כמיטב המסורת 120 קצינים וחיילים מצטיינים מתארחים ביום העצמאות אצל נשיא המדינה ומקבלים את תעודות ההערכה. ביום העצמאות הקרוב, ה-71 למדינה, יהיה ביניהם סמ”ר דניאל קופף, תושב אשדוד, המשרת כחובש פלוגתי בגדוד גפן בבה”ד 1.
קופף למד בבית הספר היסודי אלונים והוא בוגר מקיף ה’. “כשהודיעו לי שנבחרתי לחייל מצטיין נשיא, התקשרתי לחברה, התרגשתי מאוד. לא ציפיתי לזה. ידעתי שמעלים אותי כמועמד להצטיינות, אבל לא חשבתי שאגיע לשם בכלל״, הוא אמר.
קופף התגייס בנובמבר 2016 כלוחם בחטיבת הנח”ל. במסגרת המסלול יצא לקורס חובשים ובהמשך שובץ כחובש פלוגתי בבית הספר לקצינים. במהלך שירותו טיפל בפצועים בתאונות דרכים ובחיילים.
בתחילת השבוע הלך לעולמו האדמו”ר מקאליב — הרב מנחם מנדל טאוב. האדמו”ר מקאליב הוא אחד מהאדמורים ששרדו את השואה ומסמל אולי יותר מכולם את הנרטיב החרדי של שואת העם היהודי. פטירתו בשיבה טובה (בגיל 96) סמוך ליום השואה, יש בה יותר מאשר סגירת מעגל. בעוד שבנרטיב הישראלי הציוני נקבע יום הזיכרון לשואה ולגבורה בתאריך שבו התרחש גטו מרד ורשה כדי להתנער מסמל ההליכה כצאן לטבח, יום השואה החרדי נקבע לעשרה בטבת בחיבור ישיר לחורבן העם היהודי בתקופה שלפני הגלות הראשונה.
בשני הנרטיבים מדברים על גבורה. בשניהם ישנה התייחסות לגבורת הגוף ולגבורת הרוח, אך האידיאולוגיה שונה לחלוטין. שומרי התורה והמצוות מדברים על העוז והגבורה בשמירת המצוות בתוך תנאי המחנות המחרידים, על שמירת הצלם האלוקי גם בתוך הגיהינום והסבל הבלתי יתואר — נרטיב שהוביל להיווצרות החרדיות כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. הציונות מדברת על גבורת הרוח וההתקוממות האקטיבית גם כשהיה ברור שאין לה סיכוי מול המערכת הנאצית האדירה, נרטיב שתרם רבות ללא ספק להצלחת המפעל הציוני.
ניצולי השואה, וּבְני משפחותיהם היקרים, הערב אנו מתייחדים ביחד אתכם, עם זִכְרַם של אחינו ואחיותינו, קורבנות השואה, אשר נרצחו, על ידי הצורר הנאצי. ועם העם היהודי, בארץ ובתפוצות, אנחנו זוכרים וּמזכירים לעצמנו וְלַעולַם החופשי, את האסון הנורא שפקד את עמינו, לפני למעלה משבעים שנה.
אתם, בני נוער יקרים, למרות גילכם הצעיר, הספקתם לדעת, כמונו המבוגרים, שֶכְּבְּני העם היהודי, זיכַּרוׂן השואה נוכַח בחיינו, בחיי כל אחת ואחד מאיתַנו, מאז שאנו עומדים על דעתינו.
גם אם איננו עוסקים בו מידי- יום, זיכרון השואה נוכַח וצַרוּב עמוׂק בתודעה שלנוּ, מדוע? בוודאי, כחובה כלפי, שישה מיליון נשים, גברים וטַף, שאבדו לבני עמינו ואינם עוד. בוודאי כביטוי של הערכה וכבוד לַניצולים ששרדו וקמו מתוך האימה והתופת. שֶבַנו משפחות, ויַצרו חיים חדשים מלאי תוכן ומשמעות. ואלה מבין הניצולים, שהיו ילדים בזמן השואה, חיים בינינו היום באשדוד, וברחבי מדינת ישראל, כְּאוד מוצַל מאש, ומעידים אישית, על אותו פרק אפל וחשוך, בתולדות עמינו, וְבתולדות האנושות כולַה. ובמיוחד, זיכַּרון השואה צרוב במוחנו, למען הדורות הבאים. בעם היהודי, וּבקהילת העמים. כמאמר הנביא: "למען יספרו לדור אחרון". יסַפרו וְיַזהירו – שפרק איום ונורא כזה לא יכתב שוב בַּהיסטוריה האנושית.
אך יש להודות, ובצער, שככל שהשנים חולפות, ואנו מתרחקים יותר ויותר, מאותם אירועים איומים ונוראים. גם שימור זיכרוׂן הַשואַה נעשה קשה יותר ויותר. אנו מודאגים לגבי הדורות הבאים, הילדים ובני הנוער של היום, ושל העתיד. כמה הם, כמבוגרים, וכְּמנהיגי העתיד, יצליחו לשמור על גָחֶלת זיכרון השואה. ואנו נדרַשים לפעילויות שונות, ובהן בין היתר שמים דגש על סיפורים וְעֵדויות, מאותַן שנים ארורות, כדי להעצים את חווית הזיכרון.
