ביום שני אישרה הממשלה שורה של הגבלות חדשות וחדשות-ישנות במשק במסגרת המאבק בהתפשטות נגיף קורונה. אולמות אירועים ומופעים, ברים, מועדונים, בריכות שחיה ציבוריות וחדרי כושר נסגרו עד להודעה חדשה. באשר למסעדות, אלו הורשו לשרת עד 20 לקוחות בפנים, ועוד 30 בחוץ, בלבד. לכן אין פלא שבעלי עסקים רבים וכמובן המוני העובדים השכירים שמועסקים אצלם חשים שהניסיון להחזיק את הראש מעל המים אחרי חודשים בלי עבודה והכנסה כמעט בכלל, סופג עוד מהלומת נבוט חזקה.
במקומות הבילוי, באולמות האירועים ובענף חיי הלילה זועמים וחוששים מאוד לעתידם, יותר מדויק גם להווה שלהם. “זו מכת מוות לכל האולמות”, קובע ניסים כהן מאולם השמחות בלו קאסל בעיר. “עכשיו סוגרים אותנו, גם את ה-250 אורחים הפסיקו ועכשיו את ה-50 איש גם אי אפשר. מי שאין לו גב כלכלי מראש פשוט קורס”.
מוטי אמסלם ממתחם האירועים טירה על הים: “בממשלה עושים את השיקולים שלהם. צר לי בעיקר על האנשים, הזוגות, שרוצים לחגוג את החתונות, הם בעיקר המסכנים כאן”. גם הברים בעיר שחזרו לפעול רק לאחרונה נאלצו לסגור. למרות ההבדל הקטן ביותר בנם לבין מסעדות, הממשלה קבע כי עסקים אלו יסגרו לגמרי, אפילו אם יש גישה לשטח ציבורי רחב שמאפשר ריחוק ולכאורה שומר על אי הדבקה יחסית.
האיש והנאפופו רזיאל רגב
רזיאל רגב הבעלים של הנאפופו באזור התעשייה: “אין היגיון בשום דבר שהם כבר עושים, אין היגיון בכלום, זה כבר ממש מאכזב. אותנו יסגרו לגמרי עד להודעה חדשה, אחרי שכולם התעוררו טיפה מהגל הראשון. אבל זה כבר לא הקטע של אנחנו או הם, זה כבר קולקטיבי. עושים במדינה הזאת מה שרוצים, מזעזעים אותה איך שרוצים, אי אפשר כבר לצפות לכלום”.
יקיר אוזיזק אולי מוכר לכם מהמרקע. הוא השתתף בתכנית הטלוויזיה משחקי השף. בחודש מאי האחרון, בשלהי הגל הראשון, הוא הגשים חלום ופתח את המסעדה הראשונה שלו “אוזיזק” במקום מסעדת נאפיס המנוחה ברחוב הבנאים. עכשיו גם הוא לא יודע כיצד יוכל להבטיח את המשך קיום העסק במצב הנוכחי. “מה שהוביל אותי לפתוח את המסעדה זה החלום שלי”, הוא מספר.
“זה מה שאני אוהב וכל החיים עבדתי מאוד קשה עוד מגיל צעיר כדי להגשים אותו. את החוזה על המסעדה סגרתי עוד כשלא הייתה קורונה ולא ידעתי על זה ואת העבודות על העסק השלמנו במהלך הקורונה. אם הייתי יודע מה יהיה, בטח שלא הייתי סוגר חוזה במצב שכזה. אבל זה משהו שנכפה עלינו, לא משהו שמישהו יכל לצפות אותו מראש”.
“בהוראות אין הרבה היגיון”, מסביר אוזיזק. “בתוך המסעדה יש לי מקום ל-300 איש לא 20, ובמדרכה אין מקום לשים אפילו שולחן אחד. זה כואב ומבאס. פתחתי את המסעדה עוד בתקופת הקורונה לפני כחודשיים ומאז שרדנו על משלוחים וטייק אווי. עכשיו אתה לא יודע גם מתי לפתוח, אם לפתוח, אתה לא יודע מה המשמעות של כל הסגר וגם לא יודע לאן זה יוביל. יש לך עובדים שצריך לשלם להם וספקים, ואתה לא יודע מאיפה לקצץ. בשביל לסגור כל יום בלי הפסדים אני חייב לקחת כסף מהכיס להשלמות”.
אחד הספרים המצליחים באשדוד, בעל מספרת גברים ונשים באיזור הסיטי, בן גוזלן נמצא כחיובי לנגיף הקורונה בבדיקה שביצע ביום ראשון. הוא נחשף לחולה קורונה מאומת באירוע בו שהה ביום חמישי של השבוע שעבר, וכעת נמצא בבידוד.
גוזלן בחר לסיים את חרושת השמועות בעיר ופרסם אמש (חמישי) סטורי בחשבון האינסטגרם שלו. ״לקוחות יקרים", כתב, "חברים שלי וכל הנשמות הטהורות שאוהבות להפיץ דברים, אני רוצה לעצור את חרושת השמועות ולהבהיר מספר דברים. ביום חמישי בערב נחשפתי לחולה מאומת במהלך אירוע שהוזמנתי אליו, מיד בתום האירוע נסעתי לחופשה באילת, ביום ראשון קיבלתי הודעה שהייתי במגע עם חולה ועליי להיכנס לבידוד. מאותו הרגע נכנסתי לבידוד שבמהלכו התגלו תסמינים, ביום ראשון ביצעתי בדיקת קורונה ויצאתי חיובי, כך שלא הייתי במספרה בשום שלב מאז המפגש עם החולה המאומת. לכל הדואגים אני במצב טוב ומקווה לחזור לשרת אותכם כמה שיותר מהר, אוהב אתכם ותשמרו על עצמכם כי המחלה הזאת היא לא צחוק״.
בסוף השבוע האחרון אירע מקרה טביעה בשפך נחל שקמה הסמוך לחוף זיקים, שפך אשר אינו חלק מהחוף המוכרז ולמעשה מהווה את אגן ההיקוות של נחל שקמה טרם זרימתו לים התיכון. המועצה האזורית חוף אשקלון הודיעה כי היא משתתפת בצער המשפחה ומצרה מאוד על מותו הטראגי של מיכאל בן זיקרי ז"ל, אשר בגבורתו ובתושייתו הציל חיי אדם אך למרבה הצער, שם קופחו חייו.
