לפנות בוקר אירעה תאונת דרכים קשה בשדרות בני ברית פינת יצחק הנשיא באשדוד. מכונית פגעה בהולך רגל שחצה את הכביש. הולך הרגל, בשנות ה-40 לחייו, נפצע באורח קשה ופונה לבית החולים אסותא.
בוחני תאונות דרכים של המשטרה חוקרים את נסיבות התאונה.
ממד"א נמסר שבשעה 4:58 התקבל דיווח במוקד 101 על הולך רגל שנפגע מרכב, בשדרות בני ברית, סמוך לתחנת המשטרה הישנה באשדוד. חובשים ופראמדיקים של מד"א פינו אותו לאסותא אשדוד כשהוא בהכרה וסובל מפגיעה רב מערכתית.
צילום: דוברות איחוד הצלה
פאראמדיק מד"א אשר ארביב סיפר: "כשהגענו למקום, ראינו על הכביש גבר כבן 40 שוכב בהכרה מלאה, ובסמוך הרכב שפגע בו, הוא סבל מחבלה רב מערכתית, הענקנו לו טיפול רפואי מציל חיים ופינינו אותו לבית החולים כשמצבו קשה ויציב. נהג הרכב גבר בשנות השישים לא נזקק לטיפול".
תאונה נוספת הבוקר: בשעה 5:37 התקבל דיווח במוקד 101 על התנגשות בין שני כלי רכב בכביש 4 סמוך למחלף אשדוד. חובשים ופראמדיקים של מד"א העניקו טיפול רפואי ופינו לבית החולים אסותא באשדוד צעירה כבת 24 במצב בינוני עם חבלות בראש ובגפיים, ואישה כבת 34 במצב קל.
לאחר שהובסה מול מכבי תל אביב במחזור החזרה של ליגת ווינר סל מפגרת הקורונה, מכבי אשדוד יצאה למשחק חוץ במסגרת הבית התחתון מול עירוני נהריה והובסה פעם נוספת, הפעם בתוצאה 86-68.
במחצית הראשונה אשדוד עמדה שווה בשווה עם הקבוצה הצפונית, וזאק קטברסון אף קלע סל מדהים מחצי מגרש. אך במחצית השנייה נהריה פתחה מבערים וברחה ליתרון דו ספרתי, שהכריע את המשחק לטובתה. אחד הגורמים שהקשו על אשדוד לנצח הייתה הרחקתו של פול סטול.
הצהובים מאשדוד היו חלשים מאוד מבחינה התקפית, ושני שחקנים בלבד של הקבוצה הצליחו לקלוע בספרות כפולות, זאק קטברסון שקלע 19 נקודות וצוף בן משה שקלע 11 נקודות.
המשטרה ערכה אמש, ערב שבת, מבצע אכיפה נרחב במקומות בילוי באשדוד במסגרת המאבק בהתפשטות נגיף קורונה.
במסגרת הפעילות ביקרו עשרות שוטרים במרכזי בילוי, בפאבים, במסעדות, בבתי עסק שונים ובחופי הים.
במהלך הפעילות במרחב לכיש בוצעו ביקורים ב-29 עסקים, בוצע דילול קהל ב-10 מקומות בילוי, ניתנו 54 אזהרות ונרשמו 89 דוח"ות כנגד אזרחים שנמצאו במרחב הציבורי ללא מסכות מגן.
אולי פגשתם אותה, את אסמהאן אבו יחיה-אבו סאלם. בין אם זה במסגרת התנדבותה מסביב לשעון במד”א וכנוטלת בדיקות קורונה, או במסגרות הרבות האחרות שבהן היא פעילה. בחודשים האחרונים היא לוקחת חלק חשוב בחזית המאבק בנגיף הקורונה. עברה הכשרה ללקיחת דגימות, ופעלה כדוגמת בבתיהם של מטופלים באזור גן יבנה ואשדוד, במתחם “היבדק וסע” באשדוד ובבתי אבות באזור. והיא ממשיכה בכל הכוח.
כאן נולדתי
אסמהאן מתגוררת עם ששת ילדיה בגן יבנה. היא מתנדבת במד”א מאז 2004, עברה קורס חובשים ונהגי אמבולנס. “התאהבתי”, היא מעידה.
“אני אוהבת לטפל. הכל מהכל. זה יכול להיות שבץ, זה יכול להיות כוויות, זה יכול להיות חולשה, זה יכול להיות תאונת דרכים… הכל”.
לידות?
“גם. אגב יילדתי את עצמי בהריון האחרון שלי. ב-8 ביולי 2010 לא הספקתי להגיע לבית החולים והבנתי שאני מתחילה ללדת, זה היה בבית של הוריי בגן יבנה. אימא לא הייתה בבית ואבא לקח את הילדים ויצא. התקשרנו למד”א אבל עד שהם הגיעו, כבר ילדתי, לבד-לבד, את בתי הקטנה, ריהאן. הניסיון שצברתי במד”א בהחלט עזר לי פה”.
מלבד הקטנה ילדה את ילדיה בקפלן. היא גם קמב”צית ביחידת חילוץ והצלה בגן יבנה, גם זה בהתנדבות. והיא גם עובדת. כמזכירה רפואית במרפאה אורתופדית באשדוד. בנוסף היא גם מטפלת מוסמכת לגיל הרך ועובדת כבייבי סיטר.
היא בת 43. בדואית, שמגשרת בין עולמות. נולדה בגן יבנה והעברית המשובחת שלה באה לה באופן טבעי. “אבא, אברהים, היה חקלאי, היום בפנסיה, שהגיע לגן יבנה בגיל 16 לעבוד, התאהב במרחבים ונשאר פה. הוא נולד ברהט וכך גם אימא שלי, חלימה. אבא נשוי לאישה אחת, ואנחנו 11 ילדים במשפחה”.
אחרי 17 שנות זוגיות ושישה ילדים, החליטו אסמהאן ובעלה להתגרש. “הוא הגיע מרהט, עבר בעקבותיי לגן יבנה, בשלב מסוים ניסינו לחיות ברהט, ואחרי שנה וקצת החלטתי שזה לא מה שאני רוצה וסיימנו בכבוד. חזרתי עם הילדים לגן יבנה, אנחנו בקשר והכל בסדר”.
גירושים זה עדיין דבר יחסית יוצא דופן בחברה הבדואית?
“כן. החברה הבדואית היא עדיין חברה מסורתית. אימא גיבתה אותי מההתחלה, וראתה שאני נלחמת ומנסה עד שאמרה בואי תשחררי. אבא טיפה יותר שמרן ובהתחלה לא כל כך קיבל, אבל הייתי נחושה”.
“בזכות עצמי, בכוחות עצמי”
אסמהאן למדה בבית הספר בן גוריון בגן יבנה, המשיכה לתיכון בגדרה ואחר כך עברה לבית ספר של נעמ”ת. ילדיה למדו גם הם בבן גוריון ובאורט רבין וחלקם לומדים באורט נעמי שמר.