צילום: לירון מולדובן
סיפורים ועדויות, אישיות וכלליות, מזוויות חיים שונות, שיש בהם להאיר ולוּ במעט, את גודל האסוׂן מצד אחד, – וְאת עוצמת הגבורה והרוח של בני עמינו מצד שני. בכל שנה מוזיאון "יד ושם" מייחד נושא מרכזי ליום הזכרון לשואה ולַגבורַה. והשנה, מתקיימים טקסי הזיכרון בסימן "המלחמה שבתוך המלחמה –מאבק ההישרדות של היהודים בשואה".
אותו מאבק בלתי נתפס, של היהודים בשואַה למען הישרדותם, כַּלַל, לא רק מלחמה מַתמדת על עצם הקיום. הם גם נאבקו על זהותם. על דתם. על תרבותם. הם עשו זאת תוך הישענות על השילוב העוצמתי, בין יצר ההישרדות, וּבין הַמצפן המוסרי והרוח היהודית. לא רק להישאר בחיים, אלא גם לשמוֹר על צלם אנוש, על הזהות, התרבות והדת היהודית.
בשם השילוב הזה, בשם הערכים הללו, יַזְמו וקיימוּ, היהודים בַּגטאות פעולות חינוך, הקימו ספריות, הוציאו עיתוני מחתרת, וניהלו פעילות פוליטית ענפה. יהודים דתיים שומרי מצוות, נאבקו על תפילה במניין, על הנחת תפילין ושמירת שבת, ובמידת האפשר על קיום סִמלי של לוח השנה היהודי.
אפילו בְּמחנות הַריכוז. מוזיקה יהודית המשיכה להתנגן, בְּקונצרטים שארגנו ועדות התרבות בגטאות. ציורים, שירים וסיפורים, נוצרו, והוסתרו, כדי לשמרם לַדורות הבאים. וְאין ביטוי מרגש יותר, מדפוס ההתנהגות הזה, לרוח הערכים היהודית מנשבת מאז ומעולם בעם ישראל. ואותַה אנו מעלים על – נס, בַטקס השנה. כדרך, כאמצעי נוסַף, לשימור זיכרון הַשואה בקרב הדורות הבאים.
והדבר נכון במיוחד, כלפי הניצולים שיכלו ויכולים להעיד על הרוח המיוחדת הזו. הרוח, שהעניקה להם את הכוחות המופלאים לַשוב מלב הגיהינום הבוער, לבוא הנה, כדי להילחם על בניין הארץ, להקים משפחה, ולבנות כאן את ביתַם.
צילום: לירון מולדובן
הניצולים הם מגש הכסף עליו הוגשה לנו מדינת ישראל, ובתוכה, העיר שלנו אשדוד. אשדוד שלנו נבנתה על ידי עולים שבאו לְכַאן מקרוב וּמרחוק. ביניהם היו רבים מבין שארית הפליטה, שֶניצלו מהמחנות וְמִמוראות המלחמה. ולכולם מקום של כבוד בדפי ההיסטוריה של העיר אשדוד ומדינת ישראל, על תרומַתַם הכַּבירה לבנייתה והתפתחותה.
אנחנו זוכרים את סיפורי הגבורה והתקומה המופלאים של אריה קלנג ז"ל, של חברנו יהודה פרנקל שיבדל לחיים טובים וארוכים. לכם בני הנוער, שאולי לא שמעתם עליהם עדיין, אני ממליץ לקרוא ולהכיר מקרוב את סיפור חייהם.
והערב, אני מבקש לשתֶף אתכם בסיפור חיים מופלא נוסף, של תושב עירנו אשדוד, פנחס הֶבֶּל. פנחס נולד בביאליסטוק, והיה בן 12 כשהחלה המלחמה. בכ"ט באלול תשי"א הִצְטַווּ כל היהודים להתייצב בכיכר השוק ופנחס ביניהם. אנשי האס.אס הִּכו את היהודים בְּשוׂטים, בְּמַקלות, ואף ירו בהם למוות.
מאותו יום, פנחס לא ראה יותר את אביו ואת אמו, שהורתה לו לברוח, יחד עם אחיו בן העשר. פנחס היה צריך לדאוג למזון עבורו ועבור אחיו הקטן. אך בשלב מסוים חלה במחלת הטיפוס ממנה החלים בקושי.
לקראת סוף המלחמה, הובל בצעדת מוות נוראית שנמשכה שלושה ימים. וגם אותַה הוא שרד בכוחות על-טבעיים, והגיע למחנה הריכוז בֶּרֶגֶן-בֶּלֶזֶן. ורק רגע, לפני שמכונת ההשמדה השיגה אותו שוחרר המחנה על ידי הבריטים.
