בפעילות הציבורית ואני שמח על כך".
מאות אשדודים ביקרו במרוקו לרגל הילולת הצדיק רבי דוד בן ברוך הכהן וזכו להכנסת אורחים אשדודית לבבית ממישל וענונו שנוהג לעשות זאת מדי שנה ולזכות את הרבים. ביניהם נצפו עו"ד רוני ינון, חבר הכנסת לשעבר יורם מרציאנו, מאיר בן גוזי, אלון חסן, עובדי עירייה, עובדי נמל ואחרים.
המקובל חי במאה ה-18 ומדי שנה ביום פטירתו בצאת חנוכה נערכת הילולה סביב קברו.
במהלך הימים האחרונים פעלו יחידות המשטרה- שיטור רגלי, שיטור עירוני ולוחמי מג"ב בעיר אשדוד לאיתור שוהים בלתי חוקיים ברחבי העיר, בכלל זה- אתרי בניה, בתי עסק ושכונות שונות בעיר. פעילות זו הנה אחת מיני רבות שנערכות לאורך השנה כנגד תופעת הימצאותם של שוהים אלו וכנגד אלו המסייעים בידם- מעסיקים, מלינים ומסיעים. שב"חים מעורבים לא אחת בעבירות פליליות שונות ואף לעיתים בפעילות חבלנית עויינת.
פעילות נגד שוהים בלתי חוקיים קרדיט דוברות המשטרה
במסגרת פעילות זו השבוע נבדקו עשרות פועלים שאותרו בעיר ונמצא כי מרביתם נושאים אישורי עבודה ושהייה כחוק. מנגד, אותרו 4 חשודים שהועברו לחקירה בתחנת המשטרה באשדוד, מתוכם חשוד שניסה להימלט ונתפס בתום מרדף רגלי קצר אחריו. במשטרה הדגישו כי- "על אף פעילות זו, על הציבור להמשיך לגלות ערנות כלפי אנשים וחפצים חשודים ולדווח אודות אלו למוקד 100 של המשטרה בכל עת".
אם לומר את האמת הכואבת, כמעט לחלוטין שכחתי מקיומו של יגאל בשן עד שנתבשרתי, כמו כל עם ישראל, שהוא שם קץ לחייו לאחר שסבל שנים ארוכות.
אהבתי את בשן כשהייתי ילדה, ימיו הנוצצים ומלאי השירים והמשמעויות החינוכיות של הרכב "הופה היי" ללא ספק עיצבו את דמותי. היו לו בלדות של אהבה שגרמו לי להתחרט שהוריי לא קראו לי סיוון (בכלל, אין באמת שיר בעברית שנושא השיר הוא בחורה בשם חן, יש המון שמות אחרים, חן אין), "קפה אצל ברטה" שתמיד היה בא טוב ברדיו ורבים אחרים.
אם להשוות, אף שאין ממש מה להשוות, אני זוכרת שכשאריק איינשטיין נפטר בכיתי כמו ילדה קטנה, הרגשתי כאילו ממש איבדתי חבר קרוב ואפילו נסעתי לכיכר רבין להיפרד ממנו עם עצמי וזר ורדים אדומים.
גם כתבתי עליו ברשתות החברתיות, והפעם לא יכולתי לכתוב שום דבר. זה הרגיש לי מעט צבוע, כי באמת שלא ממש שמתי לב לחוסר נוכחותו בחיי כמוזיקאי ויוצר. זה כמעט מוזר, כי מתישהו בשבוע שעבר מישהו מהחברים שלי בפייסבוק או באינסטגרם פרסם תמונה שלו מתוך הופעה, ואני זוכרת שחשבתי לעצמי שאיזה מגניב שהוא עדיין מופיע ותהיתי מי מגיע בימינו אנו להופעות שלו.
בכלל, בעידן שבו תעשיית המוזיקה מגדלת כל שלושה חודשים כוכבים חדשים, לפעמים מרגיש שכוכבי העבר המשמעותיים כל כך כאילו נעלמו והתפוגגו ואפילו לא שמנו לב, ולצערי אנחנו שומעים עליהם רק כשיש עליהם איזו כתבה קשה על חייהם או, כמו במקרה הזה, בבשורה על מותם.
