שוב, הקורונה גובה קרבנות בנפש, בעיקר בקרב האוכלוסייה המבוגרת – במהלך יום השבת שני חולה קורונה נפטרו במחלקה הייעודית בבית החולים אסותא אשדוד. מדובר בשני חולים, תושב אשדוד ותושב גן יבנה בעשור השביעי לחייהם, שהיו מאושפזים כשבועיים בבית החולים עד שהובסו על ידי הנגיף.
נכון לשעות הצהריים היום, באשדוד ישנם 689 חולים פעילים, בהשוואה ליום חמישי האחרון בו עוד דווח על 745 חולים פעילים, נראית ירידה הדרגתית מסוימת במספרי הנדבקים החדשים – 297 בשבוע האחרון, אך כמובן מספרים אלו עלולים תמיד להשתנות לכאן או לכאן. בסך הכל, מספר התושבים בעיר שנמצאו מאומתים לנגיף מתחילת ההתפרצות עומד כעת על 3,067.
בגן יבנה המצב קצת יותר רגוע עם רק 43 חולי קורונה פעילים. כאשר מספר החולים המאומתים שהתגלו עד כה עומד על 254 חולים בלבד.
היום, ראשון, החלו עובדי עיריית אשדוד ומנהלות הרבעים בהתקנת 35 פינות האכלה ושתייה לחתולי הרחוב במרחב הציבורי באשדוד.
מתקני ההאכלה לחתולים שיפוזרו ברחבי העיר נבנו על ידי עובדי פארק אשדוד-ים תוך שימוש בצינורות אינסטלציה אותם הם עיצבו כך שיתאימו לצורכי חתולי הרחוב ואלו המאכילים אותם.
את המזון לחתולים ממלאים בתוך מתקן ההאכלה ובעת שהחתולים אוכלים יורדת כמות מדודה של מזון לכל חתול. נוסף על כך, המזון שבמתקן נשמר מפני החום בקיץ ומפני הגשם והקור בימי החורף. המשך…
הבוקר לפני השעה 8 נפצע צעיר באורח קשה, לאחר שנפל מגובה של כשלושה מטרים באתר רוגוזין של חברת החשמל באשדוד.
הוא פונה לבית החולים שיבא בתל השומר ומשם נמסר לפני זמן קצר, שמצבו מוסיף להיות קשה. הוא מורדם ומונשם.
מפרטים שאספנו עולה שהתקרית התרחשה במהלך עבודות לפינוי אסבסט כחלק מביצוע ההריסה של אתר רוגוזין – מתקן שמיועד לעבור לידי רשות מקרקעי ישראל לאחר השלמת פינויו.
מחקירה ראשונית עלה שהעובד נפל מאחד הגגות ויתכן שלא היה רתום כנדרש. ראש מנהל הבטיחות והמפקד הראשי במשרד העבודה, חזי שוורצמן, מסר, כי "רואים בחומרה רבה את האירוע. יינקטו כל הפעולות כנגד בעלי תפקידים באירוע זה".
במשרד העבודה ציינו שהקבלן המבצע הוא אברהים אבו זהרה, אך שמו לא מופיע ברשימות באתר הזה.
מחברת החשמל נמסר: "הנושא נמצא בחקירה, לכשיתקבלו הממצאים נעדכן".
בימים קשים ומאתגרים אלו, אשר מחייבים ריחוק חברתי, ובצל הסכנה להדבקה בחללים סגורים, החליטה הנהלת קרן קימת לישראל להקים פינות ישיבה ייחודיות, מעוצבות ומוצלות בכ-24 בתי חולים שבהם יש מחלקות קורונה, ביניהם כמובן גם בבית החולים אסותא אשדוד. פינות הישיבה יאפשרו לבאי בתי החולים, למטופלים ולצוותים הרפואיים, פינת מפגש ומנוחה באוויר הפתוח, תוך שמירה על ההנחיות הבריאותיות והנהלים המחייבים זהירות וריחוק.
פינות הישיבה הייחודיות תכלולנה ספסלי ישיבה שיותאמו ויחייבו את היושבים למרחק פיזי ביניהם, עצי נוי, אדניות נטועות וסביבה מוצלת, שתאפשר רגעי מנוחה ומרגוע למטופלים, שמחפשים הפוגות מחדרי בית החולים, ולצוותים הרפואיים שעובדים סביב השעון.
הפרויקט התגבש סביב פנייתו של מנהל המרכז הרפואי איכילוב, הפרופסור רוני גמזו, ופניית בית החולים סורוקה שבנגב, אשר הציפו את הצורך בפינות כאלו. לאור זאת ופניות נוספות, החליטה הנהלת קק"ל להירתם לנושא ולהרים את הכפפה ולהעניק פינות אלו לבתי חולים בהם יש מחלקות קורונה ברחבי הארץ, ביניהם בתי החולים אסותא אשדוד, סורוקה, ברזילי, שערי צדק, שיבא, הלל יפה, פדה פוריה ועוד. פינות הישיבה יוצבו בבתי החולים כבר בחודשים הקרובים, בהשקעה של מאות אלפי שקלים.
הדמייה פינות מרגוע. צילום באדיבות קק״ל
יו"ר קק"ל, דניאל עטר: "החלטנו להקים פינות מרגוע חדשות בבתי החולים כדי לחזק את מורל המטופלים, הצוותים הרפואיים ומבקרי בתי החולים בימים מאתגרים אלו, ולאפשר גם להם לקחת רגעי מנוחה בצורה בטיחותית ונעימה במרחב חוץ נעים ורב תכליתי".
לינה טטייבסקי, נשואה ואם ל-2, תושבת אשדוד ואחות בכירה במחלקת קורונה בבית החולים קפלן, אחות מזה 22 שנה, מתוכם 15 שנים בקפלן, קיבלה הערה מאנשי הצוות הרפואי לאחר עבודה קשה ומיוזעת במהלך משמרת על צורת לב מקרית על מדי האחות שלה, שהיא ההוכחה הכי אותנטית לעבודה קשה מכל הלב.
לינה מתארת: "טיפלנו בחולים, מדדנו סימנים, חילקנו תרופות, ואחרי כמה שעות הזעתי ממאמץ וכשיצאתי כל אנשי הצוות אמרו לי להביט במראה וראיתי את הלב והתרגשתי מאוד". אחות אחראית של המחלקה, יהלומה בוני, הוציאה את הטלפון הנייד ותיעדה את הרגע. “זה מוכיח עד כמה הצוותים הרפואיים בביה"ח עובדים סביב השעון ובמלוא המרץ לטובת חולי הקורונה", היא מסכמת.