באמבולנס: אסמהאן אבו יחיה-אבו סאלם. צילום פרטי
“מאוד חשוב לי להגיע לאן שאני מגיעה בזכות עצמי ובכוחות עצמי”, אומרת אסמהאן. “אני בקשר מצוין עם ההורים, אבא שלי הוא החבר הכי טוב שלי”.
יש לך זוגיות חדשה?
“לא, אבל תהיה, אני רוצה זוגיות. אבל קודם הילדים שלי, הם היהלום שבכתר, אני מאוד גאה בהם. בדרך כלל הייתי מאוד ביקורתית ושיפוטית כלפי עצמי, אבל לא מזמן פיטרתי את השופט שנמצא פה (מסמנת לראשה) והבנתי שהחיים יפים. זה שיש קול פנימי שכל הזמן מבקר, זה לא עוזר. לכן פעם אחת אמרתי לו ‘אתה לא עושה כלום, אתה מפוטר’. אני משתדלת להשתפר כל הזמן ולא מתביישת לפרגן לעצמי. כשאני מרגישה שהצלחתי במשהו, אני הולכת לחנות ספרים וקונה לי ספר. אני תולעת ספרים”.
איך את מספיקה הכל?
“אתה רואה, אפשר”.
מה את עושה מאז שהחלה הקורונה?
“עברתי הכשרה במד”א לנטילת דגימות ואני עושה בדיקות. באשדוד, בגן יבנה, באשקלון. כן, אני אחת מאלה שבאה בחליפת מיגון עם המטוש המפורסם. אני מרגישה שזאת שליחות. מהעבודה יצאתי לחל”ת ואמורה לחזור בימים הקרובים”.
את אימא יחידנית, יש לך שישה ילדים שאת מפרנסת, אתם בשכירות, אני מבין. איך מסתדרים?
“אני עובדת, ההורים עוזרים לי עם הילדים, עושים סדרי עדיפויות. אני אומרת לילדים ‘יש לנו תקציב מסוים, מה אתם רוצים לעשות וחושבים יחד’. החינוך בראש מעייני. איפה שאני יודעת שזה גדול עליי, אז מוותרים”.
מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?
“לטפל ולשנות מציאות”.
מה למשל?
“לדוגמה, להגביר את המודעות לתאונות ביתיות. אני עצמי חוויתי את זה כשלקחתי בקבוק מהארון ומזגתי מים לבתי, וכשהיא באה לקחת לגימה, הרגשתי בריח חריף, לקחתי לה את הכוס מהיד ושפכתי מייד. זה היה טרפנטין ומרבה המזל היא לא הספיקה לשתות מזה”.
“אני זוכרת איך התקשרתי למוקד מד”א, ושאלו אותי אם היא שתתה. אמרתי שלא, אבל הייתי מאוד מבוהלת. כשהסתיימה השיחה חשבתי לעצמי כמה מקרים כאלה ואחרים קורים וכמה חיים אפשר להציל. פניתי למישהי בשם רחל איכר כהן ממד”א והיא שאלה מה את מציעה? והתחלנו לחשוב יחד איך אפשר למנוע תאונות ביתיות. מכאן צמחה לה הקבוצה למנהיגות”.
יחד עם מד”א קמה קבוצה של נשים פורצות דרך מהחברה הבדואית – נשים מנהיגות בקהילה. הקורס התקיים באוניברסיטת בן גוריון. “הייתי שם על תקן של גם וגם. גם משתתפת וגם מסבירה”.
יש עוד נשים בדואיות במד”א?
“כן, ואני גאה שאני החובשת ונהגת האמבולנס הראשונה מהחברה הבדואית”.
שיא חדש בהתפשטות נגיף קורונה באשדוד: מאז אתמול גדל מספר הנדבקים בעיר ב-34. מתחילת גילוי המחלה ועד עתה חלו 519 בני אדם.
אמש אושרה בממשלה הטלת הגבלות ראשונות מסוגן על שלושה רבעים בעיר: רובע ג', רובע ז' ורובע ח'. בשכונות אלה בוטלו הלימודים ונאסרה התקהלות של יותר מ-10 נפשות.
בית הספר היסודי של המועצה האזורית חבל יבנה נסגר עד להודעה חדשה בעקבות מורה שנדבקה בקורונה. הורי התלמידים בבית הספר עמיחי, הממוקם בקבוצת יבנה ומשרת את ישובי המועצה הסמוכים לאשדוד, קיבלו היום הודעה על כך.
ראש המועצה האזורית חבל יבנה, משה ליבר. צילום: דוברות המועצה
ראש המועצה, משה ליבר, כתב לתושביו: "הובא לידיעתנו מקרה קורונה מאומת בקרב אחת ממורות בית ספר עמיחי. לאחר הערכת מצב, הוחלט בהנחיית משרד החינוך, בשיתוף משרד הבריאות והנהגת המועצה לסגור החל מיום ראשון הקרוב את בית הספר ולהכניס לבידוד את המורים והתלמידים שהיו במגע קרוב עם המורה למשך 14 יום. משרד הבריאות פותח בחקירה אפידמיולוגית".
מדובר בבית ספר אזורי שבו לומדים ילדים מקבוצת יבנה, גבעת וושינגטון, מושב בני דרום, מושב ניר גלים, מושב בית גמליאל ומושב בן זכאי.
תושבי אחד הישובים קיבלו הודעה שלפיה הם מתבקשים להקפיד על כך שתלמידי השכבה שבה מלמדת המורה, יימנעו מלהגיע לבריכה, לצרכניה, לספרייה ולבית הכנסת.
שמיניסטיים יקרים, הנה, חלפו להן 12 שנות לימוד, והינכם עומדים לסיים בית ספר ולפתוח פרק חדש בחייכם. מצפות לכם מספר שנים של שירות צבאי, אך חלקכם כבר היום מתחילים לחשוב ולהרהר, מה תעשו כשתהיו גדולים. מחשבות אלה מדאיגות, מטרידות ואנשים צעירים רבים משתפים כי חוששים לעשות טעות גורלית ולבחור בחירה לא נכונה שעלולה להוביל אותם לתהום או למקום חשוך ואפל, שאין ממנו מוצא.
בחירת מקצוע הינו תהליך חשוב ולעיתים כרוך בהרבה קשיים והתלבטויות. הרבה פעמים נער או נערה המסיימים את השירות הצבאי מוצאים את עצמם במצב של בלבול ולחץ נוראי מערפל חושים שאינם מאפשרים להם לעשות בחירה שקולה.
