הנהלת בתי הדין הרבניים פרסמה השבוע את נתוני הגירושין בישראל. מהנתונים עולה כי בירת ישראל מובילה זו השנה הרביעית ברציפות את הרשימה הארצית עם 725 זוגות תושבי העיר שנפרדו בגט בשנה החולפת, בתל אביב 701, ובאשדוד 353.
כאשר בוחנים את מספר הזוגות שהתגרשו על-פי אזורי השיפוט של כל אחד מ-12 בתי הדין הרבניים הפזורים ברחבי הארץ. בשנת 2016 התגרשו בבית הדין הרבני האזורי באשדוד 558 זוגות, עליה של 9% משנת 2015. אולם, כאשר בוחנים את נתוני הגירושים הפרטניים בערים השונות לשנת 2016, שלא על-פי אזור שיפוט אלא על-פי עיר מגורים נראה כי רק 63% מהמתגרשים, 353 במספר הם תושבי העיר אשדוד. בהשוואה לשאר הערים שנבדקו אשדוד ממוקמת בעשירייה הפותחת. בראש הרשימה, כאמור, ירושלים ותל אביב, ואחריהן: ראשון לציון, חיפה, פתח תקווה, באר שבע, נתניה, אשדוד חולון ורמת גן. הדירוג הנ"ל מתבסס על נתונים מספריים בלבד והוא אינו מביא בחשבון את גודל האוכלוסייה בעיר ואת היחס בין מספר המתחתנים למספר המתגרשים. עם זאת, ניתן לראות כי ישנן ערים הממוקמות גבוה בשיעור הגירושין יותר מערים הגדולות מהן במספר התושבים. בישראל חלה עליה של 1.8% במספר הזוגות שהתגרשו ביחס לשנה הקודמת. בסך הכול התגרשו בישראל בשנת 2016 10,841 זוגות לעומת 10,653 בשנת 2015.
מנהל בתי הדין הרבניים הרב שמעון יעקבי ציין כי "נפעל לשדרוג מערכת המחשוב של בתי הדין ולהוספת דרכי תקשורת אלקטרוניים שייקלו ככל האפשר על בעלי הדין ועל עורכי הדין והטוענים הרבניים להגיש תביעות ובקשות בלא צורך להגיע באופן פיזי למזכירויות בתי הדין. כמו כן נפעל לביצוע יעיל ומהיר ככל האפשר של פסקי דין לגירושין".
מן התגובה הוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על היכולת להציל חיי אדם, לכן מערך ההצלה של מד"א כולל "אופנועי כוננים" המאפשרים גישה מהירה לאירועים בעיקר בפקקים בתוך העיר .הכונן מהרכוב על האופנוע מוזנק לסייע באירועים בקרבתו. ומוזנק באופן אוטומטי ע"י מערכת השליטה והבקרה של מד"א אשר מזהה את קרבתם למקום אירוע החירום הרפואי וזאת במקביל לשליחת אמבולנס או ניידת טיפול נמרץ למקום האירוע.
לואיז רבינוביץ (50) מאשדוד התנדבה במד"א במשך 11 שנים, ולפני כשנה וחצי החלה לעבוד במד"א כנהגת אמבולנס, בהכשרתה היא חובשת בכירה .
מה המשמעות של להיות 'כוננית' במד"א?
"להיות זמינה 24/7 גם את אחרי משמרת, להגיע למקום האירוע ולתת מענה רפואי עד להגעת צוות מד"א או במטרה לסייע לצוות מד"א. כל כונן מצויד בערכת עזרה ראשונה הכוללת ציוד עזרה ראשונה בסיסי, ציוד החייאה וערכת חמצן.בעצם בעת קבלת קריאה במוקד הקריאה מועברת באופן אוטומטי למערכת הזנקה במכשירי מירס ובאפליקציהשמאתרת את הכוננים הקרובים למקום האירוע ומשגרת להם את פרטי האירוע"
את אמא, ואפילו כבר סבתא איך עושים את זה?
"אגלה לך סוד. תמיד יש זמן להציל חיים, לפעמים אני באמצע הלילה יוצאת למקרים, הילדות שלי כבר גדולות,, אבל גם לפני כן. אנחנו עובדים כל הזמן בשביל להתפרנס. אבל צריך משהו גם לנפש, וגם כשעבדתי בתפקידי הקודם כמהנהלת שיווק בתעשייה מעל 20 שנה, הייתי חלק ממד"א".
איך הגעת להתנדב במד"א?
"הייתי עדה לשתי תאונות קשות,הייתי במקום ולא ידעתי מה לעשות, לא הייתה לי את היכולת לעזור והבטחתי לעצמי שזה לעולם לא יקרה שוב, אז עברתי קורס של נהגים חובשים כחצי שנה ועוד קורסים והכשרות על האמבלונס. שנים התנבדתי במשך כל יום שישי, זה היה היום הקבוע שלי, ובלילות..גם בלילות הייתי לפעמים באה, והייתי עושה את זה בכיף!
את האישה היחידה במרחב לכיש, למה?
"אני לא יודעת, זו באמת שאלה טובה. אני יודעת שיש נשים נוספות בארץ שהם כונניות מד"א. בשלושת המלחמות האחרונות:עמוד ענן,עופרת יצוקה וצוק איתן הייתי בתחנה וסייעתי. חשוב להדגיש אני לא האישה היחידה במד"א, יש עוד פראמדיקיות ,חובשות ונשים בתפקידים שונים, אבל כן. אני מקבלת כל הזמן תגובות שזה מעורר השראה, ואני עושה את זה באהבה גדולה".
עמי איבגי, מנהל מרחב לכיש במד"א, אמר: "אני מברך את רוכבת האופנוע הראשונה של מד"א במרחב לכיש שיחד עם 8 רוכבים נוספים מצטרפים למערך יחידת האופנועים של מד"א. האופנוענים הם אנשי רפואה מנוסים ומקצועיים שדרוכים כל הזמן לצאת ולהציל חיים בתחומי המרחב וראויים להערכה רבה. אני בטוח שהתגבור המשמעותי הזה יסייע עוד בצמצום זמני התגובה לאירועי חירום ויציל חיים".
16 נציגים מביה"ס היסודיים בעירעברו את השלבים המוקדמים וזכו להשתתף בשלב הגמר של חידון ה-60 לאשדוד:רביד לוינסקי מארזים, נסטיהבקטוב מאשכול, אדם גרשקוביץ משז"ר, אסף מגן מדביר, סנדרה וייס מגאולים, אורי לוי מהרא"ה, טלי סמרס מצפרירים, רפאל בן אורן מחזון יעקב, חגית וקסמן מאמירים, שנהב בנימין מהראל, נועה בן ישי מיהל"ם, עמית אלגזר מאופק, ליאל בלטה משחר, אושרי זנזורי מיצחק רבין תאיר רענן משילה ולירון זרבוביץ מנוף ים. הם עלו בזה אחר זה לבמה, לקול קריאתו של ד"ר אבשלום קור, מנחה החידון, כשברקע סרטון קצר בו הם מספרים על אשדוד ומה הם אוהבים בעיר מולדתם. היתה זו פתיחה יפה ומרשימה לחידון שהתעלה לרמה ארגונית מופתית והציג את מערכת החינוך העירונית במיטבה.קודם לכן עוד פתחה חבורת הזמר של בית ספר צפרירים את האירוע בשיר על אשדוד החוגגת יום הולדת 60. בפתח דבריו גילה ד"ר קור כי בהיותו ילד ביקר באשדוד כשעוד היתה רק חול וחול. "אבי היה חבר טוב של עובד בן עמי ויום אחד באתי עם הוריי לבקר את בן עמי באשדוד" מתאר הוא את ביקור הראשון והמפתיע. הוא סיפר כי "בן עמי פרש מפה גיאוגרפית על השולחן, הצביע על אשדוד ואמר להוריי שכאן תקום עיר לתפארת". היתה זו בהחלט הפתעה שכן איש לא יכול היה לראות את החזון שלו במציאות. "היום אשדוד היא עיר גדולה ויפה שהגשימה את חזונו" סיכם.
המורה רענן עם בתו תאיר ותלמידו
מרטין עובדיה, מנהלת אגף חטיבה צעירה,נשאה דברים וסיפרה על אשדוד החוגגת 60 ועל הפרויקט החינוכי בבתי הספר. היא בירכה את המתמודדים והודתה למנהלי בתי הספר ולמורים. תודה מיוחדת ליואב שלוסברגמנכ"ל החברה"החידון והחוויה",מארגני החידון, ולמיטל אליאס מנהלת מחלקת תוכניות חינוכיות מפיקת האירוע.אחריה בירך ראש מינהל החינוך מר אריה מימון, שעמד גם בראש צוות השופטים, ואיחל לכולם הצלחה. אליאס, מפיקת האירוע, מציינת כי תחילת התהליך בקול קורא מתחילת השנה שהופנה לכל בתי הספר בעיר ומיועד לתלמידי כיתות ה'-ו'. שלושה סבבי מיון קבעו מי הם 2 הנציגים מכל בית ספר שהגיעו לשלב האחרון לפני החידון, ולאחר מבחן נוסף נקבעו 16 הזוכים האחרונים לעלות לשלב הגמר – החידון הפומבי. בשלב הראשון של החידון הפומבי, היה על כל תלמיד לענות על שאלה אחת. בסבב זה זכו כולם בכל 12 הנקודות האפשריות. שלב ב',שלב השאלה הזהה, היה יותר קשה. התלמידים נדרשו להתמודד עם 10 שאלות ולענות תשובה נכונהבאמצעות הצבעה אלקטרונית. בשלב זה יכלו לצבור עד 20 נקודות ובסיומו נקבעו עשרת העוליםלשלב הבא, שלב "מקבילית המוחות". כאןנדרש כל מתמודד לענות על 4 שאלות בתוך דקה אחת. זהו שלב מהיר שמחייב ערנות ותגובה מידית המקנה 4 נקודות לתשובה ובסה"כ 16 נקודות מרביות. השלב האחרון והמכריע, שאלת ראש העיר, היתה מורכבת משמונה סעיפים ואפשרה צבירה מקסימלית של 16 נקודות.