ארגון עובדי קרן קיימת לישראל יצאו למסע ארצי מצפון ועד דרום עם מכולה המכונה "הקרון הנודד", עמוסה בתרומות בעבור אוכלוסיות מוחלשות ואוכלוסיות הנמצאות בסיכון בצל הקורונה. בשבוע שעבר (יום שלישי) הגיע הקרון הנודד עם עובדי קק"ל לאשדוד ושם ביקרו במרכז שוהם לשיקום וטיפול להתמכרויות, אישפוזית דולפין רשות עירונית לביטחון וחוסן קהילתי, בית הספר גוונים לחינוך מיוחד ובנווה בראשית והגיל השלישי דיור מוגן.
״הקרון הנודד״ מגיע לאשדוד. צילום: ישראל גולדשטיין
בכל המקומות בהם ביקרו, הרימו עובדי קק"ל את מצב הרוח, כיבדו את הנוכחים בממתקים והפתעות ביניהן שתילים ושולחנות קק"ל. את היוזמה יזם ועד העובדים של קק"ל במטרה לשמח ולעשות טוב לאנשים בהתנדבות ובזמנם הפנוי. כל הפעילויות התקיימו תחת הנחיות משרד הבריאות והתו הסגול.
מספרת אסף: "בגלל הקורונה אני עובד כרגע מהבית עד שהמצב ישתפר"
שנת הקמה: 1996
האנשים שמאחורי העסק: אסף מנהל את העסק בעצמו כבר 24 שנים.
על העסק: אני עסק ותיק ומוכר באשדוד, תושבים רבים עברו אצלי במספרה, ומציע מגוון רחב של טיפולים לכל סוגי השיער: צביעה, פתרונות לתוספות שיער, תספורות לגברים ועוד. בגלל הקורונה אני עובד כרגע מהבית עד שהמצב ישתפר, כמובן תוך שמירה על המקצועיות וההקפדה שאפיינו אותי כל השנים.
איך התחלנו: תמיד רציתי לעסוק בספרות, וזמן קצר אחרי שסיימתי את הלימודים בתחום כבר פתחתי את העסק.
מה הקורונה לימדה אותנו: להוריד לחץ, לשחרר, לחיות רגוע יותר. אני יכול להעיד שלצד הקשיים הכלכליים, הקורונה דווקא גרמה לי לעשות שינוי דרמטי וחיובי בחיי. אני מזמין את כולם, מכל הרקעים ומכל הדעות, לבוא להסתפר אצלי ולקבל עבודה מקצועית תוך שימוש בחומרים האיכותיים ביותר בשוק.
טופ קאר: "תמיד התייחסנו ללקוחות שלנו כמו אל משפחה"
שנת הקמה: 2000
האנשים שמאחורי העסק: ארז (41)
על העסק: רכבים יד שנייה למכירה, שירותיי טרייד אין ושירותים של פרישה עד 100 אחוז על הרכבים.
טופ קאר צילום באדיבות טופ קאר
איך התחלנו: כשהתחלתי את העסק החלטתי לפתוח עם מספר קטן של רכבים. בשל אהבתי לתחום הרכב והתמדה באיכות ובשירות ללקוחות – כל אלה הביאו את הצמיחה על פני שנים. כיום במלאי שלנו יש יותר מ-100 רכבים.
מה הקורונה לימדה אותנו: תמיד התייחסנו ללקוחות שלנו כמו אל משפחה, וגם לאחר רכישה המשכנו לתת שירות ללקוחות בצורה הטובה ביותר. אנו מאמינים בשיטת מפה לאוזן כשכל לקוח מרוצה מביא איתו אדם נוסף. הקורונה הוכיחה זאת, וגם בתקופה כזאת אנחנו ממשיכים לעבוד.
ליצירת קשר: כתובת: הטיילת 5, אשדוד. טלפון: 1700700647. אתר: top-car.co.il
עובד כבן 25 נפצע באורח קשה באתר בניה שנמצא ברחוב חלוצי התעשייה באשדוד. המשטרה במקום, דיווח הועבר לחוקר תאונות עבודה.
ממד"א נמסר, שלקראת השעה שמונה הבוקר התקבל דיווח במוקד 101 על פועל שנפל מגובה של כ-3 מטרים באתר בנייה באשדוד, חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבית החולים שיבא-תל השומר גבר כבן 25 במצב קשה, מורדם, מונשם, עם חבלת ראש.
במסגרת המחזור השלישי והאחרון של שלב הבתים של גביע הטוטו, מ.ס אשדוד תארח הערב (19:30) את בית״ר ירושלים באצטדיון ה יא׳. אמנם למ.ס אשדוד יש סיכוי קטן מאוד להעפיל לגמר הגביע, אך האשדודים רוצים לרשום ניצחון שני ברציפות לאחר התבוסה הגדולה שהנחילו לבני יהודה. בית״ר איבדה סיכוי לעלות לגמר המפעל ועבורה המשחק יהיה לפרוטוקול בלבד.
מאמן הקבוצה, רן בן שמעון אמר לקראת המשחק: ״המשחק נגד בית״ר הוא משחק נוסף בהכנה לעונה הקרובה, שבו נרצה לראות שיפור אבל בעיקר המשכיות ליכולת שהצגנו במשחק האחרון , יש בקבוצה כשרון והעונה נרצה בנוסף לגלות יציבות והשקעה לאורך זמן".
בלם הקבוצה ניר ברדע הוסיף: ״עומד לפנינו משחק חשוב וקשה ,בית"ר קבוצה טובה. יחד עם זאת אנחנו מאמינים בעצמנו משתדלים ועובדים קשה מאוד כדי לשחק כדורגל טוב ואיכותי. חשוב לנו מאוד לנצח את המשחק הזה ונעשה את המקסימום לעשות זאת ולשמר רצף נצחונות".
בתוך כך, שחקן הרכש אדג׳י הייפורד שהגיע הקיץ מהכח רמת גן נפצע במשחק האחרון מול בני יהודה אחרי שנכנס כמחליף ונאלץ לצאת דקות לאחר מכן. שחקן הכנף התלונן על כאבים והתקשה לחזור לעצמו. בצוות הרפואי חוששים כי מדובר בסוג מסוים של קרע במיניסקוס שישבית אותו לתקופה ארוכה ולכן הייפורד יעבור צילום שיקבע את חומרת הפציעה.
היום, במהלך השבת, אישה כבת 50 נכנסה לים בקטע שמסומן כאסור לרחצה, כ-200 מטר מדרום לתחנת ההצלה של חוף י"א באשדוד. מבלי לשים לב היא החלה להיסחף פנימה עם "הזרם החוזר" – שמגיע מכיוון קו החוף.