קולות שונים עולים ומהדהדים בראשם של אנשים הצעירים: קול של הורה או של מורה או של חבר/ה שיודע בוודאות איזה מקצוע הוא "טוב" ו"נחשב", ש"נותן פרנסה טובה" וקובע חד משמעית במה הנער או נערה חייבים לעסוק. עם זאת, מהדהד קול נוסף, קול קצת אחר (לעיתים הרבה יותר עדין וחלש) המתחנן בפני בעליו שיש ללכת אחרי הלב, בעקבות העניין, סקרנות, תשוקה, ערכים, ותחושת ייעוד בחיים.
לרוב, הדואליות הזו שמתחוללת בנפשם של הצעירים – הרצון לרצות את האנשים האהובים ולהישמע בקולם כמו גם הפחד המשתק בלהישען על עצמי ולבטוח בצורך האישי.
יחד עם זאת, קיימת האפשרות שייאלצו לשאת בהשלכות החלטה שעלולה להסתבר כשגויה (ואז לצפות לשמוע הערות עוקצניות מסובבים בסגנון של: "הרי אמרנו לך"), הגורמת לכך שאנשים צעירים מרגישים שעמידה בפני בחירה זו גורמת להם לתחושת קרע פנימי, או כדבריהם – "רצון להתפוצץ", או "להיעלם" – "לא לחשוב יותר מדי ולהיות כבר לאחר ההחלטה".
ברור שהאנשים הקרובים אליכם, דואגים לכם מאוד וממליצים לבחור במקצוע זה או אחר מתוך מניע טהור – שתצליחו לפרנס את עצמכם ואת משפחתכם, שתגיעו למעמד מסוים בחברה, שתהיו מוערכים ע"י סובביכם וכו'. עם זאת, רבים שבחרו ללכת בעקבות קולם של האחרים והתעלמו מצרכיהם הפנימיים, ושלא ידעו לעכל ולקבל את הרצונות האישיים שלהם, מרגישים משום מה בחוסר סיפוק מתמשך, בדכדוך ובאפתיה, ואף עשויים להקדיש שנים ארוכות ביציאה מתוך מבוך שבתמימות נקלעו אליו ובחיפוש אחרי משמעות בחייהם. חלקם אומנם ימשיכו בבטחה, תוך כדי שכנוע עצמי מתמשך שהנתיב הנבחר הינו נתיב טוב, נכון ובטוח, אך בסופו של דבר יתאכזבו באמצע הדרך ויחפשו לסטות לכיוון אחר, ולצערי לא תמיד ידעו לאן.
ואכן, כיום אין זה נדיר, שאדם, בשנות השלושים או הארבעים (מוקדמות או מאוחרות) לחייו מחפש דרכים לשנות את נתיב חייו . אף על פי כן, שינוי זה בגיל מבוגר אינו פשוט וקל, ועל מנת להתמודד עמו, האדם חייב לאגור כוחות, להיאזר בסבלנות, אומץ (במיוחד כשיאלץ לעמוד מול האישה או הבעל ומול ילדיו ולהסביר את החלטתו הבלתי צפויה) ובנוסף להשקיע סכום כסף לא מבוטל כדי להוציא את השינוי לפועל. כתוצאה מכך, ישנם לא מעט אנשים, החוששים מהמהפך הנתון בשל פגיעה אפשרית באורח חייהם האישיים ובאורח החיים של יקיריהם, מנזק בתקציב המשפחה, מטלטול רגשי של בני הבית ובכלל מערעור של כל מה שהשיגו. לעיתים הם נמנעים מלהניח לעצמם לחוש ספק ובלבול ובוחרים בכובד ראש להמשיך באותו התחום שבחרו בקלות דעת לפני יותר מעשור.
עיסוק בתחום זר ורחוק שנות אור ממאפייני האישיות שמייחדים אתכם, אשר לעיתים אף סותר בדרישותיו את תפיסת העולם והערכים האישיים שלכם, יעורר אצלכם לרוב תחושות תסכול, עצב, לחץ, וחוסר סיפוק מחייכם. שהייה בסביבת אנשים בעלי עמדות וערכים שאינם תואמים את השקפת עולמכם, תגרום לכם לריחוק רגשי מהם, ועקבות זאת, תעורר הרגשות של חוסר שייכות – מה שיוביל לתחושות בדידות ואכזבה עמוקה.
אנשים בדרך כלל לא אוהבים את השונה, והם יתאמצו בכל כוחם לשכנע אתכם שאתם לא בסדר, יספרו לכם על מגרעותיכם (גם על כאלה שמעולם לא התקיימו אצלכם), יאשימו אתכם בכל צרותיהם, יזלזלו, ישפילו ולאט לאט יורידו לכם את הדימוי העצמי שלכם. אדם המתמודד עם הסביבה שאינה מכילה ונוסף על הכל, עוינת כלפיו לאורך חודשים ואף שנים, ילמד לאט לאט גם הוא לפקפק בעצמו, בתכונותיו האישיות, ולהטיל ספק בחוזקותיו. הוא אף יתחיל לשתף פעולה עם התיוג שקיבל (שברוב הפעמים רחוק מהמציאות) ולראות גם הוא את עצמו כ: "אדם בלתי נעים, לא חברותי, מתנשא, תוקפן, כאינו יודע לבצע את הנדרש בעבודה, איטי בחשיבה וכו'".
הלחץ היום יומי בהתמודדות עם מצבים בלתי נעימים במקום העבודה, יגרום בסופו של דבר למרמור וחוסר סיפוק מהקיים ויוביל לשינויים חדים במצב הרוח, ולהתפרצויות זעם המופנות כלפי האנשים הכי קרובים ויקרים לכם – בני משפחתכם.
אותם האנשים, אשר בוחרים במקצוע בשל מניעים כלכליים או שמתמקדים בתחושת בטחון שמשרים תנאים שהם לכאורה "טובים ונוחים", יתאכזבו עמוקות לצערי – זאת גם במידה ויצליחו לפתח קריירה ענפה בתחום עיסוקם. הם לעולם לא יחושו הנאה ושמחה מעשייתם ולעולם לא יחוו את האושר העילאי שממלא אדם הפועל מתוך תחושות ייעוד והגשמה עצמית. די מהר הם יצטרכו להשלים הריקנות שקרבם בדרכים אחרות: בגידות בקשר הקיים, שתיית אלכוהול, שימוש בתרופות אנטי-דיכאוניות או בחומרים פסיכואקטיביים, התמכרות להימורים, שופינג וכו'. בסופו של דבר, אותן הדרכים לשימור עצמי עשויות להרוס ולפרק את כל מה שהשיגו, שלמענו הקריבו את עצמם.
