הענק הלוחש: “אני האיש החזק בעולם, ומי שחושב אחרת מוזמן לזירה”
2 Commentsלקח לנו זמן רב לקיים ריאיון עם גדי בן זימרה, כי היה לא פשוט להשיגו, והריאיון נדחה שוב ושוב. ההתקשרות הייתה כדרך קבע דרך האישה מירי, שמנהלת לו את העניינים, והטענה החוזרת ונשנית הייתה שגדי עובד סביב השעון. כשלבסוף הוא הצליח להתפנות, שמענו ממנו על אירוע ה-MMA הגדול שעתיד להתרחש ב-19 באוקטובר בעיר אשדוד, שעליו הוא אמון, ובו הוא מרכז את מרב מאמציו.
בן זימרה. צילום: אורי קריספין
בן זימרה הוא למעשה הראשון שמצליח להביא את תחרות אליפות העולם באמנות לחימה לארץ ובפרט לעיר אשדוד. ככה זה שהוא עצמו אלוף עולם ואירופה לשעבר בתחום ה-MMA, אמנות לחימה משולבת בשיטת נוק-אאוט, שבה הכול מותר. אגרופים, בעיטות או כל מה שתרצו, כל האמצעים כשרים. “כמה שהתחרות הזו נראית אלימה ועם דם, זו תחרות אינטליגנטית וחכמה. זה לדעת ממש את כל אמנויות הלחימה. מי שיש לו ידע בתחום הזה, יגיע להישגים הכי גבוהים”.
במה היה כרוך להביא את האליפות לעיר אשדוד?
“זה כרוך בשנים של ידע וניסיון בתחום, בזה שאני מגיל ארבע בתחום, בקשרים שלנו בכל העולם, מינפנו את זה כדי להרים את אשדוד על המפה ולהרים את הישראלים על המפה. אנחנו רוצים לתת במה לישראלים ולפתח את ענף הספורט הכי מתקדם היום בעולם”.
קיימת בך התרגשות?
“בכל אירוע אני מתרגש, אז בוודאי שגם עכשיו. לאירוע הזה מגיעים מ-15 מדינות, מברזיל, מארמניה, מאוקראינה, משווייץ. זה מרגש מאוד לראות את טובי הלוחמים בעולם, עם המאזנים הטובים בעולם, מגיעים לישראל. הקונספט הוא להעניק את חגורת אליפות העולם בכל משקל ללוחם הטוב בעולם. פה יש הזדמנות לישראל בגלל שזה בארץ. בגלל שאנחנו יהודים, אז אנחנו נותנים את הקרדיט לחברים שלנו להצליח. התחרות תשודר בערוצי הספורט ב-30 מדינות באינטרנט ובשידור ישיר בחו”ל”.
“אהפוך את אשדוד לבירת הספורט של ה-MMA”
גדי בן זימרה (46), הוא בעליו של מועדון ה"נוק-אאוט" באשדוד, הממוקם בחוף הקשתות ומעניק מענה לצעירים הרוצים להתמקצע כספורטאים וללמוד סוגים שונים של אמנויות לחימה. מדובר לחלוטין במפעל החיים של אלוף העולם לשעבר, כזה שמוציא ממנו התרגשות וניצוץ בעיניים בכל פעם שהוא רק מדבר עליו.
בן זמרה ולוחמיו במעדון. צילום: אורי קריספין
“אין מקום כזה בישראל”, הוא קובע נחרצות. “כל צעיר שנכנס לפה מתהפנט מהתוכן והחוויה שיש פה, הם לא יכולים להפסיק להתאמן. יש כאן תשע תחנות של פעילויות ספורט: משקולות, קיק בוקס, מחשבים שמודדים זמן ומהירות, אולם של בוקסינג, כל זה בחוויית אורות וסאונד של לאס וגאס”.
איך המקום מתנהל?