יונה אליאן וששי קשת בטקס האשכבה ליגאל בשן. צילום: תומר אפלבאום
יגאל בשן סבל בשנים האחרונות ולא היה לנו מושג. כל אחד מאיתנו עסוק בחייו שלו, ובתכל’ס אין לנו מושג מה באמת עובר על מושאי ההערצה הכי גדולים שלנו — מוזיקאים ואמנים כאלה ואחרים שאנחנו מאוד מחוברים אליהם (אין מה לעשות, נפלאות הן ההשפעות של המוזיקה והצלילים על נפשותינו), אלא אם הם עצמם מדברים על זה, מפרסמים את זה וחושפים את עצמם בחולשתם. והרי לא הייתי רוצה לזכור את בשן כך, הלוא כן? כנראה שגם הוא לא רצה שזה יהיה הזיכרון האחרון של אהוביו אותו, ולכן לקח החלטה לשים לכל הרע שעבר עליו סוף. סוף עצוב.
אפשר לנסות להבין אותו, סביר שקל יותר לשפוט אותו ואפשר לכבד את רצונו. אפשר לרחם ואפשר להכיל ולכאוב את לכתו.
לי, כמישהי שמעולם לא הכירה אותו באופן אישי, קל פשוט לזכור אותו ואת יצירותיו באור חיובי ורק להתהדהד במחשבותיי על בני משפחתו ותחושותיהם ובמקביל להתנחם ולכאוב את מותו, שכן לא יכולתי למנוע בשום דרך את מה שלא ידעתי, וגם מי שידע, סביר להניח משפחתו וחבריו הקרובים, לא יכולים היו למנוע מאדם שנחוש להתאבד לעשות כך.
מה שהתחיל כקוריוז של חבר מועצת העיר הטרי אלי נכט, שביקש מהנהלת״ביג פאשן להציב עץ אשוח זוהר ומנצנץ כאות הזדהות עם חג הנובי גוד (חג כניסת השנה האזרחית החדשה בפי יוצאי חבר העמים) ונענה בחיוב, הופך אט אט למשבר פוליטי בהתהוות.
אלי נכט כבר העלה סרטון תודה להנהלת הביג פאשן על רקע עץ האשוח ובסגנונו הייחודי איחל שנה טובה לתושבי העיר, כאילו מדובר באירוע שגרתי החוזר על עצמו מדי שנה.
אבי אמסלם, ממלא מקום ראש העיר מטעם ש”ס, מיהר להגיב בפוסט בעמוד הפייסבוק שלו, הביע מחאה מרה על היוזמה ופנה להנהלת הביג שתסיר את ״החרפה״, כלשונו, באופן מיידי. עוד הוסיף אמסלם בפוסט: ״זה כבר לא נושא בין חרדים חילונים, בין שבת לחול. זה משהו שנועד לפגוע בכל מי שמגדיר את עצמו יהודי, מסורתי, חילוני, דתי, חרדי יהודי!״
מה שנתפס בעיני אלי נכט כעידן חדש בעיר אשדוד, עידן שבו יש רוב חילוני במועצה, מאפשר לדידו להוציא החוצה את הסמלים החילוניים ששכבו במרתף והעלו אבק. הראשון שבהם הוא עץ האשוח, אותו עץ שמסמל יותר מכול את הנצרות ואת כל מה שלא דתי, יהודי.
ביקום מקביל מדובר סך הכול בעץ מנצנץ, אווירה בינלאומית וקפיצה קטנה לחו״ל. הביג פאשן גם נראה כמו שדרת רחוב ניו—יורקית, ואחרי הכול, מדובר ביוזמה פרטית על שטח פרטי, אז איפה הבעיה? בדרך.
אלי נכט כמו אלי נכט מכיר דרך משלו לעשות את הדברים. זה התחיל בנאום הלא כתוב במועצה, שחרג באופן משמעותי מהזמן שהוקצב לו, וזה נמשך בהזמנה לאירוע עץ האשוח בביג פאשן בערב כינון מועצת. כבר אז אמר הקהל את דברו בקריאות בוז, לאו דווקא בעקבות התוכן כמו הניצול הציני של הבמה לפרובוקציה. נכט, שלא התרגש במיוחד, לא ייתן להזדמנות כזו לעבור מתחת לידיים בלי להדליק את השטח ולקחת מנה גדושה של תשומת לב.
בישיבת המועצה שהתקיימה בשבוע שעבר יכול היה נכט להעלות את עניין עץ האשוח בפרט ואת סוגיית חג הנובי גוד בכלל. הוא בחר להתעסק בתקציב השח-מט במקום ולהשאיר את הפיקנטריה לתקשורת. למה? ככה.
