תאונה בכביש 4 בקטע שבין מחלף עד הלום לגן יבנה: מתנדבי רפואת חירום של איחוד הצלה מסניף אשדוד הוזעקו לכביש 4 לפני צומת גן יבנה לכיוון צפון בעקבות דיווח שהגיע למוקד איחוד הצלה על תאונת דרכים. חובשים של איחוד הצלה העניקו טיפול רפואי ראשוני לנפגע אחד במצב קל בזירת תאונה שבה היו מעורבים ארבעה כלי רכב פרטיים, נסיבות התאונה בבדיקה.
הלוויתו של אבי חסון שמת אתמול, שבת, לאחר שנעצר, תתקיים בשעה 18:00 בבית העלמין באשדוד. נסיבות מותו נבדקות במח"ש.
חסון, 43, נשוי ואב לילדים, היה קבלן ויזם נדל"ן.
אתמול, לפי המשטרה, הוא נכנס לתוך דירה שאינה שלו וטען שמישהו מנסה לפגוע בו. המשטרה נקראה למקום והוא נלקח לתחנה שם ניסה לפגוע בעצמו, כך נמסר מהמשטרה, כשהוא אזוק ושוטרי סיור שהיו עמו השתמשו באקדחי טייזר כדי לנסות לרסנו. לא ידוע כמה פעמים ובאיזה אופן בדיוק. בשלב מסוים הוא התמוטט ואיבד את ההכרה. השוטרים ביצעו בו פעולות החייאה והזעיקו את מד"א שפינוהו לבית החולים אסותא. משם נמסר שהוא הגיע לנעשה במצב של מוות מוחי ולמרות ניסיונות ממושכים להחיותו הם קבעו את מותו.
יתכן שחסון נפטר בשל אירוע לבבי אולם יתכן שהנתיחה שלאחר המוות תסייע לפתור את התעלומה. החקירה הוטלה על המחלקה לחקירות שוטרים.
לדברי מכרים של חסון, לפני כמה חודשים שותף שלו שם קץ לחייו.
לחסון לא היה עבר פלילי. לפני כמה שבועות חסון תושאל במשטרה לגבי חשד להעסקת שוהה בלתי חוקי באתר בניה. גורם במשטרה אמר שאין קשר בין הדברים.
אתמול הודיעה המשטרה, כי "האיש נעצר הבוקר בחשד לעבירה פלילית תוך שהוא בהתקף אלים ומנסה לפגוע בעצמו בניידת ובתא שאליו הוכנס בתחנת המשטרה. במהלך ניסיונות לרסנו בכדי למנוע פגיעה עצמית, התמוטט. השוטרים החלו בפעולות החייאה מצילות חיים עד הגעת מד"א והוא פונה במצב יציב לביה"ח אסותא, שם נפטר כעבור זמן קצר. דיווח הועבר למחלקה לחקירות שוטרים".
במסגרת מדיניותה של המועצה המקומית גן יבנה לקדם ולסייע לפעילותם של עסקים קטנים ובינוניים מהיישוב התקיים לאחרונה כנס לקידום עסקים ויזמים שהוא פרי שיתוף פעולה עם משרד הכלכלה והתעשייה באמצעות הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים ומערך מעוף.
ביום שני (9.9) התקיים מפגש ראשון בין בעלי העסקים למומחים של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים ומערך מעוף במועדון 'הנקודה' במעמד ראש המועצה, דרור אהרון וחברת המועצה מחזיקת תיק עסקים, רוחמה עזר ובהובלת דורית רייף ואורית שמי. המפגש כלל היכרות, הצגה עצמית, הצגת תכנית העבודה, הצפת צרכים ותאום ציפיות לקראת המשך הפעילות.
למפגש הגיעו עשרות משתתפים אשר רצו ללמוד מקרוב על קידום עסקים ויזמיות ומה השירותים שמערך מעוף יודע להציע. בהמשך צפויים מפגשים נוספים שבהם יושם הדגש על נטוורקינג, הנגשת כלי הסיוע של מעוף, מפגש בנושא שיווק דיגיטלי, בידול ומיתוג העסק, מפגש בנושא פיננסי, סיעור מוחות משותף, בניית כלים לקראת קיומו של יריד עסקים עם הרשות ולבסוף – הפנינג עסקים גדול בהשתתפות כלל בעלי העסקים.
ראש המועצה, דרור אהרון: "אחרי הכנס שקיימנו לפני כשבועיים הגענו אל רגע האמת, עשרות בעלי עסקים מגן יבנה הגיעו אל מועדון 'הנקודה', נפגשו זה עם זה, יצרו נטוורקינג משותף ובסדרת המפגשים שתתקיים בחודשים הקרובים ירכשו כלים שיסייעו להם להתפתח. בסופה של סדרת המפגשים יתקיים יריד עסקים גדול בהשתתפות כלל המשתתפים. אני רוצה להודות לאנשי המעוף, לאנשי הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, לחברת המועצה, רוחמה עזר, לעובדי מתנ"ס גן יבנה ולאורן רדעי".