בסוף המלחמה וְבתום התופת הנוראה, פנחס עלה לארץ ישראל, והיה ממקימי קיבוץ לביא בצפון. הוא עבר לאשדוד ועבד כמורה לאנגלית בנווה הרצוג. הוא שמר באיפוק את סיפורו. וחלק אותו עם הסביבה הקרובה. אולם, לאחר פרישתו לפנסיה, לקח לעצמו פנחס משימה, לְהנחיל לְדור העתיד את זיכרון השואה, והתנדב ב"בית העדות" בניר גלים, מוזיאון המספר את סיפור השואה והתקומה בכלל, ושל יהדות הונגַריה בפרַט, מזווית ייחודית ומרתקת.
סיפורו כסיפורַם של כֹל הניצולים, ששרדו את התופת הנאצית, הוא השראה חיה ופועמת בלבבות כולנו. על כֹח החיים, ייצר הקיום והנצחיות של העם היהודי.
דרך נוספת וחשובה, להעצמת חווית זיכרוֹן השואה, הינַה לחשוף ולהחיות את מאורעות השואַה ותלאותיה שֶחַווּ יהודים, גַם מחוץ לאירופה, במיוחד בלוב, ובארצות צפון
אפריקה. ניסים חדד ז"ל היה מאנשי הציבור, הטובים והנמרצים של אשדוד, וניצול שואה בעצמו, פעל רבות והצליח, להביא לַמודעות שלנו, את שואַת יהודי לוב. נורית טופַז, תושבת אשדוד ופעילת ציבור, חשפה בפנינו בשנה שעברה במסגרת פרויקט "זיכרון בסַלון" את שואת יהודי טוניס, דרך סיפורַה של גב' מַזַל דֵאי, ששַרדַה את שואת יהודי תוניסיה.
בתולדות האנושות קמו ונעלמו עמים. בעיקר מתוך מיזוג וחיבור בין קבוצות אוכלוסייה אחרי מלחמות ארוכות. מלחמות הן תוצאה של מאבק הישרדות מול חמדנות, אבל הניסיון להשמיד בצורה שיטתית עם שלם, מיליונים של אנשים, קרה לנו היהודים בזמן מלחמת העולם השנייה.
גרמניה הנאצית הלכה אחרי מנהיג ותורת גזע. האמינה בעליונות הגזע הארי, בנחיתות גזעים אחרים, שאמורים לשרת אותם. ואילו היהודים לא ראויים לחיות. ניסיון כל כך שיטתי שמלווה בתיאוריה גזענית ופיתוח טכניקת השמדה המונית, לא היה בכל תולדות העמים.
השואה היא התופעה ההיסטורית הכי אכזרית שהייתה בעולם כולו. לאורך ההיסטוריה ובעיקר במאה ה—20 היו מעשי טבח נוראים בעולם. ברואנדה, בקמבודיה ועד היום נאבקים הארמנים שהעולם יכיר בטבח שביצעו בהם התורכים. אבל שואה כמונח וסמל בהיסטוריה האנושית יש רק אחת. וזו השואה של היהודים.
“בשבילי זו סגירת מעגל”, אומרת המנכ"לית החדשה של מוזיאון בית העדוּת רחל רוזנמן בתחילת הריאיון עימה. “נולדתי פה, גדלתי פה ואני חוזרת לפה אחרי 60 שנה לנהל את המקום, ואני רואה בזה שליחות”.
רחל, בת ה-61, נולדה וגדלה במושב הדתי ניר גלים והיא אימא לארבעה ילדים וסבתא לשבעה נכדים. בצבא שירתה כמורה חיילת, למדה עבודה סוציאלית בבר אילן ולאחר מכן עיתונאות ותקשורת ועבדה עם נוער שהתקשה להסתגל למסגרת לימודים סטנדרטית.
בגיל 30 עברה לשערי תקווה והחלה לעבוד כעוזרת הפקה בפסטיבל ערד, ולאחר מכן עבדה במשך 20 שנה כתסריטאית בטלוויזיה של תכניות ילדים ונוער, כמו “הופה היי”, “זאפ לראשון” ו”החדר של חני”. במהלך תקופה זו גם יצאה לשליחות של שלוש שנים בבית ספר יהודי בקונטיקט בארצות הברית. לאחר הקריירה כתסריטאית, עבדה במשך 13 שנה כמנהלת פיתוח משאבים ואחראית על קשרי החוץ בארגון אלו”ט.
“לאחר שפרשתי מאלו”ט, שמעתי שתפקיד מנכ”לית בית העדות מתפנה והשאר היסטוריה”, היא מספרת.
דור לדור
בחודש ינואר האחרון נכנסה רוזנמן לתפקידה כמנכ"לית בית העדות בניר גלים. הבית שבו נולדה וגדלה נמצא במרחק פסיעה. היא הצליחה לשכנע את אביה לבוא ולראשונה לספר על מוראות השואה מכלי ראשון בתור איש עדות.
המספר על ידו של אליעזר שמעוני, אביה של רחל. צילום: פבל
בית העדות הוקם לפני 28 שנה על ידי אנשי ניר גלים — מושב שמייסדיו שורדי שואה, ברובם מהונגריה. לאחר שהם הרגישו שהקימו מושב לתפארת וגידלו ילדים ונכדים, הנכדים התחילו לשאול שאלות, והאנשים שמעולם לא סיפרו ולא שיתפו, התחילו לספר להם מה עברו בשואה. לכן הם החליטו להקים את הבית כמוזיאון וכמרכז חינוכי כדי להעביר זאת לדורות הבאים, ומאז המקום שוקק קבוצות של תלמידים, קצינים וחיילים. “השבוע אירחנו את הקצונה הבכירה של מחוז הדרום במשטרה”, מספרת רחל.