שפך נחל שקמה אינו מקום רחצה והרחצה בו אסורה כפי שעולה מהשלטים הרבים המוצבים במקום והמתריעים מפני הרחצה במקום. במהלך השבוע האחרון קיימה המועצה פגישות וחשיבה משותפת לצורך גיבוש פתרונות במטרה למנוע התרחשות מקרים דומים בעתיד. כך למשל, סוכם כי בטווח המיידי יוצב מכשול סביב גדות שפך הנחל הסמוך לחוף הרחצה המוכרז אשר יהווה תמרור אזהרה, בנוסף לשילוט הקיים במקום.
ראוי לציין כי לא ניתן לגדר באופן הרמטי את שפך הנחל, כשם שלא ניתן לגדר את חופי הים הלא-מוכרזים, אשר אף הם אסורים לרחצה וכשם שלא ניתן לגדר את חופי הים המוכרזים, בשעות בהן לא ניתנים שירותי הצלה. באשר לתכנון ארוך טווח סוכם, גם על דעת הגורמים המוסמכים לטיפול בנחלים, לחתור להפיכת אגן ההיקוות לנכס ולא לנטל, באמצעות הפיכתו לפרויקט תיירותי מוסדר ומפוקח. עד שמיזם מבורך זה יצא לפועל, במועצת חוף אשקלון קוראים לציבור הרחב להימנע מרחצה במקומות אשר נקבעו כאסורים ומסוכנים לרחצה.
חלי איטח, אלמנתו של מיכאל בן זיקרי ז״ל ייפתה את כוחו של עו״ד רוני ינון להודיע: ״מוטב מאוחר מאשר לעולם לא״- לגבי החלטת המועצה האזורית חוף אשקלון לסגור את ״מלכודת המוות״ אגם זיקים. ובנוסף, כי תקדיש בעתיד את כל מרצה להוקיר את זכרו וכן להרצות בפני נוער בתיכונים על הסכנות הטמונות בים, באגמים ובכלל. יהי זכרו ברוך
“נהייה בקשר”, ככה אנחנו אומרים בסוף כל שיחה. אבל האם אנחנו מתכוונים לזה באמת? פעם היינו מתקשרים, כותבים מכתבים, שולחים מברקים, שואלים מה נשמע, מתארחים ומארחים. היום יש לנו אשליה של שמירה על קשר דרך הוואטסאפ, הפייסבוק והאינסטגרם.
אנחנו מעודכנים לגבי חברינו הקרובים, אבל האם אנחנו באמת יודעים מה מתרחש בתוככי נפשו של הזולת? האם הם עצמם יודעים בכלל מה עובר עליהם עם כל המסכים המפרידים בינינו?
רגשות. ככה קראו לזה פעם. זה מה שאת מספרת לפסיכולוג שלך. לחלוק רגשות, את מי זה מעניין? כן, זה מעניין אותי מה הסובבים אותי מרגישים, וזה רלוונטי גם כשזה לא מצטלם טוב.
אנחנו חיים תחת עומס רגשי, מנסים לפתות אותנו כל הזמן, לקנות, לצאת לחופשה, לתרום כספים, מה לא. רוצים מאתנו דברים, אנחנו צריכים לעמוד על המשמר, לשמור על עצמנו, להיות חזקים, בקיצור לעטות מסיכות. להעמיד פנים שאנחנו שומרים על קשר.
קשרים. מה מקומם בחיינו? לרבים מאתנו יש את החברים הכי טובים מהגן, מבית הספר היסודי, מהתיכון, מהצבא. אלה שמכירים אותנו ממש טוב ותמיד בסביבה כדי לעזור. יש קשרים שהתנתקו עם הזמן והיה בפרידה מהם כאב. יש את אלה ששרדו את תקופות היובש ונשארו מעיין נובע.
כל קשר מתחיל בשאלת איכות הקשר עם עצמך. לא תוכל להעניק למישהו אחר אם צינורות התקשורת שלך סגורים. אם את בדיאלוג עם עצמך, המערכות הפנימיות שלך עובדות ואת לא חוששת להסתכל פנימה תוכלי לזהות גוונים שונים אצל עצמך, תהיי מודעת למורכבות שלך וכך תוכלי להיות אוזן קשבת לידיד נעוריך. כך תגשימי את המטרות האמיתיות של מוסד החברות – יצירת קשר חי ורלוונטי למרות ההבדלים במצב משפחתי, סדרי עדיפויות, מקום בחיים.
כרווקה, הקשרים עם חברים וחברות משמעותיים עבורי במיוחד. תמיד היו. למזלי אני יודעת לשמור על קשרים לאורך זמן וגם הוורבליות שלי עוזרת לשמירת הקשר. בשבילי אין משהו מהנה יותר משיחה טובה עם חבר/ה יקר/ה. במיוחד אם אחד או שני הצדדים לומד משהו חדש בשיחה הזאת. אבל אסור לשכוח שלא כל יום מתרחשת שיחה טובה ובדרך יש שיחות משמימות ומשעממות. לא כל הרגעים הם רגעי חסד, אבל בזכות הרגעים הפחות מעניינים גדל הפוטנציאל ללכוד רגע משמעותי וליהנות ממנו.
אנחנו לומדים על קשרים בתוך המשפחה הגרעינית שלנו. אם יש כבוד הדדי בבית שבו גדלנו, זכינו. הדרך אל יצירת קשרים בריאים כבר סלולה עבורנו. ברור שהקשר המשמעותי ביותר הוא הקשר הזוגי, אבל קשרים עם חברות למשל יכולים לחזק או להחליש תחושות בטן לגבי בחירת בן הזוג. אין כמו עצה כנה מחברה טובה, אם נותנים לה מקום.
אנחנו מתאמנים בקשרים דרך ניהול הקשרים המשפחתיים שלנו. אם יש הרמוניה במשפחה כתוצאה מתקשורת בריאה ולא ניהול פנקסי חשבונות (“את עשית לי ככה והוא אמר לי ככה… “), אפשר לדלג כדי לא לעלות על מוקשים ולא להגיד הכל, גם כשמתחשק.
