מתנדבי רפואת חירום מסניף לכיש הוזעקו לרחוב בני ברית/ רוטשילד באשדוד בעקבות דיווח על תאונת דרכים.
חובשים של איחוד הצלה העניקו טיפול רפואי ראשוני לרוכב 'רולר-בליידס' כבן 28 במצב קל בזירת תאונה עם מעורבות רכב פרטי, נסיבות התאונה בבדיקה.
דקות ארוכות בטרם נשרקה שריקת הפתיחה, הצבע חזר לאצטדיון הי"א. מחנות האוהדים של שתי הקבוצות, ענו על הציפיות וגדשו את היציעים עד הכסא האחרון. אוהדי שתי הקבוצות שבחרו לא לשלם את מחיר הכרטיס, נצפו צופים במשחק מחלונות וגגות הבתים הסמוכים למגרש. הפועל אדומים מארחת את הדרבי הראשון לעונה, שינעל את הסיבוב הראשון בליגה ב' דרום ב'. המארחת מובילה את הטבלה בשתי נקודות מסגניתה, עירוני אשדוד. בטרם המשחק התקיים טקס מרגש לשני בוגרים של אגודת הפועל אשדוד המיתולוגית, שהפכו לשניים מגדולי השחקנים בישראל, חיים רביבו ואלון חזן. גם ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי, איש העסקים רוני מאנה ושחקן העבר, נאור גלילי נכחו ביציע הכבוד שהיה גדוש ומלא.
האוהדים האדומים (צילום: אורי קריספין)
בדקה ה-27 הפועל אדומים מקבלת מתנה מהגנת עירוני אשדוד בדמות כדור חופשי 25 מטר מהרחבה. דוד רביבו ניגש לכדור אך אנגלשטיין הדף בקצות האצבעות. בדקה ה-32, יוסי פליקר מגיע חופשי מול שקל, שניפק עצירה גדולה והותיר את תוצאת הפתיחה על כנה. בדקה ה-33 וורקאט מסתובב ומבלי להביט למסגרת ניפק כדור מצוין שהיה רחוק במעט מהקורה.
0:0 תוצאת המחצית.
יש לנו עוגת יום הולדת לפרוס, יש קרנבל יום הולדת ואיתו גם שקיות הפתעה. סמסו מזל טוב ליובל שטרית שחגגה את גיל החוקיות. מזל טוב נוסף לתאומות מאשדוד עדן ומורן שלו שתקתקו 21 ולחיילת המהממת משי אבירם שלראשונה בחייה חגגה על מדים את צמד הספרות 19.יאמי
יובל שטרית
משי אבירם
הבלוגרית ואושיית האינסטגרם תם בר אמר מוסיפה לרזומה המפואר שלה מעצבת אופנה, היא נבחרה לעצב קולקציית בגדים לאתר האופנה הנחשב רוקגלאם, ידענו שיצא ממנה משהו.
אז יש חיים אחרי הצבא ואצל איה מזר יש שינוי קטן אחד והוא: איה החלה לחסוך כסף כברמנית לטובת הטיול הנכסף עם הצמוד ולמי ששואל לסוסה הלבנה שלום.
ברכות לזמר ולאקס כוכב נולד אבי בן אבו ואשתו מור בן אבו מאשדוד על הולדת הבן השלישי. כשיש בנות אומרים אבו אל בנאת מעניין מה אומרים על ריבוי בנים. בואו נגיד ילדים זה שמחה, שיהיה במזל
זה הזמן להוציא אייפונים, אייפדים, פתקים ובכלל ולרשום את התאריך הנ"ל. הרקדנית/סטודנטית שירן אברהם והצמוד לירן בן שושן סגרו תאריך לחתונה: 20.6.18 ובעברית צחה יש לומר: צהלולים.