השבוע התקבלו תוצאות התחרות המחוזית בכתיבה על נושאים מקראיים "תורה, נביאים ו…כותבים" בבתי הספר הממלכתיים, לתלמידי כיתות ז'-י"ב. מתוך עשרות יצירות שהגישו תלמידי המחוז לשיפוט, בחרה הוועדה המחוזית 12 יצירות אשר יאספו לספר, והגישה לתחרות הגמר הארצית שלוש יצירות מחטיבת הביניים ושלוש יצירות מהחטיבה העליונה. הוועדה הארצית בחרה יצירה אחת כמצטיינת מחוז דרום: נהוראי משה, תלמיד כיתה ח' בבית הספר מקיף ה' אשדוד, זכה במקום הראשון במחוז על כתיבת יצירתו "מכתב לפסיכולוגית מאת לאה בת לבן".
נהוראי משה. צילום: משרד החינוך
בגמר הארצי שיתקיים ביום העצמאות בירושלים יקבל נהוראי על זכייתו את ספר היצירות ופרס כספי בחידון התנ"ך לנוער התפוצות בנוכחות בני משפחתו, המורות והחברים שלו. התוכנית "תורה, נביאים ו…כותבים" בשיתוף מינהל חברה ונוער ומפמ"ר תנ"ך, מיועדת לבתי הספר הממלכתיים. בשנה"ל תשע"ט בחרו להשתתף בתוכנית עשרות בתי ספר במחוז, מתוך רצון לזמן לתלמידים ולתלמידות הזדמנות לכתיבה יוצרת. התלמידים והתלמידות הביאו לידי ביטוי את פרשנותם הייחודית לסיפורי התנ"ך על פי בחירתם באמצעות שיר, סיפור, כתיבה עיתונאית, מאמר, דו שיח בין דמויות ועוד.
קרוב לשלושים שנה חינכה יפית איטח דורות של ילדי גן ובית ספר בישראל ולימדה אותם את הנושא 'אהבת המולדת', השזור בנימי נפשה. הספר 'מתנה למדינה' נוצר מתוך הצורך לחנך את הילדים לאהבת המולדת ולנתינה והיא נהגה לספר אותו לקראת יום העצמאות. במהלך השנים הפך הספר לגולת הכותרת שחיברה יפית ושמה 'תבנית נוף מולדת-אין לי ארץ אחרת'. התכנית הייתה מועמדת לפרס החינוך ונכללה באסופה של יוזמות חינוכיות. שנה לאחר יישומה של התכנית נפל בנה צחי איטח ז”ל, שהיה החייל האחרון שנפל על אדמת לבנון לפני הנסיגה.
יפית איטח עם הבן צחי צילום: יח"צ
ב־11 בפברואר 2000, בצהרי יום שישי, הוא ורועי כהן, חברו ליחידת הפלחה”ן (פלוגת החבלה וההנדסה) של גבעתי, עלו לעמדת השמירה במוצב הבופור. טיל שנורה לעברם הרג את איטח במקום ופצע את כהן באורח אנוש. עם נפילתו על הגנת המולדת גמלה אצל יפית ההחלטה להפוך את צחי לגיבור הספר. דמותו של צחי וסיפור היחידה כולה הונצחו גם בספר “אם יש גן עדן” שכתב רון לשם, ובהמשך בסרט “בופור”, שביים יוסף סידר. "בשנת 99’ כתבתי סיפור על ילד שמעניק מתנה למדינה, ולאחר שצחי נהרג, הבנתי שגיבור הספר הוא צחי שלי בעצם”, אומרת אמו יפית. “זה סיפור ערכי, מלא בנתינה, בדיוק כפי שצחי היה."
מתוך הספר:
"היא באה אליי וסיפרה לי…"
"מי באה אליך ?"
" המדינה, היא הייתה כאן וסיפרה לי כמה היא עצובה, ולכן החלטתי להכין מתנה כדי לשמח אותה ולהעלות חיוך על פניה".
אני חדורת אמונה שמשהו חדש בא לקראתי. אני יודעת שזה נשמע נאיבי בארצנו השסועה, עמוסת הדאגות והפחדים, אבל זה מה שהלב שלי אומר לי.
גם ספרי הראשון “אור על פני תהום”, שיצא ב-1991, כלל שיר אופטימי: “משהו עומד להיפתח”. השיר מתחיל במילים: “בקרוב/ משהו עומד להיפתח/ בקולי/ בגופי/ בגעגועי/ בדרך שלי לומר את הדברים” וממשיך כך: “כמה הייתי רוצה להאיץ את התהליך/ כמה הייתי רוצה להתקרב אצל עצמי/ כהרף עין/ לו יכולתי לכתוב עכשיו את השיר הנכון/ את הסיפור הנכון/ לפגוש את הגבר הנכון/ ללדת את הילד הנכון”.