ישראל הרשקוביץ', מנהל מעוף סניף אשדוד: "אנו תמיד שמחים לפגוש שותפים המחויבים לקידום ולשימור העסקים הקטנים והבינוניים. מגוון הכלים המקצועיים שמציע סניף מעוף אשדוד יחד עם המחויבות והשותפות של מועצת גן יבנה, יעזרו לבתי העסק להתפתח ולצמוח".
מפגש ראשון לקידום עסקים קטנים ובינוניים נערך בגן יבנה צילום: כפיר ולר
אפי מחלב, מנהל מעוף מרחב דרום אמר: "במשרד הכלכלה והתעשייה, מבינים כי העסקים הקטנים והבינוניים הם המנועים המרכזיים לצמיחה כלכלית באזור. תפקידנו הוא להעניק להם רשת ביטחון על ידי כלים מקצועיים, ייעוץ מומחים, וזאת על מנת שיוכלו לפעול באופן המיטבי בזירה העסקית. הפורומים העסקיים שאנו מפעילים הינם דוגמא לפעילות שלנו שמעניקה לעסקים בראש ובראשנה קהילה תומכת לצד ליווי עסקי מקצועי".
מחקר חדש ורחב היקף של עמותת אור ירוק חושף כי 38% מבני הנוער מאשדוד הודו כי הם נהגו ללא רישיון, 64% ציינו כי קיים סיכוי שהם ינהגו לאחר ששתו מנת אלכוהול. 36% חושבים שלא תמיד מסוכן לסמס בנהיגה.
המחקר כלל כ-50 אלף תלמידי כיתות י"א שהשתתפו בתכנית "סינמה דרייב" שמפעילה עמותת אור ירוק בשיתוף משרד החינוך, בבתי הספר בארץ בשנת הלימודים תשע"ט. הנתונים נאספו ממאות בתי ספר ברחבי הארץ החל מה-1 בספטמבר 2018 ועד ה-30 ביוני 2019.
עוד עולה מהמחקר באשדוד:
מנתוני המחקר עולה כי בני נוער רבים לא רואים בנהיגה תחת השפע אלכוהול, במהירות מופרזת או ברכיבה על אופניים חשמליים ללא קסדה, מעשה מסוכן. המחקר בדק את השפעת התכנית על דעותיהם של בני הנוער בכל הנוגע לתפיסת הסכנות בכביש. התלמידים נשאלו שאלה זהה לגבי השקפותיהם בנושאים שונים הקשורים לבטיחות בדרכים לפני ההשתתפות בתכנית ובסיומה וזאת במטרה לראות האם מסרי הבטיחות שינו את עמודותיהם והשקפתם.
ארז קיטה מנכ"ל עמותת אור ירוק: נהגים צעירים הם אוכלוסייה בסיכון גבוה למעורבות בתאונת דרכים. זיהינו את ההיפגעות המוגברת של הקבוצה הזאת, עם המאפיינים הייחודים שלה וביחד עם משרד החינוך שנרתם לנושא אנחנו פועלים על מנת להגביר את המודעות וההבנה כדי לצמצם את מספר הנפגעים הגבוה. הטמעת מסרי הבטיחות בגיל צעיר והבנה כי שתיית אלכוהול בנהיגה, רכיבה על אופניים חשמליים ללא קסדה, נהיגה ללא רישיון ועוד עבירות הן פעולות מסוכנות שעלולות לעלות בחיי אדם, יכולים להניב פרי מיד עם קבלת הרישיון. במקביל, כדי להציל את הנהגים הצעירים מתאונות דרכים המדינה חייבת למקד הסברה נרחבת בעיקר באמצעי המדיה שבהם הצעירים נמצאים כמו רשתות חברתיות וביוטיוב".
על פי נתוני עמותת אור ירוק 25 נהגים צעירים נהרגו מתחילת שנת 2019 בתאונות דרכים לעומת 24 נהגים צעירים שנהרגו בתקופה המקבילה בשנה שעברה.
כ-50 אלף תלמידי כיתות י"א, מכל שכבות האוכלוסייה, יהודים וערבים, עברו בשנת הלימודים תשע"ט את תכנית "סינמה דרייב" שעוסקת בנושאים הנוגעים לבני הנוער – אלכוהול/סמים, לחץ חברתי בנהיגה והיסח דעת. התכנית החדשנית מועברת באמצעות משקפי תלת מימד ומותאמת לכל המגזרים בחברה הישראלית .
סביבת עבודה חדשה, טכנולוגית ודיגיטלית – פוגשת ומטרידה את רובנו בהשתלבות ובמציאת מקום עבודה חדש. גם מתמודדי נפש, שמעוניינים להשתלב בשוק העבודה הפתוח, ולעבוד בתעסוקה משמעותית שמתאימה ליכולתם – נתקלים בחששות אלו, ואף נמנעים מלהכיר ולהשתלב בזירות עבודה טכנולוגיות וחדשניות.
בשבוע שעבר התקיים באשדוד, טקס הסיום של תכנית Restart, תכנית הכשרה טכנולוגית ושיקומית למתמודדי נפש, שנועדה להכין אותם להשתלבות בשוק עבודה דינמי ומשתנה.
סימולטור הכנה לשוק העבודה באדיבות: יח"צ אנוש
זו אחר זה עלו לבמה 8 מתמודדים שעברו הכשרה אינטנסיבית בת 4 חודשים, עבדו קשה, השקיעו והתמידו – על מנת לסיים את הקורס בהצלחה, ולהתאים עצמם לדרישות הטכנולוגיות המשתנות והנדרשות כיום מעובדים בשוק החופשי.
