בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר היום (ב') שנתיים ושלושה חודשים מאסר בפועל וקנס כספי על יבגניה מוררו בת ה-25 שהורשעה בפרשת העוקץ הליטאי, שבמסגרתה רשת בינלאומית הונתה מאות קשישים יוצאי חבר העמים בישראל וקיבלה מהם במרמה סכום כולל של כשני מיליון שקלים.
חלק מן השלל שנתפס אצל הכנופייה צילום: מוררו בבית המשפט עם עורך דינה צילום: חטיבת דוברות של משטרת ישראל
מוררו הורשעה בעשרות עבירות סחיטה באיומים, נידונה ל-27 חודשי מאסר בפועל ותפקיד פיצוי של 50 אלף שקלים לקופת בית המשפט. לפני כחצי שנה הורשע שותפה לפשע דמיטרי אנטונוב הורשע בהסדר טיעון ונידון ל-6.5 שנות מאסר בנוסף לתשלום 200 אלף שקלים לקורבנות.
נגד מוררו הוגש כתב אישום יחד עם נאשמים נוספים במסגרת הפרשה. כתב האישום ייחס לה עשרות עבירות של סחיטה באיומים במסגרתם נלקחו כספים מ-85 קשישים שונים בסך למעלה משני מיליון שקלים.
בפרשת העוקץ הליטאי נפגעו קשישים דוברי רוסית מכל רחבי הארץ, על ידי כמה נאשמים שפעלו במקביל בכמה חוליות נפרדות עם גורמים עברייניים בליטא. הם פעלו באופן שיטתי ומתוחכם, וסחטו באיומים כשני מיליון שקלים מכ-220 קשישים ומתלוננים נוספים. בכתבי האישום הנוספים שהוגשו נגד יתר הנאשמים המעורבים בפרשה, הורשע אחד הנאשים לשש שנות מאסר ו200 אלף שקלים קנס.
על פי כתב האישום הנאשמים, בשיתוף הגורמים העברייניים פעלו להשגת פרטים אישיים של קשישים ובהם שמות הקשישים, מספרי טלפון נייחים בבתיהם ועיר מגוריהם. לאחר השגת הפרטים, הליטאים, בידיעת הנאשמים, התקשרו לביתם של הקשישים, שוחחו איתם בשפה הרוסית, הציגו עצמם כעורכי דין או כרופאים, ושיקרו להם כי קרוב משפחתם היה מעורב בתאונה בה הוא עצמו נפגע, שהוא מקבל טיפול רפואי ולכן אינו יכול לדבר באופן ברור.
בחלק מהמקרים נמסר לקשישים שבני משפחתו של הנפגע רוצים להגיש תלונה במשטרה כנגד קרובי המשפחה של הקשישים, וכן תביעה אזרחית בסכומי עתק. על מנת להגביר את האימה, טענו בפני הקשישים בעקבות אותה תלונה במשטרה קרוב משפחתם ייאסר למשך מספר שנים.
הלביאות היו אחת ההפתעות המרעננות של הבחירות. רשימת נשים עם קריירות מפותחות, עם ברק בעיניים והבטחה לפוליטיקה שונה ונקייה מכל רבב.
לידי "כאן דרום" הגיע מכתב אולטימטום החתום על ידי חבר המייסדות של תנועת הלביאות, כאשר בראש החותמות מספר 2 ברשימה, חברת המועצה דר' אפרת נאור אוחיון, ומייסדות נוספות: מס' 3 והדוברת נונה אלטמן מור, עו"ד קוני טובול, שיר אמיתי, אושרה אלימליח, שחר אזולאי, שרית ברונשטיין, רונית ורדי ושירן צרפתי.
במעמד חתימת ההסכם על כניסת הלביאות לקואליציה, משמאל לימין: שרון מרק, ד״ר אוחיון נאור, ד"ר לסרי, עו"ד כנפו ומיקי ארביב . צילום: שי מרק
המכתב מבטא קרע חריף בין מרק לבין חברת המועצה נאור אוחיון ובין מרק לכמעט כל השאר, פחות או יותר, כולל הטחת האשמות קשות מצדן על שלטון דיקטטורי כביכול, השתלטות על נכסים של התנועה, זלזול עוד. אנחנו חושפים מכתב זה כלשונו.
לכבוד שרון מרק הנדון: התנהלותך ועזיבתך את קבוצת הלביאות המייסדות 1. אין זה סוד, כי מזה זמן נוצרו חילוקי דעות בתוך קבוצת המייסדות, זאת בעקבות החלטות, אשר התקבלו על ידך באופן חד צדדי ואשר לטעמנו חורגות באופן מהותי מרוח הסיעה ורוח הלביאות, ואופן התנהלותה כפי שהוצהרו למן ראשית הדרך.
2 .בנות הקבוצה, אשר לרובן ככולן לא הייתה כל נגיעה פוליטית , חברו למסע בלב שלם מתוך אמונה כנה "בהבטחה לדרך חדשה, פוליטיקה חדשה" נקייה, צנועה, נטולת אינטרסים ושיקולים זרים. "מודל חדשני "- כך הוצהר מעל כל במה אפשרית , מודל מבוסס על שוויון פנימי בין כל בנות קבוצת המייסדות, כוח הכרעה שווה ועבודת צוות משותפת והכל כדי לאפשר מקסום תועלות ומשאבים לטובת אזרחי העיר, כפי שרואות אותן חברות הסיעה תוך מתן הערכה ומקום לכל אחת מן המייסדות אשר תרמה את מיטב משאביה לטובת קידום הסיעה, ללא כל תמורה, למעט, הרצון לעשות טוב לזכות בהערכה כנה וראויה למאמציה.
3 .הבנות כולן, נתנו התחייבותן לכלל בנות הסיעה ולך העומדת בראשה, בהסכם כתוב, מתוך אמונה כנה ,כי הדרך מחייבת וכי את, כמייסדת התנועה, תפעלי נאמנה ליישום המודל, הדרך ושמירת ערכה וכבודה של כל אחת ואחת מן המייסדות, אשר תרומתן להצלחת המודל לא ניתנת להאמד בכסף!
4 .לדאבון הלב, מזה זמן נראה, כי עקרונות אלו נזנחו על ידיך וכי המטרות העומדות לנגד עיניך אינן תואמות את העקרונות והמטרות המוצהרות עימן יצאנו לדרך! כפי שהצהרת לא אחת, קיום המודל אינו חשוב עוד בעיניך ואת רואה בכל אחת מבין המייסדות כברת תחליף. כל ערכי השוויון, לרבות, בקבלת החלטות פשוט נזרקו לפח על ידך, ואת ההחלטות את מקבלת עלדעת עצמך, כאשר התחושה הינה קשה ביותר, לא טובת הקבוצה, לא טובת הבנות ולא כבודן עומד לנגד עינך , אלא דברים אחרים הזרים לנו . היחס המביש והמזלזל שניתן בפרהסיה, ההאשמות האישיות, שיטת הפרד ומשול, האיומים הסמויים והגלויים, "הנחתת הנהלים".