התחושה הנבואית הזאת התממשה רק בחלקה. אכן משהו נפתח בתוכי, אך לא הקרין אל תוצאות בשטח. הייתי לכודה בקונספציות מחוצה לי. אז, לפני 30 שנה, האמנתי שיש נוסחה להצלחה שפשוט לא עליתי עליה. “אם אפעל כך וכך, הכול יסתדר”, חשבתי לעצמי. הייתה בי אופטימיות באותה תקופה, אך היא נסדקה עם השנים. החוש הנבואי שלי בגד בי שוב ושוב.
איך אדע שאני לא סתם מפנטזת? איך תישבר חומת המגן סביב לבי? למה להאמין שיהיה טוב? התשובה שלי היום נחרצת מתמיד. תאמינו, ואז יקרו לכם ניסים.
סמדר שרת. צילום: אורן הלפרן
קרו לי לאחרונה ניסים ונפלאות. אחד מהם הוא המפגש הגורלי עם יניב נחמני — מוזיקאי אשדודי מחונן. אנחנו מכירים שנים, אבל רק לאחרונה הבשלנו לשתף פעולה כיוצרים.
לפני למעלה משנה פניתי ליניב ושלחתי לו טקסטים במייל. הוא בקושי התייחס, ואני כבר השלמתי עם המשפט: “אין נביא בעירו” ובכלל התרגלתי לקבל דחיות של מוזיקאים לגבי טקסטים שלי. צברתי בדרכי עוד עוגמת נפש. עד שיניב אמר את המשפט ההיסטורי: “אני רוצה את הספרים!” ששת הספרים שלי אזלו ברובם, אבל היה לי מזל: באותו שבוע עצמו אחי הצעיר גיא החזיר לי את הספרים שלי עם ההקדשות שהקדשתי לו לאורך השנים במסגרת התארגנותו לקראת הגירתו לסין. מיד נתתי ליניב את ששת הספרים שגיא החזיר לי.
השבוע, בערב יום השואה, ישראל גולדברגר, בן 97, נשא את תפילת "אל מלא רחמים" בטקס המרכזי בבית העדות שבמושב ניר גלים, שבו הוא מתגורר.
זה שנים ארוכות שגולדברגר, ממייסדי המושב הדתי שליד אשדוד, עובר לפני התיבה בבית הכנסת ביישוב ניר גלים בשבתות, בחגים ובימים נוראים.
לאיש יש קול מרשים, חזק, רועם. את הכישרון המוזיקלי הוא הביא איתו מ”שם”. ישראל נולד בעיר סָאטמֶר (שעברה בין הרומנים להונגרים כמה פעמים) ובתקופת השואה היה במחנה ברגן בלזן ושרד. הוא נותר שם לבדו. ההורים, האחות הקטנה, עוד שני אחים ואחות עם ילדיהם נרצחו במחנות השמדה בידי הנאצים.
עונת הבדמינטון הגיע לסיומה עם אליפות ישראל אשר התקיימה בקיבוץ חצור בסוף השבוע האחרון והביאה את כל השחקנים להלחם על התואר הנחשק. כ-10 שחקני מכבי אשדוד ייצגו את העיר בכבוד עם הגעה ל-4 חצאי גמר ואלוף ישראל. אריאל שאינסקי זכה במקום הראשון יחד עם מישה זילברמן בקטגורית זוגות גברים. השניים נלחמו לאורך כל התחרות עם הגרלה שלא השאירה להם מנוחה עד התואר הנחשק. ברבע הגמר היה זה המשחק הצמוד ביותר מול יונתן לויט ודניאל בדרק (חצור) אשר הסתיים 2-1 לטובת שאינסקי וזילברמן. בחצי הגמר מול אלכס בס וליאור קרוייטר (ראשל"צ) שאינסקי וזילברמן ניצחו 2:0 ובגמר מול דניאל צ'יסלוב וניר יוסים (ראשל"צ) 2-0.
בקטגורית הזוגות מעורבים שאינסקי שיתף פעולה יחד עם יובל פוגץ' (אור עקיבא) והשניים הגיעו לחצי הגמר וסיימו עם מדליית הארד. שוני שוורצמן ואופיר בלנקי נעצרו בחצי הגמר וקטפו את מדליית הארד בפעם הראשונה כזוג באליפות ישראל. כמו כן שוני לא הסתפק במדליה אחת אלא זכה גם במדליית הארד בזוגות מעורבים בשיתוף פעולה עם נסטיה בנטיש (אור עקיבא).
באמצע חודש מאי, נבחרת ישראל תצא לאליפות העולם לנבחרות אשר תתקיים בסין.
במקבלי להיערכות של מ.ס אשדוד לקראת המשחק החשוב מול בית"ר ירושלים בטדי בשבת הקרובה, במועדון לא שכחו את בניית הקבוצה לשנים הבאות.
מ.ס אשדוד החליטה לממש את האופציה על קשר הקבוצה לאונרד אווסו. אווסו הושאל העונה מקבוצת Dreams FC הגנאית תמורת כ-25 אלף דולר ול-מ.ס אשדוד הייתה אופציה לרכוש אותו. תאריך תפוגת האופציה הוא ה-30 באפריל (אתמול, שלישי) ולכן הקבוצה הזדרזה להודיע למועדון הגנאי כי היא מממשת את האופציה עליו ולהבטיח את עתידו של הקשר הצעיר במועדון בשנים הקרובות.