הנובי גוד, למי שלא מכיר, הוא חג לציון תחילת השנה (ברוסית: השנה החדשה) של יוצאי חבר העמים, והוא מצוין בשמות אחרים בהרבה מאוד מקומות ברחבי העולם. אין לו באמת סממנים דתיים ולא נאמרת בו שום תפילה, מדובר בארוחת ערב חגיגית, באירוע משפחתי או חברי, שבהם מציינים בעיקר את המעבר משנה אזרחית לחדשה — ״ראש השנה למניינם״ יגדירו זאת בשפה דתית.
במדינות חבר העמים נהגו לחגוג אותו כחלק ממסורת החיים במדינה שבה חיו. כשהגיעו לארץ, הבינו שעץ אשוח ״לא בא טוב״, והחגיגה הפכה לסוג של אירוע פנימי בתוך הקהילה בפרופיל נמוך.
נשאלת השאלה: איך קהילה כל כך גדולה וכל כך משמעותית במדינה בכלל ובאשדוד בפרט החרישה צורך כזה בסיסי במשך עשרות שנים?
איך לא הצליח אף נציג של הקהילה (והיו לאורך שנים נציגים בכירים) לטרוח ולהסביר על המשמעות, על החשיבות, על הצורך והגעגוע לחג? הרי כל עדה (וברוך השם לא חסרות עדות באשדוד) הצליחה עד היום לגרד איזה חג ייחודי שנהוג היה בתפוצות לחגוג ברוב הוד והדר, החל מהמימונה של המרוקאים, דרך הסיגד של האתיופים, יום יהדות גאורגיה של הקהילה הגאורגית ואפילו סעודת יתרו של הטוניסאים שנחגג כבר על בסיס שנתי במשכן לאמנויות הבמה. יש עוד עשרות דוגמאות של קהילות ממדינות שונות שהצליחו להשיג אירועים מכוננים מתרבותם בגלות ונחגגים כאן בישראל ומתקבלים באופן טבעי.
ה"סלון" מוכר לרובנו אולי כריהוט נוח שנוהגים להחליף מידי מספר שנים. לחובבי האמנות המושג יהיה מוכר יותר כתערוכת אמנות בעלת ניחוח ושורשים צרפתיים. אך הסלון הוא תופעה חברתית עתיקה הרבה יותר ממה שחשבתם. עד המאה ה-17 נתמכו אנשי הרוח על ידי חצרות האצילים. עם הזמן, נחלש כוחן של חצרות בית המלוכה לטובת חוגים תרבותיים פרטיים. החלוצה הראשונה אשר הקימה את הסלון הספרותי הראשון הייתה קתרין דה ראמבוייה, בשנת 1604 בצרפת. הסלון היווה מהפיכה חברתית ואפשר ערבוב מעמדות והעלאת רעיונות חדשניים. אורחי הסלון נבחרו בקפידה, רובם היו משכילים, מקושרי פוליטיקה או אנשי אצולה, על מנת להפיק שיחה מעניינת והרמונית. עיקר הדיון עסק ביחס בין הסלונים לבין המרחב הציבורי. באותו זמן החלה האקדמיה לאמנות של צרפת להציג תערוכות של בוגרי האוניברסיטה, בחסות מוסד המלוכה. במאה ה-18 תערוכות הסלון הללו הפכו לפופולאריות, התקיימו מידי שנה, והשופטים החלו להעניק פרסים ליצירות האמנות הטובות ביותר.באותם ימים, הייתה האקדמיהנתונה תחתאפוטרופסותמלכותיתשקבעהאתהסגנוןהאמנותי ובחסותה התקיימו אירועי האמנות. אמניםשלאפעלולפידרישות האקדמיהנדחוולאהוצגובתערוכותהללו. במאה ה-19 הפך "הסלון" לתערוכת האמנות הרשמית של צרפת. כל האמנים הגדולים ומקובלי החברה הצרפתית היו נוהגים להתכנס בסלון, להתבונן בעבודות ולדון באמנות ובתרבות. מהי אמנות גבוהה? מהו טעם טוב? את אלה הסלון קבע. כיום מתקיימים בארץ קבוצות דיון שונות המזמינות מרצים מתחומים שונים על מנת לדון בנושאים עכשוויים. מוזיאון אשדוד לאמנות, כחלק ממעורבותו החברתית בעיר, יוזם לראשונה את "הסלון", אשר מזמין מובילי תרבות ואמנות, חוקרים ואמניםמקומיים לדון בנושאים עכשוויים ומזמין את הקהל להשתתף באופן פעיל בדיון, ובכך להוות בית לחיבור בין הקהילה ליזמי התרבות והאמנות בעיר. הסלון הראשון ייערך ביום שישי הקרוב, 14.12.18, בשעות 10:00 – 12:15.מרצי הפאנל: דניאלשושן | אמןהתערוכה, מהמעבדהלאמנותואדריכלותניסויית בטכניון ,חיפה. פרופ' סמישלוםשטרית | משוררוסופר, מנהלאמנותיפסטיבלאשדודשירה. אושרהלררשייב | ממונהעלשוויוןביןהמיניםומנהלתתכנית "קרב" מטעםמשרדהחינוך, פועלתלקידוםהתרבותהמזרחיתבארץ. יובלביטון | אוצרראשיבמוזיאוןאשדודלאמנות. ד"רדרוראסנת | חוקרעצמאישלההיסטוריההחברתיתשלהעיראשדודבכלל, ופועלינמלאשדודבפרט. רינהמגן | חוקרתתכנוןסביבתי ,מיוזמותאירועיהשוטטותבאשדוד. מוזיאון אשדוד לאמנות, דרך ארץ 8, אשדוד. ההשתתפות באירוע מותנית ברכישת כרטיס והרשמה מראש, במחיר כרטיס כניסה למוזיאון, ללא עלות נוספת. מספר המקומות באירוע מוגבל. מומלץ להירשם מראש בטלפון: 08-9568285,08-8545180.