במהלך הטקס, נ' – אחד המתמודדים, בוגר הקורס, אמר לקהל: "עד הקורס הייתי "תקוע" במצב שלא חשבתי שאוכל לצאת ממנו לעולם. בעקבות הקורס וצוות Restart, הבנתי שזו הבחירה שלי לקום, ללמוד, להבין, להתאים עצמי ולהיות בעשייה".
לטקס הסיום המרגש הגיעו בין היתר השותפים לתכנית ונציגי משרד הבריאות, ביניהם עפר בבלי, מנכ"ל המשרד הישראלי של הפדרציה היהודית בשיקגו, שאמר: "לאנוש שותפות אמיצה ומשמעותית עם הפדרציה היהודית בשיקגו. פתחנו את הדלת לשיתוף פעולה עם קרן BREAKTHROUGH – התומכת בתכניות בעלות אופי חדשני-אסטרטגי והדואגות לרווחת העתיד של האנשים בקהילות היהודיות בארץ ובשיקגו. לשמחתנו הגדולה, הקרן האמינה בתכנית RESTART, תמכה בה ואפשרה הוצאתה של התכנית לפועל וכפועל יוצא את המעמד המרגש הזה. התכנית היא למעשה מהות התפיסה של שיקום ושילוב בפדרציה – "לתת חכות ולא דגים", כשהמשך השיקום – תלוי במתמודד ובמוטיבציה שלו בלבד״.
עוד השתתפו בטקס: נועה לוי – מנהלת תחום התעסוקה במשרד הבריאות, רינת ראם – רכזת משנה בסל שיקום מחוז דרום, וקרן לוי – מתאמת סל שיקום מחוז דרום. בהזדמנות זו אנו רוצים להודות להן ולמשרד הבריאות שוב, על הבעת האמון והשותפות, על הבנת החשיבות של הפעלת התכנית באשדוד ועל התמיכה לאורך כל הדרך מתחילת התכנית.
ברביעי השבוע בארמיס מרתון סטנד אפ עם שגיב פרידמן וסטנדאפיסטים מקומיים.
כבר החל מהקיץ האחת לשבוע בימי רביעי, ארמיס קומדי קלאב פותח שעריו לסטנדאפיסטים מקומיים ומזמין את הקהל לערב שכולו מרתון צחוקים.
תושב העיר, בן 43, מת לאחר שנעצר בידי שוטרים והתמוטט. האירוע דווח למח"ש.
מהמשטרה נמסר שהאיש נעצר הבוקר בחשד לעבירה פלילית (לא נמסר איזו) תוך שהוא בהתקף אלים ומנסה לפגוע בעצמו בניידת ובתא שאליו הוכנס בתחנת המשטרה. במהלך ניסיונות לרסנו בכדי למנוע פגיעה עצמית, התמוטט. השוטרים החלו בפעולות החייאה מצילות חיים עד הגעת מד"א והוא פונה במצב יציב לביה"ח אסותא, שם נפטר כעבור זמן קצר. דיווח הועבר למחלקה לחקירות שוטרים.
העולה החדשה לליגה א' דרום, מכבי עירוני אשדוד, פתחה את העונה באופן רשמי, ועשתה זאת בהצלחה.
הצהובים יצאו למשחק חוץ במגרש קשה, מול הפועל אזור.
הרכב עירוני אשדוד: גל אנגלשטיין, עומרי מנשה, מאור זוהר, דסאליי טגנייה, יואל גנון, שי ביטון, יגל בלאיש, תומר בן חיים, עידן חג'ג', גיא עובדיה, אושרי טוויל.
הרכב עירוני אשדוד. צילום: מדיה עירוני אשדוד
המשחק נפתח במגרש באזור לעיני 400 צהובים שעשו את הדרך מאשדוד.
קהל עירוני אשדוד. צילום: בן אקג'ני
בדקה ה-30 שי מאור כבר ביצע חילוף ראשון, כשהכניס את הבלם שגיא כהן במקומו של הקשר האחורי שי ביטון, על מנת לשחרר את מאור זוהר שתפקד כבלם, לשחק בעמדתו הטבעית, קשר אחורי, ועל הדרך לשחרר את השחקן היצירתי ביותר בקבוצה, תומר בן חיים למשימות התקפיות.
5 דקות לאחר מכן, מאור זוהר ניצל ערבוביה ברחבה ובעט את הכדור אל הרשת של השוער המקומי בבעיטה חדה מחוץ לרחבה, עירוני עלתה ל1-0.
עירוני אשדוד מול הפועל אזור. צילום: בן אקג'ני
גם במחצית השניה לא ראינו כדורגל גדול של שתי הקבוצות, אזור ניסתה לחזור אל המשחק אך משחק לחימה של הצהובים של שי מאור השאירו את לוח התוצאות על 1-0 אשדודי, ועירוני חזרה לאשדוד עם שלושת הנקודות.