עוד קודם המצילים בתחנה שהבחינו בה, החלו לכרוז לה שהיא נמצאת באזור אסור לרחצה ועליה לצאת מהמים.
כשראו שהיא איננה מצליחה לשחות חזרה ולצאת מהמים ושהיא נכנסת ללחץ ומתחילה להתעייף, מנהל התחנה דודו כהן שלח את המציל הצעיר גיא אוחיון לכיוונה. הוא יצא בריצה מהירה כשבאמתחתו גלגל הצלה. במקביל, המציל ניסים דהן, כרז למתרחצת וניסה להרגיע ולכוון אותה.
אוחיון הצליח להגיע אליה בשחיה מהירה והחזיר אותה לחוף מבטחים:
האירוע הסתיים בשלום. זה המקום להזכיר: יש להיכנס למים רק בתחום חוף הרחצה המוכרז בקרבת המצילים.
האדמו"ר מפטיסבורג בן 63, תושב אשדוד, פונה הבוקר, שבת, לבית החולים לניאדו בנתניה, לאחר שחלה הידרדרות במצבו והוא התקשה לנשום. כך מדווחים בשעות האחרונות בכלי תקשורת בחברה החרדית, שמספרים גם שהרב נדבק בנגיף קורונה לפני כשבוע.
בבית החולים בנתניה סירבו למסור פרטים על מצבו.
בסביבתו של האדמו"ר פרסמו הערב, מוצ"ש, הודעה ולפיה חל שיפור במצבו והוא נושם בכוחות עצמו. על פי ההודעה הוא פונה ברכבו הפרטי ובליווי רפואי.
לפי גורם מקורב הרב פונה ללניאדו דווקא כי בקרבת מקום נמצא רופאו שמטפל בו במשך שנים רבות.
האדמו"ר מפיטסבורג מצביע. משמאלו חבר מועצת העיר עזרא שור. ראשון מימין ר' שאול לנדאו מעסקני החצר. צילום: יוסי לוי
שמו המלא של האדמו"ר מפיטסבורג הוא רבי מרדכי לייפער שליט"א. שמו לתפילה: מרן מרדכי יששכר בער בן רחל.
הרב מתגורר ברובע ג' ושם, ב"קריית פיטסבורג", נמצאת קהילת מאמיניו.
המשכן לאמנויות הבמה באשדוד שומם. כמעט. הלמות הפטישים הנשמעת מתוכו מהדהדת. היא אולי הביטוי האולטימטיבי להתרחשות הנוכחית. לא, לא מקימים כאן עכשיו תפאורה להצגה. גם לא מכינים את ציוד ההגברה למופע חדש. משפצים.
בימים אלה זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות במקום שמושבת מאונס. כמעט חצי שנה שמרכז חיי התרבות באשדוד, שהפך לאבן שואבת גם למבקרים מחוץ לעיר, נדם.
לא פסטיבלים, לא קונצרטים, לא מחזות. האירועים נעצרו יחד עם פריצתה של המגפה לחיינו ומאז לא שבו. בינתיים.
המנכ”ל, מוטי מלכא, משגיח על עבודות התחזוקה מקרוב. הן תוכננו להתבצע במועד מאוחר יותר, אבל הקורונה הייתה הזדמנות טובה להשלים את המלאכה כבר כעת. אין מי שיפריע, ואפשר לעבוד בנחת, בלי לחץ של מופע קרוב או אירוע רב משתתפים.
לפני כשבוע הגיעו מעיריית נתניה למשכן באשדוד ונפגשו עם מלכא לקראת הקמתו של היכל תרבות חדש אצלם, התעניינו וביקשו ללמוד מהניסיון שנצבר כאן. מלכא מייעץ בימים אלה לעיריית בית שמש שמתכננת גם היא לבנות היכל משלה. *** מוטי, העונה החמה היא בדרך כללה עונת הפסטיבלים והמופעים הגדולים באשדוד. והשנה – שום כלום. קיץ יבש.
“אני חושב שבכל הארץ יודעים שאשדוד היא העיר מספר אחת במנעד אירועי התרבות שיש לה להציע לקהל בחודשי הקיץ יולי-אוגוסט. פסטיבלים, הופעות, אירועים. השנה כל זה לא קורה בגלל הקורונה”.
אז מה המסקנה, שאנחנו סתגלנים ואפשר גם בלי כל זה?
“האדם מטבעו הוא יצור סתגלן. העצב הגדול שלי הוא על עולם היצירה שמשותק. לאמיתו של דבר, ולא נעים להגיד, אבל לא שמענו ממש מחאה מהקהל, ואני מדבר ברמה הארצית. הציבור מסתגל, קורא ספרים, צופה בסרטים וסדרות, שומע מוזיקה ומנסה לעבור את התקופה בשלום. הזעקה הגדולה היום היא מצד האמנים ואנשי משרדי ההפקה. משרד התרבות ממשיך להעביר תמיכה למוסדות התרבות. יש גופים שהוציאו את העובדים לחל”ת והכסף מהמדינה עוזר להם לכסות גירעונות”.
ואצלכם, במשכן?
“היכלי תרבות לא נתמכים על ידי משרד התרבות. כך גם אצלנו במשכן. אנחנו מקבלים תמיכה מהעירייה. ההכנסות שלנו מגיעות מסדרות מינויים – יש לנו 11 אלף מנויים, ממכירת כרטיסים, ומדמי שכירות ועמלות ממפיקים פרטיים, ממוסדות עירוניים שמקיימים אירועים במשכן ובאמפי ומהפסטיבלים. כל זה איננו וזה לא פשוט בכלל.
“חלק מהעובדים שלנו בחל”ת, חלק בבית על חשבון ימי החופשה שלהם וחלק עובדים. אנחנו מנצלים את הזמן לשיפוצים. החלפנו את הבמה באמפי, סידרנו מטבחון לאמנים, שיפצנו את הבמה במשכן, צבענו, מחליפים את הריצוף בלובי וגם טיפלנו בנושא של חדירת יונים לגג. תקציב של מעל 2.5 מיליון שקל”.
אז לאן אנחנו הולכים?
“אתה יודע, כשהקורונה רק הופיעה דיברתי עם ראש העיר, ד”ר לסרי, שהוא כידוע גם רופא. כבר אז הוא אמר שעד שלא יימצא חיסון העולם יהיה תחת גלים גדולים של המגפה ולצערי הרב הוא צדק”.
ומבחינת הפעילות במשכן?