הלאמת התנועה/הקבוצה (קריאה להצטרפות ללביאות מבלי לאשר זאת ע"י כל הלביאות המיסדות), סירובך המכוון/ הערמת קשיים מצידך על כינון תקנון (אשר בהתאם להסכם אמור להסדיר את בעלי התפקידים בסיעה ובתנועה ), הצהרותיך החד משמעיות כי "מדובר בדיקטטורה" ואת מקבלת ההחלטות היחידה, אמירות פוגעניות ודורסניות, סירובך לאפשר קיום המודל , סירובך ההזוי בניגוד לדין להעביר לידינו את העתקי החוזים עליהם חתמנו! זאת חרף עשרות בקשות אשר הופנו אליך ואל צוות הלשכה, התעלמותך מדרישת הבנות למנות יו"ר חדשה לאור העובדה, כי מיקי הפכה להיות עובדת בשכר בלשכתך כעוזרת אישית במשרת אמון (מינוי שאף עליו לא ידענו אלא בדיעבד) ומשכך אינה יכולה עוד לייצג את הבנות נאמנה, שימוש בנכסי הלביאות כגון קהילת הלביאות בפייסבוק, לצרכים האישיים שלך תוך רמיסת זכויות היוצרים של הבנות המייסדות אינן מקובלות עלינו כלל ועיקר. כפי שהובהר על ידנו לא אחת, לא מדובר ביחסי עובד מעביד, ואת לא משלמת משכורת לאף אחת מאיתנו.
5 .כך, בימים אלו אף נתגלה לנו לצערנו הרב, כי כבר בשלב המו"מ הוסתרו מאיתנו התנהלויות במכוון ,בניגוד לחובתך לנהוג בשקיפות והכל מתוך מטרה להצמיח לך תועלת אישית על חשבון הבנות . החלטות נגועות בשיקולים זרים המשפיעות על דרך התנהלותך כלפינו היום.
6. ניסינו להימנע בכל דרך מיצירת משבר חיצוני, ובהתאם שמרנו על "הכביסה המלוכלכת בתוך הבית" ואולם כל ניסיון להידברות אתך הסתיים ביחס מזלזל ובתקיפות אישיות והצבת דרישות בלתי הגיוניות בבחינת it leave or it take ! אשר לא אפשרו כל התקדמות הידברות ואף הצהרה מכוונת של רצונך להביא את הבנות לעזוב את הקבוצה, בכדי שתוכלי להקימה מחדש. "הודעת הפרישה "הצורמת מטעמך ונטישת קבוצת אינה אלא המשך ישיר להתנהלות זו .
7. אנו דורשות כי יבואו לידנו באופן מידי כספי התרומות אותן נתנו, וכן העתק מכל המסמכים עליהם חתמנו, וזאת, ללא עיכוב נוסף.
8. אנו מאחלות לך הצלחה מרובה בהמשך דרכך תהא זו אשר תהא ,ולאור האמור לעיל היא לא דרכינו.
מ.ס אשדוד הגיע הערב למשחק בסמי עופר שהיא לאחר 10 מחזורים ללא ניצחון, מנגד הפועל חיפה של שרון מימר סופרת כבר 11 משחקים רצופים ללא הפסד.
משה אוחיון לא פחד לעשות מהפכה בהרכב ופתח עם הגנה צעירה שכללה את אספה, גיל כהן, עוביידה חטאב וניר ברדע. עם חוליית קישור יצירתית שכללה את רועי גורדנה, לאונרד אווסו ודן ביטון ועם התקפה של שחקנים רעבים שלא קיבלו מספיק הזדמנויות העונה- דין דוד, בנצי מושל והחלוץ החדש שהגיע מאשקלון גל צרויה.
אשדוד לא הראתה רגשי נחיתות ושלטה בנעשה במגרש כבר מתחילתו של המשחק. אשדוד שיחקה טוב, התקפי ופתוח והגיע למצבים רבים מול שערו של שטקוס אך שחקניה החמיצו פעם אחר פעם.
בדקה ה-63 השער של האשדודים הגיע. שער בכורה של החלוץ החדש גל צרויה שהגיע מהפועל אשקלון.
השופט נאאל עודה שרק לסיומו של המשחק ומשה אוחיון חגג ניצחון מפתיע וכל כך חשוב בשבילו ובשביל קבוצתו.
בעקבות הניצחון, האשדודים נחלצו מהמקום האחרון ובמאזנם כעת 18 נקודות. המשחק מהווה נקודת אור גדולה, הוא נתן תקווה לשחקנים שאפשר להישאר בליגה.
הפועל אשדוד חזרה לליגה לאחר ההפסד המאכזב במשחק חצי הגמר נגד מ.כ.חולון, וחזרה גם למסלול הנצחונות.
האדומים מאשדוד יצאו למשחק חוץ נגד מ.כ. באר שבע. כבר בדקה השמינית, הובילה אשדוד בתוצאה 6-2. המשחק האשדודי התאפיין כמשחק מסודר ללא איבודי כדור, וריכוז מקסימלי.
המשחק היה בשליטה מלאה של אשדוד כשההפרש נע בין חמישה לשישה שערי יתרון. המחצית הראשונה הסתיימה בתוצאה 18-11. במחצית השניה הסיפור היה דומה. השוער תום שם טוב, נתן כמה עצירות טובות והיתרון נשמר.
בדקות האחרונות של המשחק שילב המאמן אולג בוטנקו את השחקנים הצעירים והמבטיחים שחזרו מפרויקט גרמניה: אור פרקש, עמית ישראל, מתן כהן והשוער שון ריבקין. כל ההרכב על המגרש היה אשדודי שגדל והתחנך במועדון.
עירוני אשדוד יצאה למשחק חוץ בלוד נגד הפועל לוד המקומית מתחתית הטבלה. כ-200 אוהדים ליוו את הצהובים בהתלהבות לאחר הניצחון החשוב במחזור הקודם במשחק הצמרת בסינטטי באשדוד נגד הפועל ירוחם. שי מאור מאמנה של עירוני המשיך לרצות את עונש ההרחקה שלו ולא עמד על הקווים.
עירוני לחצה על שערה של הפועל לוד ללא הרף במחצית הראשונה ובדקה ה-45 הגיע השער הראשון מרגליו של עידן חג'ג'.
בדקה ה-54 הישאם אזברגה מכפיל את התוצאה מבישול נהדר של תומר בן חיים.
2 דקות לאחר מכן עידן חג'ג' מכניע את השוער ועושה 3-0 לצהובים.
בדקה ה-63 עידן חג'ג' שנמצא בכושר פשוט מטורף משלים שלושער ומעלה את האשדודים ל4-0.