בשעה 6:53 התקבלה קריאה על יולדת שכורעת ללדת בביתה באשדוד. למקום הוזנקו כונני מד"א לכיש וניידת טיפול נמרץ של מד"א. במקביל להזנקת הצוות זיהתה תורנית המוקד טל פולוביץ כי האשה כורעת ללדת והחלה הדרכה של האב בקבלת הלידה בסיומה נולדה בת.
לצוות שהגיע הפארמדיקים דן בן ישי, רונן גיל והחובשת נועה אבוטבול שהגיעו למקום נותר רק לחתוך את חבל הטבור.
טל פולוביץ. צילום: דוברות מד"א
לאם ולתינוקת שלום והן פונו לבית החולים אסותא באשדוד.
"תגיעו מהר, ציפור גדולה במרפסת ביתי", כך אמר תושב אשדוד שפנה לרשות הטבע והגנים ומשם הועבר הדיווח לשירות הוטרינרי בעיר.
עם קבלת הפניה יצאו מיד נציגי השירות הוטרינרי בראשות ד״ר משה דהן לכתובת שהועברה אליהם. כשנכנסו לדירה ראו להפתעתם עוף דורס יפהפה מסוג אַיַּת צְרָעִים, אשר נקלעה לתוך המרפסת ולא הצליחה לעבור את מעקה הזכוכית שהיה לפניה. ניסיוניתיה הרבים לא צלחו ותוך כדי כך גם קיבלה חבטות קלות.
ד״ר דהן, אשר הבחין שהאית נמצאת בלחץ ובמצוקה פעל במקצועיות רבה, פתח בזהירות את המרפסת וניגש לאט אט לעבר האיה ותפס אותה בעדינות, הניח אותה בתוך קופסת קרטון עם פתחי איוורור ונסע לדיונה. כפי שניתן לראות בסרטון, אית הצרעים שוחררה וחזרה לעוף עם המון מרץ ובתקווה שתחזור למסלול התעופה הנכון.
ד״ר משה דהן: "צוות השירות מטפל בקריאות רבות במהלך כל השנה ואם זאת התרגשנו כאשר פגשנו את אית הצרעים כאן באשדוד.רגע לפני השיחרור בדקתי אותה בעדינות ולאחר שהבחנתי שאין לה פגיעות שחררנו אותה".
אַיַּת צְרָעִים, עוף דורס בגודל בינוני, ממשפחת הנציים. גב האיה שחום וגחונה אפור כהה עם כתמים. רגליה קצרות ומוצקות, בהן היא חופרת קיני צרעות ודבורים. על מצחה ולחייה קשקשים המגינים עליה מפני עקיצות.
"חשוב לציין", אומרים בעיריית אשדוד, "כי אנו בעיצומה של נדידת הסתיו,במהלכה עוברות את ארצנו מיליוני ציפורים נודדות, הנדידה טומנת בחובה מאמץ רב וסכנות רבות ולא פעם הציפורים נמצאות תשושות או פצועות מהמאמץ, במידה ונתקלתם בציפור שכזו ניתן לפעות למוקד רשות שמורות הטבע והגנים בטלפון *3639 או למוקד 106".
גירושי הוריי גרמו לי למשברים מאתגרים, אך עם זאת, במבט לאחור, הם גם זימנו לי רווחים. הם אירעו בתחילת שנות ה—50 של המאה הקודמת והייתי בת 5 כשהתווסף לשמי התואר המפוקפק “בת להורים גרושים”.
לקביעת התואר המדובר קדם תהליך טראומטי וכואב שלווה בתחושת עצב מעיקה, שאותה השתדלתי והצלחתי להסתיר מהסביבה, מה שדרש ממני מן הסתם כוחות נפש לא מעטים. מה עוד שתחום הגירושים במדינת ישראל הצעירה מאוד היה עדיין בחיתוליו, ועוד לא היתה המודעות הקיימת כיום באשר לטיפול בילדי הגרושים. גם לא היו עדיין השירותים המקצועיים הדרושים לכך, שהתפתחו לימים.
הוריי ניהלו ביניהם באמצעות עוה”ד שלהם, מאבק גירושים קשה ומכוער, שעיקרו היה על המשמורת עליי ועל אחותי הצעירה ממני. יש לציין שמאבק של אב על המשמורת על ילדיו לא היה נפוץ, שכן היה נהוג אז באופן גורף לתת לאם את המשמורת על ילדים קטנים.
הפתרון של בית הדין הרבני נוכח המאבק המדובר היה בנוסח של “נקרא לנערה ונשאל את פיה”. אני מניחה שמהלך כזה, ובוודאי באופן שהתבצע, לא היה קורה כיום.
זומנתי לדיון בבית הדין הרבני שבו נכחו גם הוריי. הורו לי לעמוד מול הבמה המוגבהת, שמשם ראיתי, בגלל גובהי, בעיקר את זקניהם העבותים של שלושת הגברים שישבו מאחורי השולחן שניצב עליה. הגבר האמצעי שבהם שאל אותי בקול רועם אצל מי מהוריי אני רוצה להישאר. באחת הושלכתי לעין הסערה. אני זוכרת כאילו היה זה אתמול. חשתי פיק ברכיים, לחץ ברקות ודפיקות לב מהירות, פרצתי בבכי ושאלתי את השואל: “אם היו שואלים אותך אצל מי אתה רוצה להישאר, אצל אביך או אימך, מה היית עונה?”