פעם היו משקיעים בחגיגות יום הולדת, היום בעקבות תופעת האינסטגרם מרימים לחיים ומעדיפים לחגוג בגדול למספר העוקבים. נערת ישראל מאשקלון אדר גנדלסמן עיגלה ל40 אלף עוקבים וחגגה עד השעות הקטנות של הבוקר.
בזמן שכולם פה מתכרבלים בפוך ויורדים על קערות מרק, האשקלוניות ענבר גז וגל טלקר תופסות צבע ומוצאות זמן להצטלם עם החיות הכי יפות בחופי תאילנד, בתיאבון לכל הקנאים
ואם באור הזרקורים, ב1.1.18 יוצג לאומה הקליפ החדש של הצמד המצליח סטטיק ובן אל תבורי 'נמסטה', בתכלס אותנו מעניין דבר אחד, המתולתלת האשדודית מיטל אלגמיל תהיה הרקדנית הראשית בקליפ, טודו בום.
הזמן: השבת האחרונה. הלוקיישן: איצטדיון הכדורגל סנטיאגו ברנבאו בריאל מדריד. האייטם: סופר קלאסיקו בין שתי קבוצות הפאר ברצלונה וריאל מדריד. התוצאה: 3-0 לברצלונה. והאייטם שחקן העבר חיים רביבו עם הילדודס ביציע הכבוד, גולאסו.
נתחיל בדוגמנית והבת של.. שהביאה כבוד לאשדוד. ליבר בלילטי יקירת המדור שיחקה אותה בתחילת השבוע עת לוהקה יחד עם שלוש דוגמניות נוספות מכל הארץ לסדרת הפולחן איט גירלס המשודרת זו העונה הרביעית. אז היא התחילה כפרזנטורית של אמה המעצבת ברטה והיא ממשיכה היישר למסך הקטן, ריספקט.
אחרי שבוע של שיגעון, לחץ מצד האוהדים וציפייה ענקית, הפועל אדומים אשדוד ועירוני אשדוד מוכנות לרגע השיא של העונה. במוצאי השבת בשעה 19:30 יעלו באצטדיון הי”א שתי מוליכות ליגה ב’ לדרבי הכי לוהט שיש לדרום להציע.
מצד אחד תעמוד קבוצתו של פיני עייש, אקס הצהובים, שמתמקמת לה ראשונה בטבלה, ומנגד תהיה זו קבוצתו של שרון מרציאנו, שדולקת אחריה כמו פרד עיקש.
רועי סבג. צילום: מוטי קדוש
הפער בין שתי הקבוצות ערב ההתמודדות עומד על שתי נקודות בלבד, ואף על פי שמדובר במפגש צמרת סופר מסקרן, שיכול בסופה של עונה להכריע את זהות העולה לליגה א’, מעבר לכול יהיה זה הדרבי הגדול של אשדוד, שחוזר אלינו אחרי שנתיים והצליח להטריף עיר שלמה. בשני המתרסים לא מוכנים לשמוע על תוצאה אחרת מלבד ניצחון ומבינים שעל הכף מונחים גם לא מעט יוקרה, כבוד ורצון עז להוכיח מי הקבוצה הטובה בעיר.
בהתרגשות העצומה שאוחזת בכל פינה בעיר שותפים כמובן שני שחקני הנשמה של שתי הקבוצות: נתן גנון האדום ורועי סבג הצהוב. השניים הם הלב והעוגן בכל קבוצה, שניהם משחקים במועדונים שלהם מהרגע שחזרו לחיים ושניהם חוו את שלושת הדרבים האחרונים בין שתי הקבוצות, ששוחקו לפני שנתיים בליגה ג’.
גנון. צילום: אורי קריספין
גנון (25), נחשב ליקיר האוהדים והוא הטרקטור של האדומים בלב המגרש. הקשר המחונן הוא לא איש של מספרים, אך במועדון קיימת הערכה רבה לעבודה הקשה שלו ולמלחמה הבלתי מתפשרת על כר הדשא. לסבג מעמד דומה לזה של גנון. הוא הקפטן והמנוע של עירוני אשדוד, ואין שחקן שמחובר יותר ממנו לאוהדים, דבר שבוודאי מאיץ את האמביציה שלו לצבוע את הדרבי בצהוב.