עירוני ממשיכה לנצח בתצוגה נהדרת וכעת ניצבת במקום השני בטבלת ליגה ב' דרום ב' עם 47 נקודות כשמקדימה אותה קריית מלאכי שמובילה את הטבלה עם 50 נקודות.
האדומים הגיעו למשחק חוץ קשה במגרש אבו חמיס בכפר קאסם כשהם נמצאים בכושר רע ולא מרשימים, והאוהדים דורשים את פיטוריו של לנדאו. בסיבוב הראשון האדומים גברו על שמשון כפר קאסם 1-0 באצטדיון ה יא' משער של עידן שריקי. כ100 אוהדים ליוו את חניכיו של לנדאו עד לכפר קאסם וציפו להתאוששות של הקבוצה.
אוהדי הפועל אדומים. צילום: אבישי אפטקר
לנדאו פתח עם ווארקט גדיף שהרשים במחזור הקודם במשחק מול כפר שלם כשנכנס כמחליף, ולראשונה העונה ספסל את גיא עיני הבלם שמצטיין מתחילת העונה אך לאחרונה חלה אצלו דעיכה ביכולת.
בדקה ה-18 כמו בסיבוב הראשון, עידן שריקי העלה את האדומים ליתרון 1-0 עם נגיחה נהדרת מבישול גדול של אבירם ברוכיאן שפשוט הניח לו את הכדור על הראש עם דיוק אדיר.
בדקה ה-30, הסמל של הפועל אדומים לישי ביטון הכפיל את התוצאה בכדור עונשין מ-11 מטרים.
אבירם ברוכיאן הפגין יכולת טובה אך נפצע והוחלף בדקה ה-42, בן בוטבול נכנס במקומו.
בתוספת הזמן של המחצית הראשונה שוערה של שמשון כפר קאסם פגע באור הרשקוביץ' ברחבה והשופט שרק לפנדל לזכות האדומים. יוני רביבו דייק מהנקודה הלבנה והאדומים ירדו ביתרון 3-0 למחצית.
בדקה ה-56 שמשון כפר קאסם צימקה את התוצאה ל3-1.
בדקה ה-59 נועם תרועה הקיצוני הזריז החליף את המגן הימני נוגן חן.
בדקה ה-68 לישי ביטון השלים צמד וחתם את התוצאה, הפועל אדומים עם ניצחון גדול 4-1 במגרש אבו חמיס בכפר קאסם על הקבוצה המקומית. האדומים חוזרים לעניינים וגם האוהדים הבחינו בשינוי שחל בגישה של השחקנים שהגיעו להילחם על המגרש והפגינו יכולת טובה.
Депутат горсовета Нахт находится в США вместе с израильской делегацией и присутствовал на 67 традиционном завтраке с президентом Участвуют в завтраке президент и вицепрезидент США, госсекретарь и лидеры 140 государств, таких как президент Косово, премьер Албании, президент Ганы, министры и парламентарии других стран. Нахт был приглашен как участник парламентского лобби улучшения иммиджа Израиля в Кнессете и это уже шестое его участие в подобном завтраке. " Рад быть частью израильской делегации вот уже несколько лет и с честью представлять свою страну".
גם זעזוע הפיטורים של יובל נעים לא עזר. מ.ס אשדוד הפסידה השבוע (2:3) להפועל חדרה ונמצאת בדרך הסלולה והבטוחה אל הליגה הלאומית. עם משה אוחיון על הקווים, הקבוצה הדרומית נמצאת במקום האחרון בטבלה ורחוקה כבר שש נקודות מחוף מבטחים, פער שאותו יהיה קשה עד בלתי אפשרי לסגור.
אמנם כבר היו דברים מעולם, ובאשדוד עדיין לא מניפים דגל לבן, אך גם האופטימים שבאוהדי הקבוצה מבינים שמדובר במשימה קשה מאוד. בעיני הליגה כולה וחובבי הספורט מ.ס אשדוד ובני סכנין מסומנות כיום כיורדות הבטוחות לליגת המשנה. בעוד חמישה מחזורים יחלו משחקי הפלייאוף התחתון, ושם יוכרע גורלה של מ.ס: לנשור או לעשות את הבלתי ייאמן ולהישאר.
עדיין מאמינים
10 משחקים שמ.ס אשדוד לא ראתה ניצחון, אך למרות זאת בקבוצה כאמור עדיין מאמינים. הפעם האחרונה שבה אשדוד ירדה הייתה לפני ארבע שנים, ובקבוצה יעשו הכול כדי להימנע מתסריט חוזר. המפגש מול חדרה היה משחק שבקבוצה תלו בו תקוות רבות, ובו קיוו לניצחון בכורה של המאמן החדש משה אוחיון.
הפסד במשחק הבכורה שלו כמאמן, משה אוחיון. צילום: טל אקוקה
ג’קי בן זקן, שהתיישב ביציע, לא הספיק אפילו לשבת במושבו וכבר הספיקה חדרה לעלות ליתרון מוקדם. ואם כבר בן זקן, הרי שבמהלך המשחק הספונסר הורה לאוחיון לבצע חילוף ולהכניס למגרש את רועי גורדנה, ובכך התערב מקצועית במהלך המשחק.
יש מי שהרים גבה נוכח מעורבותו המקצועית של בן זקן, אך מי שמכיר אותו יודע שלא מדובר בפעם הראשונה. “נכון שלא מקובל להתערב למאמן בשיקולים מקצועיים, והיום לא מסתכלים על זה בצורה יפה, אבל כולם מכירים את ג’קי”, אמר גורם במועדון. “הוא חי את המשחק ויש לו את טביעת העין המקצועית שלו. חוץ מזה, בואו לא נשכח שבעל המאה הוא בעל הדעה, וזכותו לקבל החלטה כזו או אחרת. מאמן שיש לו בעיה עם זה לא חייב להישאר”.
אוחיון עצמו גם כן הגיב על כך בסיום ואמר: “ג’קי 20 שנה במועדון. הוא מבין ויודע כדורגל, ראה המון שחקנים, כמובן שהוא תמיד יכול לייעץ. לפעמים הייעוץ שלו יתקבל ולפעמים לא”. במהלך העונה האחרונה בן זקן היה פחות מעורב בנעשה בקבוצה, ובעיקר העביר מסרים דרך אחיו נוני אלמוזנינו. לנוכח מצבה האנוש של הקבוצה בן זקן החל לאחרונה להיכנס לעובי הקורה. המהלך בזמן המשחק מול חדרה שבו הורה לאוחיון לבצע חילוף היה רק סימפטום לכך, כמו גם השיחה שקיים ביום שישי קודם לכן עם אוהדי הקבוצה.