לרגע השתררה באולם דממה, ואחריה הורה השואל להוציא אותי החוצה. ימים ספורים אחר כך החליט בית הדין להשאיר אותנו במשמורת אימנו.
אנחנו נבדלים זה מזה בתפיסת הזמן שלנו. כל אחד מנהל את הזמן שלו אחרת. יש כאלה, ביניהם אני, שזקוקים ליריעות זמן רחבות, הפורצות את הגבולות שלנו.
הזמן יכול להיות חבר או אויב. אני כותבת את הטור הזה בזמן הנכון כדי לא לאחר את הדד-ליין של ירידת העיתון לדפוס. פעם עצם קיומו של הדד-ליין היה משתק אותי, עכשיו זה מדרבן אותי. איך אני מסבירה את זה? התגברות על מצבי רוח ודחפים, התבגרות ולמידה לעבוד בלחץ.
יש לי תחושת זמן פנימית, לא תמיד זה היה ככה. המודעות לזמן העובר משתנה עם הגיל, אני מניחה. בצעירותי הייתי מאחרת כרונית, לא הייתי מצליחה להתארגן בזמן, עד שמורה באוניברסיטה לא נתן לי להיכנס לסדנה שהתחילה ב-8:15 בבוקר ונמשכה שלוש שעות, כי איחרתי בשלוש דקות. אבי הדרי, אני חייבת לך המון. מאז כמעט ולא איחרתי.
זמן זה נושא טעון מאין כמותו. זה הנושא האישי ביותר שאני מכירה. כל אחד מאיתנו מנהל את הזמן שלו אחרת, והתוצאות מקרינות על סביבתו.
“לאבא שלי תמיד היה זמן”, מספרת לי דודתי דיקלה בת ה-96 שאביה אליהו גולומב היה מפקד ארגון ההגנה לפני קום המדינה ומן הסתם איש עסוק ביותר. בכל זאת מצא זמן בחייו הקצרים (נפטר בגיל 52) להיות שם בשביל ילדיו.
אני מציינת את הגיל כי זה נראה לי משמעותי. לא לחינם בכל דיווח עיתונאי לאחר השם מופיע הגיל. מספר שנות חייו של האדם נתפס כרלוונטי עבורו. הגיל מציין את המקום בחיים, את השלב המדויק שאליו הגיע.
תפיסתנו את הזמן מארגנת את המציאות שלנו, מאפשרת לנו ללמוד ולהתפתח. היכולת שלנו להתאים את השעון הביולוגי שלנו לשעון הכללי היא בעלת משקל. עד היום קשה לי לקום בבוקר, השעון הביולוגי הטבעי שלי הוא לילי.
בשעות הלילה אני ערנית, המחשבה שלי מתחדדת… לא לחינם אני כותבת הרבה בלילות. היו תקופות שבעלי המקצוע “חינכו” אותי ולימדו אותי לקום מוקדם בבוקר. הייתי פותחת את הדלת לשיפוצניקים למיניהם בפיג’מה, טרוטת עיניים.
מה עושים כשרואים שהילד הפרטי שלך מתקשה לקום בבוקר והולך לישון מאוחר? אין תרופות פלא בעניין. כל אחד והמסע שלו. לפעמים אין ברירה והילד צריך ללמוד את חוקי העולם בדרך הקשה וצריך להכריח אותו ללכת לישון בשעה סבירה. כשיגדל ילמד לשלב את השעון הביולוגי שלו עם הנורמות מסביב. זה אפשרי. מלטונין, הורמון לוויסות השינה, הוא פתרון שיעמוד לרשותו בעתיד. הסיוט של לקום בבוקר לבית הספר, כשאתה לא מסוגל לזה, הוא בלתי נשכח ומקרין לכל תחומי החיים.
מקצועיות בכל תחום דורשת עמידה בזמנים. מורה צריכה להיות ב—8 בבוקר בכיתה. לא הייתי עומדת בזה. למזלי אני עובדת על פי הזמנים שלי, בביתי, בתיאום אישי עם תלמידיי. התאמתי את חיי לשעון הביולוגי שלי.
תחושת הזמן הסובייקטיבית של כל אחד מאפשרת לו להתמודד עם חיי היום—יום בצורה היעילה ביותר עבורו. יש לי חברה שאני לא מצליחה לתאם איתה זמן לשיחת טלפון. היא משאירה לי הודעות ווטסאפ קוליות ארוכות ומייגעות, אך מתקשה לתאם זמן. אני ממש סובלת מהמצב הזה, אבל בשבילה זה טבעי. כך היא מנהלת את חיי הזמן שלה. כך התכתבנו במשך חודש כדי להפיק שיחה שלא יצאה לפועל. גם אני לא תמיד הייתי פנויה, אבל לזכותי ייאמר שהמשכתי לנסות לתאם זמן. לא אוותר על החברות בגלל לוח זמנים, אבל נדרשת ממני גמישות רבה ויכולת להכיל את חברתי. העניין עם תפיסת הזמן הוא שזה מקרין לכל הכיוונים ויוצר בהכרח קונפליקטים עם הסביבה.