קשרי משפחה מחייבים אותנו לשמור על קשר. אומרים שמשפחה לא בוחרים, בכל זאת יש בינינו אנשים המעדיפים חברויות על משפחה בעקבות “תאקלים” והיסטוריה משפחתית עכורה. רובנו נוטים לשמור על קשרים משפחתיים בתוקף המעגלים החברתיים הטבעיים שלנו. זוהי חוכמה גדולה לצקת תוכן אמיתי בקשרים משפחתיים וליצור חברות אמיתית בתוך מסגרת משפחתית.
כאחת שיש לה אח ואחות המתגוררים בחו”ל, אני מודעת לקושי לשמור על קשרים למרות המרחק. למזלנו יש לנו אמצעי תקשורת מפותחים ואפשר לשמור על קשר יומיומי, אבל גם זה דורש משאבים רגשיים, למצוא את הרגע הנכון לשני הצדדים תוך תיאום זמנים בהתאם לשעה המקומית. לא פעם קשה לי לתאם זמן בגלל אילוצי שיגרה וחולף שבוע או יותר כשמסתבר לי שלא היינו בקשר. הצורך לעדכן מתיש ושוחק, אך משתלם.
אנחנו מצליחים לשמור על קשר קרוב למרות המרחק הפיזי, תוך השקעת מאמצים הדדית. לא בכל תקופה קל לעדכן, אבל יש חשיבות עצומה לשמירה על קשר בתקופתנו- תקופת הקורונה.
חברויות טובות נבחנות במצבי משבר. אני חייבת לציין שכשעברתי משבר נפשי לפני שנים ארוכות, לא כל החברויות שלי עמדו במבחן. היו כאלה שפשוט לא השכילו לכבד את השינויים שעברתי. “את לא היית סמדר”, אמרה לי א’, חברה מגיל 16, “זה לא היה הקול שלך”, הוסיפה והתייחסה לתקופת הדיכאון שעברה עלי.
כאן עולה השאלה האם זו חוכמה להיות חברה כשהכל טוב ולהיעלם כשקשה? אין לי עקרונות בקטע הזה. בפרספקטיבה של זמן יכולתי להבין את א’ ולסלוח לה. הכל יחסי, קורים דברים ועובדים איתם. ככה אני רואה את זה. זה היה גדול עליה, היו כמה חברים שהגיבו כמוה אבל היו שתי חברות שהוכיחו לי שאפשר גם אחרת. הן שמרו איתי על קשר רציף ובאו לבקר אותי, למרות הקושי.
כשחזרתי לאיתני נמשכה החברות עם א’, אבל ידעתי בתוכי על מי מהחברות אני יכולה לסמוך בכל מצב. יכולתי להחרים את א’ כי לא עמדה בקריטריונים של חברות אמת, אבל אני שמחה שהלכתי עם החמלה והרווחתי חברה טובה, אמנם במידה, במידת אנוש.
אני יוצאת כאן בקריאה אליכם: אל תפקירו חברים שקשה להם. אם מדובר במצבי משבר שנוצרו בגלל הקורונה תהיו שם בשבילם. אל תינטשו אותם, הם לא אשמים, תעשו מה שאתם יכולים למענם. יש לזה כוח אדיר!!! אל תשפטו את תגובותיהם האמוציונאליות פשוט תהיו שם בסביבה הקרובה ותושיטו יד. תעשו את המעט שניתן לעשות, העיקר לא להפקיר אותם!
יש קשרים שמתנתקים וזה לגיטימי לרענן את החברויות המלוות אותנו. יש קשרים שמיצו את עצמם ומפסיקים להיות חיוביים. ההתנתקות אחרי שנים מכאיבה בדרך כלל לשני הצדדים. זה כמו גירושין. צריך לדעת איך להיפרד. אין כאן מתכוני פלא, מצב הנטישה הוא אכזרי אך בלתי נמנע. לאחרונה חוויתי התנתקות כזאת. זה לא היה פשוט, אבל למרבה הפלא אחרי תקופה קצרה נכנסו לחיי חברויות חדשות, כאילו במקום החברות שהסתיימה.
בספר הראשון שלי יש שיר שנדמה לי שהוא משקף משהו מתחושת האובדן בסיום של קשר, כתבתי אותו כאישה צעירה אבל כבר אז חשתי את הקושי לשמר את הקשרים שהיו לי, פנקס ישן שמו.
פנקס ישן צפוף מלא כתובות, שמות שמות, גדוש מלהכיל, דפים קרועים כתב יד מוכר ועוד מספר חורק בזיכרון. אתה זוכר, היו כאן מרחבים, געגועים כילו את הנייר, עכשיו מדפדפים לאט, איך הקשרים נמחים מאליהם.
אני מוצאת עצמי כל פעם מחדש בכל צומת אפשרי מנסה לחדד את מהות המסע עם בני היקר נועמיקו, ילד עם תסמותק (תסמונת-דאון) מרגע לידתו.
במה דברים עוסקים? ראשית שבגדול כל דבר שהוא עושה מבחינתנו נתפס בעיני הכלל “מצליח” לעשות וכאן טמון ההבדל בינינו. כלומר, עצם ההשתאות שהוא התחיל ללכת בגיל שנה וחצי, שנגמל מטיטול ערב ויום בגיל צעיר, שהוא מחונך רק במסגרות “רגילות”, שהוא נוסע עמנו לחו”ל ועושה מסלולי הליכה טוב יותר מאחיותיו, שהוא ילד שמח וסנוב, שהוא פיקח ומניפולטיבי.
כל אלה רק כמדגם מייצג מוכיחים לי כל פעם מחדש שככל שנצמצם עד כדי הכחדה את הפליאה כך נצליח להעלות גם את הילדים המיוחדים מדרגה נוספת וממש מכובדת. וכיצד נעמיק זאת? בכך שנצליח לראות שכל ילד הוא מיוחד מהמקום האישי שלו. שם הוא קובע את נקודת המוצא שלו, ואין לאף אחד או אחת מושג מה, לאן וכיצד הוא ינהל את מסע חייו.
התובנה השנייה היא שלכל ילד וילדה ולא משנה מה התיוג שלו, יש מאפיינים ייחודים שהם רק שלו והצמיחה שלו היא משם והישגיו נגזרים ממקום זה, ולא משנה מה נרצה לעשות זה טבוע בדמו ובאישיותו ואלה היסודות לעיצוב דמותו.