בפן הפיקנטרי, יומיים לאחר הדרבי יציין סבג יום הולדת 27, והוא בוודאי ירצה להתחיל את החגיגות כבר במוצאי השבת. רגע לפני הסופר קלאסיקו האשדודי והר הגעש שמצפה לשחקנים, הפגשנו למאצ’-אפ של צהוב מול אדום את גנון וסבג ושוחחנו איתם על היריבות הגדולה בין המועדונים, האווירה סביב הדרבי, איזו קבוצה תחייך בסיום ואם הם יהיו מוכנים לוותר על עלייה עבור ניצחון בדרבי. אפילו קיבלנו תשובות מפתיעות.
מפגשי הדרבי האחרונים בין הפועל אדומים אשדוד לעירוני אשדוד נערכו בעונת 2016/15. אז שתי קבוצות טריות וחסרות ניסיון, שרשמו את העונה הראשונה שלהן כמועדונים לאחר הקמתן מחדש, השקיעו לא מעט כסף וקיוו להצליח.
אדומים לא הצליחו למנף את העניין סביבה לכדי עליית ליגה, אך לעירוני זה הלך טוב יותר עם עלייה נהדרת לליגה ב’ ועם עליונות במשחקי הדרבי שהסתיימו בנוק אאוט צהוב ומוחץ. “חשוב לנו מאוד, ואנחנו רוצים להחזיר על מה שהיה לפני שנתיים”, אומר גנון ומקווה לנקמה. “אנחנו בהחלט רוצים להחזיר את הכבוד במשחקי הדרבי. דרבי זה דרבי, יש את האמוציות, את האווירה מסביב, את הקהל ואת המלחמה בין השחקנים. אנחנו מכבדים מאוד את עירוני, אבל יחד עם זאת רוצים לבוא ולעשות את הטוב ביותר”.
החוד ההתקפי של עירוני. צילום: מוטי קדוש
סבג: “אנחנו לא חושבים על הפועל ועל מה שהיה לפני שנתיים, אנחנו צריכים להתייחס רק לעצמנו. אם נעשה את העבודה שלנו כמו שצריך ונשחק את המשחק הטוב שלנו, נצא עם תוצאה טובה. קל זה בטוח לא יהיה, כמו כל משחק בליגה הזאת”.
איך מפלס הלחץ בכל קבוצה?
גנון: “עשינו הכנה טובה מאוד, ולמרות שאנחנו במקום הראשון ואנחנו מעליהם, אנחנו לא מקלים ראש לרגע ומגיעים בשיא המוכנות. אפשר היה לראות את זה באימונים: שחקנים באו, התאמנו טוב והשקיעו. אנחנו רוצים לעשות תוצאה טובה כדי לעלות ליגה, כי זו המטרה שלנו בסופו של דבר”.
סבג: “עד המשחק האחרון הראש שלנו היה רק במשחק נגד באר שבע, אבל השבוע כבר חשבנו רק על הדרבי. אנחנו לגמרי מרגישים את הריגוש ואת כל מה שמסביב. גם הקהל שלנו דרוך, אנחנו יודעים כמה זה חשוב לו. אפשר להגיד שיש פרפרים בבטן”.
עבור הקהל האדום והצהוב מדובר במשחק הכי חשוב של העונה, בלי קשר להשפעה שלו על מאבק העלייה. עבורם, דרבי זה משחק שמנצחים בשביל האוהדים, וכפועל יוצא מכך, הם דאגו במשך כל השבוע להכניס את השחקנים לסחרור ולדרבן אותם לקראת הדבר האמיתי.