מרטין עובדיה והזוכה במקום הראשון – תאיר רענן
בעוד השופטים משקללים את הנקודות, עלתה חבורת הזמר של בית ספר חזון יעקב לבמה ובצעה שני שירים שנכתבו לרגל חגיגות ה-60 לאשדוד. בין לבין הופיעו שני שחקני תיאטרון ובקטעי קישור ומשחק נתנו ביטוי לאירועים המשקפים את תולדות היישוב בארץ ישראל ואת ימיההראשונים של אשדוד. גם לקהל היה תפקיד. תלמידי בתי הספר, חברים של המתמודדים שלא הפסיקו לעודד ולדרבן את חבריהם, השתתפו בחידון באמצעות זיהוי תמונות שהוקרנו על המסך והסתירו למעשה אתרים ידועים באשדוד. המזהים זכו בפרס. כל המשתתפים זכו בתעודת השתתפות וספר מתנה ושלושת הזוכים הראשונים זכו גם בפרס כספי. במקום השלישי – רפאל בן אורן מחזון יעקב, במקום השני – עמית אלגזר מאופק ובמקום הראשון – תאיר רענן משילה. הוריה של שילה אשר באו לעודד נקראו לבמה לצילום משותף עם בתם. כמו כן, אביה של תאיר, מורה במקצועו, זכה להתכבד גם בעמית תלמידו שזכה במקום השני. כבוד.
חודשי הקיץ הם תקופה משמחת עבור כמיליון וחצי ילדים ובני נוער בישראל, בהם הלימודים והמטלות מתחלפים בבילויים בבריכה, בים, בטיולים ובשוטטות ברחובות. על האווירה הטובה הזו מעכיר נתון קשה לפיו מדי שנה נפגעים בתאונות דרכים כאלף ילדים ובני בנוער בגילאי 0-19 בתאונות דרכים בתחום העירוני בחודשי הקיץ (יוני, יולי ואוגוסט). עבור הילדים האלה ומשפחותיהם הקיץ הופך להיות קשה וטראומתי.
החל משנת 2007 ועד שנת 2016 נפגעו 243 ילדים ובני נוער בתאונות דרכים בחופש הגדול בעיר אשדוד.
2016 נפגעו 15
2015 נפגעו -23
2013-נפגעו 32
בשנת 2009 היו מספר נפגעי השיא שהגיע לסך של 37 נפגעים.
על פי נתוני עמותת אור ירוק המבוססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בחופש הגדול בשנת 2016 (חודשים יוני, יולי, אוגוסט), נהרגו בתאונות דרכים בערים שבעה ילדים ובני נוער בגילאי 0-19 – לעומת ארבעה ילדים ובני נוער שנהרגו בתאונות דרכים בחודשים אלו בשנת 2015 – כמעט פי שתיים יותר. עוד עולה מהנתונים כי בתקופת זו בשנת 2016 נפגעו בתאונות דרכים בערים 861 ילדים ובני נוער, מתוכם 89 באורח קשה.
בממוצע של עשר השנים האחרונות (2007-2016) נמצא כי מדי שנה נפגעים בתאונות דרכים כאלף ילדים ובני נוער בערים בחודשי הקיץ, מתוכם תשעה ילדים ובני נוער נהרגים בממוצע בשנה ועוד כ- 86 נפצעים באורח קשה.
ארז קיטה, מנכ"ל עמותת אור ירוק: "ילדים הם אוכלוסייה פגיעות במיוחד מתאונות דרכים. המצב מחמיר בחודשי הקיץ, כאשר הילדים נמצאים ללא כל מסגרת מגוננת, וסיכוייהם להיפגע בתאונת דרכים עולים. כדי לעבור את החופשה בשלום, המדינה חייבת להגביר את מודעות הילדים והוריהם לסכנות שהכביש מציב, במיוחד לפני החופש הגדול, בנושאים כמו חצייה בטוחה, חגירה נכונה של הילדים ברכב, נסיעה בטוחה על אופניים וכו'".
כדי לצמצם את ההיפגעות הגבוהה של ילדים בחופשת הקיץ חברו יחדיו עמותת אור ירוק ואגף של"ח במשרד החינוך. במסגרת שיתוף הפעולה, כ- 4,000 מדריכי של"ח צעירים בגילאי 13-17, יתפרסו החל מיום רביעי, ה-21 ליוני 2017 בבתי הספר היסודיים בכדי לעסוק בפעילות הדרכה חווייתית בנושא בטיחות בדרכים שצפויה להגיע לכ-200 אלף תלמידי כיתות ג' ו-ד' בכל רחבי הארץ.
הפעילות מתמקדת בשלושה נושאים עיקריים: הליכה בטוחה וחציית כביש באופן בטוח, רכיבה בטוחה על אופניים עם קסדה וחגירות חגורות בטיחות בעת נסיעה בכלי הרכב.
דן אבידן, מנהל גף תכנים ומנהיגות צעירה באגף של"ח וידיעת הארץ במשרד החינוך: "אנו בשל"ח מאמינים כי החינוך לאחריות יחד עם הכרת הארץ ואהבת מולדת הם המפתח לטיפוח מנהיגות העתיד. המש"צים בחרו גם השנה לתרום מימי החופשה שלהם לצורך הכנת אחיהם הצעירים, תלמידי היסודי, להתנהגות בטוחה בחופשת הקיץ. אני בטוח כי העברת המסר לצעירים תשפיע גם על התנהגות הכביש של המש"צים ובני משפחותיהם".
ביום ראשון 18.06.17, הובאה למנוחת עולמים רס"ר הדס מלכא ז"ל (23 וחצי), שנרצחה בפיגוע דקירה ביום שישי (16.06.17) במסגרת פעילות מבצעית בשער שכם.
רס"ר הדס מלכא (הועלתה בדרגה לאחר מותה), התגייסה למשמר הגבול בשנת 2012, לאחר שירות של 7 חודשים בחיל הים במסגרתו נאבקה להגיע למג"ב. בשירותה במג"ב שירתה במרחב עוטף ירושלים, בבסיס ההדרכה החילי וביחידה כפרית בדרום. בשירותה הדס ז"ל הוכשרה כמפקדת וכלוחמת יסמ"ג. הדס ז"ל השתחחרה משירות סדיר בשנת 2015 ובמרץ 2016 התגייסה לשירות קבע ביחידת סמ"ג 5 של מג"ב דרום.
בדרכה האחרונה ליוו את רס"ר הדס מלכא ז״ל בני משפחתה, השר לביטחון פנים ח״כ גלעד ארדן, יושב ראש האופוזיציה, ח"כ יצחק הרצוג, המפקח הכללי, רב ניצב רוני אלשיך, מפקד משמר הגבול, ניצב יעקב (קובי) שבתאי, ר' אגף משאבי אנוש, ניצב גילה גזיאל, שרים, חברי כנסת,ראש עיריית אשדוד, מר יחיאל שמעון לסרי, ראשי מועצות, סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה, מפקדים, חברים לנשק והמוני בית ישראל.
השר לבטחון פנים, גלעד ארדן אמר: "זכרונה של הדס לא ימוש מאתנו. נעשה כל שלאל ידינו שכשם שחייה היו מרובי ערך כך תיהיה גם נפילתה. את הערך לכך ניתן בכך שנמשיך לפתח את ארצנו ונגן על ציון כי היא בית חיינו. אנו נמשיך ללכת בדרכה של הדס, נמשיך לבנות ולפתח את ארצנו לא, נכנע ולא נוריד את ראשינו בפני המחבלים הארורים, נרדוף את אויבנו ומבקשי רעתנו בכל מקום בו יימצאו. זכרה של הדס יהיה חתום בלב העם כולו. קול צחוקם של ילדים סביב שולחן השבת נשמע גם בליל שבת הקשה אמש, בזכות הדס וחבריה הלוחמים מגני בירתינו, שומרי ישראל בירושלים, ביישובים ובגבולות. את הדס היית מהמשובחים שבשומרי החומות." חתם השר את נאומו.
מפכ״ל המשטרה, רנ״צ רוני אלשיך, ספד להדס מלכא ז״ל: "הדס היקרה! את מצטרפת היום לרשימה ארוכה של למעלה מאלף וארבע מאות ושישים חללי משטרת ישראל. חייך ואופייך היו בבחינת מיקרו-קוסמוס של המשטרה כולה.למדתי, כי אכן היית לוחמת מזן אחר. מתוך תחושת שליחות עמוקה ורצון לתרום, נלחמת לעבור למג"ב ולהשתבץ כלוחמת מן המניין. עם סיום שירות החובה, עברת לשרת בקבע ביחידת סמ"ג 5, תוך שהבעת רצונך לצאת לקורס קצינים, נאמנה לעצמך ולערכים הכה בולטים שספגת מבית. חברייך מספרים שהיית עולם ומלואו. ערכית, אוהבת הארץ ואנשיה. במג"ב מספרים כי לצד היותך מקצוענית ו"פייטרית", היית האחות הגדולה של כל הלוחמות בשירות סדיר, דאגת לרווחת כולם ולאווירה טובה, תמיד חייכת, תמיד הושטת יד לעזרה, ושמחת החיים שלך סחפה אחריה את כולם. דרכך, היא דרכה של המשטרה. מחד- לחימה והגנה על החיים ועל הקיום הפיזי. מאידך- מאבק על שינוי פני החברה. לצורך כך, נדרשים לוחמים כמוך הדס. לוחם שרואה עצמו משרת ציבור. לוחם אוהב אדם! במשימה זו, כמו באחרות, הדס, את וחבריך, נדרשתם להיות לוחמים מסבירי פנים. מחד- להיות במשימה של שירות לאזרח, מאידך תוך עשירית השניה, להפוך ללוחם. נלחמת מול המחבל שהסתער עליך, חבריך הכריעו אותו, אך לצערנו, אנו עומדים היום מול המחיר: קבר טרי של קרבן כואב למשפחה, למג"ב, למשטרה, לאומה כולה. אני קורא לאזרחי ישראל כולם לזכור אותך, לא רק כלוחמת מול הטרור, אלא גם כלוחמת את מלחמתה המגוונת של המשטרה עבור החברה בישראל. מלחמה- שלא תמיד זוכה להערכה הראויה לה״.