“מרכז הספורט פתוח כל היום מ-11 בבוקר עד 11 בלילה. עשינו פה מרכז ספורט של כושר כשר. חוויה של לאס וגאס, פעילות שהיא כל היום סביב השעון. כשילדים נמצאים פה, אין להם צורך ללכת למועדוני לילה ולבלות עם וודקה או עם אורות ומוזיקה. עשינו להם פה זון (zone) אחר. להיכנס לפה זה כמו להיכנס לכוכב אחר, זו הרגשה אחרת. הפעילות פה כל כך מגוונת וחווייתית, אי אפשר להגדיר את זה. היופי הוא שזה בית לנוער ובכלל לאנשים שיכולים לבלות פה את כל היום. זה בדיוק מה שאנחנו רוצים – להוציא ילדים במצוקה מהרחובות או להרים את מי שמתקשה”.
אתה עומד על כך שהתלמידים שלך יהיו ציוניים. במה זה מתבטא?
“זה מתבטא בכך שאם אין כבוד וערכים, אז שום דבר לא מתבצע כמו שצריך. המשפט שיש פה על הקיר במועדון זה: 'ריספקט אנד אונר'. חשוב שהתלמידים יהיו ציוניים, כי אנחנו יהודים, וזה מה שמקשר בינינו. אנחנו עם חזק. בלי החוט המקשר בין כולנו לא נראה נפלאות. גם פה במועדון, בלי חוט מקשר בין התלמידים לא נראה אלופים גדולים. כשיש קנאה ויש מחלוקת, החללית לא תתרומם. עם ישראל מתבטא בעזרה אחד לשני ובאהבת חינם, וזה גם פה במועדון, כולם עוזרים לכולם, וככה בונים הישגים שטרם נראו בישראל”.
כמה חשוב לך באופן אישי להכניס למודעות את ה-MMA?
“חשוב לי מאוד. מגיל ארבע אני עושה את זה. אני לימדתי את הסיירות בצבא, ואני רואה את התוצאות על אנשים. הספורט זה גוף ונפש. יש פה גם סיסטמה של כושר וגם של הגנה עצמית. כל לוחם צריך להיות סופרמן, ואי אפשר להיות לוחם בלי טכניקה, בלי גמישות, בלי מהירות, בלי שכל. את כל היכולות האלה אפשר לקחת ב-MMA. כולם צריכים את זה”.
אתה חולם להפוך את אשדוד למרכז או לבירת הספורט של ה-MMA?
“כן, אנחנו נעלה על המפה ובעזרת ה’ אנחנו נעשה את זה באשדוד הכי טוב שאפשר”.
“אני האיש החזק בעולם, ומי שחושב אחרת מוזמן להיכנס איתי לזירה”
מי שלא ראה מעולם את בן זימרה לבטח יופתע לשמוע על בחור בעל מסת שרירית עצומה, כזה שמשקלו מגיע ל-135 קילוגרם, וגובהו מתנשא ל-2.04 מטרים. למרות האובססיה המסוימת שלו לתחום ה-MMA ואחרי הקריירה הענפה, גדי הוא גם איש משפחה. הוא נשוי למירי ואב לארבעה ילדים: שתי בנות ושני בנים. למרבה ההפתעה, או לא, כולם שותפים במועדון, מתאמנים ולמעשה הולכים בדרכו של אביהם. “בתקופה שלי כילד לא הייתה ברירה: אם אבא שלי אמר לי להתאמן, אז הלכתי להתאמן. היום אי אפשר לחייב את הדור הזה. הבן שלי עד גיל 16 היה מחוץ לתחום, ממש נבל מול המחשב, ולא רציתי להכריח אותו. היום כבר כל המשפחה חלק מזה. היום הם דוחפים אותי יותר מאשר אני אותם”.
מה תפקידה של אשתך בכוח?
“תפקידה זה הכול. היא המנכ”לית. היא עושה הכול, אני רק השליח. כולם כאן חזק בתוך זה, נכנסו לזה בכל הכוח”.
מה מסתתר מאחורי שני מטר גובה?
“איש משפחה שמחפש כל הזמן להצטיין במה שהוא עושה, אם זה בספורט ואם זה בנפש. אני אוהב ללמוד תורה ולחזק את העסקים. יש הרבה דברים שאנשים לא יודעים עליי, אבל נשאיר את זה לפעם אחרת”.