על מנת להצליח במקצוע, ולהפוך לאוטוריטה, למומחה בתחום הנבחר, ונוסף על כך, להנות מתענוגות החיים ומפרנסה טובה, תצטרכו להשקיע ולפתח את הכישרון הטמון בכם. תהליך זה לקראת מימוש ייעודכם בחיים, עשוי להימשך זמן מה, ואף יעלה לכם לא מעט כסף (כאשר תיאלצו ללמוד, לעבור הכשרות, לקרוא ספרים בתחום הנ"ל ולעבור השתלמויות) אך לסיפוק שתקבלו מכל העשייה שלכם, מההכרה במשמעות חייכם, מתרומתכם ומהשפעתכם על העולם – לא ישתווה דבר.
רק אדם שמבצע את עבודתו מתוך אהבה ותחושת ייעוד, יכול לקרוא לעצמו אדם מאושר.
גלוזמן וספרה. צילום: דרה גלוזמן
כעת, בואו נתעמק בתהליך בחירת מקצוע: איזה מקצוע עליכם לבחור על מנת להצליח ולהנות מעבודתכם, וכדי לחוש אושר, שלמות ובטחון בחיים ובעשייה.
נסו לחשוב ולהיזכר בעיסוקים היומיומיים שלכם. מה אתם עושים שגורם לכם להרגיש סיפוק, שמחה ולעיתים גאווה בביצוע פעולה או המשימה כלשהי? יכול להיות שאתם נהנים מבניית מטוסים או תכנות משחקים, או שמא אתם נרגעים כאשר אתם מעסיקים את עצמכם בעבודות יצירה, בשירה או בנגינה? ייתכן אף שאתם אוהבים להשקיע בנדל"ן או בבורסה – ואולי בכלל אתם מרגישים שאתם מתעוררים לחיים רק כאשר אתם נרתמים לעזור לאחרים?
בדרך כלל תחום העיסוק שהכי מרצה ומספק אתכם, זהו בעצם התחום בו אתם יכולים להגשים את עצמכם, להתפתח ולהתקדם בעתיד. בתחום נבחר זה, תעדיפו באופן טבעי להתעמק ולהתמקצע: תקראו אין ספור ספרים ומאמרים, תעברו לימודים אקדמיים ו/או הכשרות והשתלמויות נוספת (קרוב לוודאי שלא תסתפקו בקורס אחד). ברגע שתאפשרו לעצמכם לעסוק בתחום שיש לכם אליו משיכה פנימית, אתם תצליחו למלא את ייעודכם בחיים.
אם בכל אדם יש ייחודיות משלו וטמון בו כשרון כלשהו, מדוע מעטים האנשים שמצליחים להגשים את עצמם? עבודתי ארוכת השנים עם מטופליי בקליניקה, הביאה אותי לתובנה מעניינת: מה שמבלבל ומטעה הרבה מאוד אנשים, זוהי הרגשת הקלות ואפילו ההנאה מהעיסוק. השקעה מינימלית מבחינה פיזית או רגשית לעיתים מביאה אנשים למסקנה המוטעית, שמשימתם היא פחות חשובה ואינה מהותית כלל.
משום מה, חשיבות העיסוק הרבה פעמים מוערכת ע"י אנשים על פי המאמצים המושקעים בביצועו. ואילו הקלילות ואף העונג שבביצוע המשימה נתפסים בצורה מזלזלת. "אם זה בא לי בקלות, קרוב לוודאי שזה בא בקלות לכל השאר" – מכריז בביטחון המטופל שיושב מולי. כשאני פונה אליו ומבקשת לדעת, האם כל סובביו מצליחים לצלות סטייק ולהגיע לאותה רמת העסיסיות מושלמת או לתפור חליפה בת שלושה חלקים, לראשונה הוא מתחיל להרהר ולערוך השוואה אובייקטיבית בינו לבין אחרים ואף לזהות את הכישרון הייחודי שלו, וכך, לקלוט שאנשים אחרים הרבה פעמים לא ירצו לעסוק באותו התחום, וגם אם ירצו, לא בהכרח יצליחו במה שבא לו בקלות.
אני מזמינה אתכם להתמקד בצדדים החזקים ובמעלותיכם על מנת להגיע לייעודכם בחיים: אנא, חזרו בדמיונכם בזמן והזכרו בעצמכם בגיל צעיר יותר, בגיל 9-12. נסו להיזכר, במה הייתם עסוקים כל היום, מה אהבתם לעשות? מה בא לכם די בקלות וביצעתם זאת בהצלחה רבה? (יכול להיות שתמיד הייתם לוחמי הצדק וידעתם לעמוד על שלכם ואף לשכנע אחרים בצדקכם? או שאולי נהנית מקריאה וניתוח טקסטים? או יכול להיות שהייתם "הפסיכולוג של החבורה", כאשר כל חבריכם שיתפו אתכם בבעיותיהם האישיות שלהם וביקשו את עצתכם. אולי בכלל נהניתם לאפות עוגות מגיל צעיר? וכו'.
היזכרו גם בספרים שקראתם או בסרטים בהם צפיתם בעונג רב. אילו תכונות אופי בלטו בדרך כלל אצל הגיבורים שהערצתם? על מה הערצתם אותם? אולי אפילו חלמתם לפתח תכונות אופי אלה בעצמכם?
בטור זה אצטט רבות את אליסף תל אור המתנסח באופן מבריק וחולק תובנות רלוונטיות לכל אחד מאתנו. בימים אלה יוצא לאור ספרו המרשים ורב ההיקף בהוצאת רסלינג. הוא נקרא “קורא בין התמונות – לוח השנה העברי בראי האמנות היהודית”.
הנה דברים מתוך אחרית הדבר: “ספר זה מחבר בין שתי אהבות גדולות שלי: האחת, האהבה הגדולה לארון הספרים בכלל ולארון הספרים היהודי בפרט – הן כקורא התר בין הספרים, ישנים כחדשים, והן כיוצר המבקש ליצור את יצירתו מתוך מקורות עתיקים ומגוונים; השנייה, האהבה הגדולה שלי לאמנות בכלל, ולציור בפרט, שהייתה ועודנה מהתחביבים הכמוסים והקסומים המאפשרים לי לשקוע בעולם שהוא מעבר למילים.
"לצערי, במידה רבה בחברה היהודית בת זמננו – בישראל ואף מחוצה לה – תהום פעורה בין שני העולמות: מחד גיסא היצירה האמנותית ודאי ממשיכה להתכתב עם אותיות המסורת השחורות הכתובות על גבי דפים מצהיבים, אך התכתבות זו הולכת ונעשית צרה יותר, דלה יותר, חד ממדית, וקשה עוד לראות בה את כור מחצבתם של היוצרים. מאידך גיסא בתי המדרש, אף החדשים שבחדשים, עדיין נותנים את הבכורה לאות הכתובה, ואילו יצירות המכחול והאזמל עודן מונחות בקרן זווית.
"על כן אני מבקש להשמיע מבין שורותיו של ספר זה קריאה לשלב בין העולמות: לאחוז מזה וגם מזה, לא להניח את ידינו. לראות את עושרה הרב של התרבות היהודית לא רק במגוון המקורות הטקסטואליים המצוי בארון הספרים שלה, אלא גם בשלל היצירות האומנותיות שנוצרו בה במרוצת הדורות".