מכאן יוצאת התובנה הבאה והיא שהרצון החברתי לסדר ולארגן אותנו במגירות מסודרות ומקוטלגות הן פסה מן העולם. בעידן הפוסט מודרני שבא להרהר ולערער על הקיים אנו מצליחים/ות לראות, שזהו לא משחקים את אותו המשחק הישן ובאמת נשברו הכלים והכללים ולחלוטין. אין לנו צורך יותר לנמק את עצמנו, אבל יש לנו רצון עז ומחובתנו לייצר לעצמנו את המגירה האישית שתכיל אותנו ותהלום את רצונותינו ושאיפותינו באופן מכבד וגאה.
כך מסע הנועם בחיינו. הוא הגיח לאוויר העולם, ניתץ את כל עולמנו תוך ציפייה, כנראה, שיחד ננתץ כל תקרה אפשרית, שחסמה עד היום את ילדי “תסמותק”. והיכן כל אלה באים לידי ביטוי? ראשית במקום ההתחלתי שאל לנו לתייג ולקטלג את ילדי תסמונת-דאון. הווי אומר כל ילד גם באוכלוסייה זו הוא שונה אחד מן שנייה. הרצון העז של החברה גם כאן לשים אותנו במגירה ענקית שנקראת “מיוחדים” ובתוכה במגירונת קטנטנה שנקראת “תסמונת-דאון” ולצמצם אותנו עד דק למאפיינים חיצוניים ופנימיים מוכתבים מראש, מבחינתנו, מלידת נועמיקו היא אינה קיימת יותר.
כלומר, כל ילד מיוחד בכלל וילד תסמותק בפרט הוא עולם ומלואו, כמו כל ילד אחד במדינת ישראל. מבחינתי, תפיסת עולמי הדיפרנציאלית היא העניין המכבד כל אדם באשר הוא ובטח מרגע לידתו. וכמה כיף לדעת שאת פוגשת במסע הזה במסע התפתחותי זה של נועמיקו גם נשות חינוך מן המעלה הראשונה, שהצליחו לראות את האור הגדול בילדינו המיוחד במינו, שמבחינתנו הוא בדיוק כמו אחיותיו גם הוא דורש טיפוח יצירתי.
אי לכך בתפיסתי המונח הכללה לא רק סותר ומנוגד למושג ההכלה, אלא כל אחד מהם מייצג תפיסה שונה לחלוטין בעוד שהכללה אינה מכבדת את היחיד והפרט בתוכה באה ההכלה ומנכיחה את זהות הפרט, לומדת אותו ומובילה את כולנו לבניית גשרים למענו.
השבוע הגעתי עם בתי בת השלוש בפעם הראשונה לחוף המצודה באשדוד. זה היה מדהים לראות איך באופן מידי היא קלטה את הוייב הפראי והחופשי של המקום וביקשה להוריד מעליה את כל הבגדים, בשונה מפעמים אחרות שאנחנו בים. כמו זיהתה בחוכמתה שיש כאן משהו אחר. ילדת טבע שלי. בזמן שהיא חגגה את החירות שלה כילדה בעולם, שיחקה עם הצדפים והים, אני בתוכי עברתי מסע בזמן.
חוף המצודה, חוף נעוריי, פראי ויפה. מצודה קדומה מהמאה ה-7, מהתקופה המוסלמית ועם שרידים מהתקופה הביזנטית. חוף לא מוכרז של חופש.
היינו נפגשים שם כל החבורה ימים ולילות, זריחות ושקיעות, חולמים חלומות, שואלים שאלות קיומיות, מפתחים תיאוריות פילוסופיות על החיים והמוות, מדברים על מוסיקה ואלוהים, מנגנים ושרים, הולכים לאיבוד ובכל פעם מוצאים עוד חלק בזהות שלנו. פיסת גן עדן חפה מכל סימן ממסדי.
מיד אחרי שסיימתי תיכון עזבתי את העיר לתל אביב, אבל היו עוד שנים רבות בהן היינו מתכנסים להיפגש שם מפעם לפעם.
מצודת אשדוד ים. צילום: ליה אושרה
המצודה היום מגודרת, מגונדרת ושמורה כאתר ארכיאולוגי. ויש שם גוש גדול של כאב שלוחץ על הזיכרונות של הרבה מתושבי העיר ועורר מחאה גדולה, כי שמו גדר על סמל החופש שלנו. והרי ידוע כי חופש וגדרות אף פעם לא הולכים טוב ביחד.
יש הרבה נקודות מבט על כל עניין וגם על הנושא הזה. אני בוחרת להאמין שהכוונה הייתה טובה ויש משהו נכון בשימור ובכך שמטפחים את המקום, אבל תמיד יש משהו גס כשמתערבים בטבע של המקום ושל האנשים שחיים שם, ומשהו בדרך בה זה קרה, ביחסים עם התושבים והיעדר השקיפות לא היה צלול כל כך ולכן היחסים עכורים עכשיו.
אני לא חושבת שההחלטה לגדר את המצודה הייתה נכונה, קשה לראות שקיעה מטריפה וברקע גדרות. אני נוטה להאמין שיש חלופות אחרות וכולי תקווה שעוד ייעשה תיקון. ובדיוק כשהשמש התחילה לשקוע כמו שרק היא יודעת, אדומה, יפה, ונושקת לים הכחול העמוק עם הבטחה לשוב ולזרוח מחר, דמעות הציפו את עיניי ויכולתי לשמוע את פסקול הנעורים שלנו. בוב מארלי, לד זפלין, הדלתות, ג’ניס ג’ופלין, פינק פלויד ועוד רבים וטובים. הם היו הסמלים שלנו, הם היו השותפים שלנו למחשבות, לרגשות ולתקוות שלנו בחיים. הם הפסקול של המצודה שהייתה בידינו.
חלק בי שאל, מה נשאר מהנערה שהייתי בחוף הזה? מה היא הייתה אומרת על האישה שהפכתי להיות? התשובה הופיעה מהר, הנערה שהייתי חיה ובועטת בדיוק כמו אז, רודפת צדק ואמת, חופש ושלום, מאמינה באהבה ורוצה להרבות טוב בעולם. אין מרחק גדול בין מה שחשבתי אז להיום. האמת עמדה במבחן הזמן. אני שמחה לגלות שלא שמתי עליי גדרות ולא השתקתי את המנגינה הזאת בתוכי.