“ברור לנו שהמשחק הזה חשוב מאוד לאוהדים”, אומר גנון. “יש תחושה שהאוהדים מרגישים את הפספוס מלפני שנתיים. יש הרבה קהל שלא הגיע השנה למשחקים למרות שיש לנו הרבה אוהדים בעיר, ומכאן אני קורא להם להגיע לדרבי ולעודד אותנו. אם נעשה את הצעד הזה ונעלה ליגה, אז שנה הבאה זה כבר ליגה א’, וזו אופרה אחרת לגמרי. וזה עובר דרך הדרבי, המשחק הזה הוא סוג של מבחן מאוד גדול עבורנו, מבחן אופי”.
הפועל אדומים אשדוד. צילום: מדיה אדומים
סבג: “אני מאוד מחובר לקהל שלנו, אין יום שהם לא מדברים איתי על הדרבי. אני יודע מה זה בשבילם ואני מנסה להעביר את זה גם לקבוצה וגם להטריף את השחקנים, כי לפי דעתי אני היחיד שיצא לו לחוות מעירוני אשדוד. אני מקווה שנעבור את זה בהצלחה”.
לפי הצפי ביציעים יהיו משהו כמו 5,000 צופים, זה בערך חלום של כל שחקן לעלות למשחק כזה.
גנון: “כן, לגמרי. אני חוויתי כמה משחקים כאלה, היה לי משחק שהייתי עם מכבי באר שבע בגביע מול מכבי חיפה בווסרמיל, אז היו שם 10,000 צופים. זו חוויה מטורפת: לעלות למגרש ולראות את כל הקהל, הכמויות האדירות, זה מדרבן וגורם לאדרנלין לזרום בגוף. זה רגע ששחקן מחכה לו עונה שלמה. נכון שיש משחקים חשובים כמו קריית מלאכי למשל, אבל דרבי זה דרבי. אנחנו רוצים להגיע בשיא המוכנות, לעשות משחק טוב ולנצח”.
סבג: “זה מסוג המשחקים שאנחנו כשחקנים מחכים אליהם. באמת חוויה אדירה. זה לא משהו רגיל שבליגה ב’ תבוא כמות כזו של צופים. זה כיף, זה נותן כוח ומוטיבציה, ואני מקווה שגם הקהל ייהנה מהמשחק”.
הדו–קרב המקצועי בין שני המועדונים העונה מעלה לא סימני שאלה באשר לקבוצה המוכשרת יותר. בדרבי הקרוב אולי לא נקבל תשובה חותכת לכך, אך נדמה כי הקבוצה שעליה מצביעים כפייבוריטית ערב המשחק היא הפועל אדומים, הקבוצה בראש הטבלה וזו שאימצה לעצמה את הכינוי קבוצת הגלאקטיקוס, לאור העובדה ששבשורותיה מככבים שחקנים כמו אריאל טרבלסי, דוד רביבו, רחמים צ’קול וגדיף וורקאט.
עירוני, שמעמידה קבוצה מוכשרת כשלעצמה עם שחקני עתירי ניסיון כמו ברוך דגו, ערן מלכין ויוסי פליקר, תגיע להפוך את הטבלה על פיה ולחגוג ניצחון כפול. “אני חושב שגם לנו וגם להם יש שחקנים מצוינים”, מפרגן גנון. “לנו יש שחקנים שהגיעו מליגות גבוהות, ולהם יש את ברוך דגו, יוסי פליקר, מאור זוהר — שחקנים עם הרבה ניסיון שעברו בכדורגל. קשה לי להגיד שאנחנו יותר טובים, אנחנו מכבדים אותם וחושבים שהם מצוינים”.
סבג, לעומת זאת, העדיף להיות פחות קלישאתי ולא היסס להצהיר מי הקבוצה הטובה יותר: “אם אנחנו לוקחים פר שחקנים, אני חושב שאני מכיר את כל שחקני הפועל אשדוד, ויש להם שחקנים מצוינים, אבל אני לא חושב שאנחנו כקבוצה פחות טובים. להפך, אני חושב שאנחנו יותר טובים מהם”.