יותר מחודשיים לאחר שרצח את קים לבנגרונד יחזקאל וזיו חג'בי במפעל באזור התעשייה ברקן ובתום מצוד שנערך אחריו – נהרג המחבל אשרף נעאלוה בידי כוחות הביטחון במהלך ניסיון מעצרו. בשב"כ מציינים שבכוונתו הייתה לבצע פיגוע נוסף.
אתמול פרסם בעלה של קים, גיא, שנולד וגדל באשדוד, סרטון שבו הוא נראה עם בנו התינוק קאי (צילם: רן כרמי בוזגלו):
גשמי הברכה שירדו בסוף השבוע גרמו גם להצפות, ביניהן של מערכות ביוב וניקוז מיושנות ושאינן מתוחזקות כראוי, דבר שגרם לגלישת שפכים לנחל לכיש.
אחד המפגעים היה במושב ניר גלים ליד אשדוד, הנמצא בתחום השיפוט של מועצה אזורית חבל יבנה. שם פרץ ביוב החוצה מעל פני השטח, יחד עם שלל הפרשות ומוצרי היגיינה.
בניר גלים יש מערכת ביוב שמושתתת על בריכות חמצון, שיטה פרימיטיבית שכבר אינה נהוגה. תקלות הביוב ביישוב גורמות לסירחון ולמפגע בריאותי. אולם יש שהביוב שעולה על גדותיו מוצא את דרכו לנחל הסמוך — נחל לכיש — ודרכו אל הים.
כך קרה גם במערכת הגשמים האחרונה. תושבים במושב התלוננו על כך. “אנו סובלים בשגרה ממטרדי ריח קשים ביותר העולים מבריכת החמצון”, כתבה תושבת שפנתה לרשויות, “אך לאחרונה הסתבר שהמפגע הסביבתי חמור לאין ערוך: במערכת הגשם האחרונה הביוב זרם ללא כל הפרעה היישר לנחל לכיש הסמוך. תושבים דיווחו על זרימת ביוב הכוללת הפרשות ומוצרי היגיינה.
“כשכנה של הנחל וכחובבת סביבה, הלב נחמץ למראה התמונות”, הוסיפה, “מה הטעם בעמל הרב שהושקע בשיקום נחל לכיש, אם ביוב זורם לנחל ללא הפרעה? מדוע במדינת מתוקנת מאפשרים למחדל כזה לקרות? עד מתי נחיה בניר גלים כבמדינת עולם שלישי? אני קוראת לכל הרשויות להתעורר ולטפל בבעיה החמורה הזו”.
לדברי מנהל מחלקת תשתיות ופיקוח באיגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד — חבל יבנה, גד עופר, שפכים גלשו “מקו גרביטציה ראשי בניר גלים לתעלת ניקוז ומשם לנחל לכיש כתוצאה מסתימה בקו. ככל הידוע לנו, תקלות מעין אלה, המלוות בזרימת ביוב לנחל הינן נדירות. באירוע הנדון התמשכה זרימת הביוב לנחל באופן חריג עקב הצפות השטח ואי יכולת הגעת ביובית לאזור הסתימה”.
אולם מתברר שבמערכת הגשמים האחרונה, שהייתה משמעותית מאוד (כ-200 מילימטר גשם ויותר באשדוד וסביבתה), הגיע ביוב לנחל לכיש ממוקדים נוספים שאנשי המקצוע עדיין לא הצליחו לשים עליהם את האצבע.