למשפחתה של הדס ז״ל, משפחת מלכא, אמר המפכ״ל בהספדו: ״ההקרבה של השוטרים והשוטרות אף פעם איננה אנונימית. כמו תמיד, להקרבה הזו של הדס, הקרבה שאין למעלה ממנה, יש שם פרטי ושם משפחה, הורים ואחים. לעולם אין מילים מול קבר פתוח. נדמה כי לעולם אין מלים מול השכול. אין בכוחן של מילים לתאר את עוצמת הכאב. כאבכם הוא כאבנו. אבלכם הוא אבלנו, אבלנו הוא אבלה של האומה כולה. אומה שנשענת לא במעט על אנשים כה צעירים, פניה היפות של החברה הישראלית. הפכתם שלא מרצונכם, לחלק בלתי נפרד ממשפחת משטרת ישראל. אנו מחבקים אתכם ומבטיחים כי לעולם לא תצעדו לבד״.
אלפים הגיעו להלוויה. צילום- דוברות המשטרה
בסיום הספדו אמר המפכ״ל: ״כאן, מעל קברך הטרי, אנו מבהירים כי אירועי טרור רצחניים כגון אלו, לא ירפו את ידינו. המשטרה עושה ותעשה כל שלאֵל ידה, לשמור על ביטחונם של אזרחי ישראל, וידנו תשיג את כל מי שינסה להרים יד על שוטרי ישראל! משטרת ישראל מרכינה היום ראשה עם מותך ומבטיחה ללכת בדרכך. בשמה של המשפחה הגדולה של כולנו, משפחת משטרת ישראל, בשמם של רעייך ועמיתייך, בשמה של אומה אסירת תודה שאלה הם שוטריה, אני מצדיע לך! יהי זכרך ברוך!״.
מפקד משמר הגבול, ניצב יעקב (קובי) שבתאי אמר בנאומו: "ארבע מאות תשעים ואחת לוחמים ולוחמות, שכל משמר הגבול מיום הקמתו. כל אחד ואחת הם עולם ומלואו. האחת הזו היא הדס – סמל לפטריוטיזם ולציונות. מפקדיה של הדס מספרים על לוחמת מצטיינת, אשר שאפה למצוינות ושלמות בכל משימה אותה ביצעה. בערב יום שישי, שלושה מחבלים בני בליעל הגיעו להרוג ולרצוח יהודים באשר הם. הדס וחבריה לצוות, פעלו בחירוף נפש ובאומץ לב, ונטרלו את המחבלים אשר היו חמושים ברובה ובסכינים. לצערי הדס שילמה בחייה. מותה של הדס וחללינו אשר נפלו בעבר, הנם נר לרגלנו ומורשתם היא דרכנו. לוחמינו, הפרוסים מדן ועד אילת, ימשיכו להיות מוכנים ונחושים לפעול באומץ לב, תוך חתירה למגע, למול כל המבקשים לקום עלינו ולכלותינו. כולי תקווה שלא נידרש עוד להספיד את לוחמינו, אולם אני מתחייב שנמשיך להילחם בטרור ללא פשרות. משפחת מלכא היקרה, משמר הגבול יהא לכם כמשפחה אוהבת ומחבקת. נמשיך להיות לצדכם ונפעל להנצחת זכרה של הדס ז"ל". מפקד מג"ב סיים את נאומו בהצדעה להדס ז"ל.
החברה העירונית לתרבות הפנאי באשדוד יזמה תכנית העצמה לאמנים ויוצרים תושבי העיר, בת שמונה מפגשים בני 4 שעות כל אחד. התוכנית מבוססת על סדנאות מיוחדות עבור אמנים שפיתחה שולי זיו- שהייתה המנכ"לית של בית ציוני אמריקה בתל אביב ועשתה שם מהפך שהחזיר אותו להיות רלוונטי, מגיעה מעולם התיאטרון ובת הזוג של אלדד זיו אמן פלסטי מוערך. זיו, פיתחה עם השנים, דרך ההיכרות והמגע שלה עם האמנים את התוכנית שראשיתה הערכה עצמית והכרה אישית של האמנים בעצמם, עד לכדי הצבת יעדים קרובים ורחוקים, מטרות ובליוויה האישי. "תוך קיום המפגשים בקבוצה האמנים המשתתפים מסירים את הפחדים. הסדנה גורמת להם לאהוב את עצמם ולהאמין בדרכם, גם אם היו מאוד ביקורתיים לגבי עבודתם או כל סיבה אחרת שמנעה מהם להוציא "לחופשי" את יצירותיהם, בכל התחומים השונים בהם הם עוסקים", אומרת זיו. הסדנה, "חיים מאמנות", כשמה כן היא- מעודדת אמנים בתחום היצירתי, האישי, התודעתי והעסקי. התוכנית ממזגת את כול התחומים ואם בעבר נאמר ליוצרים שהם לא יכולים להתפרנס מאמנות מתברר כי עם יצירתיות והכוונה נכונה הדבר אפשרי. זהו המחזור הראשון. ייתכן כי בעתיד ייפתחו מחזורים נוספים. לראיונות הגיעו כ- 60 אמנים מתוכם נבחרו 17 שזכו להשתתף בפרויקט היוקרתי והמעשיר.
הערכה עצמית והכרה אישית של האמנים בעצמם צילום: odrey
זיו, פיתחה חוברת שחולקה למשתתפים, במיקוד לאמני אשדוד. בפרויקט לוקחים 17 אמנים מתחומים שונים, בגילאים ומרקעים שונים כמו: ליאור הולידיי, קטיה תיכונוב, איילת דהן (סלסה), אבי רוקח הצלם, איתן מור (אמן פלסטי, היוצר בעיקר בבטון), ירדן חדד (בסיסט), יסמין גריי (אמנית- ציירת ומעצבת אופה), ענת פרידמן (מעצבת גרפית), סמדר שרת (מנחת סדנאות כתיבה ועורכת ספרי שירה) ועוד… בסדנה האמנים חווים תהליך אישי- אמנותי- עסקי…. וגם קבוצתי בו הם אומרים אל מול כולם את מטרותיהם ומתחייבים בכך להגיע אליהן, תוך שהם מגלים את הכוחות שלהם מתוך חוויות ושיתופים. אין פרויקט כדוגמת זה באף עיר אחרות בארץ. אשדוד הייתה לרשות העירונית היחידה עד כה שיזמה באופן ברור תכנית העצמה לאמנים מקומיים והתוכנית פותחה בהתאמה לאמנים האשדודים. הסדנה ללא עלות אך כל אחד מהיוצרים התחייב לתרום לקהילה באמצעות האמנות והיצירה שלו. לדבריה של קטיה תיכונוב (24) מאשדוד שלוקחת חלק בפרויקט , "כמי שמציירת ורוקדת ברייקדאנס (עכשיו פחות כי אני בהריון). שמעתי על הפרויקט והרגשתי צורך לנסות להיכנס אליו. מאוד שמחתי כשהתקבלתי. מאז שאני זוכרת את עצמי אני מציירת ורוקדת. בברייקדאנס אני מעל לארבע ולא ראיתי את עצמי מתקדמת כל כך בשני התחומים וחיפשתי משהו שייתן לי השראה ו"דרייב", לשבור את המחסומים שיש בתוכי, בין אם זה תירוצים או עצלנות. הסדנה היא כמו דחיפה ואני מקווה שהיצירתיות שלי תיפתח מחדש. כבר אחרי הפגישה הראשונה של הסדנה חזרתי לציור שזנחתי בעבר וסיימתי אותו". תפיסה של מרחב יצירה :המפגשים נערכים מידי יום שישי, אחת לשבועיים בבית האמנים החדש ע"ש אריה קלנג כחלק מתפיסה שרואה באמנים ובכוחות היצירתיים בעיר חלק חשוב להווה ולעתיד של העיר ומכאן הרצון לטפח ולהעצים אותם. את הפרויקט מובילים נעמי אדר הופמן- הממונה על מוסדות האמנות והמשנה למנכ"ל החברה העירונית לתרבות הפנאי יחד עם ימית שמעון- רכזת מרחב יצירה אשדוד וכאמור, שולי זיו-מנחת הסדנה שמגיעה מעולם התיאטרון וקידמה אמנים במשך שנים רבות, משלבת במהות שלה את ההיבטים היצירתיים.
נעמי אדר הופמן –מנהלת מוסדות האמנות בעיר מוסיפה, "אנו שמחים ונרגשים לפתוח את הפרויקט הייחודי לאמני אשדוד – חיים מאמנות בהובלתה של שולי זיו. תכנית, בה חברים 17 אמנים אשדודים מתחומים שונים, שמטרתה לקדם ולהעצים את אמני העיר. אשדוד גאה באמנים שלה ושמחה להיות הרשות הראשונה להוציא תכנית זו אל הפועל כחלק ממדיניות עירונית הרואה באמנים ובכוחות היצירתיים חלק חשוב מההווה ומעתידה של העיר. תודה לשותפים לפרויקט: חברת 'אדמה אגן', אגודת אמני אשדוד ובטא מוסיקה. תודה לחברה העירונית לתרבות במסגרתה אנחנו פועלים ותודה לראש העיר-ד״ר יחיאל לסרי, שנותן מקום של כבוד לתרבות, לאמנות ולעידוד היוצרים המקומיים".