הכרתי מישהי שאיחרה באופן קבוע לסדנה שבה השתתפנו. היו מעט חברים בקבוצה, האיחורים שלה פגעו במהלך התקין של הפעילות וקטעו את הזרימה הקבוצתית. יש לציין שרמת המחויבות שלה לקבוצה עלתה במשך השנה ובמקביל היו פחות איחורים. לקראת סוף השנה היא אפילו התחילה לבוא בזמן. נדמה שהאיחורים קשורים למטענים כלפי סוג הפעילות. איחור הוא אקט של התרסה – “אני מחוץ למשחק, לא אכפת לי שאתם מחכים לי, אני חיה בקצב שלי”.
בתחילת השבוע הכריעה הוועדה המסדרת של הכנסת באמירה ברורה נגד חוק המצלמות. אנחנו נכנסים לישורת האחרונה של מערכת הבחירות שנכפתה עלינו, ונראה שהיא מעניינת בעיקר את קהל הנבחרים. בגזרת הבוחרים נרשמת אדישות כמעט מוחלטת. בעוד שחברי הכנסת והמועמדים דרוכים ומגיבים לכל אמירה בתקשורת ונלחמים על “זמן מסך” בכל כלי תקשורת אפשרי, אותנו, האזרחים, קצת קשה להרים מהספה.
כל מי שעובד בצורה כלשהי עם משרד ממשלתי יודע שכבר חודשיים (לפחות) אין למי לפנות. חברי הכנסת עסוקים בקמפיינים שלהם, ולמעט מקרי חירום, רוב הדברים החשובים שיכולים לזוז בוועדות הכנסת נדחים לפחות עד אחרי 17.9. רוב הסיכויים שנצטרך להמתין עד אחרי הרכבת הממשלה הבאה. וזה בסדר, אנחנו מצליחים להבין את זה. מה שפחות עובר חלק בגרון הוא ההתעקשות החריפה לדון בחוק המצלמות דווקא כשבוע לפני הבחירות.
אתמול (הטור נכתב ברביעי בבוקר) נכבשה פסגת הציניות. לא היה אפשר לתכנן מהלך הזוי כמו זה שהכתיב הגורל בדיוק שבוע לפני הבחירות הכי מיותרות שידעה מדינת ישראל מאז ומעולם. מר ביטחון בנימין נתניהו ומר ״יש לאיסמעיל 48 שעות״ הגיעו לאשדוד, ולא רק שקיבלו הוכחה שאיסמעיל הנייה חי וגם פועל, אלא גם שידרו את זה בלייב בפייסבוק.
מי שהיה אמור למכור לנו תמונת הביטחון סיפק את תמונת הניצחון כשהוא מפונה מהבמה כמו אחרון האזרחים על ידי מאבטחים, ואחריו משתרך ראש העיר שלנו, שדאג באופן אישי שכמה שיותר אנשים יגיעו לראות את האירוע הזה קורה בהודעות אס—אם—אס שנשלחו לטלפונים הניידים.
ביום שלישי תצא המדינה לסבב נוסף של בחירות. ארבעה חודשים אחרי שהיינו שם אנחנו חוזרים, לא כל כך מבינים למה ולא בטוחים שפעם נוספת תעזור. אמנם זה נראה רחוק, אך גם מתחת למלחמה הארצית והרחוקה שמתרחשת לכאורה בירושלים מתקיימת מתחת לרדאר מלחמה מקומית. את ראש הממשלה בנימין נתניהו משווקים אצלנו באשדוד ראש העיר ד״ר יחיאל לסרי וממלא מקומו גבי כנפו. הראשון דאג לשלוח הזמנות אישיות לכל תושבי אשדוד, והשני הנחה את האירוע.
מנגד, את האויב הפוליטי הנוכחי-המר של נתניהו, אביגדור ליברמן, משווק ברמה המקומית סגנו של ראש העיר שמעון כצנלסון, שנכח אף הוא באשדוד, רק שני קילומטרים בקו אווירי מהכנס של נתניהו. ליברמן בחר במסעדת ״ארמיס״, לוקיישן צנוע ופסטורלי על שפת הים, כדי לתת את משנתו בפני פעיליו האשדודים.
יתר הסגנים פועלים בקדחתנות לקידום מפלגותיהם כבר יותר משלושה חודשים. אגודת ישראל עושה כרגיל את עבודתה נאמנה מול הקהל שלה, ואבי אמסלם פועל בכל מרצו לקידום מפלגת ש״ס. לא נרחיב כי במערכה הקרובה לא צפויות שתי המפלגות לפרוח או לדעוך. הן אמנם שחקניות חשובות, אך הן לא באמת משתתפות במלחמה העיקרית המתקיימת בעיקר בין שלוש מפלגות שיכריעו מה יקרה מכאן ואילך.
מפלגת כחול לבן, הטוענת לכתר, נמצאת מחוץ לקדחת הפוליטית. יש שיגידו טוב שכך, ויש שיגידו שזה עקב האכילס שלה. את המטה המקומי מנהל בשקט ומתחת לרדאר דוד אסייג. האיש, שמוכר לנו בעיקר מאחורי עדשת המצלמה, נכנס לזירה הפוליטית כבר בבחירות המקומיות והיה פעיל במפלגת חוסן עם היווסדה, בבחירות הארציות לפני האיחוד עם יש עתיד ותל״ם.