לאחר שפורסם לראשונה הבוקר ב״כאן דרום״ כי הקפטן של עירוני אשדוד בשנים האחרונות, מאור זוהר לא היה מסופק מההצעה שהגישו לו הצהובים, בחר לעזוב את הקבוצה וכי ישנו סיכוי גדול שיחצה את הכביש ויעבור להפועל אדומים, זוהר בחר להגיב לראשונה לסוגייה.
לגבי ההצעה שקיבל מעירוני אשדוד, אמר הקפטן הצהוב: ״ההצעה שקיבלתי מעירוני הייתה לא מספיקה בלשון המעטה. יש הצעות שעוד אפשר להתווכח על המשכורת ולהגיד שזה לא מספיק, אך ההצעה הזאת לא הייתה אפילו בגדר לא מספיק אלא פחות מזה.״
לגבי המעבר הצפוי להפועל אדומים אשדוד, אמר זוהר: ״אני לא מעוניין להתייחס לקבוצה כזאת או אחרת, לא מתייחס לשמות של קבוצות כרגע. יש לי מספר הצעות שאני בוחן ובודק ואני אחתום במקום הטוב ביותר בשבילי.״
ממנהלה המקצועי של עירוני אשדוד, ברוך דגו, נמסר: ״אנחנו מאוד רצינו את מאור. מאור יכול לתרום לנו מקצועית וחברתית לכן המאמן אבי אבינו ואני עשינו הכל על מנת להשאיר אותו, אבל לצערנו במגבלות התקציב שנוצרו לא הגענו להסכמות.״
חולה קורונה נוספת נפטרה הצהריים (חמישי) בבית החולים אסותא באשדוד עקב סיבוכים של המחלה. מבית החולים נמסר כי מדובר באישה בעשור התשיעי לחייה שסבלה ממחלות רקע רבות. בימים האחרונים סבלה מקוצר נשימה וחום וטופלה בהתאם. אך בצער רב, ב-48 השעות האחרונות חלה הידרדרות במצבה עד קביעת מותה לפני שעות ספורות.
לפני יומיים נפטרה חולה נוסף במחלקה, קשיש בן 92 שסבל ממחלות רקע. כך שכעת מדובר בחולה השלישית שמתה בבית החולים מסיבוכים של נגיף הקורונה מפרוץ הנגיף. הנפטר הראשון באשדוד היה רוברט ריזו בן 72 שהלך לעולמו בסוף חודש מרץ.
מספר החולים הפעילים באשדוד עלה היום ל-827, עם תוספת של 43 תושבים שנמצאו בבדיקה כחיובים לנגיף. 119 מכלל החולים הועברו עד כה לשהייה בבידוד במלוניות.
ראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי, הציג היום את תכנית הסיוע הכלכלית לתושבי אשדוד בעקבות המשבר הכלכלי שנלווה למגפת הקורונה.
לפי העירייה עלות התכנית מוערכת בכ-25 מיליון שקלים, והיא כוללת הנחה בארנונה הביתית בגובה של 30%- 70%. החל מפרוץ מגפת הקורונה, הסיוע הכלכלי של עיריית אשדוד עד כה נאמד בכ- 50 מיליון שקלים.
לסרי: "תקופת הקורונה מאתגרת את האוכלוסייה בכמה היבטים נפרדים: בריאותיים, כלכליים, חברתיים ועוד. לצד הטיפול הכולל והמקיף בנושא הבריאותי, החלטנו לטפל גם בנושא הכלכלי והשלכותיו על הציבור. התכנית המוצגת מתחשבת בצורה המקסימלית ביותר ומגיעה לרף של עד 70% הנחה בארנונה הביתית. בדיון עם גורמי המקצוע בעיריית אשדוד על כל פרטי התכנית דאגנו שכל משפחה שהכנסותיה נפגעו ב -30% ומעלה בשל יציאה לחל"ת, פיטורין או ירידה בהכנסות, תוכל לקבל סיוע".
תושב שיימצא זכאי לקבלת הנחה בהתאם לקריטריונים המפורטים, יקבל הנחה בחיובי הארנונה הכללית: 1.ירידה בשיעור 30% מההכנסה הקודמת תזכה ב-30% הנחה לתקופה שבה הייתה הרעה משמעותית מהכנסה ולא מעבר ליום 31/12/2020.
2.ירידה בשיעור 31-40% מההכנסה הקודמת תזכה ב – 40% הנחה לתקופה שבה הייתה הרעה משמעותית מהכנסה ולא מעבר ליום 31/12/2020.
3.ירידה בשיעור 41-50% מההכנסה הקודמת תזכה ב – 50% הנחה לתקופה שבה הייתה הרעה משמעותית מהכנסה ולא מעבר ליום 31/12/2020.
4.ירידה בשיעור 51-60% מההכנסה הקודמת תזכה ב – 60% הנחה לתקופה שבה הייתה הרעה משמעותית מהכנסה ולא מעבר ליום 31/12/2020.
5.ירידה בשיעור 60% למעלה מההכנסה הקודמת תזכה ב – 70% הנחה לתקופה שבה הייתה הרעה משמעותית מהכנסה ולא מעבר ליום 31/12/2020.
6. הייתה הרעה משמעותית בהכנסה לתקופה מסוימת ולאחריה חזר המבקש לעבוד ואינו זכאי עוד להנחה – יזכה המבקש להנחה בשיעורים הנקובים לעיל בגין התקופה בה הייתה לו הרעה משמעותית.
חלוצה של מ.ס אשדוד בעונה החולפת, שובל גוזלן נדבק בנגיף הקורונה. גוזלן שהה בחופשה בסופ״ש האחרון באילת ורק לאחריה התבשר כי הוא חיובי בבדיקת הקורונה שעבר. לפי מקורביו, הוא חש בטוב וללא תסמינים.
בנוסף, שחקני הקבוצה שלומי אזולאי, טום בן זקן וסמואל אלאבי ששהו גם הם לצד חולה מאומת אחר בחופשה באילת בסופ״ש האחרון, נכנסו לבידוד ואזולאי אף לא חש בטוב בימים האחרונים. בן זקן עבר בדיקת קורונה ויצא בה שלילי.