“אז ככה, את פסטיבל תור הזהב שמתקיים בכל שנה בפסח, את פסטיבל מדיטרנה שנערך בחודש יוני ואת פסטיבל אושפיזין מוזיקלי שקורה בסוכות, את שלושתם נקיים במקביל בחול המועד סוכות הקרוב. אם תהיה אפשרות לכניסה של קהל, זה יקרה עם קהל, לפי ההגבלות וההנחיות ובהתאם ל’תו הסגול’. ואם לא, נשדר את המופעים ברשתות החברתיות, באתר של המשכן, באתרי הפסטיבלים ובערוצי רדיו וטלוויזיה. הם יהיו במתכונת מצומצמת, בלי אמנים מחו”ל”.
נראה שחוסר הוודאות הוא הדבר הכי ודאי כרגע. אתה אופטימי, עולם התרבות יחזור למה שהוא היה?
“גדלתי בבית של שמחה ואופטימיות ולכן מטבעי אני אדם אופטימי. זה ברמה העקרונית. לגבי הסיפור של הקורונה, זה כוח עליון, זה לא בידינו. אנחנו לא קובעים מתי ואיך לפתוח. מה שיש לנו לעשות זה לחכות להנחיות מהממשלה”.
מתי היה האירוע האחרון במשכן?
“ב-13 במרץ, הצגת ילדים לפורים בשם ‘סיפור המגילה’ של תיאטרון נדנדה. כואב הלב”.
מבחינה כלכלית, מה מצבכם?
“הפסדנו הרבה מאוד כסף, ויתכן שנסיים את השנה, לראשונה, בגירעון. אני לא רוצה להיכנס למספרים כי אין לנו עדיין את הדוחות הכספיים”.
סדרי גודל?
“המחזור של המשכן בשנה רגילה הוא סביב 24 מיליון שקל עם 70% הכנסות עצמיות. פסטיבל תור הזהב מוכר כמיליון שקל כרטיסים ומדיטרנה כשני מיליון. הם לא התקיימו. אני מקווה שנקבל ממשרד התרבות תמיכה בהתאם. נכון להיום הפסד ההכנסות שלנו הוא כ-13 מיליון שקל”.
מנגד גם לא היו הוצאות.
“הייתה ירידה גם בהוצאות, כן, פחות חשמל, עובדים בחל”ת”.
אבל אין מצב שהמשכן יסגור את שעריו.
“לא, זה לא יקרה, העירייה לא תיתן לזה לקרות. אמנם קיצצו לנו השנה בתקציבים, אבל לסגור לא נסגור, מה פתאום”.
ביום ראשון שעבר נחנכה פעילות השיט בנחל לכיש באשדוד. בו ביום הסתיים הליך משפטי שניהלו עיריית אשדוד, גולשי גלים מהעיר ואיגוד ערים לאיכות הסביבה נגד מועצה אזורית באר טוביה ורשות המים בעקבות הזרמת מי קולחין (ביוב שעבר טיפול) לנחל האלה ודרכו לנחל לכיש ולחופי אשדוד.
לבקשת העירייה בחודש אפריל עצר בית המשפט את ההזרמה, ולא בפעם הראשונה. השופט דניאל פיש מבית הדין לענייני מים בחיפה הורה לעכב את ביצוע ההזרמה ומתח ביקורת על התנהלותה של רשות המים בתחום של מתן צווי הרשאה בכלל ועל ההרשאה הספציפית שניתנה להזרמת 250 אלף קוב קולחין ממאגרי תימורים לנחל האלה בין 26 במרץ ל-16 באפריל השנה.
בדיון שנערך בשבוע שעבר אמרה עו”ד אורלי מירון-שקד שמייצגת את רשות המים, משרדי הבריאות והגנת הסביבה והוועדה המייעצת להיתרי הזרמה, ש”הייתה הזרמה, הופסקה ההזרמה ואז ניתן צו עיכוב. בהתאם טוייב סיכום הדברים מול המשרד להגנת הסביבה והוועדה להזרמת שפכים לים. הייתה ישיבה נוספת וגובשו הסדרים”.
בא כוח העירייה והאיגוד עו”ד אמיר ברק אמר בדיון: “השגנו את מטרתנו, ההזרמה הופסקה. אנו חושבים שההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע מדברת בעד עצמה. מאחר ומטרת ההליך הייתה למנוע ולהפסיק את ההזרמה ומאחר והחלטת בית המשפט מקובלת עלינו ונראית לנו נכונה, אין מקום להמשיך בהליך”.
על רקע זה ברק ביקש למחוק את הערר והשופט פיש קיבל ונתן לכך תוקף של פסק דין מבלי להטיל הוצאות על אף צד.
בעיריית אשדוד בירכו על ההחלטה והכתירו אותה כניצחון בנוק אאוט. אך השבוע גם היריבה, המועצה האזורית באר טוביה, טענה לניצחון. שם ביקשו להזכיר ש”הזרמת השפכים לנחל האלה נדרשה נוכח הגעת המאגרים לתפוסה מלאה כתוצאה מכמות המשקעים החריגה שירדה בחודשי החורף, באופן שעלול היה לגרום לקריסת סוללות המאגרים ולנזק בלתי הפיך”.
הזרמת קולחין ממאגרי תימורים לכיוון נחל האלה, ינואר 19'. צילום: עידן בר לב, פקח נחלים – רשות הטבע והגנים
למרות הקביעות של בית המשפט, בבאר טוביה ממשיכים לטעון שההזרמה הייתה חוקית ובאישור. “הזרמת הקולחים לנחל האלה התבצעה באישור ובתיאום עם כל הגורמים הרלוונטיים”, מסר ראש המועצה, קובי אביבי.
בנוסף טוענים במועצה למוסר כפול מצדה של עיריית אשדוד: "לפני חודשים ספורים הוגשה בקשה להזרמת קולחים לנחל שורק על ידי תאגיד המים יובלים הנמצא בבעלות עיריית אשדוד, הזרמה שגרמה לנזקים סביבתיים בשמורת נחל שורק ולמפגעי ריח בלתי נסבלים לכל תושבי הסביבה".
לפי פרוטוקול הבקשה, מנהל רשות המים אישר את ההזרמה לנחל שורק – שמימיו נשפכים לים ליד פלמחים.
עו”ד אמיר ברק אמר השבוע ל”כאן דרום”: “ויתרנו על ההליך כי קיבלנו מה שרצינו, כך שהאמירות של באר טוביה מבישות”.
אבל מה לגבי הטענה למוסר כפול ושאשדוד מזרימה לנחל שורק?