שתי קבוצות האוהדים של העיר אשדוד – הפועל ועירוני – כבר כוססות ציפורניים בציפייה עצומה לרגע שבו תישמע שריקת הפתיחה שתוציא לדרך את משחק הדרבי הגדול.
ההצגה הכי טובה בעיר היא קודם כול עבור האוהדים הנאמנים של שני המחנות, שהעבירו את השבוע האחרון בהתרגשות, במתח ובדריכות שיא לרגל חזרתו של הדרבי המיתולוגי. הכרטיסים נמכרו באלפים ונחטפו ממוקדי המכירה השונים, ובאצטדיון הי”א הטירוף אמור להגיע לשיא עם כמויות קהל אדירות ביחס לליגה הנמוכה ועם תפאורות ססגוניות שיעניקו גוון מרהיב.
צילום: אורי קריספין
לדרבי הראשון לפני שנתיים הגיעו 4,000 צופים, לדרבי השני הגיעו 3,000, והצפי כעת, לאחר שנה של נפקדות, הוא ל-5,000 אדומים וצהובים. כאשר על הכף מונחים לא מעט פרמטרים חשובים כמו גאווה, יוקרה, שלטון וכוח, אפשר בהחלט להבין מהיכן נובע רצון האוהדים לנצח בדרבי ולהוכיח מי הקבוצה הטובה בעיר.
התלמידים ירצו ללכת למחרת לבית הספר עם חיוך מרוח על הפנים ולהקניט את אוהדי היריבה, והבוגרים יותר יעדיפו להגיע עם חשק למקום העבודה. ויש כאלו שעבורם מדובר בהרבה יותר ממשחק כדורגל או שלוש נקודות: מיתר חן, פרץ בן משה ועטרה בוטבול סמואל, אוהדי עירוני אשדוד, שהתקשו לעצום עין בימים האחרונים ולחשוב על משהו אחר מלבד הדרבי. כך גם אלון פרקש, איתי דזיקובסקי וכפיר אלמליח מהצד האדום. בשבילם, כמאמר הקלישאה, הדרבי הוא מעל הכול. זה בדיוק הרגע שהם חיכו לו זמן רב.
אוהדי עירוני יחפשו לרמוס בפעם הרביעית ברציפות את הפועל, ואילו אצל האוהדים באדום מכוונים רק לדבר אחד: נקמה. כדי להיכנס לעובי הקורה ולהבין בדקדקנות את היריבות הגדולה בין הצדדים ואת התחושות בכל מחנה הפגשנו הייטיקסט, ראש צוות ב-DHL, מזכירה רפואית, משנה למנכ”ל באופיס דיפו, טכנאי גז ומנהל בחברה ציבורית ושמענו מהם מה יותר חשוב עבורם: לנצח בדרבי או לעלות ליגה, מה הם שונאים אצל היריבה מעבר לכביש, איזה מעשה מטורף הם מוכנים לעשות כדי לנצח בדרבי ואם היו לוקחים איתם לליגה א’ את המתחרה העירונית. לא נתקלנו ביותר מדי יחסי אהבה.
מיתר חן (27), פרץ בן משה (34) ועטרה בוטבול סמואל (24) הם מאוהדיה השרופים של עירוני אשדוד. הם מלווים את הקבוצה בכל המשחקים, בית וחוץ, ונחשבים לצהובים בנשמה. כמוהם גם אלון פרקש (44), איתי דזיקובסקי (37) וכפיר אלמליח (40), שמייצגים את הצד האדום. אחרי סיעור מוחות אצל השישייה, הלחץ בהחלט מבעבע והמטרות המשותפות הן שתיים: ניצחון בדרבי ועליית ליגה.