מה משך אותך לעסוק בענף הזה?
“מה שהביא אותי לזה הוא המצב הביטחוני. כל שנה בחיים שלנו מלווה בחוסר ביטחון, אם זה הילד שנכנס לגן, וילדים דוחפים אותו, אם זה בבית, אם זה בכיתה, אם זה ברחוב, בצבא, במשפחה. זה אלפבית של החיים: מי שחזק שורד. ה-MMA נותן את הכוח הנפשי לשרוד ולנצח. האדם שהחדיר לי את זה הוא אבא שלי, הוא המנטור שלי והוא החבר הכי טוב שלי, יותר מכולם. הוא ספורטאי על, ואת כל הדוגמה לקחתי ממנו עד היום”.
עוד נחזור לראות אותך קורא תיגר על תואר אלוף העולם?
“כן, זו השאיפה שלי, ואני עכשיו כבר מתכונן לזה. אני האיש החזק בעולם, ומי שחושב אחרת מוזמן לזירה איתי”.
סיבין: “הספורט הזה הרגיע אותי”, טריקו: “מתפלל לזכות בחגורה”
שניים מהלוחמים הבכירים של גדי בן זימרה במועדון "נוק-אאוט" הם יעקב סיבין ואלעזר טריקו. שניהם ישתתפו באליפות העולם הקרובה באשדוד, אך מעבר ליכולות המקצועיות שלהם, שניהם סוחבים סיפור חיים מעניין המעיד על החיים הקשים שעברו.
יעקב סיבין (26), שגדל ללא הורים ועד גיל 17 וחצי התחנך בפנימיות, נחשב לילד פרובלמטי ושובר מוסכמות. “היו כמה פעמים שברחתי מהפנימיות”, הוא מעיד על עצמו. “הייתי הולך להילחם ברחוב, עושה מזה כסף, וככה הייתי מתפרנס. הייתה לי תקופה שהייתי גר ברחוב, הייתה תקופה שלא היה לי מה לאכול, עברתי הרבה בחיים. פשוט שרדתי. ואז החלטתי שאני רוצה לעשות משהו שאני אוהב. הציעו לי לעשות קרבות רחוב, וראיתי שהלך לי טוב והמשכתי עם זה. אני אדם שמאוד אוהב ספורט, והספורט הזה הרגיע אותי”.
סיבין וטריקו בפעולה. צילום: אורי קריספין
אם האופן שבו גדל לא מספיק, יעקב נקלע לאירוע קשה שבו שרד תקיפה של ארבעה מחבלים, כל זאת בזמן שערך אימון ריצה בפרדסים. “עד היום אני לא מאמין שהצלחתי לשרוד את זה”, הוא משחזר. “אני ספורטאי ואני רץ הרבה בפרדסים, אני אוהב לרוץ ביערות. כל הזמן שהייתי רץ, הייתי עושה הפסקות בפרדסים. אותו יום היה לי כוח להמשיך לרוץ, אז המשכתי. ואז יצאו לי מהפרדסים ארבעה מחבלים. מרוב האדרנלין אני זוכר שתקפתי אותם, נלחמתי על החיים שלי. התקיפה שלהם הייתה עם סכינים. ניסיתי לראות עצים או אבנים, אבל לא היה שום דבר, לא ידעתי מה לעשות. הגבתי כמו באירוע רגיל, החזרתי בידיים, ברגליים, בכל אגרוף השכבתי מישהו. אני לא יודע מאיפה היו לי את הכוחות, אבל אני מאמין שאם הייתי נלחם מול מישהו ברחוב, לא הייתי מגיב ככה, זה היה ממש אדרנלין. לא הגשתי תלונה, בגלל זה שחררו אותם אחר כך. יש לי את הקטע הזה של לא להלשין”.