“אין לזה שום קשר לתיק הזה, זה לא רלבנטי. אנחנו כעיריית אשדוד התנגדנו בכל תוקף להזרמות של יובלים גם כשזה היה לנחל שורק וגם לנחל לכיש. העירייה עשתה מהפך מטורף בכל מה שקשור להזרמות של קולחים לים. מאות אלפי קוב זורמים בכל שנה לים ולנחלים, ואכן בזכותנו בית המשפט בא ואמר למנהל רשות המים אתה לא מוסמך לאשר. בשביל לקבל אישור צריך ללכת לוועדה למתן היתרים להזרמה לים”.
תושב אשדוד בן 44 נעצר היום בחשד שבשעות הלילה המאוחרות של 8 באוגוסט נהג בפראות ברחובות העיר, ברח מניידות משטרה, יצא ונמלט ברגל כאשר הוא מותיר ברכב אישה פצועה. השוטרים ניהלו אחריו מרדף רגלי אבל הוא היה זריז מהם ונעלם לתוך החשיכה.
לקח למשטרה כמעט שבוע לאתר את החשוד במעשים, אך הוא בכלל טוען 'זה לא אני'.
האירועים התרחשו לאחר שלוש וחצי בלילה. לפי החשד האיש נהג במכונית סובארו וכבשהבחין בשוטרים הגביר מהירות, הם קראו לו בכריזה לעצור, אך הלה לא שעה לקריאות, חצה צמתים באור אדום, איבד שליטה על הרכב והתנגש בכמה רכבים חונים. במהלך המרדף שנערך אחריו הוא נעלם לשוטרים עד שהלילה, כמעט שבוע אחר כך, אותר ונעצר.
"בכלל לא הייתי שם. לא היה ולא נברא", אמר בדיון שהתקיים היום בבית המשפט, כשהוא נמצא בבית מעצר ומדבר דרך שיחת וידאו. השופטת סבין כהן לא ממש השתכנע שהוא כל כך תמים, והאריכה את מעצרו עד יום שני.
"להביא תואר ראשון לעיר אשדוד בכדורגל, כשאני הקפטן ואמור גם להניף את הגביע זה דבר שנמצא בחלומות הכי ורודים שלי". כך עונה קפטן מועדון ספורט אשדוד ומגן הקבוצה, טום בן זקן, על השאלה מה החלום שלו. מתברר, שיש לו עוד, אבל על אלה – בהמשך. כיום, בגיל 25 בלבד מדובר באחד מהשחקנים המרכזיים בקבוצה, שגם עונד את סרט הקפטן.
לאחר שמ.ס אשדוד פתחה את העונה באופן רשמי בשבת במסגרת גביע הטוטו עם הפסד 1-0 להפועל ת"א והמשיכה בהתאוששות מרשימה עם תבוסה שהנחילה ביום שלישי לבני יהודה 5-1, בנו של האיש החזק במועדון ג'קי בן זקן, הסכים לשבור שתיקה ובריאיון ל "כאן דרום" הוא מדבר למעשה על הכל. על התהליך שעבר, החל מנער צעיר שעלה לקבוצה הבוגרת כשברקע שריקות בוז וקללות, דרך פציעה קשה, ועד לחזרה למגרשים וההכנות לעונה הקרובה. וגם על היחסים עם הקהל ועם אביו ועל השאיפות שלו. ויש.
טום בן זקן בפעולה. צילום: ניר קידר
נפצעת בגב השבוע במשחק נגד הפועל תל אביב והוחלפת בדקה ה-13.
"ברוך השם אני בסדר. נתפס לי קצת הגב, יום לפני עבדתי על הגב בחדר הכושר וגם המזגן עזר לכך, אבל עכשיו אני בסדר".
איך היה באמת לחזור מהפציעה הארוכה אותה חווית? קרע ברצועה הצולבת זו פציעה לא קלה.
"הקורונה נתנה לי מרווח של זמן להתכונן עוד ולחזור כמו שצריך ובאמת אני חושב שחד שמשמעית חזרתי בשל, בוגר וטוב יותר. לעבור את הפציעה הזו ולהתמודד איתה זה באמת היה חוויה. זה לא קל אבל יש דברים קשים יותר בחיים ולעבור פציעות קשות זה חלק מקריירה של כדורגלן. כמובן שאני לא מאחל לאף אחד להיפצע אבל בתור שחקני כדורגל אנחנו מבינים שאנחנו לוקחים ריזיקה שאנחנו עלולים להיפצע. מתחשלים מכל דבר שקורה והכל לטובה, יום למחרת הפציעה כבר ידעתי שאני אחזור חזק יותר למגרשים".
ג׳קי וטום בן זקן לאחר הניתוח שטום עבר בעקבות פציעתו. תמונה מתוך חשבון האינסטגרם של טום בן זקן
איך אתה מסכם את העונה שעברה?
"פספוס. היינו קבוצה ששווה פליאוף עליון. היה לנו משחק בית קריטי נגד בני יהודה שהתחרתה נגדנו על ההעפלה לפליאוף העליון והפסדנו להם, חבל כי במקום להנות נגד קבוצות גדולות בפליאוף עליון מצאנו את עצמנו חצי מסתבכים בתחתית".
לדעתך ההחתמה של המאמן רן בן שמעון באמצע העונה שינתה את הקבוצה לטובה?
"בוודאי. רן בן שמעון לדעתי הוא מהטופ של המאמנים בארץ. הוא אלוף בללמד את השחקנים איך לשחק כדורגל נכון, להכין את הקבוצה טקטית וללמד את השחקנים איך לעמוד על המגרש. אצל רן, כל שחקן יודע מה המאמן רוצה ממנו במשחק ומה הוא צריך לעשות.
"מעבר לזה", מוסיף בן זקן ג'וניור, "כיף להתאמן תחתיו, האימונים ברמה גבוהה ויש גם אווירה טובה, זה לא נטו כדורגל אלא יש חדר הלבשה חזק ויש הווי וגיבוש בקבוצה, באמת זכינו בבן שמעון. הוא שינה את הקבוצה בכך שהפך אותה לעקשנית יותר, אנחנו לא מוותרים גם אם אנחנו בפיגור או בעשרה שחקנים, הקבוצה לא נשברת, ולראייה הצלחנו לחזור כמה פעמים מפיגור. דבר נוסף הוא כך שתחת רן אנחנו מגיעים לכל משחק כדי לנצח, לא משנה נגד איזו קבוצה ובאיזה מגרש. אנחנו לא מפחדים מאף קבוצה ומגיעים כדי להראות שאנחנו יודעים לשחק כדורגל טוב".