עטרה סמואל. צילום: אורי קריספין
חברים, דרבי על הפרק. איך התחושות?
חן: “מרגישים את זה בכל מקום בגוף ובכל מקום בעיר. יש התרגשות והרבה דריכות. אם השחקנים והצוות המקצועי דרוכים ברמה שאני דרוך, אז אני יכול להיות רגוע”.
בן משה: “אני מרגיש מעולה, ההקמה של עירוני אשדוד החזירה לי את ההתרגשות מכדורגל. שום דבר אחר כבר לא מעניין”. בוטבול סמואל: “ההתרגשות בעיצומה, דרבי זה אירוע שאוהדי שתי הקבוצות מחכים לו ומייחלים לניצחון”.
כפיר אלמליח. צילום: אורי קריספין
פרקש: “התחושות הן של התרגשות, לחץ, ציפייה. חיכיתי לזה מאז הדרבים האחרונים, שלא היו מוצלחים בלשון המעטה. בנינו קבוצה שאמורה להחזיר לנו את השליטה בעיר”.
דזיקובסקי: “יש התרגשות עצומה. זה משחק שמעיר את כל העיר, כולם מדברים על המשחק הזה. אני מקווה מאוד שהמגרש יהיה מלא. מי שיגיע יעבור חוויה של פעם בחיים”.
דו-קיום ביציע. צילום: אורי קריספין
אלמליח: “אותי באופן אישי המשחק הזה מצליח להחזיר עשרות שנים אחורה. אני אישית לקחתי מאוד קשה את עניין האיחוד, וביחד עם הקמתה של מ.ס אשדוד הפסקתי להגיע למשחקי הכדורגל. לי לא היה נראה הגיוני שהסמל, הצבע והדגל יוחלפו, והכול צריך להמשיך כאילו לא קרה כלום. לא הצלחתי להתחבר לקונספט הזה והלכתי עם הלב, כי בשבילי הפועל אשדוד זה לא משהו שאפשר היה להעלים סתם ככה. יש מתח, לחץ, עצבים, זה משהו שהיה מאפיין מעמד כזה עוד ממשחקי הדרבי בתקופה של הפועל אשדוד המיתולוגית, וזה גם משהו שחזר בגדול עם הפועל אשדוד הנוכחית”.
מה זה בשבילכם דרבי וכמה חשוב לכם לנצח?
חן: “הדרבי מעל הכול זו לא קלישאה. הרבה מונח על הכף, הן מבחינת היוקרה והן מבחינת הטבלה. השנה אנחנו מגיעים לדרבי בפיגור שתי נקודות, ולדרבי יש השפעה מכרעת על המשך העונה. תשעה שחקנים שלנו עזבו לאדומים אשדוד, רובם בשביל סכום זעום. אני לא רוצה לראות אותם חוגגים, ויותר מזה, רוצה להראות להם שיש דברים שכסף לא קונה”.
אלון פרקש. צילום: אורי קריספין
בן משה: “חשוב לנצח כי המטרה היא לעלות ליגה. הדרבי זה משחק פיקנטי ומלא עניין, אבל עם כל הכבוד לדרבי, אותי מעניין לעלות ליגה בכל מחיר”.
בוטבול סמואל: “דרבי זו מלחמה. מבחינתנו, השנה הדרבי הוא זה שיכריע בין שתי הקבוצות הכי חזקות בליגה, וכמובן שמקווים לצבוע את העיר בצהוב”.
פר. בן משה. צילום: אורי קריספין
פרקש: “דרבי זה הדבר הכי חשוב שיש לי בתור אוהד הפועל אשדוד. זה משהו שהיה חסר כל השנים, זה בשבילי הדבר הכי חשוב שיכול להיות בימים אלו”.
דזיקובסקי: “בשבילי, דרבי זה עוד משחק חשוב בדרך למטרה, למרות שיש הרבה אוהדים שלא יסכימו איתי. אני חושב שלעלות ליגה יותר חשוב, אז אני אומר שאנחנו גם ננצח בדרבי וגם נעלה ליגה בסוף העונה”.