התמונה על הכריכה: העתק כותרת הפרוכת בבית הכנסת ״ישראל הצעיר״ בבוסטון (המקור נשרף) אשר עוצבה ונארגה על ידי האמנית אביבה גרין יחד עם חברות וחברי קהילת בית הכנסת
פרופ' אלישבע רבל-נהר, לשעבר ראש המחלקה לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית, כותבת על הספר: "קורא בין התמונות הוא יצירת אמנות. הוא מצליח בצורה מבריקה לבסס דרך לפענוח המסורת היהודית. בין באמצעות האות הכתובה ובין באמצעות המקורות הוויזואליים שלה. באופן זה הוא מציע כלי חינוכי יוצא דופן שופע יופי וידע, ראוי לספר זה שיהיה חובה בכל הציבור".
אליסף תל-אור, שמבטא עמדה רב שכבתית כלפי היהדות וחגי ישראל כפי שהוא רואה אותם באמצעות יצירות אמנות, הוא ראש תחום פיתוח התוכן וההדרכה ברשת "מיתרים" (שתמכה בהוצאת הספר). היא מלווה כמאה מוסדות חינוך מהגיל הרך ועד למסגרות על יסודיות וקהילות מעורבות בישראל במטרה ליצור תשתית תרבותית והוויית חיים משותפת לבעלי זהויות שונות על הרצף היהודי ישראלי.
בכל פרק בספר זה מטפל הכותב בתמונות אחרות האופייניות לחג זה או אחר. הוא מתייחס בספרו להגדה של פסח, לסוכה, לחנוכייה ולמנורה, לאסתר, לשבועות, לראש השנה ועוד מתוך גישה רעננה הממליצה לקורא "להיות שותף בבניית רוח האדם, לבחון את הדברים, לעיין בהם ולהציע את הפרשנות האישית".
הוא מתייחס תמיד ל"עמידה הלא פתורה לנוכח חידת החיים". מתוך העמקתו בסוגיית האמונה הוא לא מכריע בין אפשרויות, אלא נשאר תמיד פתוח לגבי האפשרויות השונות בגיבוש הזהות היהודית. זהו סוד קיסמו של הספר.
אני כל כך מלאת התפעלות מהספר הזה שלא נותר לי אלא לצטט את דבריו החכמים של תל-אור. הגישה שלו מקורית מלאת עניין, מפיחה חיים בטקסטים ישנים ומצהיבים ונותנת תוכן אמיתי רלוונטי להווה ולחתיד. הגישה שלו להתבונן בתמונות לצאת מהן אל המחקר והרגשות כאחד, מאירה עיניים. מי ייתן וספר זה יאיר את עיני התלמידים בכל הגילאים ויסייע לגיבוש זהותם.
שנים לאחר שיצא לדרך ושבמהלכן הושקעו בו מאות מיליונים פרויקט התחבורה הציבורית באשדוד הגיע למבוי סתום.
אם אתם עוברים בשדרות הרצל באשדוד, הציר המרכזי של הפרויקט, גולת הכותרת שלו, אתם ודאי שמים לב: הנתיבים שמסומנים באדום ומיועדים לאוטובוסים שוממים. אין בהם כמעט תנועה. קו פנימי אחד בלבד נוסע בהם: קו 10 של חברת אפיקים חוצה את העיר מדרום לצפון ולהיפך. בנוסף תוכלו להבחין פעם ב- באוטובוס בין עירוני.
למרות זאת, לפני כמה ימים הודיעו בעירייה שמתחיל שלב חדש בפרויקט: העבודות בציר ז’בוטינסקי. ההדמיות יפות, התכניות נראות היטב. אבל בפועל, זמן רב מאז שהתכנית הגרנדיוזית יצאה מהתחנה, עושה רושם שהיא לא מתקדמת לשום מקום.
התחבורה הציבורית בעיר לא השתפרה. אין יותר קווים זמינים לטובת התושבים. אין יותר קישוריות שמאפשרת להגיע בקלות ממקום למקום בלי רכב פרטי. גם השימוש באופניים לא התרחב משמעותית, אם בכלל.
בינתיים גם צי האוטובוסים העירוניים באשדוד לא הוחלף לאוטובוסים חשמליים שמזהמים פחות, כמובטח, ולא ברור כלל מתי ואם זה עתיד לקרות.
כך שהצירים שבהם כבר בוצעו העבודות אינם שמישים כרגע לתחבורה ציבורית כמצופה, ושלא לדבר על הצירים ההמשכיים במזרח העיר וברחוב רוגוזין שם תוכנן מדרחוב. מבדיקת “כאן דרום” עולה שהתקציב לפרויקט התחבורה באשדוד הוקפא. משרד התחבורה הוא המממן של המיזם ושם מפנים את האצבע למשרד האוצר.
המשמעות: פרויקט התחבורה בעיר, זה שקיבל את השמות “הגל הירוק”, REWAY, או ECO MOVE, תקוע וקטוע, ולא ברור כלל אם הוא יושלם וכיצד. האם העירייה תישא בעלויות מקופתה?
ד”ר יחיאל לסרי מאמין לדבריו שבסופו של דבר יושלם הפרויקט. כולל הציר המזרחי: “אשדוד מגלה אחריות ומוטיבציה גדולים יותר מהמדינה בטיפול במשבר הלאומי בתחום התחבורה הציבורית", אמר ל"כאן דרום", "ולמרות שמשרד האוצר עושה הכל כדי להכשיל את הפרויקט באשדוד אני מאמין שנצליח להשלים אותו בסופו של דבר, בסטנדרט הנכון והראוי לעיר מודרנית ומתקדמת כמו אשדוד״.
עם הידיים על ההגה: ד״ר יחיאל לסרי. צילום: פבל
בינתיים מתברר גם שחברת נתיבי איילון שהייתה אמורה לבצע את ציר ז’בוטינסקי למזרח העיר יצאה מהתמונה והעירייה תבצע את העבודות בעצמה באמצעות קבלן. מדוע? לא ברור.
לאחרונה משכה עיריית אשדוד את העתירה שהגישה לבג”ץ נגד מבקר המדינה בעקבות פרסום הדו”ח הנוקב של משרדו על ניהול פרויקט התחבורה באשדוד.
מעיריית אשדוד נמסר בתגובה: “פרויקט התחבורה הציבורית ממשיך להתקדם בהתאם לשינויים ולנסיבות שנכפו עלינו. יש לזכור כי מזה למעלה משנה וחצי שהמדינה נתונה במערכת בחירות ובהעדר ממשלה נבחרת הוקפאו לא מעט פרויקטים ופעולות ברמה הארצית והמקומית.