שולי זיו מכנה את הסדנה שלה "להרוויח מאמנות", בחברה העירונית בחרו בשם "חיים מאמנות"- מעניקים מקום לאמנות כחלק מהחיים, לא זונחים אותה הצידה- גם להתפרנס מאמנות וגם להכיר בה ולתת לה מקום כחלק מהזהות של האמנים, כיוצרים. חשוב לציין, שכל התחום של העצמת אמנים מקומיים מתעצם בעיר אשדוד וניתן להיווכח בכך באירועי שבוע הספר , שבו נערך פאנל רב שיח ליוצרים מקומיים ובדוכני המכירה ביריד הוקם דוכן בלעדי של כותבים אשדודים, נערך אירוע "ספוקן וורד" בהובלתו של ליאור הולידיי קוגן (שמשתתף בפרויקט) פרויקט המוזיקה החדש בבית אריה קלנג, שמוביל שלום תשובה אף הוא מקצה מקום למוזיקאים מקומיים ונזכיר כי במשך כל השנה נערכים אירועי פרויקט "באים בטוב" הנותן במה ברבעים הוותיקים ברחבי העיר לאמנים מהקהילה. בקרוב יתקיים יום המוזיקה הבינלאומי באשדוד בניהולו האמנותי של המוזיקאי והיוצר המקומי יניב נחמני בו ישתתפו עשרות יוצרים ומוזיקאים אשדודים, במהלך השנה מתקיימות סדנאות ואירועים שונים שקשורים להעצמה של אמנים מקומיים. צפויים פרויקטים גדולים ומפתיעים. יש למה לחכות .
ביום חמישי יתקיים היום השמיני והאחרון של פסטיבל מדיטרנה 2017. חגיגת התרבות, האוכל, הקולנוע והמוזיקה שנמשכת כבר שבוע תיחתם הערב בשלושה מופעים: פריד ואסמהאן בבית יד לבנים, חגיגת פלמנקו של האחים לבית משפחת מונטויה במשכן ואנסמבל גלעד אפרת באודיטוריום מונארט. ברחבת המשכן יתקיים יריד האוכל ומופעי ה"שואו קייס" של מלבי טרופיקל ומוסיקה מהמדבר הכחול. בואו לחגוג את היום האחרון!
ביומו השביעי של הפסטיבל דיוואן אל בנאת פתחו את ה"שואו קייס" ברחבת המשכן והרעיפו אווירה אתנית חמימה עם שקיעתה של הזריחה. כשהלילה ירד עלה לבמה טאש טאש, כפי שהציגו אותו- הגרוזיני הכי יפה בארץ והכריז בתחילת ההופעה: "זה לא מופע זו מסיבה גיאורגית!" וכך היה.
בבית יד לבנים שלוש הנשים: לאה שבת דין דין אביב וקרולינה הפגינו את כוחן הנשי בשירה גדולה, מחאת אהבה ונשמה, בלוז של קולות גדולים עם מילים שחודרות את מעטפת הלב. לאה שבת עם הלהקה חגגו על הבמה כשדין דין וקרולינה עלו להתארח בכמה שירים, כל אחת נתנה את גוון קולה וייחודה והשילובים בין שלוש הזמרות הגדולות עם להיטיהן השונים כבש את הקהל.
קרולינה לאה שבת ודין דין אביב רגע לפני העלייה לבמה צילום:חנבו תקשורת
המאסטרו של הקלרינט ביוון ואסיליס סלאס, חיבר בין מוזיקה צוענית, טורקית, יוונית ובלקנית. נחשב לאמן פנומנלי והגיע טל המשכן יחד עם שני בניו, זמר וזמרת. המופע שנפתח בניגון נעימות ובסולו קלרינט התפתח לשירה מרגשת.
באודיטוריום מונארט כבשה את הקהל נטלי וואמבה בארי והעבירה אותם יחד איתה ועם הנגנים סוג של מסע. שרה באנגלית וצרפתית, לבושה בשמלה ססגונית וכשהיא רוקדת על הבמה אי אפשר היה שלא לחוש מהופנטים אל מולה.
נטלי במונארט צילום: חנבו תקשורת
בפאב השלומפר התקיימה הופעה של להקת מלכה באיה במסגרת מדי נייט- הפאב היה מלא ושוקק חיים, בעלי הבר האחים בנישו הפתיעו גם בלוליינים ששעשעו את הקהל תוך כדי, לפני ואחרי ההופעה והמשיכו במסיבה אל תוך השעות הקטנות של הלילה.
מוטי מלכא עם הבעלים של השלומפר דורון וחיים בנישו.צילום: חנבו תקשורת
מתנדבי רפואת חירום של איחוד הצלה מסניף לכיש הוזעקו לרח' שבט לוי באשדוד בעקבות דיווח על תאונת דרכים. חובשים של איחוד הצלה העניקו טיפול רפואי ראשוני לנערה כבת 11 שרכבה על 'הוברבורד' ונפגעה מרכב פרטי ומצבה מוגדר קל, נסיבות התאונה בבדיקה.
קבוצת הקט רגל של דולפני אשדוד זכתה בגביע המדינה בקט רגל לחרשים וכבדי שמיעה. במשחק הגמר שנערך בראשון לציון, גברו האשדודים על קבוצת אולטראס ת"א 4:8. במחצית הובילה אשדוד 1:4.הבקיעו לאשדוד: חן ברגד 4, מאיר סמימי 2, איסקנדר קחרמונוב וסמי זנקו 1. הבקיעו לת"א: תומר בן מוחה ורועי בירנבאום 2 כ"א. שבע קבוצות נטלו חלק בגביע: דולפיני אשדוד, אולטראס תל אביב, אריות חיפה, זאבי יהוד, גמלי באר שבע, יהלומי נתניה ויונה תל אביב.
שוטרת מג"ב רס"ר הדס מלכא נרצחה אמש (שישי) בפיגוע משולב שביצעו שלושה מחבלים בשתי זירות ברחוב סולטאן סולימאן וסמוך לשער שכם בעיר העתיקה בירושלים. ממשמר הגבול נמסר כי כח של לוחמי משמר הגבול שפעל בשער שכם שמע לפתע קולות ירי ודיווחים בקשר על פיגוע באזור מערת צדקיהו הסמוכה לשער שכם. הכח התכנס והתחיל לנוע לכיוון מקום האירוע, כאשר לפתע הגיח מחבל נוסף והחל לדקור את הדס מלכא. במשך מספר שניות היא נאבקה עם המחבל שדקר אותה מספר פעמים, תוך שהיא מנסה לשלוף את נשקה. הלוחמים שהבחינו במתרחש ביצעו ירי לעבר המחבל והרגו אותו. הפיגוע הוגדר פיגוע משולב, שבוצע על ידי שלושה מחבלים בשתי זירות שונות. הפיגוע התרחש בסמוך לשעה 19:30 בשתי זירות על רחוב סולטאן סולימאן בעיר העתיקה בירושלים. בנוסף לרס"ר הדס מלכא נפגע באירוע שלושה אנשים נוספים. רס"ר הדס מלכא נפגעה אנוש, ולאחר טיפול ראשוני פונתה בניידת טיפול נמרץ לבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים, תוך כדי מאמצי החייאה. הרופאים בחדר המיון נאבקו על חייה, אך לבסוף נאלצו לקבוע את מותה.
מלכא, בת 23 ילידת אשדוד, עברה בגיל שנה להתגורר עם משפחתה ביישוב הכפרי גבעת עזר שבמועצה האזורית באר טוביה, הסמוך לאשדוד. היא בת למשפחה גדולה בעיר ואחד מדודיה הוא מנכ"ל המשכן לאמנויות, מוטי מלכא. לאחר מותה הועלתה הדס מלכא לדרגת רס"ר. עם סיום ההכשרה, היא עברה לשרת בגזרת עוטף ירושלים ובבה"ד מג"ב ובהמשך אף הוכשרה כמפקדת בחיל. עם סיום שירותה הסדיר, התגייסה לשירות קבע לפני כשנה ו-4 חודשים, שירות אותו מילאה ביחידה סמ"ג 5 של משמר הגבול. לפני מספר שבועות אף החלה קורס מדריכי כושר בווינגייט, תחום שרצתה לעסוק בו לאחר מועד שחרורה הקרב.
הדס הותירה אחריה הורים, דוד וגאולה, שלוש אחיות ושני אחים. הלוויתה של רס״ר הדס מלכא ז"ל, תתקיים הלילה (18.06.2017) בשעה 00:30 בחלקה הצבאית של בית העלמין בעיר אשדוד. יהי זכרה ברוך בפברואר 2016 עת התרחש ליד שער שכם פיגוע משולב דומה שבו נרצחה לוחמת מג"ב, רש"ט הדר כהן.שיתפה מלכא את הפוסט הבא:
שמונה ימים של מוזיקה, אוכל, אמנות, קולנוע והרבה קצב, הגיעו אמש לסיומם עם נעילתו של פסטיבל מדיטרנה החמישי באשדוד.
הפינלה כלל מופע פלמנקו מרהיב של האחים מונטויה ומשפחת הצוענים המהוללת מספרד THR3E FLAMENCO במשכן, אנסמבל גלעד אפרת עם מיטב כלי המיתר במונארט וגם את המחזה המוזיקלי "פריד וסאמהאן" בבית יד לבנים, שהיה למופע ה"סולד אאוט" הראשון בפסטיבל.
מלאבי טרופיקל ומופע בהפתעה. צילום חנבו תקשורת
לבושים בחולצות ורוד פוקסיה פתחו חברי הרכב "מלאבי טרופיקל" את ה"שואו קייס" ביומו השמיני והאחרון של הפסטיבל, נגנו שרו ורקדו עם הקהל כשגבם אל השקיעה ופניהם אל יריד האוכל בניצוחו של גיא פרץ, שהתקיים זה היום הרביעי ברציפות.