ארכיון: נחל לכיש שוצף מתחת גשר עד הלום. צילום: דור גפני
כידוע, הנחל מתחיל במורדות הרי חברון ונשפך לים באשדוד. לאורך הנחל ובקרבתו יש ערים, יישובים, מאגרי טיפול בשפכים, מפעלים ושדות חקלאיים. כל מה שמגיע לנחל בדרך, באמצעות יובליו וגם דרך תעלות או באופן ישיר, משפיע כמובן על מצבו במורד האפיק. אם אין תיאום מוצלח בין כל הרשויות והגופים שיש להם נגיעה בדבר, גם אם הרשויות במורד הנחל, ובראשן עיריית אשדוד, יעשו את המקסימום, אירועי הזיהום בנחל לא ייפסקו, ומצבו האקולוגי לא יתייצב לחלוטין.
במהלך השיטפון בנחל ניתן היה לחוש בריח חמצמץ, למשל מתחת לגשר עד הלום, כפי שקורה פעמים רבות בעת זרימות חזקות לאחר הגשמים.
"על מנת לקבל אומדן למצב הנחל לאורכו בעקבות אירוע ההזרמה”, מוסיף גד עופר מאיגוד ערים לאיכות הסביבה, “דגמו נציגי האיגוד, בנוסף לשפכי ניר גלים, גם את הנחל מהמעלה: עד הלום ועד לגשר אורט במורד הנחל, בשלוש נקודות שונות. היום (12.12.2018) התקבלו תוצאות ראשוניות של ריכוזי חיידקי הקולי הצואתיים, ומהתוצאות עולה באופן ברור, כי במעלה הנחל נמדדו ערכי קולי צואתי גבוהים, עוד לפני ההזרמה של מושב ניר גלים, ולאחר נקודת ההזרמה ערכי הקולי יורדים משמעותית, ועל כן ניתן להסיק שהזרמת הביוב מניר גלים לנחל הייתה זניחה.
“יחד עם זאת, למועצה אזורית חבל יבנה יש תכנית אב לביוב מאושרת על ידי רשות הביוב הארצית, התכנית שאושרה הינה מבוזרת, בה לכל יישוב פתרון עצמאי. כיום בריכות החמצון אינן פתרון הנדסי המקובל, ולכן פועלות הרשויות לחיבור היישוב למט”ש (מכון טיהור שפכים) אשדוד. באיגוד לא התקבלו עד כה תלונות על ריח חמוץ מהנחל בעת גשמים ואיננו מכירים תופעת ריח חמוץ מהנחל”.
בעיית האינסטלציה אשר התגלתה אתמול קיבלה מענה זמני והבוקר לאור כך שלא ניתן היה להשתמש בשירותים, הוחלט על העתקת פעילות הגנים לאתרים חלופיים כדלקמן: גן שלדג בחינוך הרגיל עבר לפעילות מלאה במתנ"ס עוזיאל הסמוך, עם צוות הגן, לרבות הצהרון. גן סייפן לחינוך מיוחד הועבר בהסעות מאורגנות לפעילות בגן מקביל ברובע ט"ו.
ממחלקת גנים נמסר כי הפתרונות הנ"ל נועדו להבטיח את בריאות ושלום הילדים וצוותי הגן, במקביל לעבודות קדחתניות שמתבצעות במהלך כל היום לתיקון בעיית הצנרת והשבת הפעילות לשגרה. בסוף היום תתבצע הערכה לגבי מחר.
הודעה נמסרה כמובן להורים וככל שיהיו שינויים צוותי הגנים יעדכנו את ההורים.
В Ашдоде состоялась церемония награждения лауреатов 10-го израильского конкурса молодых пианистов «Салют роялю». Первая премия в старшей возрастной группе – у молодого талантливого исполнителя Зеэва Идо. Ему 19 лет, он студент высшей школы музыки им.Бухмана-Меты (класс проф.Арье Варди и педагога Ганит Полин), и, несмотря на молодой возраст – состоявшийся и востребованный пианист. Победителями 10-го конкурса «Салют роялю» стали: в возрастной категории 6-11 лет первая премия – Екатерина Гервиц, 11 лет, Тали Шефер, 11 лет; в категории 12-15 лет – Йоав Сенд, 14 лет, Ияли Закен, 14 лет; в категории 16-18 лет – Паз Авинери, 17 лет, Юваль Шмила, 17 лет.