השחקן בן ה-21 מראה העונה ניצוצות של פוטנציאל לצאת לאירופה בעתיד, למרות העונה הקשה שעוברת הקבוצה. נראה כי הוא יהיה עוד אחת מהפגיעות של ג'קי בן זקן בזרים מיבשת אפריקה, שיצאו לאירופה בעתיד במכירה עם רווח גדול למועדון. כמו ג'ון אושינוואה, אפא אמברוז, ורוג'רס קולה למשל.
השבוע התקיימו טקסי מצטיינים בחטיבות ובאוגדות השונות לכבוד יום העצמאות ה-71 למדינת ישראל. בין המצטיינים גם רב"ט יניב רבינוביץ' מאשדוד המשרת כמכונאי בחטיבה הדרומית.
רבינוביץ', בן 19, הוא בוגר מקיף ח' והתגייס באוגוסט 2018 לחיל החימוש, עבר קורס מכונאי מערכות הנעה "אכזרית" ושובץ לחטיבה הדרומית.
רבינוביץ' ו"אכזרית". צילום: דובר צה"ל
התפקיד כולל בתוכו לתקן את האכזרית שהיא סוג של נגמ"ש, ולדאוג לכלים שבסופו של דבר שומרים על חיי הלוחמים.
הרבה ימים בשטח והמון עבודה: "אני נהנה בתפקיד, אני חושב שהוא משמעותי מאוד, אנחנו כל היום סביב הכלים, מחליפים מנועים ושמנים, מטפלים בהם טיפול מלא ואיכותי", הוא אומר
על מסירותו לתפקיד ותפקודו יוצא הדופן קיבל יניב את אות ההצטיינות, "המפקד שלי ניגש אליי וסיפר לי שאני מצטיין מח"ט, התרגשתי והופתעתי מאוד, בחיים לא חשבתי על עצמי כמצטיין וזה מאוד כיף לקבל הערכה", הוסיף.
קרנית גולדווסר היא אלמנתו של אודי גולדווסר ז"ל, החייל חטוף החיזבאללה מתאריך ה- 12 ביולי בשנת 2006, עת הייתה סטודנטית בטכניון. אודי גולדווסר שרת אז במילואים וקרנית אשתו ציפתה לחזרתו. קרנית גולדווסר התפרסמה בזכות המאבק העיקש שלה להשיב את בעלה ארצה. לשם כך נפגשה גולדווסר עם מנהיגים ברחבי העולם כולו ועשתה כל שנדרש על מנת להשיב אותו ארצה. בשלב מאוחר יותר הוחזרו גופותיהם של אודי גולדווסר ז"ל ואלדד רגב ז"ל והמאבק תם.
משלב זה ואילך החליטה גולדווסר לפתוח דף חדש בחייה. היא החלה להגיש תכניות טלוויזיה רבות וביניהן תכניות העוסקות באיכות הסביבה ואקולוגיה, אקטואליה ועוד. בשנת 2013 עברה גולדווסר לתל אביב והצטרפה לרשימה הכללית של רון חולדאי בעירייה. לדברי גולדווסר, המעבר לתל אביב היה חלום משותף שלה ושל אודי אשר נשכח בעקבות המאורעות המיוחדים. גולדווסר מונתה לרביעית ברשימה של חולדאי, מקום ריאלי ומבטיח. הנושאים המעניינים אותה לדבריה, הם שיפור איכות הסביבה והרחבת השטחים הירוקים בעיר. קרנית גולדווסר עברה תהליך ארוך ביותר עד ליום בו נודע לה כי בעלה לא ישוב. אף על פי שניסתה ככל יכולתה ונפגשה עם מנהיגים כגון הילרי קלינטון, אחמדינג'אד ואחרים – מסעה היה בין הקשים שאי פעם נחוו על ידי בת זוג עד שלבסוף התבשרה על מותו.
קרנית גולדווסר צילום: יח"צ
בהרצאתה הייחודית מספרת גולדווסר אודות מסע זה ועל החוויה כפי שהיא נחווית באמת. כיצד הגיבו לה המנהיגים? מול מי נאבקה? מה היו יחסיה עם משפחתו של אודי גולדווסר? כיצד מתמודדים עם האבדן? באמצעות הרצאה מרתקת מספרת גולדווסר כיצד התמודדה במהלך השנתיים הארוכות עם הכאב והקושי, עם חוסר הוודאות והרמזים האפלים, עם התמונה הלא ברורה ועם האהבה הכול כך גדולה לבן זוגה שנעלם. המופע במסגרת המיזם 'התושב במרכז הקהילתי'-אירועי פנאי במחיר השווה לכל נפש : ב-20 ₪ בלבד. מרכז קהילתי ברובע ט', רח' ראשל"צ 4, אשדוד. למידע והזמנות: 08-8541158
בשנה הקרובה יופנו כ-1 מיליון ₪ נוספים עבור התאמה והנגשה של 70 דירות הנמצאות בבעלות פרטית ובהן מתגוררים ניצולי שואה, בערים אשדוד, קריית גת, בת ים ובני ברק, בכל דירה יושקעו עד 20,000 ₪. משרד הבינוי והשיכון והקרן לרווחת נפגעי השואה יקדמו במהלך החודש הקרוב את המשך הפרויקט.