אלמליח: “מבחינתנו, ניצחון בדרבי בעזרת השם יהיה מעין סגירת מעגל והחזרת העטרה ליושנה”.
איזה דבר מטורף הייתם מוכנים לעשות כדי לנצח את הדרבי?
חן: “לרוץ בחוטיני סביב המגרש. הכי קלישאתי, אבל הכי קיצוני שאקיים”.
בן משה: “לא צריך שום דבר מטורף, מנצחים את הדרבי”.
שהטובה יותר תנצח. צילום: אורי קריספין
בוטבול סמואל: “לא הייתי עושה משהו מטורף, כי הטירוף יהיה ביציע. נעודד 90 דקות ללא הפסקה, זו הדרך הטובה ביותר לתמוך בשחקנים ולהעביר את הטירוף מהיציע לדשא”.
פרקש: “מוכן לעשות הכול לנצח את הדרבי הזה. כל ההשקעה בקבוצה, בעידוד, בהגעה לכל מגרש, זה כלום לעומת הדרבי בכלל והדרבי הזה בפרט”.
דזיקובסקי: “אני לא עושה דברים מטורפים, אבל אני מאוד רוצה לנצח את הדרבי”.
אלמליח: “בואי נאמר שאני מאוד מקווה שלא יצטרכו להעמיד אותנו האוהדים במבחן בנושא הזה, כי ממה שאני שומע מחבריי זה משהו שאנחנו מוכנים לעשות הכול בשבילו”.
צהובים: “הפועל זו עירוני ב’” – אדומים: “עירוני שחצנים, אנחנו כאן על אפם וחמתם”
היחידה שניתן להצביע עליה כמתונה וסלחנית היא הבחורה שבחבורה, אוהדת עירוני, עטרה. להבדיל ממנה, בין החבר’ה הצהובים והאדומים לא שוררת אהבה של ממש. לא מעט התנגחויות נרשמו בין הצדדים במשך השנים האחרונות, כולל לקיחת שחקנים, מאמן ואינטריגות הדדיות. לכל צד “בטן מלאה” על השני, וכעת לפני המפגש הלוהט בדרבי הם מתפנים לסגור חשבונות.
מה אתם לא אוהבים אצל היריבה?
חן: “שהם לוקחים 30 שקלים לכרטיס לאישה בדרבי”.
בן משה: “שזו עירוני ב’. לקחו את כל השחקנים שדקה לפני קיללו ושחקנים ששרו שירים מאוד מיוחדים על הפועל”.
איתי דזיקובסקי. צילום: אורי קריספין
בוטבול סמואל: “אני לא כל כך מתעסקת ביריבה חוץ מלהתעדכן בתוצאת הסיום שלה. אני לא אוהבת את המקרים שבהם היריבות הופכת לשנאה שאינה ספורטיבית, ולא משנה מאיזה צד זה מגיע. יש דברים יפים שהמועדונים כולים לעשות ביחד, והטורניר המשותף לילדי בית הספר לכדורגל שהתקיים בחנוכה הוא אחת הדוגמאות לכך. בעיר הזאת יש שתי קבוצות שיש להן אוהדים, ואני מאמינה שאם נשמור על כל היריבות בתחום הספורטיבי, שני הקהלים ימשיכו לגדול עד שנגיע לדרבי אשדודי אמיתי בליגת העל”.
פרקש: “לא אוהב את השחצנות של חברי ההנהלה שלהם. כאלו שהעריכו שנתפרק אחרי הדרבי הקודם, ועל אפם וחמתם אנחנו כאן לפניהם עם המאמן הכי טוב בליגה שעשה אותם ולקחנו אותו אלינו”.
דזיקובסקי: “אני אוהב להתעסק בשלי ולא ביריבה, מה שקורה שם לא מעניין אותי. אני משקיע את כל כולי בהפועל אדומים אשדוד”.