גם אלעזר טריקו (30) עבר לא מעט תלאות בחייו. הוא עלה לארץ מאתיופיה כשהיה בן 14 ואיבד את אביו ואמו בנסיבות טרגיות במיוחד. “הסיפור שלי הוא סיפור שכולם מתפעלים ממנו”, הוא מגולל בפנינו. “כשהייתי בן שנה אבא שלי נרצח בקרב מגע, אימא שלי נחטפה ונעלמה לנו, וגם אני בעצמי הייתי בסכנת חיים. סבתא שלי גידלה אותי עד שגם היא נפטרה כשהייתי בן 11 וחצי. מאז הייתי גר עם אחותי הגדולה, שהיא הייתה כמו אימא ואבא שלי, וגם בפנימיות”.
טריקו. צילום: אורי קריספין
כיום טריקו כבר נשוי ואב לשתי בנות, והכוח המרכזי שמניע אותו הוא הקדוש ברוך הוא. “אני חרדי, מתפלל הרבה תפילות, בלי השם הייתי היום לבד. יש לי את הרב יצחק ברדה, שהוא מנחה אותי, הוא איתי בכל פינה. בזכותו אני מצליח בארץ ובעולם”.
מי הוא גדי בן זמרה עבורכם?
יעקב: “אני אישית מרגיש שסנסיי הוא כמו אבא בשבילי. הוא דאג לי לכל מה שאני צריך. אם זה בגדים, אם זה כסף, אם זה להיכנס למועדון בלי לשלם. גם מירי אשתו. הם דאגו לי כמו אבא ואימא, ואני מאוד אוהב אותם, אני מרגיש שהם גידלו אותי. בחיים לא אאכזב אותם. נכנסתי לעסק של הקרבות מאוד חזק, והתכנון שלי הוא לטוס לחו”ל. זה החלום שלי. אני לא עובד, אני מתאמן כל היום מהבוקר עד הערב. הייתה תקופה שהייתי גר לבד, עכשיו אני גר עם חברה שלי. אני חי מביטוח לאומי. כשאני נכנס לקרב אני חושב על כל מה שעברתי בחיים, וזה מה שנותן לי את הכוח לנצח”.
אלעזר: “גדי הוא בעל המועדון, ואני תחתיו עכשיו. אני מייצג את ‘נוק אאוט’. המועדון פתוח בשבילי, ואני מתאמן שם. גדי דוחף אותי בכל מה שאני צריך, הוא עוזר לי בהכול. הפתח הגדול הוא גדי, זה הכוח שלנו. הוא אומר: ‘אלעזר, רק תצליח’. אני מאוד מעריך מה שהוא עושה”.
מה הציפיות שלכם באליפות הקרובה?
יעקב: “הציפייה שלי היא לנצח, לקבל ניקוד ולהילחם על החגורה. כל מי שיעמוד מולי בזירה, אני אקרע לו את הצורה. אני לא מתבייש במי שאני”.
סיבין. צילום: אורי קריספין
אלעזר: “אני מחכה לזה, רוצה לזכות בחגורה ומתפלל בשביל זה. אני מתמודד מול תלמיד של צ’אק נוריס, ואין לי בעיה עם זה. אני בא לתת את המאה אחוז שלי, ומה שיהיה יהיה”.
גם בן זימרה עצמו צופה לשניים עתיד מזהיר ובטוח ביכולת שלו להביא אותם לרמות הגבוהות ביותר, החל מהתחרות הקרובה. “הסיכויים של שניהם טובים בתחרות, למרות שהחבר’ה שמגיעים מחו”ל הם ברמה מאוד גבוהה”, אומר בן זימרה.
“שני החבר’ה האלה הם נשמות טהורות. יעקב נמצא בתחילת הדרך, זה קרב שני שלו. היכולת האישית שלו מאוד חזקה, היכולת הטכנית עוד צריכה להשתפר. בעזרת ה’ נעלה אותו על המסלול. אלעזר כבר נלחם בכמה קרבות בינלאומיים, ואנחנו בונים עליו על החגורה שיהיה אלוף העולם. אנחנו רוצים ומקווים שזה יקרה”, הוא מסכם.