Зеэв Идо, лауреат первой премии конкурса; награждают – Арье Азулай, глава фонда Ашдода, Шимон Каценельсон, зам.мэра Ашдода, Орен Туиль, гендиректор Компании по культуре, Янина Кудлик, директор консерватории "Акадма", художественный руководитель конкурса Даниэль Орлев для Odrey
В конкурсе «Салют роялю», который каждый год проходит в Ашдоде в дни Хануки, участвовало свыше ста молодых пианистов в возрасте от 6-ти до 28 лет, в четырех возрастных категориях. В каждой категории лауреаты всех трех первых премий получили крупные денежные призы; многие участники были отмечены также поощрительными денежными призами. Премия лауреата старшей возрастной группы 19-28 лет составила 20 тысяч шекелей. Общий призовой фонд конкурса в этом году равнялся 100 тысячам шек. Помимо денежных призов, лауреаты конкурса получат ряд прекрасных возможностей дальнейшего профессионального продвижения – выступления с лучшими оркестрами страны, участие в мастер-классах в Израиле и за рубежом, выступления в музыкальных радио- и телепрограммах, именные стипендии.
«У жюри была очень трудная задача – выбрать лучших из целой массы талантливых и прекрасно подготовленных молодых музыкантов, – рассказывает Янина Кудлик, организатор и художественный руководитель конкурса, директор ашдодской консерватории «Акадма». – Поэтому у нас есть категории, в которых несколько первых премий, несколько вторых и третьих. Хотелось бы отметить всех, кто готовился, кто прекрасно выступил, и у нас есть для этого поощрительные призы – ими награждены десятки участников. Это, кстати, выделяет «Салют роялю» даже на международном конкурсном уровне – там предусмотрены премии только для лауреатов, остальным – дипломы, но я с самого начала настаивала именно на поощрении многих – это мотивирует участников. Знаете, когда конкурс объявляется, то я даже вижу по нашей консерватории – дети начинают с таким рвением заниматься, хотят выступить лучше других, хотят заработать. Мы не имеем права не отметить детей и их педагогов.
Конкурс «Салют роялю» в этом году отмечает десятилетие. Сегодня это – имя, которым можно гордиться, это важный этап продвижения в профессиональной карьере. Особенно это важно для старших – в 12-15 лет, как правило, пианисты уже выбирают свой профессиональный путь, ну, а в категории 19-28 лет участвуют уже профессиональные, сложившиеся молодые пианисты. Зеэву Идо, победителю конкурса 2018 года – всего 19 лет, он участвует в «Салют роялю» с самого первого конкурса, боролся во всех возрастных группах, это яркий, талантливый, харизматичный пианист, состоявшийся музыкант, несмотря на молодость.
Конкурс – это призы, имя и прекрасные возможности для дальнейшего профессионального продвижения. И это очень важно, ведь пианист – профессия сценическая, невозможно играть в стол, нужно нарабатывать концертную деятельность на широкой публике. Вообще, музыкант – это штучное производство, не конвейер, и конкуренция сейчас очень высока. Только в одном Китае 2 млн. (!) концертирующих пианистов, и это исполнители высокого уровня. У нас на конкурсе очень доброжелательно и неформально принимают всех, от малышей до взрослых. Выступать непросто, ведь каждого участника оценивают семь судей, и все они – известные музыканты, и у каждого есть собственный взгляд и предпочтения. Еще одна важная особенность нашего конкурса – в день награждения программа не заканчивается: мы предоставляем, с помощью различных фондов, возможность участия в известных мастер-классах в Израиле и за рубежом; участники получают именные стипендии; наши лауреаты играют с лучшими израильскими оркестрами – это взаимовыгодно, оркестры хотят видеть молодую смену.
В составе судейской коллегии конкурса принимали участие известные пианисты и педагоги: д-р Илана Коэн, глава израильско-американского фонда поддержки молодых талантов «Цфунот Тарбут»; проф. Барух Меир, проф. Асаф Зоар, Тамир Бен Цви, д-р Ицхак Косов, д-р Михаль Таль, д-р Орит Вольф, Ариэль Коэн, Янина Кудлик, Идит Цви, художественный руководитель конкурса им.А.Рубинштейна; д-р Дрор Земель, д-р Рон Регев; проф. Даниэль Гортлер (Нью-Йорк) и Амир Кац (Германия). Даниэль Гортлер (Нью-Йорк) и Амир Кац впервые судят на нашем конкурсе, и они были приятно удивлены уровнем исполнительства участников, особенно в старшей возрастной категории».