נוכחותו של בן זקן מורגשת כעת יותר בעקבות המצב שאליו נקלע המועדון. אוהדי הקבוצה שהגיעו באותו שישי ביקשו לדבר עם בן זקן, והאחרון נעתר לבקשתם. בן זקן ניסה לעודד את רוחם באשר למצב הקבוצה, אך גם הודה בכך שהסיכוי לנשור חי וקיים ולדבריו: “לא בטוח שהחיים בלאומית טובים פחות עבור קבוצה כמו שלנו”. על המעורבות שלו בקבוצה אמר בן זקן: “אני פחות מעורב. זה קורה בכדורגל, יכול להיות שאני במקום אחר בחיים עכשיו. זה לא אומר שלא אכפת לי, אכפת לי מאוד, ואם צריך אני עדיין כאן, לא הלכתי לשום מקום”.
משה אוחיון דיבר לאחר ההפסד מול חדרה על מצבה הקשה של הקבוצה: “עדיין יש סיכוי להישאר. זה יהיה קשה מאוד, אולי הפער עוד יגדל, אך כל עוד יש סיכוי אני אאמין בשחקנים. הם שחקנים טובים שיודעים לשחק כדורגל, הם עשו טעויות שטותיות. יכול להיות שעדיף היה לפתוח עם ארבעה שחקני הגנה במקום חמישה. חשבתי שזה יעבוד, כנראה שנעשה שינוי בשבוע הבא”.
בתוך כך מסתמן כעת שאכן אוחיון יבצע שינוי לקראת המשחק הקרוב מול הפועל חיפה ויפתח עם ארבעה שחקנים בחוליית ההגנה. בצוות המקצועי היו מרוצים מכניסתו של רועי גורדנה ומהשינוי שהביא למשחק של הקבוצה, וייתכן שמול החיפאים הוא יקבל את הקרדיט ויפתח ב—11 הראשונים. בתוך כך במועדון מקווים שעם שחקני הרכש החדשים שגיב יחזקאל וגל צרויה גם התוצאות לא יאחרו להגיע. התקווה היא שזה לא יהיה מאוחר מדי עבור שחקניו של משה אוחיון.
שישה מיליון שקלים: קינדה נמכר לבית”ר
שעות ספורות לפני סגירת חלון ההעברות של חודש ינואר בית”ר ירושלים ומ.ס אשדוד ביצעו מהלך גדול. הייתה זאת רק שאלה של זמן עד שגדי קינדה ימצא את עצמו במועדון גדול בכדורגל הישראלי, והשבוע זה קרה: הקשר המוכשר נמכר בסכום של שישה מיליון שקלים לקבוצה מהבירה והוחתם ל-4.5 שנים בקבוצה של משה חוגג.
עזב. גדי קינדה. צילום: אורי קריספין
כידוע, לאורך השנים האחרונות קינדה רצה לעשות את המעבר לקבוצה גדולה, אך בכל פעם השתכנע שוב ושוב להישאר במ.ס אשדוד ולעזור לה לשרוד או לעלות ליגה. הפעם נראה שקינדה בעזרת סוכנו לחץ על ראשי אשדוד, ויחד עם ההצעה המפתה מהירושלמים נמצא המתווה למכירתו. בעוד שמדובר עבורו בקפיצת מדרגה גדולה, עבור אשדוד נדמה כי מדובר בהנפת דגל לבן באשר לעונה הנוכחית.
עזיבתו של קינדה היא סופר משמעותית וקריטית בעיצומו של מסע ההישרדות שבו נמצאת הקבוצה, ואם יחד איתו גם כך המשימה נחשבה לקשה, הרי שבלעדיו הסיכויים הופכים לקלושים עוד יותר. קינדה בן ה-25 הוא שחקן בית וקפטן הקבוצה האשדודית, והוא בניגוד לאחרים היה האחרון ברשימת הכישרונות המבטיחים שהיו אמורים להצעיד את אשדוד קדימה. הוא כיכב בקבוצת הנוער ובבוגרים לצדם של מיכאל אוחנה, ניב זריהן, אור אינברום, בנצי מושל ודין דוד. בעוד שאוחנה, זריהן ואינברום הספיקו להימכר ולהתקדם לפניו, כעת מגיע תורו של קינדה לעזור לבעלים ג’קי בן זקן לשלשל סכום נכבד לקופת המועדון.
צעיר מאשדוד שמואשם בתקיפת אשתו הציג במשטרה גרסה יוצאת דופן. לטענתו, החבלות שנגרמו לה לא נובעות ממעשיו שלו, אלא מתקיפתה בידי הכלב המשפחתי.
במהלך חקירתו בתחנת המשטרה אמר: “היה ביני לבינה ויכוח של קללות. דחפתי אותה כי היא התקרבה אליי. הכלב התחיל להשתולל, קפץ עליי ועליה… שרט אותה מתחת לעין, או הקולר שלו, או הכבל ברזל”.
את המשטרה הוא לא שכנע ויחידת התביעות הגישה נגדו כתב אישום, ולפיו דחף והפיל אותה, הכה אותה באגרופים, משך בשיערה ואיים עליה שאם תספר לאימה ותגיע משטרה, “לא תצאי מזה חיה”. התיק יתנהל בבית המשפט.
טרנדים ברשתות חברתיות אף פעם לא היו כוס התה שלי. בדרך כלל אני נגררת אליהם אחרי שהפיד כבר מוצף, וגם זה כי ראיתי מישהו שעשה את זה ממש טוב והתחכם עם הכללים.
“שבוע הכפילים” הוא המשך כמעט טבעי ל”אתגר 10 השנים”. אם באתגר הקודם נדרשנו להביט 10 שנים אחורה ולהשוות לתמונת המצב העכשווית, הרי שבשבוע הכפילים מתגלמת איזושהי פנטזיה — מה הייתי רוצה להיות או מה אהיה כשאגדל.
אחרי שנים שמיציתי עד תום את דמותה של אסתי, אחייניתו של ראובן מ”ארץ נהדרת”, הגיע אליי שבוע הכפילים בפנים רציניות משהו, כאילו בגיל 33 אין לך כבר פריבילגיה להתרפק על דמות סאטירית מוקצנת, גם אם לא בפלטפורמה הזו. נדרש בירור רציני ודרך ברורה לעתיד.
בהחלטה משועשעת רגעית העליתי תמונה של אבא שלי וכתבתי שהדמיון בינינו מתחזק עם כל יום שעובר. באופן מפתיע זה היה די מפחיד. פתאום הסתכלתי עליו מהצד, והעיניים הכחולות שלו שאותן ירשתי, דמו פתאום כל כך לעיניים הכחולות של השחקן הפוליטי החדש. אם אצל בני גנץ העיניים הכחולות מסמלות בעיני הציבור הישראלי מנהיגות וקור רוח (ואולי גם השתייכות אתנית “נכונה”), העיניים הכחולות שאבא העביר אליי הן לפני הכול שקט וביישנות והליכה זהירה מתחת לרדאר. הן מבט משתהה, מגיב מאוחר. מקשיב לפני שהוא מדבר. ועם הגיל שלו התהוותה מסגרת אפורה סביבן וחוטי כסף דקים החליפו את הגבות הכהות שלו. התכלת נהיה מרוכך ומהול עוד יותר.