רן בן שמעון. מאחורה ג׳קי בן זקן עם מסיכה. צילום: טל אקוקה
מה היית רוצה לשפר מהעונה שעברה?
"בעונה הקודמת ספגנו יותר מדי שערים סתמיים שבאו מתוצאות של מתנות שחילקנו, טעויות שלא היינו צריכים לעשות. עם הגנה טובה יותר היינו יכולים להיות במקום אחר, כי בכל משחק הבקענו לפחות שער אחד. אם נשתפר העונה בצד ההגנתי ועוד קצת בצד ההתקפי אפשר להגיע רחוק העונה".
החתמתו של הבלם ננאד סבטקוביץ' מהווה חיזוק משמעותי למערך ההגנה?
"אני מקווה שהוא יהיה תוספת כוח עבורנו כי זה אחד מהתפקידים שהיינו צריכים לחזק. בנוסף, אחת מהבעיות שלנו בעונה שעברה הייתה כדורי גובה וזה מצוין וחשוב שמצטרף אלינו שחקן בגובה מטר תשעים שנוגח טוב. לא יצא לי לראות אותו מספיק אבל בינתיים הוא מרשים באימונים והוא גם אחלה בחור, אני מקווה שהוא יעזור לנו העונה".
ננאד סבטקוביץ'. צילום: דוברות מ.ס אשדוד
מה דעתך על הצעירים שעלו לאחרונה לקבוצה הבוגרת?
"יש לנו שחקנים צעירים באמת ברמה הגבוהה ביותר. הם הוכיחו את עצמם כשבפליאוף התחתון שיחקו בקבוצה הבוגרת בליגת העל וכולם ראו מה הם שווים. עכשיו הם משופשפים יותר לאחר שחוו משחקי בוגרים בליגת העל והם יוסיפו לנו עוד עומק לסגל. כדי שתהיה קבוצה טובה שמצליחה בצמרת חובה שיהיה סגל עמוק וטוב ותחרות בריאה על ההרכב״.
מי לדעתך הכי בשל להיות ה"אקזיט" הבא של הקבוצה?
"לדעתי הכי בשל זה דין דוד. הוא עשה עונה מצוינת, מעבר למספרים שסיפק הוא הציג יכולת מצוינת וכל מי שראה משחקים שלנו בעונה שעברה הבין שהוא שחקן ברמה גבוהה מאוד. אני בטוח שהוא יכול להגיע לרמות גבוהות בכדורגל וגם לנבחרת ישראל. חמודי כנעאן עדיין יותר צעיר ופחות בשל אבל גם לו אני צופה עתיד מרשים".
דין דוד. צילום: לירון מולדובן
טום, אתה כבר לא הילד שעלה מהנוער, אפשר להגיד שאתה כבר השחקן הותיק ביותר במ.ס אשדוד. איך ההרגשה להיות שחקן מוביל בקבוצה?
"אני עדיין מרגיש צעיר כי אני בסך הכל בן 25, אבל אני אכן שחקן ותיק כי אני נמצא הרבה זמן במערכת. יש עליי אחריות גם כשחקן שנמצא זמן רב בקבוצה וגם כקפטן. אני נמצא תמיד בקשר טוב עם כל השחקנים ובמיוחד עם הצעירים, עליתי לקבוצה הבוגרת בגיל שלהם וחוויתי את מה שהם חווים עכשיו, אני שמח שיש לי את הכלים לעזור להם".
איך בא לידי ביטוי התפקיד שלך כקפטן הקבוצה?
"קפטן זה קודם כל מנהיג על המגרש. זה לעודד, לכוון, לתת בראש כשצריך ולדעת מתי לתת מילה טובה. חוץ מזה אני יכול להגיד שיש לנו חדר הלבשה בריא וכולנו חברים, כשיש לשחקנים בעיות אישיות הם פונים אליי ואני תמיד שם לעזור. לדעתי זה סוג של אופי, קפטן זה רק תואר, אני לא צריך את הסרט כדי להנהיג את הקבוצה. האופי של המנהיג תמיד היה קיים אצלי אבל זה התפרץ לגמרי בעונת העלייה שלנו מהליגה הלאומית לליגת העל. זו הייתה עונה כייפית, ירידה לצורך עלייה. נתנו בעונה הזאת את המושכות לכל השחקנים הצעירים, מיכאל אוחנה, גדי קינדה, אור אינברום, ניב זריהן, אני ועוד. בשנים האחרונות נלחמנו בתחתית בליגת העל וזה לא נעים, כל משחק מגיע עם סיכון רב והתמודדנו עם קבוצות עקשניות וקשות. אז פתאום להגיע לליגה הלאומית כפייבוריט זה היה דבר שונה, היה כיף לנצח הרבה ולהיות במקום הראשון לאורך כל העונה".
הקפטן טום בן זקן. צילום: טל אקוקה
אביך הוא מה שנקרא 'האיש החזק בקבוצה'. עד כמה הוא מעורב בקריירה שלך?
"כמו כל אבא. הוא דואג ועוזר לי המון. הוא מחמיא שמגיע לי וגם נותן לי בראש כשצריך, תמיד מכוון ומייעץ. מגיל 6 אבא שלי היה בא למשחקים ולא חסך בביקורת לעולם. בגיל 9 בערך הייתי משחק בקבוצת הילדים של מ.ס ועדיין לא היינו בגיל של לשחק 11 על 11, אז היו מחלקים אותנו לשני מגרשים והיינו משחקים 8 על 8 בכל מגרש. אבא שלי היה עומד על הגדר, צועק ומכוון אותי לאורך כל המשחק, בסוף נמאס לי והייתי הולך לסילבן המאמן ומבקש שיעביר אותי למגרש הרחוק יותר. הוא היה מבין אותי ומסכים להעביר אותי, אבל את אבא זה לא עצר. הוא בתגובה היה מניע את האוטו ומגיע עם האוטו גם למגרש השני".
ובכל זאת, בגלל אבא שלך בוחנים אותך תמיד יותר מאחרים?
"אם הייתי נותן לדעות של אנשים להזיז אותי מהדרך שלי או לגרום להן לערער את הביטחון שלי אז לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. אני חושב שכל מי שפקפק ביכולות שלי לפני כמה שנים כבר הבין שהוא טעה. אין למה שאנשים אומרים שום משמעות בעיניי. אני קודם כל משחק במקום בו גדלתי בלי קשר לשם המשפחה שלי או לאבא שלי. הגעתי לאן שהגעתי בזכות עבודה קשה ובזכות זה שלא ויתרתי למרות הקשיים הרבים שהיו בדרך. אני זוכר שרק עליתי לקבוצה הבוגרת בתור נער צעיר וכולם היו אנטי נגדי בגלל השם שלי, דווקא זה מה שעזר לי להאמין בעצמי עוד יותר ולדעת שאני יכול להרים את עצמי ולשחק כמו שאני יודע, להוכיח קודם כל לעצמי. זה דירבן אותי עוד יותר והעניק לי מוטיבציה לעבוד קשה".