שלומי אזולאי עם חברו הטוב, הספר האשדודי המצליח, בן גוזלן בחופשה באילת בסופ״ש האחרון
בית הזיקוק של חברת פז באשדוד הוא המפעל השני בישראל בנזק שהוא גורם או עלול לגרום לסביבה. כך עולה מהמדד שמפרסם היום המשרד להגנת הסביבה ומתייחס לשנת 2018.
עורכי המדד מסבירים שהוא רשם עלייה של 19% בניקוד: "בשנת 2018 הוצא למפעל צו מנהלי בעקבות חריגות בפליטות לאוויר, והתבצע הליך אכיפתי בעקבות אי-ביצוע דיגומים וקיומן של חריגות בפליטות לאוויר כנדרש בתנאי המפעל. כמו-כן תועדו הפרות נוספות הכוללות חריגות והפרות תשתית בתחום הפליטות לאוויר, תחזוקה לקויה בתחום החומרים המסוכנים, וכן ניטור ודיווח שאינו עומד בדרישות. למפעל ניקוד גבוה הנובע מכמות פליטות והעברות לסביבה".
מדד ההשפעה הסביבתית מציג לציבור את נתוני הסיכון הסביבתי ממפעלי התעשייה שבבעלות ציבורית או ממשלתית. המדד בוחן את הסיכון הסביבתי ביותר מ-100 מפעלי תעשייה גדולים, כ-40 חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה וכ-800 תחנות תדלוק ציבוריות. למדד הפעם נוספו לראשונה אסדות תמר ומרי-B.
בראש המדד נמצא מפעל רותם אמפרט נגב. במקום השני, כאמור, פז אשדוד ובשלישי בתי הזיקוק (בז"ן) במפרץ חיפה.
אסדת תמר מופיעה לראשונה בדירוג ההשפעה הסביבתית ונכנסת לעשירייה הראשונה במקום 8. ואילו חברת החשמל השיגה שיפור במדד במספר רב של תחנות כוח, כתוצאה משילוב של הפחתת פליטות מזהמים בזכות המעבר לגז טבעי והקפדה על עמידה בדרישות סביבתיות, כאשר ברוב המתקנים לא נתגלו הפרות כלשהן במהלך 2018.
מחברת החשמל נמסר: "לראשונה, חברת החשמל מחוץ לרשימת עשר החברות המזהמות בישראל. שנה קודם לכן, עדיין תחנות הכח אורות רבין ורוטנברג היו בעשיריה הפותחת. בדוח השנה מצויין כי בין עשרת המפעלים המשתפרים מופיעים: תחנות הכח רוטנברג, אשכול (תחנת הכוח באשדוד, ד"ג), אלון תבור ואורות רבין".
מחלקת הבריאות במנהל לשירותים חברתיים בעיריית אשדוד הפועלת בשגרה ובחירום למען בריאות תושבי העיר, מסייעת מאז פרוץ מגפת הקורונה לשמירה על בריאות תושבי העיר, במסגרת המאבק בהתפשטות נגיף הקורונה. עם פרוץ מגפת הקורונה, הורה ראש העיר אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי על הקמת מערך חקירות אפידמיולוגיות בעיריית אשדוד, מתוך הבנה שביצוע חקירות אלו באופן מהיר מהווה גורם מרכזי בעצירת שרשרת ההדבקה ובשמירה על בריאות התושבים בעיר.
צילום: עיריית אשדוד
המטה מהווה נדבך נוסף במאבק בהתפשטות נגיף הקורונה באשדוד, נוסף על פורום אפידמיולוגיה שבראשו עומד ראש העיר, המתכנס מספר פעמים בשבוע ומתכלל את המאבק בהתפשטות הנגיף באמצעות מעקב אחר מקורות הדבקה אופציונליים ואיתור שרשראות הדבקה. מטה החקירות האפידמיולוגיות בעיריית אשדוד פועל בקשר שוטף עם משרד הבריאות ובהתאם לנהליו, ומסייע בביצוע חקירות אפידמיולוגיות רבות. המטה מונה כיום 18 עובדים. פי שניים ממספר העובדים בתחילת המגפה. עד כה ביצע מטה החקירות בעיריית אשדוד 841 חקירות אפידמיולוגיות לתושבי העיר שחלו בנגיף הקורונה.
באמצעות החקירות המהירות המבוצעות על ידי המטה, נקטעות שרשראות הדבקה אפשריות, מתבצעות באופן מהיר חקירות לבדיקת גורמים שבאו במגע עם חולים ובמידת הצורך הינם מסייעים לפנוי למלוניות מתואמות ובנוסף מבוצעות בדיקות לקרובי החולים ולאלו שנחשפו אליהם, הודות לשיתוף הפעולה ההדוק ולקשרים המקצועיים הקיימים בין מחלקת הבריאות בעיריית אשדוד ובין קופות החולים בעיר. נוסף על סיוע לחולי הקורונה בעיר אל מול משרד הבריאות ופיקוד העורף ביציאה למלוניות החלמה.
כחלק מהפגנות העובדים הסוציאליים ברחבי הארץ, עשרות עובדים סוציאליים מאשדוד והסביבה הפגינו הבוקר (חמישי) ברחבת "גן העיר",במחאה על הפגיעה המתמשכת בתנאי העסקתם ושכרם הנמוך. העובדים הסוציאליים טוענים כי בעבור עבודתם המרוכבת הם זוכים בשכר זעום, זאת תוך כדי שמתעלמים מזכויותיהם כעובדים.מהממשלה הם דורשים לפעול בנושא ולסייע להם לייצב את מעמדם. המפגינים התרכזו ברחבה שבגן העיר כשהם נושאים שלטים וצועקים סיסמאות שונות, ומשכו את תשומת הלבד של השוהים במתחם, משם המשיכו אל עבר רחבת העירייה.
סיגל עובדת סוציאלית 25 שנה במקצוע, בעברה עברה עבדה עם נוער בסיכון ובמרכז לייעוץ לנוער באשדוד, כיום, קצינת מבחן מבוגרים באשקלון מספרת: "היום אני מצטרפת לכל הקולגות שלי. התנאים שלנו הולכים ונעשים קשים יותר.אנחנו מוחים על התנאים המחפירים של העובדים הסוציאליים. על השכר המביש, על חוסר בתנאים, ועל כךשעמותות ציבוריות מנצלות את העובדה שהן לא תחת ההסכמים הקיבוציים שלהעובדים הסוציאליים, משלמות לנו שכר זעום ופוגעות בזכויות שלנו במשך שנים."