אחרי שנבנו שלוש בריכות עירוניות כדי לכפר על החוסר שהצטבר פה במשך שנים, אחרי שבשעה טובה נחנך הקאנטרי אחרי בירוקרטיה של למעלה לעשור, אחרי שסוף סוף מרכז ההיי-טק חנך את פעילותו ונוספו לאשדוד אלפי מקומות עבודה מתקדמים, אחרי שטיילת החוף הושלמה, רצף המלונות על החוף משגשג ואשדוד הפכה לעיר תיירות מהמובילות והאטרקטיביות בישראל ואחרי שהתחבורה הציבורית הפכה למודל תחבורה חכמה שכל הארץ מדברת עליה ומכל העולם באים להתעניין במודל היעיל, עכשיו, אחרי שהכול מתקתק… בואו נדבר על הקיוסק בפארק אשדוד—ים.
שבת בבוקר, השעה 10:00, ריחות הג׳חנון ורעש הילדים המתעוררים נקטע בפושים והתראות ווטסאפ, קבוצות הפייסבוק מתחילות להתעורר ועיגול ההתראות האדום מתחיל לצמוח כמו עמודת המנדטים של בני גנץ בסקר האחרון.
לחיצה על ההתראות מקפיצה את כל גופי המדיה המקומיים ומעירה את הקבוצות שהספקנו לשכוח, שידורים חיים מפארק אשדוד—ים ואתה מדמיין את הגרוע מכול… פיגוע. מה כבר יכול להרים את ארבעת האתרים המובילים לדווח בשבת בבוקר על מבזק מפארק אשדוד—ים, אנשים בקושי התעוררו. אז זהו שלא מדובר בפיגוע, מדובר בקיוסק פתוח.
מזכיר למי ששכח, אנחנו בשנת 2019, חיים וגרים בעיר החמישית בגודלה, ואלה החדשות שיש לנו להציע. ועוד בשבת בבוקר. יש מי שמפרש את האירוע כהצלחה מטורפת, יש מענה של ארטיק, ברד וקפה בכוס קרטון לקהל החילוני באשדוד, לפרצוף שלכם ״קפה סיפור״ שבחרתם לסגור בשבת!
הפתגם הישן והטוב שאומר ש״כל קוץ במדבר הוא פרח״ רלוונטי יותר מתמיד לתקרית השבת של פארק אשדוד—ים.
העניין הוא לא הפתרון (המובן מאליו) לאוכלוסייה החילונית שבאה ליהנות מהפארק בשבת. העניין הוא שבמשך כמה שנים לא היה שום מענה. יש שיגדירו זאת כצעד ראשון ומבורך, ואכן מדובר בצעד ראשוני ביותר ויש מי שכבר יתסיס את הגזרה ויחפש להדליק את השטח כדי שחלילה מישהו לא יקבל קרדיט על הגדלת ראש ויביא בשורה חדשה לעיר (עד כמה שאפשר לקרוא לקיוסק על גלגלים בשורה).
כבודה של מחאת השבת במקומה, אבל צריך לאפסן אותה ב״היכל התהילה״ של הפקות הלקחים. אין מקום להוציא אותה על כל גזלן או פיצוצייה שהחליטה לפתוח בשבת. היו בחירות (עם דגש גדול על היו), והציבור האשדודי אמר את דברו — אם כבר דמוקרטיה, אז עד הסוף.
על פי חלק מהדיווחים, הרבנים מהקהילה החרדית רותחים על ההחלטה, יש מצב שעניין קטן מקיוסק קטן יכול להפוך לעניין גדול. מה שמצחיק הוא שלא הקיוסק הקטן הוא העניין הגדול, אלא הכותרות הגדולות מהעניין הקטן הן העניין הגדול!
החרדים לא אוהבים להרגיש מכופפים, אם מכניסים להם אצבע בעין ועוד עושים מזה עניין גדול בתקשורת, פה המצב יכול להתחיל להתלקח. הפרגונים לקואליציה הצעירה וה״כופרת״, שהחרדים עצמם הם חלק ממנה, רק הופכים את כל הסלט הזה לחריף יותר. אז כפי שפתחתי ואמרתי, כאילו שאין דברים חשובים וגדולים לטפל בהם, יש מצב שכל השבוע רצים במסדרונות העירייה ומחוצה לה שליחים עם מסרים מאיימים כדוגמת: ״או הקיוסק או אנחנו״ ו״בדם ואש נפדה את הקיוסק״, ולהזכירכם, זה בשבוע שולי של פריימריז בליכוד, חודשיים לפני בחירות ארציות ועוד זוטות…
אז אחרי השבת ההיסטורית שבה פתח הקיוסק מפארק אשדוד-ים את שעריו, לראשונה בתולדות העיר אשדוד נהפך שעון החול וכל העיר במתח לקראת השבת הקרובה, האם הוא יעשה זאת שוב? האם העיר תבער? האם צוותים של טלוויזיות ידווחו ב-LIVE??? ימים יגידו… מה שבטוח, התקשורת המקומית (ולא רק) תעשה מזה מטעמים.
אחווה סיטבוןחגגה יום הולדת 34. לרגל המאורע רשת פתאל פינקה אותה במלון הרודס תל אביב, והיא חגגה עם החברות, החברים והמשפחה כמובן.
סיטבון נפרדה לאחרונה מבן הזוג יונתן רונן. לאחר שעזבה למענו את ישראל וטסה לחיות עמו בברצלונה. היא חזרה לארץ והתמקמה בבית ההורים באשדוד. “רווקה וטוב לי, הכול בסדר”, מסרה ל”כאן דרום” ולשאלתנו (החטטנית) השיבה: “בינתיים אני לא מדברת על הסיבות לפרידה. כרגע אני בארץ, באשדוד, חם לי וטוב לי. אני מקבלת מלא אהבה מכל המשפחה, וזה בדיוק מה שאני צריכה כרגע”.
האירוע המדובר של החורף הוא ללא ספק חתונתם של צלם הדוגמנויות צח טייר ובחירת לבו דורין מסיקה. טייר התמסד אחרי שנים של רווקות, ולחתונה שלו שנערכה בגני הצבי הגיעה כל הבראנז’ה המקומית כדי לחלוק לו כבוד ולארגן לו כניסה חלקה לחיי הנישואין. מזל טוב!
לינוי ראובןזכתה לא מזמן בתואר "הנערה הפוטוגנית" בתחרות מלכת היופי של הדרום, והשבוע היא עשתה צעד נוסף לעבר החלום כאשר זכתה לחוזה דוגמנות מהסוכנות המפורסמת "יולי מודלס". ועם יופי שכזה אנחנו בטוחים שזה רק צעד ראשון.
צילום אורי קריספין
ואם כבר דיברנו על פוטוגניות, אז נספר לכם ש"מיס פוטוגניות", האשקלונית קלי דבש, השתחררה השבוע באופן רשמי מצה”ל, הזדכתה על הציוד וגזרה את החוגר. ובוא נאמר שהשבוע הזה לצד פרידות מרגשות בהחלט היה דבש.