“כעת, עם כניסתה של שרה חדשה למשרד התחבורה, אנו מניעים שוב את פרויקט התחבורה וביחד עם שר האוצר, שכשר תחבורה היה תומך נלהב לפרויקט, אנו מאמינים שהפרויקט יושלם כמובטח.
"כבר עתה אנו נערכים להמשך עבודות בפרויקט: ביצוע ז’בוטינסקי שיחל בסוף החודש ויימשך כשנה וחצי. הקמת חדר הבקרה שבנייתו תחל בסוף חודש אוגוסט. צו ביצוע כבר הונפק לקבלן. יציאה לתכנון מחדש של כיכר אילן רמון לאחר שאושרה כבר החלופה ע”י משרד התחבורה. עם קבלת אישורים תחל פעילות ברחוב רוגוזין, טיפול במדיניות החנייה עירונית, עדכון רשת הקווים העירוניים והצטיידות באוטובוסים חשמליים.
הדמייה: כך אמורות להיראות שד' ז'בוטינסקי בסיום העבודות. באדיבות עיריית אשדוד
מעיריית אשדוד נמסר עוד, כי "הותקנו גלאים בנת”צ (גל ירוק) וממתינים למשדרים של אפיקים. ביצוע שבילי אופניים בצמוד לכל נת”צ. במסגרת ‘קול קורא’ ואישור הפרויקט, סוכם כי יבוצעו שבילי אופניים בשבעה רחובות המזינים את נתיבי ה-BRT ובאורך 6.5 ק”מ. ביצוע משאל תושבים, ע”פ החלטת ראש העיר, לקביעת מיקום הנת”צ בציר המזרחי – שמאלי לשני כיוונים לרכב פרטי או ימני עם כיוון נסיעה אחד”.
"משרד התחבורה מממן את פעימת התקציב הראשונה במלואה, הכוללת את שדרות ז’בוטינסקי כמובן. גם העבודות על ציר זה יבוצעו על ידי העירייה ולא על ידי נתיבי איילון.ראש העיר עומד מאחורי הפרויקט באופן מלא גם כיום”.
מנתוני משרד הבריאות עולה שמספר הנדבקים הכולל באשדוד הגיע הבוקר ל-502. אשדוד נמצאת כעת במקום החמישי בארץ בכמות הנדבקים אחרי ירושלים, בני ברק, תל אביב-יפו ובית שמש.
מתוך ערוץ הטלגרם של משרד הבריאות, שישי, 26.6.20
אמש אישרה הממשלה הגבלות על הרבעים ז', ג' ו-ח' בעיר: כל הלימודים מבוטלים, מוסדות החינוך סגורים ואסורה התקהלות של יותר מ-10 בני אדם. בתי כנסת יכולים לפעול אך המשמעות המעשית היא שרבים מבאיהם יעדיפו להתפלל בחוץ, בשל הגבלת ההתקהלות. שלושה מתנ"סים נסגרו.
בפעילות אכיפתית שביצעו הלילה שוטרים ופקחי עירייה באשדוד נרשמו 54 דו"חות לאזרחים ללא מסיכה, 40 דו"חות בשל הפרת הוראות "תו סגול" וארבעה דו"חות נרשמו לאולמות אירועים. הביקורת נעשתה במוקדי בילוי במתחם גן העיר, ציר מרטין בובר/הטיילת, מתחם הפורום ואולמות שמחה.
משרד הבריאות מפרסם מקומות נוספים שבהם שבהו חולי קורונה מאומתים בימים האחרונים.
גן יבנה, סופר-פארם גן יבנה, המגינים 56, 24/06/2020, בשעות 16:00-16:20
אשדוד, ממלכת השקל, רב אשי, 22/06/2020, 21:00-21:30
בית חולים אסותא אשדוד, 22/06/2020, 9:00-9:30
אשדוד, בית חולים אסותא אשדוד, 21/06/2020, 15:30-18:00
אשדוד, בית חולים אסותא אשדוד, 21/06/2020, 9:00-13:00
אשדוד, Sunset BLVD, מרטין בובר 1, 20/06/2020, 22:00-23:30
ביג פאשן אשדוד, 20/06/2020, 19:30-20:30
תחבורה ציבורית באשדוד
אוטובוס עירוני קו 5 (אפיקים), 22/06/2020, 12:20-12:35, רחוב רותם עד קרן היסוד
אוטובוס עירוני 85 (אפיקים), 22/06/2020, 10:30-10:45, רחוב רותם עד קרן היסוד
אוטובוס עירוני קו 8 (אפיקים), 22/06/2020, 10:15-10:25, רחוב רותם עד רובע ג'
אוטובוס בין עירוני 350 (אפיקים), 21/06/2020, 1:00-02:00, אשדוד, רשב"י, לבני ברק, עזרא
אוטובוס בין עירוני 450 (אגד), 20/06/2020, 23:00-23:30, ירושלים, תחנה מרכזית, אשדוד, רובע ז'
אוטובוס בין עירוני 350 (אפיקים), 19/06/2020, 16:30-17:30, אשדוד, יהודה הנשיא, לבני ברק, חזון איש
אוטובוס בין עירוני 350 (אפיקים), 19/06/2020, 16:00-17:00, בני ברק, עזרא, לאשדוד, רשב"י
אוטובוס בין עירוני 350 (אפיקים), 19/06/2020, 15:00-16:00, מבני ברק, עזרא, לאשדוד, רשב"י
מהחברה העירונית לתרבות הפנאי באשדוד נמסר לפני זמן קצר: "לאחר שמנכ"ל משרד הבריאות חתם על צווי הגבלות לרבעים ג', ז' ו-ח' באשדוד ובהם סגירת מוסדות חינוך ואיסור על התקהלות של מעל 10 אנשים, המרכזים הקהילתיים נווה יהונתן (רובע ג'), מעלה (רובע ז'), חרצית (רובע ח') ובנוסף מעון נוה יהונתן וצהרוני צמ"ח (צהרוני משרד החינוך) יהיו סגורים לפעילות עד הודעה חדשה. נא שמרו על ההנחיות".
יותר משנה לאחר התקיפה באישון לילה שהסעירה את אשדוד, בית המשפט זיכה את אלכסי אפטוב בנימוק של אי שפיות, אך שלח אותו לאשפוז ממושך.
אפטוב הואשם שבליל 17 בפברואר 2019 בשעה 3 וחצי לפנות בוקר, דפק על דלת הדירה של בני הזוג גבריאלה ואלכס אקימז’נוב, שכניו לבניין ברחוב הרב קוק ודרש לפתוח, משסירבו, טיפס אל חלון דירתם שבקומה הרביעית, ניפץ אותו, נכנס פנימה כשהוא מחזיק סכין מטבח גדולה והחל לדקור את השכן שוב ושוב, לא פחות מ-17 דקירות.