שרת הבינוי והשיכון ד״ר יפעת שאשא ביטון (כולנו):״הענקת סביבת מגורים ראויה ומונגשת לניצולי השואה היא בעלת ערך מוסרי לאומי. פרויקט זה, בשיתוף הקרן לרווחת נפגעי השואה מאפשר לנו לתת מענה לצרכיהם המשתנים עם גילם המתקדם, בנוסף למאמצים שעושה המשרד בטיפול באוכלוסייה זו לאורך כל השנה. הרחבת הפרויקט ליותר ויותר ניצולים הוא יעד שהמשרד פועל למענו".
השרה לשעבר, לימור לבנת, יו"ר (בהתנדבות) הקרן לרווחת נפגעי השואה: "כבר שמונה שנים שהקרן לרווחת נפגעי השואה מובילה את פרויקט "חיים בכבוד", בו אנו מנגישים את דירותיהם של ניצולי שואה בהתאם לצרכיהם הפיזיים המתדרדרים מפאת גילם המתקדם. מאות דירות מונגשות בסיוע הקרן לרווחה, אך לצערנו כספי התרומות לא מספיקים לתת מענה לכלל הניצולים הפונים. צוות משותף של 'שיקום שכונות' ממשרד הבינוי והשיכון ושל הקרן לרווחה בדקו מאות דירות ברחבי הארץ, ועשרות דירות של ניצולי שואה הנמצאות מתאימות הונגשו במטרה לשפר את תנאי המגורים בהם חיים הניצולים. אני מברכת את המשך שיתוף הפעולה יחד עם המשרד, ובכך עוד עשרות ניצולים יזכו לחיות את חייהם בכבוד. זו לא רק החובה שלנו כלפיהם, זו גם זכות בשבילנו".
הנגשת דירות ניצולי שואה 2018 באדיבות: משרד הבינוי והשיכון
בפרויקט זה הושקעו סה"כ כ-1.5 מיליון ₪ – מחצית מהסכום מתקציבי משרד הבינוי והשיכון ומחצית מתקציבי הקרן לרווחת נפגעי השואה, עבור עבודות ההנגשה בבתי ניצולי שואה. לאור הצלחת הפיילוט בשנת 2018, החליטו הגופים להמשיך בפעילות המבורכת ובשיתוף הפעולה ולאחרונה אושר תקציב נוסף לביצוע הפרויקט בשנה הקרובה.
רשות העתיקות פרסמה סרטון המתאר את פרויקט השימור והשחזור שמתבצע כעת באתר מצודת אשדוד-ים.
הפרויקט משותף לרשות העתיקות, החברה לתיירות אשדוד ומשרד התיירות. בעבודות בשטח חברו להם ארכיאולוגים ועובדי שימור יחד עם תלמידי בתי ספר יסודיים שאותם מלווים תלמידי תיכון.
השילוב הכי בולט הוא של תלמידי בית הספר לחינוך מיוחד "גוונים" שאימצו את האתר.
צילום הוידאו: יניב ברמן, רשות העתיקות
ברשות העתיקות מציינים שהדבר נעשה במסגרת פרויקט של המרכז הארכיאולוגי החינוכי של מרחב דרום ובו משתתפים תלמידים מארבעה בתי ספר שונים. "לפרויקט", נכתב, "מטרות רבות: הכרת האחר – שילוב של תלמידי החינוך המיוחד עם תלמידי תיכון; מעורבות חברתית בין ישיבת אמית ובי"ס גוונים ושילוב של תלמידי על-יסודי ממקיף ג' כחונכים לתלמידי בי"ס יסודי אופק במסגרת מעורבות חברתית".
צוות המוזיאון לתרבות הפלשתים באשדוד הזמין את התלמידים לחוויה במוזיאון. "התלמידים", הוסיפו ברשות העתיקות, "קיבלו הכנה בבתי הספר ויצאו לשטח מספר פעמים לביצוע העבודות השונות, חוויה נהדרת שתישמר לעד. התלמידים הפכו לשגרירי הארכיאולוגיה של עירם וימשיכו לפעול לטובת הנושא".
המאמן האשדודי רוני אוואט, שאימן את מכבי קביליו יפו בעונה הנוכחית, וסיים איתה במקום השישי, ממש נגיעה מפליאוף העליה, הודיע לראשי מכבי יפו כי הוא לא מעוניין להמשיך לאמן את הקבוצה בעונה הבאה.
ל "כאן דרום" נודע כי הוא סיכם את תנאיו בהפועל אדומים אשדוד, ויהיה האיש שיעמוד על הקווים של האדומים בעונה הבאה. החתימה הרשמית צפויה להתקיים בל"ג בעומר, בשל ספירת העומר. אולם אוואט כבר החל לעבוד על שמות של שחקני רכש לעונה הבאה.