גם אוריוסיגל דאבוש נהנו השבוע ממזג אוויר חמים ונעים הרחק בתאילנד, שבה הם טיילו לאורכה ולרוחבה של חבל הארץ היפיפה הזה. בני הזוג המתוקים נהנו מהאטרקציות האזוריות וגם רכבו על פילים להנאתם.
לאחר פתיחה מרשימה של חנות האופנה "Follow Me" ביום ראשון התפנה הבעלי החנות אביב ישראל לתמונה עם כוכב רשת מישל טרוני. גם צוות החנות לא בזבז זמן והצטלם עם כל ככובי הרשת, ובהם: משה סעידאן, רון סקיינשר, אלון מימוני ורועי בוכבינדר.
צילום פבל
אדר כהן לקחה את החרמון ברצינות ולבושה כמו אסטרונאוט יצאה לכבוש את הפסגות המושלגות כשהיא נהנית מגלישת שלג.
רגע לפני שהשבת נכנסה אפי וקסלברגכינס את כל המשפחה האהובה וערך לכבודה ברביקיו עם כל הבשרים הכי טובים שיש. רגע לפני שהוא הגיש להם את האוכל הוא לא שכח לבצע מחווה לשף הטורקי סולט ביי עם התנועה המפורסמת.
סיון אטנר הפכה לסוג של כוכבת. אנשים מזהים אותה ברחוב, היא מקבלת הצעות לעבודות חדשות ולתפקידים וגם חיי האהבה בשיאם. לא פלא שעיניה, החודרות בלאו הכי, בורקות.
הדמות שהפכה לכה מזוהה עמה היא פרידה מסדרת הטלוויזיה של מני אסייג “שנות ה-80”. לעיתים קשה לזהות את הדמיון, אחרי הכול מדובר בדמות מבוגרת בהרבה מגילה של אטנר. אבל היא עושה עוד הרבה דברים אחרים, ולמעשה הקשר שלה לעולם המשחק וההופעה על במה החל כמעט מאז שהיא זוכרת את עצמה.
מודל 87'
סיון נולדה באשדוד לפני 31 שנה, ילידת שנות ה-80, בת בכורה של הוריה, פנינה ושוטה (שבתאי). המשפחה, במקור אטרשוילי, עלתה מגיאורגיה. ילדותה ונעוריה עברו עליה באזור א’, ליד המרכז המסחרי שסביב רחוב רוגוזין – ה"דאונטאון" המסורתי של אשדוד הקטנה של פעם, עם שכנים מכל מיני עדות ותרבויות.
נמשכה לבמה מגיל צעיר, אטנר. צילום: רועי סרוסי
יש לה אחות בת 28 ואח בן 21. היא למדה בבית הספר גאולים ובמקיף ג’. “מגיל 13, אני חושבת, הבנתי שהייעוד שלי בחיים הוא לשמח לבבות, להיות על הבמה ולהוציא החוצה כל מה שיש לי בפנים”, היא מעידה.
לאביה היה קיוסק ברובע ט”ו עוד כשהשכונה הייתה בחיתוליה. כשהוא חלה, נאלץ לסגור וההשפעה הורגשה מיד.
אטנר היא גרושה ואם לילד, אלרועי, בן 3 וחצי. בקרוב מאוד, ב-3 במרץ, תעמוד שוב מתחת לחופה, לצד בן זוגה קובי בר.
אז מה סיון, נכונות השמועות שבאשדוד לא יודעים לפרגן?
“יש ויש. יש אנשים שמאוד אוהבים לראות הצלחה של אחרים, ויש את אלה שמסתכלים על איפה הם לא הצליחו כמוך – ‘איך היא שם ואני לא?’”
ואת נתקלת בכאלה?
“אני מרגישה, לצערי. אם זה חוסר פרגון למשל לפוסט. לא מזמן התראיינתי בטלוויזיה על פרידה, העליתי פוסט, ולא עפו על זה. לעומת זה, אם אני מעלה תמונה עם הילד, מלא לייקים ותגובות. בעיקר כואב לי חוסר הפרגון לקריירה שלי מצד אנשים שאני מכירה, אנשים קרובים, חברים שלמדתי איתם”.
בעקבות הניתוח שעברה בילדותה ניתן לה פרופיל נמוך והיא העדיפה ללכת לשירות לאומי ולא לצבא. לאחר מכן למדה משחק בבית צבי.
סיון בתור פרידה יושבייב (משמאל) ב"שנות ה-80" עם ויטלי, ממוקה וארזו. צילום: יח"צ רשת
“כבר בגיל 16 סחבתי את אבא שלי פעמיים בשבוע לתל אביב לשיעורי משחק מול מצלמה, הוא היה מחכה לי כל פעם שעתיים וחצי”, היא נזכרת. “עשיתי שלושה קורסים — אצל חנן גולדבלט, משה איבגי ודליק ווליניץ. כשהלכתי להיבחן לבית צבי בגיל 20 והתקבלתי, השתתפתי בתחרות מונולוגים. היא הייתה באשדוד, והשופט היה איבגי שכל כך התרגש עד שהזיל דמעה. אחרי שבועיים התקשרו להודיע לי שזכיתי”.
בסוף השנה השנייה ללימודי המשחק החלו אודישנים לסדרה “שנות ה-80”, והיא החליטה ללכת ולנסות. “בהתחלה עשיתי אודישן לדמות אחרת — ארזו, הבת של פרידה שנשואה לממוקה. בסוף לוהקתי לתפקיד של פרידה”.
את משחקת אישה ממוצא קווקזי, והמשפחה מוצגת קצת כפרימיטיבית, לא?
“כן אבל ככה זה היה פעם. גם במשפחות גרוזיניות. אני כבר מדור אחר, ועדיין, למשל, לא היה מצב שאביא הביתה חבר בגיל 16 או 17, ובטח לא שהוא יהיה אצלי בחדר והדלת סגורה. לעולם לא. אבא שלי הורג אותי ואותו ביחד. אין דבר כזה. החבר הראשון שלי היה בגיל 20, וגם זה לא הלך חלק”.
והייתה ציפייה שהחבר יהיה גרוזיני?
“לא”.
וניסו לשדך לך?
“ממש לא. אבל בדור של ההורים שלי כן, וניסו לשדך לפי מעמדות, לא משנה אהבה”.
אז מצאת קווי דימיון בין העלילה של "שנות ה-80" לרקע שממנו את באה?
“באופן כללי כן, אבל יש למשל הבדל עצום בין קווקזים, גרוזינים, בוכרים. מה שמאחד את כולם זה עניין הכבוד והמשפחה”.
את עצמך ילידת שנות ה-80.