חדר המדרגות ברחוב הרב קוק 23 בבוקר שאחרי. צילום: דור גפני
גם אשתו של השכן נפצעה. בשלב מסוים הצליחו בני הזוג להיחלץ ויצאו בריצה, כשהבחור עם תחתונים לגופו. אפטוב דלק אחריהם כשהוא מנופף בסכין והזוג הצליח למצוא מחסה בביתה של אנה פליונוב, צעירה שמתגוררת בקרבת מקום ופתחה להם את דלת דירתה והזעיקה עזרה.
העניקה לזוג עזרה ראשונה וקראה למד"א, פליונוב. צילום פבל
שוטרים שהוזעקו לזירה דרשו מהתוקף להסגיר את עצמו ולהניח את הסכין. התפתח מאבק שבמהלכו נדקר אחד השוטרים ונפצע, ושוטר ירה באפטוב ופצע אותו.
ב-10 ביוני השנה החליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע לזכותו מחמת הספק בנימוק של אי שפיות הדעת. השופט ד”ר יובל ליבדרו ציין בהכרעת הדין שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו, אך “בשל תחולתו של סייג אי שפיות הדעת קבעתי שהוא לא יישא באחריות פלילית למעשים”.
הזוג שהותקף: גבריאלה ואלכסנדר אקימז'נוב. צילום: מאלבום פרטי
הפסיכיאטר המחוזי נתן חוות דעת שהוא אינו במצב פסיכוטי ולא המליץ באופן חד משמעי על המשך הטיפול בו. הסנגוריה ביקשה להסתפק בטיפול מרפאתי ואילו הפרקליטות עתרה למתן צו לאשפוזו בכפיה. השופט הכריע: האיש יוכנס למחלקה סגורה לתקופה מרבית של עד 20 שנה.
“עבר די הרבה זמן אבל אנחנו עדיין מנסים לצאת מהטראומה וגם עברנו לאשקלון בהשפעת האירוע ואנחנו גרים עכשיו אצל ההורים, מרגיש לנו יותר בטוח”, אמרה גבריאלה אקימז’נוב השבוע.
מניין הנדבקים באשדוד הגיע הלילה ל-495. הממשלה אישרה אמש הגבלות על הרבעים ז', ג' ו-ח': כל הלימודים מבוטלים, מוסדות החינוך סגורים ואסורה התקהלות של יותר מ-10 בני אדם. בתי כנסת יכולים לפעול אך המשמעות המעשית היא שרבים מבאיהם יעדיפו להתפלל בחוץ, בשל הגבלת ההתקהלות.
“בעולם הטובע תחת מבול של מידע לא רלוונטי, בהירות היא כוח. בתיאוריה, כולנו מוזמנים להשתתף בדיון על עתיד האנושות, אבל כל כך קשה לראות את הדברים בבהירות מספקת, שלעתים קרובות אנחנו בכלל לא יודעים שהדיון הזה מתקיים, ואין לנו זמן לברר את השאלות שעל הפרק. אנחנו עסוקים בדברים דחופים יותר: ללכת לעבודה, לטפל בילדים, לדאוג להורים מזדקנים.
לרוע המזל, ההיסטוריה אינה נוהגת לתת הנחות. אם עתיד המין האנושי יוכרע בהיעדרכם, כי אתם עסוקים מדי בלהאכיל ובלהלביש את הילדים שלכם – גם אתם וגם הילדים שלכם עדיין תישאו בתוצאות. זה לא הוגן, אבל האם מישהו אי פעם אמר לכם שההיסטוריה הוגנת? אם כן, הוא שיקר”.
עד כאן הציטוט מדבריו של יובל נח הררי מתוך הספר 21 מחשבות על המאה ה-21. להבנתי זה בלתי נמנע שכל אדם הבוחר להתפתח ולהיות מודע לתהליכים פנימיים בתוכו, יתפתח ויבשיל יום אחד להיות אדם המודע לתהליכים חיצוניים ומעורב גם ברמת המקרו. יש גבול עד כמה אדם יכול להיות עסוק בענייניו בלבד. בשלב מסוים מתעוררת ההבנה, כמו בשיר של זלדה, ש”שלומי קשור בחוט אל שלומך”.
אנחנו לא יכולים להישאר יותר אדישים לסבל של אחרים, להרס או לעוולות, בין אם מדובר בשכנים, בתושבים, במדינה, באנושות, בטבע, בכדור הארץ ובפלנטה כולה. זה רק עניין של זמן עד שמבינים וחווים את זה שהכול זה אחד. הכול זה אנחנו ואנחנו זה הכול. כל מי שחי ברמת התודעה הזו, מבין שיש לנו אינטרס משותף ושכולנו אברים של אותו הגוף. אין באמת הפרדה, אין באמת אני או אתה, יש רק אנחנו. אחד.
זה תהליך שאני חווה גם בתוך החיים שלי. פתאום אני לוקחת אחריות גם ברמה החברתית, ואחריות לדרך בה אנחנו מתייחסים לטבע. פתאום אין באמת את הפריווילגיה שלא להתעניין בתהליכים פוליטיים המשפיעים על החיים של כולנו באופן ישיר וקובעים את האווירה בה אנחנו חיים ויוצרים.
עד כמה אנחנו שומרים על הטבע זה עניין של כולנו. כשאנחנו רואים שאנשים זורקים כמויות של זבל בחופי הים או בשמורות טבע, זה עניין של כולנו. כשאנחנו מזהים שאנחנו פוגעים בחלק מהחברה שלנו, זה עניין של כולנו. כשנבחרי הציבור לא משרתים את הציבור זה עניין של כולנו.
כשהבריאות שלנו נפגמת והמזון שלנו הופך למזיק בגלל התערבויות כימיות והנדוס המזון זה עניין של כולנו. מערכת החינוך ועד כמה היא למען ילדינו זה עניין של כולנו. עד כמה אנחנו מודעים ומפותחים זה עניין של כולנו. איזו רמת קרינה האנטנות פולטות זה עניין של כולנו. איזה אוויר אנחנו נושמים זה עניין של כולנו. איזה מחשבות, רגשות ומעשים זה עניין של כולנו.
האחריות מתחילה מבפנים ראשית לעצמנו, ואז היא מתרחבת לעוד ועוד מעגלים. אז בפעם הבאה שאנחנו רואים כמויות של זבל שאנשים משליכים בים, אנחנו יכולים להמשיך ולספר לעצמנו שזה לא עניין שלנו, אבל זאת לא אמת. וכל מה שאנחנו רואים בחוץ זאת מראה לעצמנו. זאת ההשתקפות שלנו. מה שנקרין, זה מה שיוקרן לנו בחזרה.