עמוס וזאנה ימשיך לעמוד על הקווים עד סיומה של עונת 2018/19 באופן רשמי עבור האדומים, שכזכור משתתפים במשחקי פליאוף העלייה ועדיין בעלי סיכוי לעלות לליגה הלאומית.
בעונה הבאה וזאנה צפוי להמשיך להיות בורג מרכזי בצוות המקצועי של המועדון האדום, ככל הנראה ישמש כעוזר מאמן, התפקיד אותו ביצע בתקופתם של פיני עייש וגילי לנדאו כמאמני האדומים.
קונפליקט שצפוי לצוץ בעקבות חתימתו ההולכת ומתקרבת של אוואט באדומים היא שהוא עובד במחלקת הספורט בעיירית אשדוד ואחראי על חלוקת המגרשים לקבוצות הכדורגל של העיר. כנראה שלא יוכל להמשיך בתפקידו במקביל לאימון קבוצת הפועל אדומים אשדוד בשל ניגוד עניינים.
אוואט החל את קריירת האימון שלו בשנים האחרונות והישגו הבולט ביותר בקריירה הוא עליית ליגה עם מ.ס אשדוד מהליגה הלאומית לליגת העל.
חיים כהן חברו הטוב של רוני אוואט משמש כמנהל המקצועי של מחלקת הנוער של המועדון וככל הנראה זה עוד אחד מהגורמים שהוביל לשידוך.
בשיחה עם אוואט הוא סירב לאשר את הידיעה, אך לא פסל את האפשרות שישמש כמאמן האדומים בעונה הבאה. "הודעתי למכבי יפו שלא אמשיך, מיציתי שם ואני צריך להמשיך הלאה לאתגר הבא. יש לי הרבה פניות מהרבה קבוצות, הדבר שהכי חשוב לי בקבוצה הבאה שלי הוא אתגר אמיתי. יכול להיות שזה יהיה באדומים ויכול להיות בקבוצה אחרת."
תגובתו של דובר הפועל אדומים אשדוד: "מועדון האדומים בשלב זה מתרכז בפלייאוף ובכל הלוגסטיקה הקשורה לכך מנהלתית ומקצועית. במקביל אנו מתחילים סדרת פגישות עם אנשי מקצוע לטובת ההכנות לקראת העונה הבאה ובשלב זה הכל עדיין פתוח על מנת לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבור המועדון."
לקראת ובמהלך יום הזיכרון לשואה ולגבורה מתקיימים השנה יותר מ-40 מפגשים במסגרת "זיכרון בסלון" באשדוד, בהם מגיעים ניצולי שואה ומספרים את סיפורם לקהל הרחב – בבתים פרטיים, בתי ספר, מרכזים קהילתיים, מרכזי תרבות ותנועות נוער, פאבים ובתי קפה. את המיזם בעיר מובילה נורית טופז מתנועת אשדודים. רשימת הסלונים הפתוחים לקהל הרחב גם באתר www.zikaronbasalon.com
מרכז מונארט לתרבות 30/4 שעה 18:00
פאב זרם 30/4 שעה 19:30
הספוקנוער 1/5 שעה 18:30
מרכז כיוונים 1/5 שעה 19:00
המרכז להורות משמעותית 1/5 שעה 19:00
ויצו אשדוד 1/5 שעה 19:30
בית משפחת צבאן התקוה 10/1 19:30 אשת עדות: מזל דאי, מנחה: סמדר שרת, שירה: מירי אור
קופ"ח לאומית (סניף אלמוג) 1/5 19:30
צופים שבט הנחל 1/5 19:30
מרוץ החיים 1/5 שעה 19:00 רחבת ההרקדה, הסלון בשעה 20:00
דירקטוריון חברת נמל אשדוד החליט היום על מינויו של איציק כהן כמנכ"ל בפועל במקום איציק אחר – יצחק בלומנטל, אשר אמור לסיים את עבודתו ב-4 ביולי השנה. בלומנטל פרש לאחר שזומן לשימוע לפני פיטורים.
ממלא המקום, איציק כהן, כיהן עד היום כסמנכ"ל תפעול במהלך ארבע השנים האחרונות, ויכהן בתפקיד המנכ"ל עד לסיום הליך איתור ומינוי מנכ"ל קבוע לחברה. לא מן הנמנע שיתמודד על התפקיד בדומה לבלומנטל שהיה זמני גם הוא ונבחר למנכ"ל קבוע.
מנכ"ל חברת נמל אשדוד היוצא יצחק בלומנטל עם שר התחבורה ישראל כ"ץ. צילום: אורי קריספין
החלטת דירקטוריון החברה, טעונה אישור הועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות ברשות השופטת בדימוס בלהה גלאור.
יו"ר הדירקטוריון אורנה הוזמן בכור: "אני מבקשת לברך את איציק כהן על בחירתו כמנכ"ל בפועל של נמל אשדוד. אני משוכנעת שיוביל את חיזוק וייצוב החברה בבטחה, תוך מתן שרות מיטבי ללקוחות, ומציאת פתרונות לאתגרים הרגולטוריים העומדים לפתחה. אני רוצה להודות ולאחל הצלחה למנכ"ל היוצא יצחק בלומנטל בהמשך דרכו".