בבחירות הקודמות ניהלו את מטה כחול לבן ניהול משותף ולא היה ממש ראש, הפעם הוחלט להטיל על דוד אסייג את המשימה, ונראה שדי מרוצים שם.
את העובדה שאשדוד היא מעוז ליכוד לא יצליחו לשנות כל כך מהר. אשדוד עומדת כיום על כמעט 34% תמיכה בליכוד, יותר מפי שניים ממפלגת כחול לבן, העומדת על 16.5%, שגם הוא נחשב להישג מצוין עבור מפלגה מהניילונים. ליברמן, עם כל הכוח הרוסי שעליו מדברים כולם, עומד רק על 12.5%, והמשחק האמיתי של בחירות 2019 יהיה בעיקר שינוי האחוזים ותנודה ביניהם.
למפלגת כחול לבן ולמפלגת ישראל ביתנו יש את המשימה הקשה ביותר. הליכוד ישמח בעיקר לשמור על כוחו בעיר גדולה כמו אשדוד. משימת המשימות של שתי האחרות היא בעיקר לנגוס ב—34%, וזה הנתון שאותו נבחן ביום רביעי הבא. זו המשימה. לשם צריך לכוון את עיקר המאמץ ואת רוב המשאבים. בכחול לבן הפנימו, אמנם ממש בקטנה, אבל הפנימו — לא מעט תשומת לב ניתנה לאשדוד בחודשים באחרונים ואל דוד אסייג, מנהל המטה, הוצמדה חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, שנכחה באשדוד והייתה לצינור המעביר את התחושות והקשיים ממקור ראשון. וכמו כן הצליחה להגביר את הביקורים של הבכירים, כולל כנס של גבי אשכנזי שהתקיים ערב לפני שני הגלדיאטורים.
השבוע האחרון הכול התחיל ונגמר במצלמות. כל סיפור העמדת המצלמות בקלפיות הוא הסוואה. זה מה שעושים כשיש חשש שבבחירות הקרובות מאבדים את השלטון. ביבי יודע שבבחירות, כמו במלחמה, אתה יודע איך אתה נכנס, אבל לא יודע איך זה ייגמר. ולכן רוצה לגרום לתחושה שהבחירות במדינת ישראל לא כשרות, יותר נכון להגיד, שאם הליכוד מנצח, אז לא היו זיופים, ואם הליכוד מפסיד, אז בטוח שהבחירות לא כשרות.
ככה או ככה, ביבי רוצה לשלוט בתוצאה עוד לפני ששמנו את הפתק בקלפי. קוראים לזה דיקטטורה. הצבת מצלמות דרך חברות פרטיות, שיעבדו רק עבור ביבי ויציקו בצילומים לאנשים, יעוררו מהומות ואולי סגירת קלפיות. זו בריונות. דה לגיטימציה של הבחירות יכולה להביא לסבב נוסף. אני לא ממציאה כלום, זה קרה במאה הקודמת. כדאי ללמוד קצת מההיסטוריה. בחירות נוספות עבור ביבי זה קרש הצלה. עבור המדינה — אסון.
חוק המצלמות לא עלה כי הנציגה של ישראל ביתנו בוועדה המסדרת התנגדה. ביבי הפסיד לליברמן בסיבוב הראשון. כל הבחירות האלה יכלו להימנע אם ליברמן היה בא לנשיא וממליץ על גנץ. אבל הוא חישב את מצבו והבין כי כל ההצבעות שלו עם החרדים לאורך השנים יישכחו לו.
אנחנו עם עם דמנציה. ליברמן בדק ומצא שעכשיו זה הזמן להיות חילוני ולדבר על חוק הגיוס. הוא צדק. כל מי שימין וחילוני מצא לו משיח. וליברמן רק עולה בסקרים וצובר כוח. אז חוק המצלמות לא היה עובר את בגץ, וליברמן הרג אותו עוד לפני שנולד. אצלנו בשכונה אומרים שליברמן עשה חבלים מהמעיים של ביבי.
היינו בענייני מצלמות: מנהיג שאוהב להצטלם ממדינה בלי היסטוריה דמוקרטית זה פוטין. הוא מצטלם צד נמרים, שוחה עם לווייתנים, רוכב על דובים ורץ בשלג כשפלג גופו העליון עירום — משדר עוצמה כי יש מקומות שמנהיג חזק זה מה שהאנשים רוצים. הוא ממנהיגי העולם שביבי אוהב להתהדר בחברות איתם. אלה מהסוג שמראים לבני עמם כמה הם חזקים.
מי שלא נראה טוב בלי חולצה עובר לסגנון בוטה יותר, צמצום כוחה של התקשורת, ערעור מעמדם של שומרי הסף, שופטים וחוקרי משטרה ופירוק מערכת הבקרה, כמו הפיכת משרד מבקר המדינה ללהקת מעודדות, ביקורת רק לדברים חיוביים. ביבי למד יפה את התורה. ועכשיו מבקר המדינה יהפוך למשהו מגוחך: לא צריך לחשוף שחיתויות; למה להעכיר את האווירה במדינה?