"זה לא מרגיז, אבל אני יודע שהמחויבות תמיד עליי. יש עליי תמיד מחויבות, בוא נגיד שמה שלאחרים מותר- לטום בן זקן אסור. אבל בסך הכל אני מאמין שהכל זה סוג של מכשולים ואת הכל צריך לקחת בטוב ולעבור".
איך התמודדתם בתקופה שאבא היה בכלא?
"אבא שלי הוא דמות דומיננטית בבית ואנחנו בקשר קרוב מאוד. זו הייתה תקופה לא קלה ולא נעימה אבל ברוך השם היא מאחורינו, עברנו את זה ומכל דבר רע בחיים צריך לקחת את הדברים הטובים, הכל לטובה".
אבא ובן. טום בן זקן מחבק את אביו ג'קי. צילום: אורי קריספין
עוד לפני משבר הקורונה, כמויות הקהל במגרשים באשדוד ירדה יחסית לעבר. זה גם לא סוד שמ.ס לא מושכת הרבה קהל. איך מחזירים את הקהל למגרשים?
"רוב הקהלים בארץ באים כשהקבוצה מנצחת ומצליחה. אני מאמין שאם נהיה טובים ונציג כדורגל אטרקטיבי ומושך והתוצאות יהיו בהתאם אז אין סיבה שלא יגיע המון קהל כי יש בעיר אשדוד פוטנציאל קהל גדול. קודם כל שהקורונה הזאת תחלוף כבר מהעולם כי ממש נמאס מהמצב הזה. לשחק בלי קהל במגרשים זה מאוד משעמם ומוריד מהאווירה, זה קשה יותר כי צריך להביא בעצמי את האנרגיות והדחיפה שאני בדרך כלל מקבל מהקהל".
מה דעתך על הקבוצות שהוקמו וכיום נמצאות בליגה א', הפועל ועירוני אשדוד?
"כל עוד יש תחרות בריאה בין הקבוצות, והקבוצות פועלות על טהרת אהבת הקבוצה ולא על שנאת מ.ס אז אני בעד. בכל עיר נורמלית יש כמה קבוצות כדורגל, אז בטח שבעיר גדולה כמו אשדוד יש מקום לתחרות".
טום, אתה מרגיש שהפריצה הגדולה מאחוריך, או שאתה יכול לעשות עוד קפיצת מדרגה?
"אני בטוח שתגיע פריצה גדולה יותר כי אני חושב שאני שווה יותר. הפציעה הקשה שעברתי קצת דחתה את זה ואני מקווה שהעונה זאת תהיה העונה שלי. מה שהיה היסטוריה, צריך רק ללמוד מהעונות שעברתי ולהמשיך להתקדם ולהשתפר".
טום בן זקן. צילום: אורי קריספין
מה המטרות שלך לעונה הקרובה?
מבחינה קבוצתית, המטרה היא לסיים גבוה יותר מהעונה שעברה ואני חושב שאנחנו יכולים לכוון אל הפליאוף העליון, אני חושב שיש פה באמת קבוצה טובה ואפשר לכוון גבוה. מבחינה אישית, קודם כל בתור מגן אני מצפה שההגנה שלנו תהיה יציבה והצלחה מבחינתי תיחשב כשההגנה של מ.ס אשדוד תהיה מהטובות בליגה. כל מה שקורה בהתקפה זה בונוס, אבל כמובן שאני רוצה לעזור גם בצד ההתקפי ולתרגם את היכולת שלי גם במספרים".
מה החלום שלך?
"להביא תואר ראשון לעיר אשדוד בכדורגל. כשאני הקפטן ואמור גם להניף את הגביע אז זה בכלל נמצא בחלומות הכי ורודים שלי. קודם כל כבר אפשר להגיד שהגשמתי חלום, אנחנו שחקני הכדורגל צריכים להיות אסירי תודה ולהעריך את זה שזכינו להיות במקצוע הזה ולהגשים את החלום שלנו. זה חלום של הרבה מאוד ילדים ואני מאמין שעם עבודה קשה, רצון ואמונה אין סיבה שהם לא יגשימו את החלום הזה. מעבר לזה, החלום האמיתי שלי הוא להתחתן ולהקים משפחה".
היום אתה פנוי?
"כן. אני לא לחוץ חתונה אבל אני מאוד רוצה להתחתן ולהקים משפחה, אני שואף להתחתן כמה שיותר מוקדם ואם תבוא האחת יש סיכוי שאתחתן אפילו בשנה- שנתיים הקרובות".
אתה מתכנן להיות איש עסקים כמו אביך?
"ימים יגידו. כרגע אני רוצה לשחק כדורגל עד שהגוף שלי יגיד סטופ ואני מקווה שזה ימשיך כמה שיותר זמן. כמובן שהתחום העסקי מושך ומעניין אותי. אני מנסה להתעניין ולומד מאבא שלי תמיד אבל כרגע אני מתרכז רק בכדורגל".
בט"ו באב האחרון בחרתי באהבה, החלטתי שאני יוצאת למסע בעקבותיה. ארזתי בתיק הגב הקטן שלי תותים, ספר שירה אהוב ובקבוק מיץ תפוחים.
מלאת תקווה שהשנה אמצא בן זוג, אני משאירה מאחורי מאה שנים של בדידות ויוצאת לדרך חדשה. מניחה את התבניות ששימשו אותי בצד הדרך, מסירה את המסיכות שצברתי במשך הזמן ואין לי צורך בהן יותר. במהלך הדרך אני פושטת את בגדיי הכהים, מתקשטת בשמלה לבנה ויוצאת אל חוף הים. מי יודע את מי אפגוש בדרך? על ספסל מול הים, אני מביטה בגלים הנושקים לחוף. עד סוף הקיץ יישב לצידי שותף למסע….
פתאום אני לא חושבת מה הוא צריך להעניק לי אלא מה ואיך אוכל להעניק לו. זה שינוי מאד קיצוני כי במקום לחשוב איך הגבר שלי צריך להיראות, מה הוא צריך לעשות כדי שיהיה ראוי לי…בן כמה הוא צריך להיות, איזה גוף כדאי שיהיה לו ועוד ועוד דמיונות, אני מתחילה לחשוב אחרת: איך אוכל לטפח את הקשר, מה אוכל להעניק לו?