מימין: מנהלת תחום קולנוע סיגל ראש, המנכ"ל מוטי מלכא, המנהל האמנותי דודו ז'רז'בסקי והמפיק אבי חן. צילום: חנבו תקשורת
בהנהלת הפסטיבל מסכמים את החגיגה הגדולה – שהתפרסה על פני שמונה ימים, 8-15 בחודש בהשתתפותם של כ-350 אמנים, בהם כאלה שהגיעו מארצות הים התיכון – בתור הצלחה כבירה.
בסוף השבוע שעבר התקיימה באשדוד אליפות העולם בהתעמלות אמנותית זו הפעם השמינית. הענף, שנחשב לאולימפי, מתפתח בעיר אשדוד וצומח בניהולן של שתי אחיות מריה וילנה ויינבלט ובתמיכה של רשות הספורט העירונית. יאנה קרמרנקו בת ה-14, המתאמנת במכבי אשדוד, זכתה לאחרונה במקום השלישי באליפות אירופה ומייצגת אותנו בכבוד, בתקווה להגיע גם לאולימפיאדה. בבית הספר להתעמלות אמנותית באשדוד, שמנהלות שתי האחיות מריה וילנה זה כ-20 שנה, כ-70 מתאמנות תחרותיות ועוד כ-150 בנות שמגיעות במסגרת "חוג". התחום הוא נשי, ולכן יש רק בנות. האחיות ויינבלט ירשו את העיסוק מאמן, שבעצמה נחשבת למאמנת בכירה. התחרות שהתקיימה באשדוד היא תחרות שמוכרת על ידי האיגוד הבינלאומי, וזוהי כאמור השנה השמינית ברציפות שהיא מתקיימת בעיר אשדוד, ומשתתפות בה מתאמנות ממועדונים שונים ברחבי הארץ והעולם: רוסיה, נורווגיה, ארמניה, קפריסין, אוקראינה וישראל. התחרות נערכה במשך יומיים ונחלקה על פי רמות וגילים (משש ועד 20). כל אחת מהבנות הציגה בתורה ריקוד שעליו עבדה רבות במשך דקה וחצי בעזרת מכשירים שונים, כמו אלות, סרט, כדור, חבל וחישוק (בתחרות קבוצתית מדובר בריקוד של שתי דקות וחצי). קרמרנקו זכתה במקום השלישי באליפות אירופה שהתקיימה בבודפשט בדרגת נערות, והיא חברה בסגל הקבוצתי של נבחרת ישראל. במעמד טקס הפתיחה זכתה להוקרה מטעם עמותת ספורטאי מכבי אשדוד ומנכ"ל רשות הספורט, מר יורם אסרף.
אסרף וקרמרנקו בטקס באשדוד. צילום: יח"צ.
בתחרויות הבינלאומיות ישנו דירוג: משחקים אולימפיים, אליפות עולם, אליפות אירופה, גרנד פרי, תחרויות המוכרות על ידי האיגוד הבינלאומי, שחייבות לכלול שופטות בדירוג מסוים ולעמוד בסטנדרטים קבועים ומוסכמים ותחרויות מקומיות -ארציות. האולם במקיף ח', שהתקיימה בו התחרות, חולק לשניים: בצד אחד התקיימה התחרות אל מול השופטות, ובצדו האחר היה ניתן לצפות במחזה מרהיב של כל הבנות והתלבושות עושות חימום ואימונים יחדיו. ילנה היא מאסטר לספורט והתאמנה בעצמה בענף בבית ספר מאוד נחשב ברוסיה, מריה התאמנה בישראל. כעת שתיהן מאמנות, ומריה גם על תקן שופטת בינלאומית. הן מלוות את המתאמנות, מתאימות להן מוזיקה וכוריאוגרפיות לתחרויות השונות ומחברות עבורן תרגילים מגוונים ברמות גבוהות מאוד. האימונים ברמה התחרותית בעלי דרישות, מקצועיות והתמדה מאוד גבוהות. לפעמים יש אימונים רבים, חזרה על תרגילים ותנועות במשך כשש שעות ביום עד לכדי חידוד ודיוק וירידה לפרטים הקטנים, כוריאוגרפיות משתנות, ביגוד איכותי ומקצועי ועוד.
טרם הגיעה מתעמלת אמנותית ממכבי אשדוד בהתעמלות אמנותית לאולימפיאדה, וזו אכן השאיפה והחלום של עמותת ספורטאי מכבי אשדוד ושל הרשת העירונית לספורט באשדוד. ״אשדוד מובילה ברוב ענפי הספורט", מתגאה משה בוטרשוילי, המשנה לראש העיר ויו"ר רשות הספורט. "היא זוכה לייצוג הולם ומכבד, וההישגים אליהם מגיעות המתעמלות מאשדוד הם חסרי תקדים, והרבה בזכות מריה וילנה ויינבלט עתירות הניסיון שמובילות את הענף ביד רמה״. יורם אסרף, מנכ״ל רשות הספורט העירונית, מסר אף הוא: "לצד העשייה הרבה והדגש לספורט העממי, חשוב להזכיר את ההישגיות והמצוינות שהם חוד החנית של הספורט והיעד המרכזי של רשות הספורט העירונית. אנו שמחים וגאים בהישגיהן של המתעמלות שהביאו הישגים רבים. חשוב לציין את מריה וילנה ויינבלט ואת האימא שלהן ששקדו על הכנת אירוע מאורגן למופת, מוצלח וססגוני המכבד את אשדוד ומפיץ את הישגיה בעולם. עלו והצליחו".
מ.ס אשדוד תפתח את אימוניה ב-2 ביולי, ועד אז מקווה לצרף שחקני מפתח ולעבות את הסגל שלה לקראת העונה הקרובה. ב-13 ביולי היא תצא למחנה אימונים של עשרה ימים במאריבור שבסלובניה, ושם יהיה נוכח הרכש הטרי של הקבוצה, הבלם הברזילאי פבריסיו סילבה. סילבה בן ה-27, שמתנשא לגובה של 1.86 מטר, סיכם את תנאיו השבוע בעיר הנמל לעונה אחת עם אופציה לשתי עונות נוספות. הבלם שיחק בעונה האחרונה במדי האלופה היוצאת של רומניה, אסטרה ג'ורג'יו, ובמדיה רשם 30 הופעות ואף כבש שער אחד. בעונה שלפניה שיחק במדי האלופה הסרבית פרטיזן בלגרד, ובשורותיה רשם 22 הופעות וכבש שער אחד. לפני הגעתו לאירופה שיחק סילבה בכמה קבוצות בליגה הראשונה בברזיל, בהן קבוצות הפאר ואסקו דה גמה, פלומיננזה ופלמנגו, שבה גדל ושיחק מגיל שמונה עד גיל 20. בצל החתמתו של הבלם הברזילאי בקבוצה מסתמן כי לפחות אחד מהבלמים הבכירים של הקבוצה בעונה החולפת, חאתם עבד אלחמיד או מיקי סירושטיין, יעזוב את הקבוצה, כאשר השיחות עם האחרון עדיין נמשכות. הפערים בין מ.ס אשדוד לסירושטיין עדיין קיימים, ולמרות הרצון בסביבת השחקן להתגמש, קיים סיכוי שבסופו של דבר יצטרף הבלם לבני יהודה או להפועל חיפה, המעוניינות בשירותיו ועוקבות אחרי מצבו באשדוד. באשר לאלחמיד, הרי כרטיס השחקן שלו שייך לגנט הבלגית, ולכן הדברים אינם תלויים במ.ס אשדוד. אלחמיד עצמו עשה קפיצת מדרגה השנה באשדוד לאחר שהוסט לעמדת הבלם, אך ירצה לשחק בגנט בעונה הבאה כדי לחזור לנסות את מזלו בזירה האירופית. עם זאת, אם אשדוד לא תצליח להגיע להבנות עם סירושטיין, היא תעשה כל שביכולתה כדי לשמר את אלחמיד ולצוות אותו במרכז ההגנה יחד עם הזר פבריסיו סילבה. מנגד, רועי משפתי (25), שוערה השני של מ.ס אשדוד, הושאל השבוע לעירוני ראשל"צ מהליגה הלאומית, מתוך מטרה לצבור דקות משחק כשוער ראשון בקבוצתו של אייל ברקוביץ'. כמה קבוצות הביעו עניין בשוער הצעיר, אך משפתי העדיף לחתום בקבוצה מעיר היין עקב הקרבה למקום מגוריו. בעקבות כך השוער בן ה-23, ירדן קרישטול, הצטרף למועדון האשדודי לחוזה של חמש שנים, לאחר שנרכש מקבוצתו הפועל עכו. קרישטול ישמש העונה שוער נוסף ליואב ג'ראפי.
מראשון לאשדוד. משפטי הקבוצה מעיר היין. צילום: עירוני ראשל"צ.
לאחר שהחלק הקדמי היה עקב האכילס שלו בעונה החולפת, רן בן שמעון ירצה כמובן לחזק את ההתקפה וינסה להחזיר את האקס, מאוריסיו קורדיירו, ששיחק במועדון בעונת 2016/2015, כשמ.ס שיחקה בליגת המשנה. בקבוצה מקווים כי מאוריסיו ישוחרר מקבוצתו הנוכחית, עירוני קריית שמונה, וסבורים כי לא צפויה להיות בעיה לצרפו, בשל העובדה שהחלוץ מחובר מאוד לעיר הנמל ולאנשי הקבוצה וזוכה להערכה מקצועית רבה.