ברור לי שיש לא מעט אנשים המבקשים להיות עסוקים בעניינם ומעדיפים להיות בבחינת צופים בחיים של אחרים בתכניות טלוויזיה, להביע עליהם דעה ולהרגיש כלפיהם רגשות וכל זה מבלי לזוז מהספה. זה קצת כמו כשהיינו ילדים, רצינו שההורים לא יטרידו אותנו בטרדות היומיום של מבוגרים ושיניחו לנו לשחק או לצפות בתכנית הטלוויזיה האהובה עלינו. אני מבינה את המשאלה הזאת, באמת שכן. העניין הוא שלהתבגר זה אומר שעוברות לידינו יותר ויותר סמכויות ואחריות, יחד עם האפשרויות והחירות ליצור את החיים ואת העולם שלנו.
הכול הופך להיות בתחום האחריות שלנו. אנחנו כמבוגרים אחראים לרמה הרגשית בה אנו חיים – איזה יחסים אנחנו מייצרים, לרמה הבריאותית – עד כמה אנחנו מעמיקים ולומדים איך לטפל ולתמוך בגוף שלנו, לרמה הכלכלית, המקצועית ועוד.
הרבה פעמים אנשים מתקשים להבין למה הם צריכים בכלל לחתור ולדעת את האמת מאחורי המזון שלנו, התרופות, את האמת בכל מה שקורה בעולם, על ההחלטות המתקבלות בידי המנהיגים וראשי תאגידים גדולים הן בנושאים חברתיים, כלכליים, בריאותיים או כל נושא אחר. למי בכלל אכפת???
כל תחילת שנה אני מתפללת שבנותיי ובני יזכו למחנכת טובה בישראל. בעיני זהו סוד המשך ההצלחה שלהם, הערכית והפדגוגית, מרכיב כה חשוב ומכריע להמשך צמיחתם וטיפוחם. הגננת והמחנכת הן דמויות משמעותיות לרצף התפתחותי ולבניית עתידם ונשמתם הברוכה. המחנכת היא הדשן החשוב להמשך התפתחותן בחממת החינוך. אני רואה במערכת החינוך את העורק הראשי ליצירת נתיבים ברוכים למימוש השאיפות שלנו בילדינו.
כעת, משהסתיימה שנת הלימודים “הקורונית” בחטיבת הביניים במועד הרגיל, 20/6/20, אני יושבת וכותבת מכתב תודה למחנכת יקרה, לילך אקב-לוי, ממקיף י”א. מחנכת שליוותה את בתי, ליהיא, בכיתת מופת שלוש שנים ומהווה דגם משובח למחנכת בחסד עליון, שזכינו לקבלה.
“לך, לילך היקרה לנו עד מאוד, זהו הגיע זמן פרידה, חלפו להן 3 שנים בחטיבה בה זכינו בך. זכינו בחינוכך תוך חיוכך הנבון והמאיר. זכינו להיות הורים גאים לבכורה בכיתתך והמון גם בזכותך. במעבר בין יסודי לחטיבה טמונים חששות רבים, וברגע שהכרנו אותך ידענו שמעבר זה ירוכך בזכות מקצועיותך תוך תבונתך ויחסי האנוש הטמונים בך.
“לילך יקרה, החשיבות בהוראה היא לראות את המקום בו הילד/ה נמצאים ומשם להובילו מעלה. החשיבות בחינוך לראות את נשמתו של הילד/ה ולאפשר לה לפרוח ולהתרומם מעלה מעלה. ואת שיקפת לנו את שניהם, מחנכת בחסד עליון היודעת לסרוג את נשמתו של הילדה ותוך כדי להובילו מבחינה פדגוגית ערכית לגבהים שהינך מצליחה לראות בו ובה.
“כך נגעת בבכורתנו, ליהיא, שראית בה כמו בת אישית שלך. ידעת לטפח את השבילים ביניכן ובינינו ההורים. השכלת להבחין את הצפון בנשמתה ובמוחה.
“הפרידה ממך קשה לנו. המחשבה שאת שהמשכת וזרעת בליהיא שלנו את המשך ההתמדה, העקביות תוך ערכים משובחים היו לנו בית שני. וכעת הגיעה העת והגיעה השעה לסכם תקופה של 3 שנים משובחות, מאתגרות ומהנות של שיח מקצועי, אמפתי ואוהב. שנים שבהן ידענו רק עליות כי ניצלנו את הירידות לשיח עמוק ומלמד, המזמן אפשרויות חדשות הפותחות הזדמנויות לחשיבה אחרת ומקדמת. איתך יכולנו להתבונן מזוויות אחרות על בתנו ליהיא ,אשר מצאה אצלך כל פעם מחדש מקום אמין, מקצועי ומחבק.
“3 השנים חלפו במהרה ובכל זאת כל שנה היוותה לנו עוגן לבאה אחריה. האמונה שלך בבתנו ליהיא, המכובדות בשיח בכל צומת אפשרי, הרצינות והתובנות כל אלה יחדיו הובילו אותנו כל יום מחדש לדעת כי בורכנו בך.
“תבורכי מפי עליון על כל מי שאת ועל כל מה שאת מייצגת הן כאישה והן כמחנכת במערכת החינוך. נבקש לאחל לך המשך עשייה פורייה, מבורכת המגיעה מן הלב והנשמה תוך חיבור עם רציונאל בריא תוך חשיבה יצירתית אוהדת ומרגשת.
“אנחנו כבר מתגעגעים אליך ומאחלים שנמשיך וניפגש בצמתים נוספים בהם נוכל ליהנות מתבונתך ומאור עינייך ומעשייך. נאחל המשך בריאות איתנה להמשך עשייתך הבוראת מתבגרים במערכת החינוך לתפארת מדינת ישראל. מחבקים, מעריכים אוהבים וכבר מתגעגעים”.
אני דואגת תמיד בכל שנה לכתוב מכתב תודה והערכה למחנכות ולגננות. אני מקפידה לשבת ולכבד אותן בכתיבתי ובוחרת בחרדת קודש כל אות, הברה ומילה. הן בעיני נשים יקרות מפז, הדואגות לעשות לילות כימים על מנת לאפשר לילדי להצליח.
התפשטות נגיף קורונה באשדוד: מסתמן שהחל ממחר ולמשך שבוע לפחות ייסגרו מוסדות החינוך ובתי הכנסת ברבעים ז', ג', ח'. בנוסף יתכן שתאסר התקהלות של מעל 10 בני אדם.
אחר הצהריים התקיימה ישיבה דחופה של ועדת משק לשעת חירום (מל"ח) באשדוד בעקבות המצב המדאיג.
ראש העירייה ד"ר יחיאל לסרי אמר בעקבות הצעדים הצפויים: "החלטה מחוייבת המציאות, נוכח שיעורי התחלואה בשבוע האחרון ברובעים המזרחיים. זוהי קריאת השכמה לכל העיר להפנים שהמגיפה עדיין איתנו בכל החומרה".
⇔
⇔ 