“נכון, נולדתי ב-87’, אבל הייתי צריכה לעשות הרבה עבודה כדי ללמוד ולהיכנס לדמות. כשקיבלתי את אפיון הדמות של פרידה היה כתוב אישה מבוגרת, נשואה פלוס 10 ילדים, עברית עילגת. ואני אומרת לעצמי, ‘זה גדול עליי’. כולה הייתי בת 24. אני זוכרת שהלכתי למשפחות קווקזיות, ישבתי עם סבתות ואימהות, הסתכלתי על מימיקות, תנועות, נכנסתי לדקויות הכי קטנות”.
הדמות שלך, פרידה, לא מגחיכה קצת את הסבתא הקווקזית?
“אתה חייב להבין שהסדרה הזאת היא על גבול ההיגיון. תמיד ניסיתי ללכת על קו התפר שבין להגזים ולא להגזים. יש בה הרבה תיאטרליות. בהתחלה פחדתי שבאמת זה מקבע את הסטיגמות ובאמת בעונה הראשונה קיבלנו ביקורות נוראיות. כמעט כולם קטלו. אני חושבת שבגלל שמני ושלום אסייג יצרו פה סוג של מראה למציאות שהייתה, אנשים פחדו לראות את עצמם משתקפים בה.
“מעונה לעונה ראינו עד כמה אנשים מזדהים עם הסדרה, והיא הפכה לחלק מהתרבות הישראלית. איך זה באמת היה חתונות מתחת לבלוק, ואיך המרוקאים בהגזמה שכל דבר משווים את מה שבארץ למה שהיה במרוקו ואוי ואבוי למי שמדבר על מרוקו. אני גם חושבת שלהביא אנשים מהפריפריות ולא ממרכז תל אביב ולתת להם הזדמנות זו הגדולה כאן. העלילה מתרחשת בטירת הכרמל ומצולמת ברמלה”.
כמה זמן צריך לאפר אותך לפני כל צילום כדי שתהיי פרידה?
“שעה-שעה וחצי”.
ממשיכים לצלם?
“כן. עכשיו מסיימים את הצפייה של העונה הרביעית, וביוני בעזרת השם נתחיל לצלם את העונה החמישית”.
הגמגום והחרם
לא תמיד היא “סבלה” מעודף ביטחון עצמי. ילדותה הותירה בה גם משקעים. אחד מהם הוא הגמגום.
רוצה תיאטרון, אטנר. צילום: פבל
“הייתי ילדה שמגמגמת”, אומרת אטנר בגילוי לב. “זה לא עבר לחלוטין, אבל אני עובדת על זה. זה התחיל בסביבות גיל 11. הייתי בכיתה ה’. פתאום שמתי לב שאותיות מסוימות, בעיקר אהו”י, לא יוצאות לי טוב מהפה. זה הגיע למצב שלא הצלחתי לקרוא בכיתה. זה קרה לי פעם אחת, יצאתי מהכיתה בבכי. כל הילדים התחילו, ‘נו, מה, את לא יודעת לקרוא?' מאז הפסקתי להיות בפרונט ולא הרביתי לדבר. העדפתי לשתוק. לקחתי צעד אחורה”.
ולפני כן?
“מגיל קטן הייתי מאוד דומיננטית, מלאת חיים וביטחון עצמי. תמיד הייתי עושה הצגות בבית ועם חברים. אימא תמיד אמרה שאהיה לידרית”.
ואז לאחר אותה חוויה בכיתה, סיפרת להורים?
“לא. לקחתי את זה כמשהו מאוד טראומתי ולא סיפרתי. אחר כך גם עשו עליי חרם”.
תסבירי.
“כי פתאום הייתי מתנגדת, התמלאתי כעס כלפי כולם, כלפי העולם, אבל הכעס היה כנראה בעיקר על עצמי. אולי זה נוצר כי ניסיתי להסתיר את הגמגום ורציתי להראות שהכול בסדר. פחדתי להכיר בחולשה. היו רושמים לי על השולחן ‘דיסלקטית’ וכל מיני דברים לא נעימים. הציקו לי מאוד. פעם אחת תלמיד ירק עליי. זה היה הדבר הכי משפיל שעברתי”.
סיון ובנה, אלרועי
אנחנו יושבים, ואני מרגיש שזה מאוד חי אצלך, הנושא הזה.
“כן, זה נכון. תראה, כשילדים היו מולי אחד על אחד, אז לפעמים יצאו לי כמה מילים עם גמגום. אז כדי לא להמשיך לגמגם הייתי לפעמים לוקחת את הרגליים והולכת באמצע שיחה או מפגש חברתי. היה לי רע, סבלתי. זה הגיע למצב שקמתי בבוקר ולא רציתי ללכת לבית הספר. בכיתה ו’ עברתי ניתוח לאחר שנפלתי ונחבלתי. ואתה לא מבין כמה שמחתי כשהבנתי שלא אצטרך ללכת ללימודים כמה שבועות”.
מתי ההורים שמו לב שמשהו קורה פה?
“נראה לי שהם שמו לב לבעיה רק כשעליתי לכיתה ז’”.
זה הרבה זמן. הסתרת את זה טוב.
“אני לא יודעת אם הסתרתי טוב, פשוט הייתי נמנעת מכל מיני דברים. כשהגעתי לחטיבה אבא שלי חלה בסרטן. אני זוכרת שנפתח תיאטרון קהילתי במתנ”ס נווה יונתן והלכתי. כתבתי מונולוג שעסק בעצם בדברים שעברתי, וכשביצעתי אותו בבחינות הקבלה בכיתי על הבמה, אבל לא גמגמתי. התחלתי לפתח כל מיני טכניקות שיעזרו לי לא לגמגם, למשל להכניס סאב טקסט בראש ואז מתחילה לדבר”.
בעצם טיפלת בעצמך.
“נכון. לא הלכתי לקלינאית תקשורת וגם לא לטיפול. אני גם לא יודעת לשים את האצבע מה גרם להופעת הגמגום”.
ואז התחלת לשחק.
“כן, אז גם נפתח תיאטרון במקיף והשתלבתי בו. הפחד והלחץ ירדו, ובהדרגה הביטחון שלי התחזק והתחלתי לחזור לעצמי. פחות התעסקתי בסרטים בראש סביב הגמגום. אולי גם העובדה שאבא חלה ולמרבה השמחה גם החלים, הכניסה את הדברים לפרופורציות. מכיתה י’, אני חושבת, כבר הייתי מהמקובלים ביותר, נקרא לזה”.
איך התמודדתם עם המחלה של אבא?
“כשאבא חלה הוא סגר את העסק. אני זוכרת את זה, תוך זמן קצר מאוד ירדנו מלמעלה, ממצב שהיינו מקבלים הכול ויוצאים לחופשות כמה פעמים בשנה, כמעט לתחתית. אני זוכרת שהיו לנו מלא חובות, ופעם גם הגיעו מהוצאה לפועל ולקחו לנו את הטלוויזיה. אימא הייתה עם אבא בטיפולים, והדודים שמרו עלינו. תקופה מאוד קשה. אימא הייתה עובדת בשתי עבודות כדי לפרנס אותנו, גם בניקיון וגם בחנות נעליים. אחרי שאבא החלים הוא חזר לעבוד והפך לשכיר”.