מכבי חיפה בעקבות גדי קינדה
מ.ס אשדוד עשויה בקרוב להיפרד משחקן נוסף שגדל במחלקת הנוער שלה ועתיד להתקדם לקבוצה גדולה יותר. אחרי מיכאל אוחנה וניב זריהן, שקודמו להפועל באר שבע, מכבי חיפה היא זו שכעת מנהלת משא ומתן עם מ.ס אשדוד. קינדה הביע את רצונו לעבור למועדון מהכרמל, וכעת כאמור שני המועדונים יצטרכו להגיע להסכמות. קינדה בן ה-23 גדל במחלקת הנוער של אשדוד ועלה לקבוצה הבוגרת בשנת 2011, כשהיה בן 17 וחצי בלבד.
בחזרה לאשדוד. גדי קינדה. צילום: אורי קריספין.
החל מעונת 2014/2013 הפך קינדה לשחקן קבוע בבוגרים, ובאותה עונה גם ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הצעירה של ישראל. בעונה שעברה רשם קינדה מאזן של שער אחד ושני בישולים, ולמרות המאזן הדל עתיד לעבור לאחד ממועדוני הפאר בכדורגל הישראלי. עבור אור אינברום, לעומת זאת, טרם הוגשה הצעה רשמית מקבוצה מסוימת, אך סביר להניח כי במהלך עונת המלפפונים הביקוש עבורו יקבל תאוצה.
שלמה עמיר מאשדוד הוא המנהל האדמיניסטרטיבי הנכנס של בית החולים אסותא אשדוד. עמיר, בן 61, נשוי, אב לילדה וסב לשניים, נולד במרוקו ועלה עם הוריו לישראל כשהיה תינוק בן שנה. משפחתו היא מראשונות אשדוד, שכידוע, נקראה בתחילה אשדוד-ים. אביו, אברהם, הלך לעולמו, ואמו, אליס, ממשיכה להתגורר באשדוד. “משפחתי, משפחת עמר (במקור), היא מ-22 המשפחות הראשונות של העיר”, אמר השבוע בריאיון לרגל קבלת התפקיד החדש. “נולדתי במרוקו ועליתי בן שנה לארץ יחד עם אחותי שגדולה ממני”. עמיר, אלוף משנה במילואים, שירת 24 שנים בחיל הרפואה כמפקד בית הספר לרפואה וסגן קצין הרפואה הראשי. “במסגרת השירות הצבאי יצא לי להקים בית חולים שדה בארמניה, רואנדה, אתיופיה וקניה; אבל הפעם זה האתגר האמיתי, בית חולים בעיר שבה הוריי, כמו תושבים רבים, ייחלו שיהיה בה בית חולים, ואני שותף לפרויקט”, הוסיף. “ואם עד עכשיו ניהלתי את הרפואה בקהילה כמנהל מחוז דרום ולפני כן מרכז במכבי, הרי שעכשיו הקמנו בית חולים של ממש, עם טכנולוגיות חדישות”. אתה צופה שהעומס על בית החולים יהיה דומה לבתי החולים האחרים הארץ? “אנחנו צופים שיהיה עומס. מהר מאוד תהיה בו תפוסה כמעט מלאה, אבל זה בסדר. חשוב להבין כי בית החולים נבנה בצורה כזו שאי אפשר לשים חולים במסדרונות מלכתחילה, מה גם שבמקביל וכל העת אנחנו עובדים בכמה גישות לצמצם את זמני ההמתנה עד לקבלת טיפול רפואי”. מה הייחודיות של אסותא אשדוד בהשוואה לבתי חולים אחרים? “היתרון הגדול של בית החולים הוא הטכנולוגיות שלו. רק השבוע הגיע לכאן הסי-טי הכי מתקדם בעולם, הראשון מסוגו בארץ. ביחס לבתי חולים אחרים יש בבית החולים אסותא את השטח הממוגן הכי גדול. 23 אלף מטר ממוגני חל”כ, חומר לחימה כימי, כך שגם בשעת חירום אנחנו לא צריכים לפנות את בית החולים, אלא נוכל להמשיך לעבוד. במיוחד כי אשדוד ספגה כמה מאות טילים בצוק איתן. המיון, חדרי הניתוח, אשפוז יולדות – כמעט הכול ממוגן, מה שייחודי מאוד לבית החולים אסותא. להערכתי, אין שטח כזה גדול בכל מדינת ישראל. בנוסף, התשתיות שלנו הן על פי כל הטכנולוגיות החדישות. חדרי הניתוח בנויים בצורה כזו שתצמצם התפשטות זיהומים למינימום”. מה המשמעות של "בית חולים ירוק"? “אסותא אשדוד הוא בית חולים ירוק על פי סטנדרטים ותקנים בינלאומיים. התהליכים התפעוליים המגוונים מתאפיינים באחריות סביבתית ובניצול יעיל של המשאבים משלב התכנון והבנייה ועד לתפעול הבניין ואחזקתו. כך למשל פועלת בו שיטת מיזוג אוויר החוסכת במים חמים בחורף, שימוש בזכוכית עם בידוד תרמי למען חיסכון באנרגיית החימום והקירור, מערכות תאורה מבוקרות ועוד. לאחרונה משרד איכות הסביבה עשו אצלנו סיור, ואנחנו נקבל תו ירוק”. על מה עובדים כיום? “בהגדרת התפקיד אני אחראי על כל האדמיניסטרציה של בית החולים, הפעלה של כל המערכות והתשתיות, ציוד ורכש. היום אנחנו עובדים על מרפאות החוץ ובמקביל עובדים על בניין האשפוז וחדרי הניתוח שייפתחו בקרוב”. “זו עיר של רבע מיליון תושבים. המגבלות שיש לעיר שזה שתי כניסות ויציאות. אני לא רוצה לחשוב על החולים באמבולנסים, בפקקים בדרך לבתי החולים לברזילי וקפלן”.
ראשונה באשדוד: פסטיבל מחול בינלאומי, “אשדודאנס” – שלושה ימים של פסטיבל מחול ססגוני ותוסס ברחבי העיר אשדוד, 29-27 ביוני. בפסטיבל יתקיימו מופעים של להקות המחול הטובות בארץ, מופעים שמשלבים מוזיקאים, אמנים ורקדנים, הפקות מיוחדות לפסטיבל, סדנאות והרקדות לחובבי המחול. הפסטיבל יתרחש בכמה מוקדים בו-זמנית, ויתארחו בו מאות אמנים ורוקדים מהארץ ומחו”ל. בפסטיבל יופיעו להקות מחול מקצועיות כגון “רמנגאר”, להקת המחול “חולית” ולהקת המחול “קמע”, להקת המחול האשדודית "בלט פאנוב", אמנים כמו קובי אפללו וסגיב כהן, מופעים מיוחדים לפסטיבל, דוגמת “נחישות על הגלגלים”, מופע מיוחד שמופיעות בו להקות מחול שרקדניהן נכים היושבים בכיסאות גלגלים. המנהל האמנותי של הפסטיבל, אבי לוי, הוא גם המייסד והמנהל האמנותי של להקת “אביבים”, הפועלת באשדוד כעשרים שנה והיא הלהקה הייצוגית של העיר. ללהקה כמה קבוצות מחול עם הרכב רקדנים מגוון, מבני שבע ועד 25. אבי, מתי חשבת לראשונה על האופציה לארח את הפסטיבל באשדוד? “וואו, זה היה חלום שלי מאז שהייתי רקדן. חלום שלי ממש, אני מתרגש. אבל זה לא רלוונטי, החלום שלי, מה שחשוב הוא שיש לנו פה באשדוד את כל התנאים לארח פסטיבל מחול כמו שאני מייעד אותו לשנים הבאות. השנה הראשונה של הפסטיבל תהווה פיילוט למיזם הרבה יותר גדול ומורכב. לא רצינו ללכת על כל התכנית המלאה, אלא נקיים תכנית מצומצמת כדי ללמוד ולהפיק לקחים, אבל האידיאל הוא תחרויות מחול בינלאומיות, מעין ‘אירוויזיון’ ללהקות מחול ולרקדנים”. כמה אמנים מגיעים מחו”ל ומהיכן? “מאוסטרליה יש משלחת של כ-40 חברים, גם מצרפת, איטליה, אנגליה וכל רחבי ארצות הברית, שמגיעים במיוחד לפסטיבל הזה להשתתף כרקדנים ולצפות במופעים, וזה משמעותי מאוד בעינינו. יש גם להקות ממיאמי וארגנטינה”. אז יש סיכוי שאשדוד תהיה גדולה יותר מפסטיבל המחול המסורתי בכרמיאל? “אני מעדיף לבוא צנוע וקטן, ונראה אחר כך מה יהיה. כפי שאמרתי, השנה זה מעין פיילוט לפני התכנית המלאה. אבל בגדול אני מאמין שככל שיש במות לרקדנים להופיע – מה טוב. בהשוואה לכרמיאל, כל אחד והמשאבים שלו. לנו יש חוף ים, פארק אשדוד-ים, וזה שונה ומיוחד”. מהו קהל היעד של המופעים? “אני קורא לקהל הרחב להגיע, ולא רק לחובבי מחול, בהחלט לכולם. אנשים לא נחשפים מספיק למחול ולכמה הוא מהנה וחווייתי. יהיו מופעים מרתקים, כמו למשל מופע “נחישות על הגלגלים”, נכים על כיסאות גלגלים שהולכים להופיע כ-40-30 דקות. זה ממש אחד הדברים המרגשים במחול, וזו הזדמנות מצוינת להגיע ולראות. כך למשל תהיה הרקדה של חבר’ה של אקי”ם ואפילו הרקדה לעיוורים. זה נדיר לתת ביטוי למופעים שהציבור לא נחשף אליהם. רוב האירועים הם בחינם, למעט מספר מופעים שגם שם המחיר מסובסד”. נשאר עוד חלום, אחרי הפסטיבל? “להפוך את הפסטיבל בעיר למסורת, היעד הוא להפוך את אשדוד לעיר מחול בינלאומית עם תחרויות ופולקלור של ממש”.