מספיק להציץ לפרופילים באתרי היכרויות כדי להבין שהציפיות מבת הזוג /בן הזוג מרקיעות שחקים. יש לכל אחד רעיונות לגבי איך נראית בחירת ליבו. הדמיון עובד שעות נוספות. יש משהו לא הוגן בזה שאנחנו כל הזמן בודקים ושופטים את הזולת לאור מה שנדמה לנו כנכון. הזולת משקף לנו מי אנחנו. הוא מהווה לנו מראה ומספק לנו שיעור. אם הדייט שלי נראה לי קמצן כדאי שאבדוק איפה החלק שלי בעניינים כספיים..
כשאני לא עסוקה בדמיונות, מניפולציות ומחשבות, יש לי את כל הזמן שבעולם להרעיף אהבה על בן הזוג שלי.
יש לי ידיד שנמצא במערכת זוגית כבר שבע שנים ואומר: "אנחנו יכולים לריב רק על נתינה. שנינו רוצים לתת כל הזמן". זכה ידידי במערכת זוגית מתגמלת, אבל גם הוא מציין שלקח לו שנים להגיע למערכת הזאת וגם שקשה למצוא אנשים טובים. עם זאת כל מערכת יחסים שזימנו לנו במשך השנים עיצבה אותנו ולימדה אותנו שיעורים משמעותיים בדרך.
סמדר שרת. צילום: אורן הלפרן
בעבר, אחרי שורה של אכזבות העליתי על נס את הפגיעות שלי, הפכתי אותה לדגל, החלטתי שאני לא מוכנה להיות תלויה בגחמותיו של הגבר מולי ורציתי להפוך ליחידה עצמאית ובלתי תלויה. לא רציתי להיות מושפעת מאיך אני נתפסת בעיני הגבר. מבחינתי, לגלות את מי המעיין הזורמים בתוכי אז, זה היה ניצחון, הנה השיר "מי מעיין" מתוך ספרי הראשון "אור על פני תהום":
מי מעיין
אתה שנתת לי את כל האוצרות ולא היה לי גבר בלעדיך הולך עכשיו לאבדון וכל מה שחיכיתי במרפסת הולך ומתמוסס בועות-בועות אתה שכל חיי היו פרושים תחתיך כמו דגל לא מבכה על המכאיב והנכאב הבט שרועה על סף הדלת שלמה וחכמה הנה אני רכה ומפויסת שותה מתוך עצמי מי מעיין.
עכשיו לא אדבר במושגים של ניצחון כי אין כאן מנצחים ומפסידים, יש זרימה. אם חשבתי שלשתות מתוך עצמי מי מעיין, זה ביג דיל, הרי למדתי משהו חדש- אפשר לשתות מי מעיין ביחד. אפשר להתגבר על מצבי הפגיעות היוצרים הימנעות מאינטראקציה זוגית.
לא כל אהבה ניתנת למימוש, מה שמשאיר מקום לדמיון. הנה שיר אהבה נוסף שכתבתי על אהבה לא ממומשת מתוך ספרי האחרון "עד הקיץ הבא":
משטרת שדרות עצרה אמש את דוד דטו קריחלי, עבריין מוכר מאשדוד (שכיום מתגורר באשקלון), כשהוא נוהג על פי החשד בצורה מסוכנת במכונית גנובה וברשותו אקדח. לפני זמן קצר האריך בית המשפט את מעצרו בשבעה ימים.
צילום: דוברות המשטרה
לפי החשד הוא גנב זמן קצר קודם לכן את המכונית, נסע איתה במרכז שדרות וניגח כמה כלי רכב רכב במהלך מנוסתו. השוטרים הצליחו לבלום אותו ואז גם התגלו על גופו אקדח עם מחסנית מלאה בכדורים, אומרים במשטרה.
אמש לקראת שמונה בערב דיווח אזרח שיצא לשניות מרכבו כדי לקנות מוצרים בקיוסק בשדרות, ואדם נכנס לרכב ונמלט מהמקום במהירות.
מיד עם קבלת הדיווח, נמסר, פרסו שוטרי משטרת שדרות מחסומים תוך שהם מקבלים אינדיקציה על כך שנהג ניגח כמה רכבים בשדרות במהלך מנוסתו, סיכן משתמשי דרך באופן ממשי ונמצא בנסיעה לכוון צומת יד מרדכי.
הלם בבית החולים אסותא אשדוד: הלכה לעולמה פרופ' דינה לב, המנהלת המוערכת והאהובה של היחידה לטיפול בסרטן שד בבית החולים אסותא אשדוד. לב הלכה לישון ולא קמה עוד. גורם המוות עדיין אינו ידוע באופן ודאי.
לב הייתה מומחית בעלת שם בתחום של ניתוחי שד אונקולוגיים. אחת מחברותיה, ד"ר אתי רום, כתבה בעקבות הידיעה על מותה הפתאומי: "במקום קפה ביחד על חוף הים באשדוד, שקבענו לשלישי הקרוב, בחוסר אמונה מוחלט ובתדהמה נוראית, אני כותבת כאן. את אדם בכל ישותך. אוהבת אדם. שמחה. מוכשרת. קשובה. מכילה. רוצה בטוב. עושה טוב. חסרת אגו. רופאה דגולה. מצילת חיים".
בריאיון שערכנו איתה בעבר סיפרה לב, שעברה להתגורר באשדוד, קרוב לעבודה: "רפואה היא מקצועה של תשוקה ושליחות. התמחיתי בכירורגיה בבית החולים איכילוב בתקופה שבה היו מעט מאוד נשים בכירורגיה. את שלושת ילדיי ילדתי תוך כדי התמחות, הרבה לא ראיתי אותם, אפשר להגיד שאני לא האימא הטיפוסית".
לב נודעה כרופאה ומנהלת שמעניקה יחס אישי למטופלות שלה. "אני נורא מתקשרת למטופלות שלי והן חברות שלי, זה מאוד אישי", סיפרה לנו באותו ריאיון. "ממש לאחרונה נפטרה לי חולת סרטן שד שהייתה מאוד יקרה ללבי ולקחתי את זה מאוד קשה. הנשים האלה נכנסות לי ללב. לכל המטופלות שלי, לא רק אלה שחלו, אני נותנת את מספר הטלפון האישי ואנחנו בקשר רציף. אני טוטאלית, זאת גם מעמסה, חוסר היכולת להפריד בין המקצוע לחיים הוא לפעמים קשה".
⇔
⇔ 