Организаторы конкурса «Салют роялю» – муниципалитет Ашдода, городская Компания по культуре, консерватория «Акадма», министерство культуры, центр искусств «Монарт», Фонд Ашдода, нефтехимический концерн «Adama», при поддержке НКО «Цфунот тарбут», фонда им.Якова Быстрицкого, фонда AICF, ашдодского симфонического оркестра, международных мастер-классов «Тель-Хай», высшей музыкальной школы им.Бухмана-Меты, итальянского фестиваля Music Fest Perugia, ряда благотворительных фондов;
מדהים לראות איך מדי שנה קמים יהודים צאצאי המכבים, הרועדים למראה עץ ירוק ומקושט המאיים על מורשת מפוארת בת אלפי השנים. נדמה שכל חכמת ישראל והאמונה העזה קורסת ומתרסקת מול העץ המקושט המסמל את חגם האהוב של היהודים מחבר העמים -הנוביגוד, שמסמל את כניסתה של השנה האזרחית החדשה.
בוזי הרצוג וקסניה סבטלובה באירוע נובי גוד
אומרים שמי שמאמין לא מפחד, מה הפחד הקמאי והאובססיבי הזה מפני הנוביגוד? מי שדורש כבוד למסורת היחודית שלו, שיתן כבוד למסורות של כלל יהודי קיבוץ הגלויות שהגיעו לבית הלאומי בישראל.
כבר 4 שנים שאני נאבקת להכניס את המסורת היפה שלנו לציון החגים בישראל ולהטמיע בתודעת הציבור את חג הנוביגוד, חג מסורתי שחגגו היהודים שנים רבות ברוסיה ויקר מאוד לליבם של הישראלים יוצאי חבר העמים. היחס המבוהל והחשוך של מי שמתנגדים לחגיגת השנה האזרחית החדשה הוא של מי שלא מסתפקים רק ברמיסת המורשת התרבותית שלנו אלא גם אינם רוצים אותנו בשום צורה.
לישראלים שעלו מחבר העמים יש זכות מלאה לחגוג את חגם האהוב ולשמוח בו מבלי לספוג עלבונות וקללות. כולי תקווה שעיריית אשדוד לא תכנע לדרישה המגוחכת ותוקיר את המורשת הזו בדיוק כשם שהיא מוקירה את המורשת התרבותית של ישראלים שהגיעו לכאן מתפוצות אחרות
כמאתיים אשדודים, שותפים בתנועת אשדודים באו לחגוג אתמול באולמי בנג'מין את הניצחון הגדול של כניסתה למועצה. יניב קקון, יו"ר התנועה "פתחנו באופן רשמי את הפרק הבא במסע שלנו, ומעכשיו המטרה שלנו היא לעשות את השינוי, להמשיך ולהגדיל את תנועת התושבים של אשדוד, להשפיע ולהשמיע את קולם של האשדודים בעוצמה – מבפנים!"
החגיגות של חברי התנועה מגיעות לאחר של שש שנות עבודת שטח ועשיה אשר הוכיחו את עצמם בבחירות הנוכחיות בקלפיות, כאשר אלפים מתושבי אשדוד יצאו להשפיע והכניסו את התנועה למועצה עם שני מנדטים.
מדובר בהישג מרשים ומרגש לתנועה הצעירה שלכל אורך מערכת הבחירות הנוכחית שמרה על קמפיין נקי מהכפשות, ועשתה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב – לפגוש את התושבים בשטח.
אשדודים, שהבטיחו שהפעם הם נכנסים למועצה, קיימו ובגדול, "לא היה לנו ספק שנצליח", אמר מאיר אברז'ל אשר נכנס למועצה לצד יניב קקון,"בשש בשנים האחרונות עבדנו ללא הפסקה, צברנו ניסיון, נלחמנו במאבקים, הובלנו מיזמים קהילתיים, והכרנו את השטח ואת הצרכים האשדודים לעומק. היום אנחנו חוגגים את התוצאה, ועושים זאת עם האנשים הכי חשובים, להם אנו חבים הכל ועבורם לא נוריד את הרגל מהגז גם בחמש השנים הקרובות – תושבי אשדוד."
באירוע נכחו מאות פעילים, תומכים ותושבים אשר באו להרים כוסית יחד ולחגוג את ההצלחה אליה היו שותפים. בנאומי הפתיחה הודו חברי התנועה לכל המתנדבים, אנשי המקצוע והפעילים אשר סייעו לתנועה לאורך הקמפיין ובמיוחד למנהל הקמפיין רון ברקאי אשר ניצח על כל המהלך. על האווירה הנעימה והמוסיקה הטובה בערב היה אחראי DJאופיר טובול אשר גם הוא נמנה בין תומכיה של התנועה.