"לא יכולה לשמור בבטן". צילום: פבל
מה עם המשפחה המורחבת באותה תקופה?
“אימא התייתמה משני הוריה בגיל צעיר, והקשר עם המשפחה של אבא, לפחות חלקה, היה די רופף. עד היום אני לא מצליחה להבין. ההורים שלי לא התחתנו בשידוך. כנראה שזה התחיל משם. אבא שלי היה מיועד למישהי אחרת, אישה עם כסף, אבל הוא העדיף את אימא שלי, אישה יפהפיה, חתיכה שאין דברים כאלה, והוא פשוט ביטל את החתונה עם המיועדת ביום של האירוסין כדי להתחתן עם אימא שלי. זה היה נחשב לא מקובל במשפחה גרוזינית. ההורים שלו מאוד לא אהבו את זה. הם גם לא היו בחתונה. היום כשאני אימא בעצמי אני חושבת על זה: אם אני לא אהיה שם בשביל הילדים שלי — אז מי?”
זה השאיר בך משקעים.
“ברור, יש בי הרבה כעסים, הגם שהשלמנו בהמשך”.
בדרך כלל כשאת כועסת על מישהו את שומרת בבטן או אומרת לו ישר בפנים?
“אומרת, אומרת הכול. לא יכולה לשמור בבטן. אני מוכנה שלא יהיו בחברתי מאשר להיות צבועה”.
עו"ד אורית פרקש הכהן, החל מלפני שעות אחדות שם חדש במפלגת חוסן לישראל בראשות בני גנץ – היא אשדודית לשעבר שלמדה בבית הספר יהל"ם ובאולפנה ברובע ט'.
היא גדלה במשפחה דתית לאומית. תחילה התגוררה המשפחה ברובע א' ובהמשך עברה לרובע י"א.
אף על פי שהיא מתגוררת בירושלים שנים רבות, פרקש הכהן, נשואה ואם לארבעה, מגדירה עצמה גם כיום "אשדודית גאה".
היא עלתה לכותרות בשנת 2015, כאשר, לפי הפרסומים, סיימה את תפקידה כיו"ר רשות החשמל על רקע הסתייגותה ממתווה הגז שהייתה לצנינים בעיני ראש הממשלה נתניהו ושריו.
הוריה, מיכאל ושושנה פרקש, חיים באשדוד גם כיום. שניהם גמלאים. האם הייתה מורה והאב מהנדס באלתא.
על השאלה למי הצביעה בעבר, פרקש הכהן העדיפה שלא לענות.
לאחרונה, בעקבות שיתוף הפעולה הפורה בין המועצה המקומית גן יבנה לבין גורמי ממשל בכירים, נערכה פגישה בנוכחות ראש המועצה, דרור אהרון, שבמהלכה הודיע המשרד לביטחון פנים בראשותו של השר גלעד ארדן כי גן יבנה תיכלל בתכנית החדשה של הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול.
מדובר בתכנית שנועדה לשפר את תחושת הביטחון האישי של התושבים ובמסגרתה, בין היתר, יתבצע ניתוח לאיתור ומיפוי של נושאים שמטרידים את התושבים במטרה למנוע תופעות חריגות ולהציע פתרונות מתאימים. בהפעלת התכנית יושקעו תקציבים בגובה של כ-800,000 ₪, חלקם מטעם המועצה וחלקם מטעם המשרד לביטחון פנים.
התכנית של המשרד לביטחון פנים באדיבות: מועצה המקומית גן יבנה
לאחרונה עלה לאקרנים הסרט עטור הפרסים, "בית בגליל", שכתב וביים אסף סבן. הסרט זכה בפרס התסריט הטוב בפסטיבל הסרטים בחיפה, הוא מוקרן בעשרות בתי קולנוע ברחבי הארץ ומושך אליו עשרות אלפי צופים. עלילת הסרט עוסקת בזוגיות של גילי ויערה הנקלעת למשבר על רקע החלטתם לעזוב את תל-אביב ולעבור לצפון, כדי לבנות את ביתם ביישוב קהילתי קטן על ראש הר בגליל. לאורך תהליך הבנייה, גילי ויערה נאלצים להתמודד עם הפער הנפער בין הפנטזיה למציאות, ולהכיר בחיבור המתהדק שבין ההחלטות הקטנות ביותר הנוגעות לבניית הבית לבין ההחלטות החשובות ביותר שקיבלו בחיים – להקים משפחה, להוליד ילדים ולחיות ביחד. ככל שהבית הפיזי של גילי ויערה מקבל קיום מוחשי במציאות, כך הרעיון של ביתם המשותף הולך ומתערער, והיסודות עליהם נבנתה הזוגיות שלהם הולכים ונסדקים.
הסרט צולם במשך כשנה, בבית בהררית שנבנה לאיטו, מן היסוד, ושייך ליואב, אחיו של הבמאי, "אחי הראה לי את השטח שבו הוא הולך לבנות בית ביישוב הררית, ותוך כדי שתיאר לי איפה יהיה כל חדר נפל לי אסימון". סבן החליט לצלם סרט במרחב של הבית הנבנה ו"לספר על זוג שככל שבית חלומותיהם נבנה היחסים ביניהם הולכים ומתפרקים. הרעיון היה שבמקביל לשכבות שמתכסות בבית, תהיה חוויה של חפירה ארכיאולוגית ביחסים שלהם.
יובל ,מוזיקאי מוערך אשר מביא אנרגיה סוערת ואהבה אמתית למקצב ולצלילים יוצאי דופן המבעבעים מעמקי נשמתו. מופע שמשלב הרכב של 6 נגנים, כלים וצלילים לצד קול עוצמתי ומרגש. לטייב, קריירה מרשימה לאורך 30 שנים, בה הצליח ליצור בצורה ייחודית לו, דרך וסגנון חדשים במוזיקה המזרחית – פיוטית לצד טקסטים ייחודיים המשלבים את החיים במקצב אישי ומתכתבים עם אישיות עליונה ותכונות האדם.
לאורך השנים הוציא לאור יובל טייב כ- 13 אלבומי מופת המשלבים קלאסיקות ערביות לצד שירים מקוריים אותם יבצע במופע לעיבודים מוזיקאליים חדשים וייחודיים של מאיר טייב ודוד ביתן. במופע החדש יובל משלב בין מוזיקת המיינסטרים למוזיקה הערבית, מהבלדות אל קצב הפופ והחפלה. טייב יבצע את מיטב שיריו" 'למסתק / ליל כלולות', 'אמר רבי עקיבא' , 'שמע ישראל', 'הלילה זה קורה לי' , 'אם אין אני לי', 'רק תחייך', הבלדה הגדולה והמצליחה 'נחמוני' וכמובן 'ילד גדול'.