אם הייתם בפייסבוק השבוע, או שצפיתם ב”צינור לילה”, סביר להניח שנחשפתם לשם טל רוכמן, המכונה ”Sex Wheals”. רוכמן, נער בן 17 וחצי בלבד מאשדוד, הוא כבר אחד מהשמות העולים והבולטים בסצנת המוזיקה האלקטרונית, מחזיק ברצועות השמעה מוזיקליות (“טראקים”) עם מיליוני צפיות ביוטיוב, משתף פעולה עם אמנים ענקיים ומוזמן להופיע עם המוזיקה שלו בחו”ל על בסיס קבוע. אה, וכן, יש לו תסמונת טורט. אבל זה ממש לא מפריע לו לכבוש את העולם: “לא פרצתי בגלל המחלה שלי, 99 אחוז מהקהל שלי לא יודעים שיש לי טורט. זו הפתעה לכולם. זה לא נראה לי משהו קריטי, אני עושה מוזיקה, ובזכות זה מכירים אותי”. השעה עשר בבוקר. את רוכמן אני פוגשת בחדר שלו, שלמען האמת נראה כמו סטודיו מקצועי שמצויד במיטב החידושים הטכנולוגיים. ובאינסטינקט בסיסי אני שואלת אותו מדוע הוא לא בבית הספר. רוכמן מסביר: “אני לא לומד. בגיל 15 קיבלתי פטור מחוק חינוך חובה על בסיס קשיים מסוימים שחוויתי בבית הספר. יש לי תסמונת טורט, אובחנתי בגיל עשר. חשוב לי להדגיש, אני לא ‘חולה’, וזו לא ‘מחלה’. זו התמודדות שאיתה למדתי להסתדר. וכן, זה לא הולך להיעלם בקרוב”. רוכמן עוצר ומוסיף: “בואי נאמר שכל הלחצים וללמוד מקצועות שאני לא טוב בהם בשילוב עם החברה והיחס הובילו אותי למסקנה שזה לא המקום בשבילי. בשלב הזה אני מבין את הפוטנציאל שיש לי ואת האפשרות לקריירה מוזיקלית. החלטתי שאני צריך לקחת צעד מסוים, שההידרדרות הנפשית הזאת רק פוגעת בי. דיברתי עם ההורים, והם תמכו בי לאורך כל הדרך. הבינו את המצב ואת המטרות שאני מציב לעצמי, ובאמת הלכתי ללמוד במכללת BPM בתל אביב, מכללה למוזיקה אלקטרונית. סיימתי ללמוד שם לא מזמן, ואני יכול להגיד בוודאות שמוזיקה זו הדרך שלי. זו התרפיה והשלווה”. כששאלתי את רוכמן איך הכול התחיל, הוא השיב בפשטות: “בסוף גיל שמונה נחשפתי לתוכנה של הפקת מוזיקה שאיתה אני עובד עד היום. כילד אהבתי גרפיקה ומוזיקה. תביני, מגיל שש אני עובד עם פוטושופ, בונה לאנשים אתרים באינטרנט ברמה מקצועית. זו הייתה הדרך שלי לבטא את עצמי. לא היו לי יותר מדי חברים, במקום לשחק משחקי מחשב, הייתי בונה שרתים למשחק שעליהם ילדים אחרים היו משחקים. לימדתי את עצמי. לאבא יש עסק למחשבים, אז היה מחשב בבית, ופשוט התחלתי ליצור, כל דבר. אהבתי להיות ‘טל מנהל השרת’, ‘טל היוצר’. רכשתי המון כישורים שעוזרים לי היום עם הקריירה שלי”. "קריירה" זו בדיוק המילה לתאר את מה שרוכמן, כוכב בעליה, עושה בימים אלו. בגיל 15 הוא כבר הספיק להופיע במסיבה בצרפת מול אלפי אנשים שהגיעו לשמוע אותו ולנגן בעמדת הדי-ג’יי מוזיקה שהוא יצר. מאז הוא הספיק להופיע שם עוד פעמיים ולהוסיף למסע ההופעות שלו את קנדה, שווייץ וממש בקרוב הוא נוסע לסיבוב הופעות באירופה. חשבתם שזהו זה? רק בשבוע שעבר רוכמן נבחר להיות דובר באירוע חשוב מאוד לנוער הישראלי “Wow Talks" – פסטיבל החלומות של דור ה-Z שהתקיים במשכן לאומניות הבמה בתל אביב. ילד הפלא שלמד בבית הספר היובל ובמקיף ז’ מסכם: “עבדתי קשה מאוד כדי להצליח, וההכרה הגיעה. וכן, כל אחד יכול להצליח”.
ברובע י”א באשדוד הגישו בשבוע שעבר עתירה נגד הקצאת קרקע לבית כנסת וכולל חרדי בשכונה שלהם, שלדבריהם היא בעלת אופי חילוני מובהק. העותרים הם אמיר אבני, משה שטיינמיץ, שולמית מגיאר, רוז’ה בן זמרה ואילן מגיאר. בעתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע נגד עיריית אשדוד ונגד עמותת “קרן עולמית ללימוד והפצת המשנה סוד שרפי קודש” מבקשים הפונים לבטל את הקצאת הקרקע לעמותה. לטענת העותרים, הליך ההקצאה היה לקוי, מכיוון שלכאורה לא התגבש רוב שתמך בה בוועדה הרלוונטית בעירייה. בעתירה נכתב שרחוב הר פארן הוא רחוב צר מידות ללא מוצא הסובל ממצוקת חניה קשה. השטח המיועד למבנה הציבור הועתק ממקומו כ-100 מטר עקב גילוי ממצאים ארכיאולוגיים במגרש ריק. לדבריהם, השכונה שלהם היא שכונת וילות יוקרתית וחילונית עד מסורתית במהותה, הקרובה לחוף הים. יתרה מזאת, הרחוב שלהם מתואר כך: “דיירי רחוב פארן נהנים מאורח חיים חילוני, הכולל ברביקיו בשבת, בריכה והליכה לים בלבוש חוף. סביבה זו אינה תואמת אוכלוסייה חרדית”. אך הם אינם מסתפקים בכך ומציינים: ”אין בנמצא ברחוב פארן אף לא מתפלל פוטנציאלי אחד לבית הכנסת-מדרש המבוקש לקום. בניית בית כנסת ברחוב כל כך חילוני, לא רק שאין בו כל צורך, אלא יש בו התגרות ופגיעה מכוונת. פעולה שיש בה לפגוע ולהכעיס”.
רח' פארן, רובע י"א, אשדוד. צילום: אורי קריספין
בעתירה נאמר עוד: “בית כנסת צריך להוות מבנה ציבור שישתלב בשכונה, לטובת כלל תושביה. במקרה דנן בית הכנסת לא ישרת את תושבי השכונה, כי אם אוכלוסייה חרדית שאינה תושבת רובע י”א. הקצאת מקרקעין לצורכי בית כנסת וכולל לציבור חרדי בשכונה חילונית מובהקת מהווה פגיעה אנושה בזכות לחופש דת”. העותרים טוענים שבמהלך דיון במועצת העיר ראש העירייה ד”ר יחיאל לסרי “משך זמן” במטרה לגבש רוב להקצאת הקרקע לעמותה, שמלמדת לדבריהם, על “שיקולים זרים או ניגוד עניינים או תרגיל פוליטי”. העתירה “מנתחת” את המבנה הדמוגרפי של אשדוד בצורה הבאה: העיר מחולקת ל-17 רבעים, והתושבים מתחלקים לפי כמה מרכיבים, בהם רמת הכנסה, אופי הבנייה ורמת הדתיות, ועוד נכתב בה: “הרבעים המערביים הקרובים לים – היוקרתיים והאיכותיים בעיר”. עוד נכתב כי ריכוז האוכלוסייה החרדית בכמה מוקדים הוכח כמונע חיכוכים ו”בזכות ההפרדה של האוכלוסייה החרדית אין אנו עדים לחיכוכים בינה לבין האוכלוסייה החילונית”. מעיריית אשדוד נמסר בתגובה: “בלשכה המשפטית התקבל רק זימון לבית המשפט, ממנו נלמד על העתירה. העתירה עצמה טרם התקבלה בעירייה”. מהעמותה לא התקבלה תגובה עד סגירת הגיליון.