נמשיך בענייני מצלמות. אני מאוד אוהבת סרטים אמריקאיים, סרטי אקשן. הוליווד היא תעשייה משומנת של סרטים פטריוטים עם נשיאים גיבורים, שבהם שומרי הראש קופצים לפני הנשיא ומצילים אותו ממתנקשים, כי הגנה על הנשיא זו הגנה על הדמוקרטיה הגדולה בעולם, הגנה על הערכים של העולם החופשי ועוד הרבה אמירות בומבסטיות, עולם דמיוני של תעשיית אשליות. ואני עוד יותר אוהבת בסרטים שבמקום שיש סכנה והמאבטחים מנסים להבריח את הנשיא, הוא מתנגד, מזדהה עם האנשים ונשאר כדוגמה אישית בשטח. מראה מנהיגות ונחישות. טראמפ הוא לא דוגמה. ביבי ודאי מכיר את התרבות האמריקאית, הוא חי ביניהם 17 שנים..
ליגה א' דרום יצאה לדרך באופן רשמי, ומי שפתחה את המחזור הראשון של הליגה התוססת היא לא אחרת מהקבוצה האשדודית הפועל אדומים.
האדומים אירחו את הכח רמת גן, שסיימה בעונה שעברה במקום השני בליגה אך שינתה את פניה עם מהפכה בסגל וגם על הקווים, מאמנה עומר פרץ עזב ומי שהחליף אותו הוא דוד מרטן שהגיע עם העוזר האשדודי, המזוהה עם הפועל אשדוד, מיקי פרץ.
מי שנעדרו מהסגל של חיים לוי הם לישי ביטון ואדי אדרי הפצועים.
הרכב הפועל אדומים אשדוד: גיא סאלם, סתיו ישראלי, רוי עמוס, פיליפ חאיכ, דניאל בורחל, מוחא באדיר, עדן בן מנשה, אבירם ברוכיאן, רז מזרחי, רחמים צ'קול, עידן שריקי.
הרכב הפועל אדומים אשדוד. צילום: מדיה אדומים אשדוד
המשחק נפתח לעיני 600 צופים במגרש הסינטטי ברובע ב'.
האשדודים שלטו במגרש אך לא היו מספיק חדים ובסיומה של המחצית הראשונה התוצאה הייתה 0-0.
מוחא באדיר. צילום: אבישי אפטקר
במהלך המחצית השניה, האדומים המשיכו לנסות לפרוץ את הגנת האורחת אך כמו שניתן היה להבחין במשחק בשבוע שעבר מול מכבי שעריים, גם השבוע קבוצתו של חיים לוי מתקשה למצוא את השער וחסרה שחקן שיעשה את ההבדל.
שחקני ההתקפה עידן שריקי ורז מזרחי נראים לא מספיק חדים ומפוקסים.
פיליפ חאיכ. צילום: אבישי אפטקר
פיטר אליאס, תומר אוחנה ואפק אזולאי עלו מהספסל אך לא הצליחו להביא את השינוי, והמשחק נגמר בתיקו 0.
חלוקת נקודות במגרש הסינטטי, והאוהדים האדומים אכן יכולים להיות מאוכזבים.
שחקני הפועל אדומים מודים לקהל. צילום: אבישי אפטקר
האדומים משה לוגסי ומירב עייש. צילום: ליאב אחאבן
גם האוהד המושבע של היריבה העירונית, דורון אוחיון, הגיע. צילום: ליאב אחאבן
שמורים היטב: אנשי משמר הגבול איתרו שדה קנאביס עם כ—1,000 שתילים בשטחי שמורת הטבע חולות ניצנים קרוב ליישובים ניצן ובאר גנים. במג”ב אמרו שהתקבל מידע בדבר גידול לא חוקי של שתילי קנאביס באזור. שוטרים הגיעו למקום ואיתרו חממה שהוסלקה בסבך עצי שיטה ובעזרת קרשים ורשתות הסוואה. בנוסף, אותרו אמצעי דישון, טפטפות ובריכת השקיה גדולה.
דנה בן זינו ז"ל, גננת בת 29, נפטרה במהלך עבודתה בגן מטר שברחוב הבוסתן בברנע. האירוע התרחש ביום רביעי בבוקר, כאשר לדברי עדי ראייה שהיו במקום בן זינו התלוננה על סחרחורות ולאחר מכן התמוטטה על הרצפה. אחת העובדות בגן החלה לבצע בה החייאה עד להגעת כונני וצוותי מד"א שבמשך יותר מ—40 דקות ביצעו בה ניסיונות החייאה. לבסוף נקבע מותה.
הלווייתה נערכה ביום רביעי בערב בבית העלמין גורדון בראשון לציון, ומאות מחבריה ומכריה ליוו אותה בדרכה האחרונה.
בהודעה שפרסמו מהנהלת הגן להורים נכתב כי בן זינו הייתה גננת ממלאת מקום וכי במהלך היום היא לא חשה בטוב "והתמוטטה. למקום הוזעק אמבולנס וטיפול נמרץ על מנת לתת לה טיפול ראשוני אך ללא הצלחה לצערנו".
עוד נמסר להורים כי הדבר לא קרה לעיני הילדים, "הילדים בטוחים בתוך הגנים ולא צפו בהמולה. משרד החינוך בקשר עם הצוות החינוכי על מנת לשלוח סיוע רגשי לפי הצורך". בני משפחתה הוזעקו למקום וקיבלו את הבשורה הקשה מכול.