כשחנוכה וכריסמס נפגשים
Leave a Commentחנוכה היה פעם החג הכי אהוב עליי. הרבה סיבות היו לזה: חג של הרבה אור, שירים נהדרים, חמימות של בית וחורף. תוסיפו לכך שמדי פעם גם יום הולדתי נפל על החג, והמאכל הטעים הזה, הסופגנייה על כל צורותיה וטעמיה, נפלאו עליי מכל האוכל הבריא בעולם.
עם השנים בגרתי וגם הזדקנתי, החג קצת היה פחות מואר. סיפור המכבים והמרד לא ממש מצאו חן בעיניי, בעיקר בגלל הקנאות הדתית שליוותה אותו. אני מקווה שלא מלמדים יותר את הסיפור הנורא על חנה ושבעת בניה. כי אני הייתי משתחווה, הופכת לכוהנת דת של כל הפסלים בעולם ולא מקריבה שערה מראשם של ילדיי בגלל אמונה דתית. עדיין, כשאני מתעלמת מהקנאות והקיצוניות, אני נהנית משמונת ימי החג, הדלקת הנרות והכיף של נכדיי.
נושא הסופגנייה אצלי נגמר לפני 40 שנה, כשמדריכת שומרי משקל לקחה בידה סופגנייה טרייה וסחטה אותה. השמן טפטף מהסופגנייה והשאיר סימנים על כל כף היד. מה שנותר היה גוש בצק מגעיל. מאז אני מצליחה רק לעיתים רחוקות ליהנות מסופגנייה, כשאני מדחיקה את המראה. האירוניה זה שספינג’, דונטס או פאפנש לא נכנסים לקטגוריה של הבצק הסחוט והנוראי.
חגים ומסורת זה משהו שיכול להיות מאוד כיפי. מסורת היא גם משהו משתנה, וחגים אפשר ליצור ולהמציא גם ללא קשר לדת. העיקר היא הסובלנות. וכך מתחיל סיפורנו השבוע.
בשבת האחרונה נסעתי לנצרת עם אחת הבנות שלי ושלושה מנכדיי. נסענו לראות את עץ חג המולד הגדול ביותר במזרח התיכון. נצרת היא עיר קדושה לנוצרים ברחבי העולם. זו העיר שבה נתבשרה מרים אימו של ישו על דבר הולדתו. ולמה הבשורה הזו מיוחדת? תחשבו לרגע על חברה שבה אישה לא נשואה בהיריון. היא בורחת עם האיש שהיא מאורסת לו ומגיעה לבית לחם ושם יולדת את הילד באורווה כשאבוס משמש לו עריסה.
ואיך אפשר שיצור שנולד בחטא יהפוך למשיח? הופכים אותו לבן האלוהים. ואיך יכולים לא לבזות את אלוהים במגע עם אישה? המציאו את רוח הקודש. אני נשארתי עם ההסבר הפשוט והאתיאיסטי שלי. סיפור על אישה צעירה, לא נשואה, שנכנסת להיריון לפני 2,000 שנה ונרדפת על ידי משפחתה.