תנועת אשדודים ממשיכה להיות נאמנה לאג'נדה שלה, ובאמצעות שני הנציגים שלה במועצה, יניב קקון, ומאיר אברז'ל, היא מבטיחה לייצג את האינטרסים של כל תושבי אשדוד, ולשים על סדר היום הציבורי את הנושאים הבוערים ביותר.
"אנחנו מגיעים מוכנים, יש לנו תכנית עבודה ברורה עם פתרונות ודרכי פעולה, והמטרה שלנו היא – לייצר אשדוד שרואה את כל מגוון תושביה, קשובה לצרכים שלהם ונותנת להם מענה שוויוני. אני יודעת שיניב ומאיר יפעלו למען הצרכים המיוחדים כמו גם למען הסביבה, הנוער, הרווחה וכו', בדיוק כאילו אני או כל חבר תנועה אחר היה שם, וזה, בעיני, הכוח והיופי של תנועת אשדודים, שאנחנו רק הצינור להשמעת קול התושבים." אמרה נורית טופז, ממובילות התנועה ומובילת תחום הצרכים המיוחדים בחברה העירונית מטעמה.
תנועת אשדודים נכנסת ככוח צעיר ומרענן למועצה, הם מביאים עמם אידיאולוגיה של טוב משותף, מודלים חדשניים אשר מושתתים על התאמת פתרונות ישימים תוך שיתוף הקהילה, יש להם אג'נדת שקיפות ברורה ורקורד מצוין בהנעת תהליכים מורכבים עד לכדי פתרון שרואה את טובת התושב ומתאים למציאות בה הוא חי.
עכשיו כל שנותר להם הוא לקחת את כל האנרגיה, הניסיון, הידע והמקצוענות ולהתחיל ליישם, מבפנים.
הבוקר פרסם תושב אשדוד רשומה (פוסט) ברשתות החברתיות, על חיפוש עבודה בתחום עיסוי רפואי, אך מעבר לעובדה שהוא נמצא בשורות האבטלה כעת יחד עם אלפי תושבים ואזרחים, הסיפור של אלון מן, יוצא דופן בהיותו חדור מוטיבציה ובעל אתגר כפול.
מן, בן 31, הוא לקוי ראייה מגיל 18 כתוצאה ממחלה תורשתית בשם "לבר סינדרום", מחלה אשר פוגעת בעצב הראייה וברשתית ואין לכך טיפול. לדבריו, תאונת דרכים זירזה את התפרצות המחלה כתוצאה מטראומה שהגוף עבר.
ברשומה שפרסם כתב:
"שמי אלון מן, בן 31 נשוי ואב לילדה מקסימה מאשדוד. בימים אלו אני מחפש תעסוקה, חשוב לי לצאת ולפרנס את בתי בכבוד.
אני לא חושש מעבודה פיזית ונמצא בכושר גופני מעולה. אשמח להצעות הן בתחום שלי והן בכל תחום אחר באזור מגוריי, יש אופציה לאזורים אחרים במידה וקיימת תחבורה או הסעות למקום העבודה. במקצועי אני מעסה רפואי בכיר, בוגר מכון וינגייט מחזור 2012. אני בעל בגרות מלאה וסיימתי מכינה אקדמית במכללת אשקלון. משתמש היטב במחשב ומכיר כמה שפות.
מרכז קהילתי 'מעלה' לאוכלוסייה החרדית ברובע ז' השיק ביום חמישי האחרון אירוע מיוחד ואיכותי לכאלף נשים ונערות מהמגזר החרדי.
"השירים שאהבנו" , הצגה תיאטרלית ומוזיקלית בהפקת פרלה חריטן – מפיקת נחשבת במגזר החרדי מספרת שההצגה היא שזירת סיפורים של געגועים לילדות, לתום, לחמימות משפחתית, לנרות השבת וזמירותיה, בשילוב שירים של פעם לצד שירים חדשים.
האירוע הופק בסטנדרטים גבוהים ביותר: שלוש זמרות חרדיות: יפוש ברכהן, ציפי נייהוז ולאה דרור, בליווי מוזיקלי בהרכב של 5 נגניות עם המנצחת, אלישבע אבר. השחקנית יהודית ליזרוביץ שיחקה את תפקיד הבוגרת המתגעגעת לילדותה לצד ילדה קטנה שגילמה את תפקיד הבוגרת בעברה- בילדותה.