"אנחנו שותקים ותמיד נותנים את עצמנו למען האחר ולמען המטופלים אבל לא עוד" היא מוסיפה. "היום כולנו ניצבים כאן איתנים וחזקים, כולנו פה אחד למען הטבת התנאים שלנו– שיפור השכר שלנו כדישנוכל לקום כל בוקר בגאווה בעצם לפרנס את ילדנו במשפחתנו בכבוד. אנחנו עושים עבודת קודש, מגיע לנו שהחברה תתמוך בנו. כל אחד כאן עובד בשירות אחר, אבל כל אחד מאיתו הוא לא פחות חשוב למען חברה חזקה וחוסן בחרתי. תתעוררו שמה בממשלה הגיע הזמן לשים אלינו לב- כולנו יחד במאבק הזה".
"אין לחם אין תסקירים" צילום: אסף ליבוביץ
בהפגנה נכח גם המשנה לראש העיר יניב קקוןשבא לתמוך במאבקם של העבדים הסוציאליים. "זה בנפשנו!" מסר בשמו ובשם תנועת אשדודים. "העובדים הסוציאליים נמצאים בחזית ההגנה על אזרחיה של החברה הישראלית. הבוקר שיגרנו מכתב לראש ממשלת ישראל יחד עם איגוד חברי המועצות, הקורא להגיע להסכמות עם העובדים הסוציאליים ולשפר את תנאי העסקתם".
יניב קקון בהפגנה. צילום: אסתר אסף
ניקול עו"סית העובדת עם אסירים משוחררים וחסרי בית בשירות המדינה: "אנחנו יצאנו היום למאבק על השכר שלנו והתנאים שלנו. אנחנו סובלים מאלימות ושכר נמוך. אנחנו מטפלים באוכלוסייה הכי קשה והכי פגועה ואנחנו לא מקבלים כלום תמורת זה. אנחנו ממשיכים להילחם על הזכויות שלנו, ונמשיך לעשות את זה כמה שיותר".
הלילה קרה דבר מוזר. הממשלה שהייתה אמורה לקבל החלטה, איזשהי החלטה, לגבי הסגר באשדוד, לא החליטה שום דבר. לכן, התוצאה היא שהסגר שהחל לפני שבוע ותוקפו הסתיים הבוקר בשעה 8 למעשה נגמר. אפילו שלא התקבלה החלטה לכאן או לכאן.
כזכור הסגר הוטל על שלושה רבעים בכיר – ג', ז', ח'.
אמש התכנסה ועדת השרים לענייני קורונה ודנה בעניין. אך כאמור עד עתה ללא החלטה. כתוצאה מכך המחסומים הוסרו הבוקר.
ראש העירייה ד"ר יחיאל לסרי שהתנגד לסגר לפני שבוע מאמין שהוא לא יוארך ולא יורחב לעוד שכונות.
"בשבוע האחרון", אומר לסרי, "אנו עדים לירידה בנתוני התחלואה העירוניים. זאת, בהשוואה לשבוע שחלף. לכן, אני סבור ובטוח שהסגר שהחל ביום חמישי שעבר והסתיים הבוקר לא יוארך שוב על ידי ועדת קורונה הממשלתית. מאמצי ההסברה הנרחבת והאכיפה שקיימנו, הביאו לשינוי חיובי ובלימת קצב התפשטות הנגיף באופן שניתן להסיר את הסגר תוך המשך הקפדה על הנחיות משרד הבריאות.
"בעת הזו", הוסיף, "קיימת חשיבות כפולה לחוסן החברתי, ומתוך מודעות למצוקה הכלכלית של רבים מתושבי העיר, אציג היום תכנית סיוע בהיקף של מיליוני שקלים לטובת תושבי העיר אשדוד שנפגעו כלכלית כתוצאה ממשבר הקורונה. העיריה תציע מדרג הנחה בארנונה ביחס לרמת הפגיעה בשכר, בקרב תושבים שהוצאו לחל״ת, פוטרו, אות חוו ירידה ברמת ההשתכרות המשפחתית בדרך כלשהיא כתוצאה ממגיפת הקורונה״.
רעידת אדמה בכדורגל האשדודי. קפטן עירוני אשדוד ואחד הברגים המרכזיים במועדון בשנים האחרונות, מאור זוהר בדרך לחצות את הכביש ולהצטרף לפרויקט הגלקטיקוס של הפועל אדומים אשדוד.
זוהר (35) המשחק בעמדות הקשר האחורי והבלם גדל במחלקת הנוער של מ.ס אשדוד ושיחק כמה שנים גם בקבוצה הבוגרת בליגת העל. לאחר מכן העביר את רוב הקריירה שלו בקבוצות בליגה הלאומית עד שהגיע בשנת 2017 לעירוני אשדוד.
זוהר נחשב לאחד מהשחקנים האהובים על ידי הקהל הצהוב ונחשב ל״סמל״ במועדון, ולכן גם עונד את סרט הקפטן. הצהובים רצו כי ימשיך בשורותיהם גם העונה אך הגישו לו הצעה כספית שלא סיפקה את דרישותיו, והוא נמצא במו״מ מתקדם ובדרך לחתום בהפועל אדומים אשדוד. זוהר צפוי להיות הקפטן השלישי של עירוני שהאדומים ״גונבים״, לאחר שעשו זאת בעבר עם גולן עמוס ואריאל טרבלסי שערקו לשורותיהם. אם אכן יחתום, יהיה מעניין כיצד האוהדים הצהובים יקבלו את השחקן האהוב עליהם כל כך בדרבי האשדודי בעונה הקרובה.