פרופ’ חיים ביטרמן, בן 61, נשוי ואב לשלושה, הוא המנהל של בית החולים החדש באשדוד. ביטרמן הוא רופא פנימי במקצועו, אשר כיהן בשש השנים האחרונות בתפקיד הרופא הראשי של שירותי בריאות כללית. במסגרת תפקיד זה עסק בין היתר בנושאי מדיניות רפואית, קביעת מדדי איכות בבתי החולים ובקהילה וניהול הייצוג של הכללית מול גורמים חוץ-קופתיים. לכללית יש ארבעה מיליון מבוטחים, והוא מוגדר כארגון הבריאות הגדול ביותר בארץ והשני בגודלו בעולם. פרופ’ ביטרמן הוא כאמור מומחה ברפואה פנימית וניהל במשך 20 שנה את המחלקה הפנימית ובהמשך גם את החטיבה הפנימית בבית החולים כרמל בחיפה. בשנים האחרונות מילא שורת תפקידים בכירים, בהם יו”ר האיגוד הישראלי לרפואה פנימית וחבר בוועדת סל הבריאות. ביטרמן מתגורר בימים אלו בחיפה, עיר הולדתו. “זה ייגמר, בקרוב זה יהיה תל אביב ואשדוד, אי אפשר להגיע מחיפה לאשדוד בכל יום עבודה. לכן אצטרך לעבור לאשדוד, לפחות לחלק מהזמן, וחלק בתל אביב. כי חלק מהפעילות היא גם שם”, אומר הפרופ’. לפני שנה וחצי ביטרמן סיים את תפקידו כרופא הראשי של שירותי בריאות כללית – קופת חולים שעד היום לא הגיעה להסדר עם אסותא – ומונה למנהל בית החולים החדש. “ממש לפני ימים מעטים פתחנו את בית החולים, וזה בהחלט מרגש”, הוא אומר. אתה מציין כי בית החולים נפתח, אך בפועל רק מרפאות החוץ נפתחו. “לא, לא, חד-משמעית בית החולים נפתח. היות וזהו בית חולים חדש שנבנה מרמת החול ועד לרמת הבניין המפואר, תכננו פתיחה מדורגת שהתחילה בשבוע שעבר, יום ראשון, 4 ביוני, עם פתיחת 14 מרפאות החוץ בעיקר בנושאים כירורגיים. וב-1 בנובמבר, עם פתיחת חדר המיון, כל שירותי בית החולים יפעלו בצורה מלאה”. באתר בית החולים נכתב “אסותא אשדוד הינו בית חולים מודרני ומתקדם שיפעל על פי סטנדרטים בינלאומיים של איכות רפואית ובטיחות למטופלים”. “בית החולים מתחיל מבחינת גודל כבית חולים לא גדול, 300 מיטות, ויכולת לקלוט יותר חולים בתקופות שיא בתוך חדרי חולים, כי המבנה מאוד מרווח, אך הוא מצויד הרבה מעבר לבתי החולים בסדר גודל שלו בארץ. למעשה, אסותא אשדוד מצויד כמו בית חולים גדול מאוד. בטכנולוגיות, במכונים ובמעבדות. כך, למשל, בבית החולים תהיה יחידה לאונקולוגיה לטיפול במחלת הסרטן שתכלול מכון הקרנות. מבאר שבע עד תל אביב אין מכון להקרנות, תושבי האזור הזה רצים 40-30 פעמים לטיפולים. זה אזור גדול מאוד שלא היה ניתן לקבל בו את השירות הזה, ועכשיו יהיה. אנחנו בית חולים ציבורי לחלוטין, אבל אנחנו שייכים לרשת אסותא שמצטיינת ברמת שירות ויחס טובה הרבה מעל הממוצע במערכת הבריאות. נשקוד ליישם את כל התובנות את כל השיטות שבגללן רשת אסותא מצליחה לקיים רמת יחס ראויה לציון, נשתדל להצטיין בתחומים האלה”. מה דעתך באמת על מצבה של מערכת הבריאות בארץ? “למערכת הבריאות בארץ יש מספר יתרונות והרבה חסרונות. היתרון הגדול שלה שהיא מערכת ותיקה שנותנת כיסוי רפואי לכל האוכלוסייה במדינת ישראל, ויש בה רפואה קהילתית חזקה מאוד, יש בה בתי חולים טובים. אבל הבעיה של המערכת היא חסך של אמצעים לטפל בכל האנשים וזמינות ראויה. חסרות מיטות אשפוז, חסרים רופאים ואחיות, כך שזמני ההמתנה במערכת הם מאוד ארוכים. מבחינה זאת בית החולים החדש שלנו הוא בשורה, כי הוא יקטין את זמני ההמתנה. זה לא יפתור את הבעיה, אבל לפחות יצמצם ויעזור. בנוסף, מערכת הבריאות בישראל מתמודדת עם נתק בין הרפואה הציבורית לבין הרפואה בבית החולים. יש הרבה ליקויים בתחום של רצף ואחידות הטיפול. אנחנו משקיעים הרבה אנרגיה כדי ליצור באסותא רצף טיפולי. זה מתחיל מדברים שהם לכאורה טריוויאליים כמו זמינות של מידע, שהתיק הרפואי של מטופל שנכנס לבית החולים יהיה זמין לרופא, כך שהוא יוכל לראות תוצאות של בדיקות וצילומים, מה שימנע הרבה כפילויות של בדיקות, ייעל את המערכת ויצמצם טעויות. המטופל יראה את אותו הרופא – גם בבית החולים וגם בקהילה”.
מנהל בי"ח פרופ' חיים ביטרמן. במבנה החדש. צילום:אורי קריספין
אם היית יכול, מה היית ממליץ לשר הבריאות ליצמן לעשות? “המשרד עושה משנה לשנה יותר, אך כמו במערכת הכבישים שלנו זה מעט מדי ומאוחר מדי, אז לעשות יותר. בכיוונים שהמשרד מתמקד בהם יש צורך להגדיל את מספר מיטות האשפוז במדינת ישראל ובעיקר יש צורך לתכנן נכון יותר את כוח האדם הרפואי והפרא-רפואי כדי לסגור על פערים גדולים שעדיין קיימים”. איך מביאים רופאים ואחיות נוספים? “באופן חלקי עשו את זה כשהגדילו את מספר בתי הספר לרפואה ואת מספר הבוגרים של כל אחד מהם. אבל, שוב, זה כמו מערכת הכבישים – זה יפה, זה נחמד, זה בכיוון הנכון, אבל זה לא מספיק. אני בהחלט מאמין שצריך להקל על רופאים ואחיות שרוצים להגיע מחו”ל לעשות זאת ולהקטין את העומס הביורוקרטי המוטל עליהם ואשר מקשה מאוד על קליטתם. בקרב רופאים יש שיפור, בקשר לאחיות? זה מאוד קשה לאחיות מחו”ל להגיע לארץ. מאוד קשה. סדרת בחינות קשה. אני ממליץ למשרד להקל את החסמים הרגולטוריים בעניין הזה”. איך לדעתך בית החולים ישפיע על העיר אשדוד? “העיר אשדוד היא העיר החמישית בגודלה במדינת ישראל, היחידה מעשר הערים הגדולות שאין בה בית חולים, ותושבי אשדוד נאלצים לכתת רגליהם ומכוניותיהם מרחקים של 30-20 קילומטר כדי לקבל סיוע רפואי בבית חולים. הזמינות של בית חולים בתוך אשדוד, שהייתה צריכה כבר להגיע מזמן, סוף-סוף קיימת. אני בטוח שתושבי העיר ייעזרו בשירותינו, והגדלת היכולות הרפואיות בעיר תקטין את זמני ההמתנה. אני בטוח שהם ישמחו בזה, הם חיכו לזה הרבה שנים. בית החולים יכפיל עצמו ויגדל במהירות להיקפים של 700-600 מיטות”. באיזה קשיים אתם נתקלים בגיוס כוח אדם? “הגיוס מתקדם יפה, ופנו אלינו הרבה אנשים. אנו מחפשים ומאתרים את המתאימים ביותר והטובים ביותר כיוון שהצבנו לעצמנו רף גבוה. יש מספר משרות שאנחנו עדיין מחפשים, אבל בגדול הולך יפה. כרגע 90 אחוז ממנהלי המחלקות, היחידות והמכונים גויסו. התמונה אופטימית”. בבתי החולים הקיימים חוששים מאסותא אשדוד? “השינוי שמתחולל הוא דרמטי, ומטבע הדברים ולאור העובדה שתוצאתו עדיין לא ברורה זה מעורר חששות. החששות הם בעיקר ממעבר מסיבי של כוח אדם. זה לא קרה. כיוון שכוח האדם שעבר אלינו מתפזר יחסית הומוגני מכל בתי החולים בסביבה ואף מבתי חולים מרוחקים, אין מעבר מסיבי שפוגע משמעותית בבתי החולים האחרים. חשוב להגיד שזה היה צפוי שיהיה מעבר כוח אדם, הרי אין מאגר של רופאים ואחים ואחיות שמחכים באיזה שהוא מקום, היה ברור שהם יגיעו ממוסדות רפואיים אחרים. יש קצת עולים חדשים. זה קרה כפי שאמרתי, באופן טבעי ובלי התערבות מצדנו. לא היה מעבר מסיבי. סך הכול, להערכתי, הדאגה של בתי החולים בסביבה לא תגבר עם הזמן, אלא תקטן. היבט נוסף הוא נושא ‘העבודה’ שתרד מבחינת כמות הניתוחים, צילומים, בדיקות. בנושא הזה אין מה לדאוג, כיוון שיש כאלו עומסים במערכת האשפוזית בבתי החולים במדינת ישראל שמה שיקרה בעקבות אסותא אשדוד הוא הקלה בעומסים לרווחת התושבים באשדוד והסביבה. בתי החולים כל כך עמוסים, ואני חושב שהם יברכו על התופעה הזאת שנקראת בית החולים הציבורי אסותא אשדוד”. מהו לדעתך היתרון הגדול של בית החולים באשדוד ומהו חסרונו הגדול? “היתרון הגדול הוא שהוא קם בעיר שאין בה אף מיטת בית חולים, ולכן הוא מתקבל בברכה על יד האוכלוסייה המקומית שתיעזר בו, והוא יהיה עמוס בעבודה רפואית. החיסרון הוא שהצרכים עולים על גודלו הקיים הנוכחי, ומשום כך אנחנו שוקדים על גישות שונות וכלים שונים שיאפשרו זרימה יותר יעילה של הטיפול בבית החולים, על אינטגרציה טובה עם המערכת הרפואה הקהילתית, שתחסוך צורך באשפוזים ותייעל את העשייה, ולצד זה כבר מתכננים את הגדילה וההתרחבות במהירות. בתוך מספר שנים יהיו פה עוד הרבה מיטות אשפוז שיתחלקו בין הצרכים השונים, לכן זהו חסרון זמני”. האם יש אפשרות שבית החולים באשדוד ייקלע למצב דומה לזה שאליו נקלע הדסה? “מבלי להתייחס למשבר בהדסה, שאני לא בקיא בו, בית החולים באשדוד הוא ציבורי לחלוטין, אין בו רכיבים של שר”פ או מאפיינים נוספים שקיימים כנראה בהדסה. לכן אני חושב שנצטרך להתמודד עם קשיים שנקרא להם 'שגרתיים' של בתי חולים ציבוריים”.
פרופ ביטרמן עם המטופלת השניה באסותא מרום אילנה. צילום:אורי קריספין