מהפועל אדומים אשדוד נמסר: ״האדומים נמצאים בשלב זה בשיאו של התנהלות מול מספר שחקני רכש נוספים. בשלב זה לא ניתן לאשר או להגיד מי הם השחקנים. לגבי השחקן מאור זוהר לא הייתה שום פניה מצידנו לא במיישרין ולא בעקיפין משום גורם מקצועי או מנהלתי. אנחנו כן יכולים לאשר שהאדומים עושים ויעשו הכל כדי להעמיד סגל שחקנים איכותי ומרשים כדי לעמוד במטרות שהוצבו העונה.״
ממנהלה המקצועי של עירוני אשדוד, ברוך דגו, נמסר: ״אנחנו מאוד רצינו את מאור. מאור יכול לתרום לנו מקצועית וחברתית לכן המאמן אבי אבינו ואני עשינו הכל על מנת להשאיר אותו, אבל לצערנו במגבלות התקציב שנוצרו לא הגענו להסכמות.״
מאור זוהר מסר בתגובה: ״אני לא מעוניין להתייחס לקבוצה כזאת או אחרת, לא מתייחס לשמות של קבוצות כרגע. יש לי מספר הצעות שאני בוחן ובודק ואני אחתום במקום הטוב ביותר בשבילי. ההצעה שקיבלתי מעירוני אשדוד הייתה לא מספיקה בלשון המעטה. יש הצעות שעוד אפשר להתווכח על המשכורת ולהגיד שזה לא מספיק, אך ההצעה הזאת לא הייתה אפילו בגדר לא מספיק אלא פחות מזה.״
שוב תאונת עבודה ברחוב האשכול 8 באשדוד: פועל נפצע באורח בינוני עד קשה לאחר שמטען כבד נפל עליו.
מדובר בפרויקט של תמ"א 38 של היזם נועה בניה והשקעות בביצוע חברת סמל מסר.
ממד"א נמסר, שבשעה 11:04 התקבל דיווח במוקד 101 על פועל שנפגע מחפץ כבד באתר בנייה ברחוב האשכול באשדוד. חובשים ופראמדיקים פינו לבית החולים אסותא גבר כבן 30 עם חבלות בפלג גופו העליון.
מנחם בללו חובש באיחוד הצלה סיפר: "כשהגענו למקום נתקלנו בפועל שסובל מחבלות ופציעות בגפיים ובפלג גופו העליון. לדברי העובדים נפל עליו משטח של לבנים ושקי מלט. הענקנו לו סיוע ראשוני ולאחר מכן הוא פונה לבית החולים כשמצבו בשלב זה מוגדר בינוני עד קשה".
מקום התאונה. צילום: דוברות איחוד הצלה
מקום התאונה. צילום: דוברות איחוד הצלה
באותו אתר בניה במסגרת פרויקט תמ"א 38 נהרג העובד מוחמד אל נג'אר בחודש דצמבר. משטרת אשדוד עצרה אז כמה בכעלי תפקידים בחברה המבצעת.
ההרוג בתאונת העבודה: מוחמד אל נג'אר. צילום מהדף של רמאללה ניוז
מהמשטרה נמסר בתגובה: "מדובר באתר בניה אשר בעבר התרחשה בו תאונת עבודה קשה, בה מצא אדם את מותו באופן טרגי. בהמשך לאותה תאונה, המשטרה פתחה בחקירה בשיתוף פעולה עם משרד העבודה והרווחה, נחקרו חשודים שאף היו עצורים במשך מספר ימים כחלק מהחקירה, הושקעו משאבים רבים על מנת להגיע לחקר האמת, והתיק הועבר לפרקליטות לצורך מתן החלטה. באשר לתאונה היום, המשטרה החלה בחקירה והנסיבות בבדיקה".
הפועל אדומים אשדוד ממשיכה בבניית הסגל לעונה הקרובה וכעת הודיעה כי צמד שחקני הקישור ששיחקו במדי הקבוצה בעונה שעברה, מישל רוס והקפטן לישי ביטון ימשיכו באדום גם בעונה.
לישי ביטון (30) משחק בהפועל אדומים אשדוד מיום הקמתה מחדש של הקבוצה בליגה ג׳, לפני 5 שנים. ביטון עלה עם הקבוצה מליגה ג׳ עד לליגה א׳ ועשה התקדמות אדירה, עד כדי כך שכיום הוא נחשב לאחד הקשרים המובילים בליגה א׳. הוא חייב המון למאמן פיני עייש, שהסב אותו לעמדת קשר ״50-50״ ובכך ביטון גילה עצמו מחדש במגרש.
למרות הצעות גבוהות מעירוני מודיעין שמאמן פיני עייש בעצמו, ומקבוצות נוספות, ואף גישושים מהיריבה העירונית עירוני אשדוד שמצאה ספונסרים פרטיים שהסכימו לממן את העברתו של ביטון למדים הצהובים, הקשר המוערך החליט להישאר במועדון שעבורו מהווה בית, ושהוא נחשב בו ל״סמל״.
האוהדים האדומים שמחו בשבועות האחרונים כשראו את ההחתמות המרשימות שמבצעת הקבוצה, אך בפורומים של האוהדים עלתה כל פעם שאלה אחת: ״מה עם לישי?״- כעת, הם יכולים להיות רגועים.
ביטון אמר לאחר החתימה: ״בשעה טובה ומוצלחת אני שמח להמשיך את העונה השישית שלי במועדון, לפנינו עונה מאתגרת מאוד ועם מטרה ברורה מתמיד, אני אעשה הכל ואף מעבר כדי לתת מעצמי 300% למען המועדון, הסמל ובעיקר בעיקר למען האוהדים מספר 1 בארץ שאני כל כך אוהב אותם ומעריץ אותם! תודה לרוני חג׳ג׳ על האמון והדבקות במטרה, תודה לצוות המקצועי ולהנהלה המדהימה שלנו שעושה הכל למען הקבוצה, מאחל לנו עונה מוצלחת ושמחה ויאללה הפועל!"
לישי ביטון. צילום: מדיה אדומים אשדוד
גם מישל רוס, הקשר ההתקפי שהצטרף לקבוצה באמצע העונה שעברה, ימשיך במדים האדומים בעונה הקרובה. רוס (29) הוא אשדודי שגדל במחלקת הנוער של מ.ס אשדוד. הוא אמר לאחר חתימתו על חוזה חדש במועדון: "אני שמח להמשיך לעונה נוספת בהפועל אדומים אשדוד, קבוצה עם מטרות ושאיפות גדולות, עבורי ללבוש את המדים האדומים זו גאווה גדולה, מאחל שתהיה לנו עונה מוצלחת, תודה רבה לכל העוסקים במלאכה ולצוות המקצועי."
⇔
⇔ 