אלמליח: “האמת שיש משהו שמאוד חורה לנו האוהדים בהתנהגות ובהתנהלות של חלק לא מבוטל מהקהל בצד השני, ואני אסביר: אצלנו הקבוצה הוקמה בעקבות הגעגועים לתקופה ההיא ולהפועל אשדוד המיתולוגית וקיימת בזכות האהבה שלנו אליה, ככה גם מרבית השירים שלנו מנוסחים. בצד השני, לעומת זאת, לנו יש את התחושה שכביכול הכול מונע משנאה, מלחמות ורוע. כל זה בא לידי ביטוי אפילו במנהג שהקבוצות מקיימות בכל סיום משחק. אצלנו משתמשים בשיר ‘שנים רבות שלקחו לי אותך, ולא הספקתי לשכוח, ועכשיו מתחילים מחדש’. ואילו בעירוני הטקס מתקיים סביב השנאה שלהם אלינו ועם שיר של ‘בכל יום אני מודה לאל שבעיר אשדוד, אין הפועל’. חייב להגיד שאם עירוני היו עוברים רק חצי ממה שאנחנו עברנו בעונה הראשונה, הם כבר מזמן היו מרימים ידיים וחוזרים לעודד את מ.ס אשדוד, אבל המועדון שלנו הוכיח פעם אחרי פעם שככל שהוא חוטף מכות, ככה הוא גם מתחזק יותר. זה רק מוכיח שהדברים נעשים אצלנו מהלב ובאהבה. ולמי שהיה ספק, אנחנו פה לעד, ושום דבר לא יצליח להרוס את זה. הבסיס שלנו הוא יציב, והשורשים חזקים, ארוכים וממשיכים מדי יום להתבסס עמוק באדמה”.
מבחינת חומר שחקנים, מי הקבוצה הטובה יותר?
חן: “האדומים עם הכסף הגדול והקשר עם הקבוצה המאוחדת נמצאים בפער מקצועי קטנטן מאיתנו, אף על פי שהשמות שם מפוצצים. גם בעונה הראשונה הם היו עם סגל הרבה יותר טוב, אבל כולנו זוכרים איך זה נגמר. ‘ראו איך דאבל נצבע, צהוב בפנים’”.
בן משה: “עירוני אשדוד טובה יותר בגלל העומק והקישור המדהים. דגו, מלכין, פשאי, טקלה וזוהר זה קישור של צמרת ליגה א’ מינימום, והאדומים יבינו את זה בדרבי. היתרון היחידי של האדומים זה שחקני האגף המהירים שלהם”.
מיתר חן. צילום: אורי קריספין
בוטבול סמואל: “לדעתי שתי הקבוצות הן מעל הליגה. הטבלה לא משקרת, והדרבי יהיה מבחן בדרגת הקושי הכי גבוהה לשתי הקבוצות”.
פרקש: “אנחנו יותר טובים, הוכחנו את זה בכל המשחקים עד עתה. יש לנו שלד אדום שרץ שנה שלישית ביחד ואת החלוץ הטוב בליגות הנמוכות, אריאל טרבלסי, ובטח הכוכבים שהובאו השנה ונותנים המון ניסיון ויכולת. אנחנו רמה מעל הליגה”.
דזיקובסקי: “יש לנו קבוצה אדירה, יש לנו שחקנים מנוסים ואיכותיים ומאמן שהיריבה הייתה רוצה מאוד. אני בטוח שאנחנו יותר טובים, אבל במשחק אחד הכול יכול לקרות”.
אלמליח: “בשתי הקבוצות אפשר למצוא שמות של שחקנים שעברו המון בכדורגל הישראלי ומעבר, אבל לדעתי למרות שיהיו כאלה שיגידו שאני לא אובייקטיבי, אצלנו יש בקבוצה מעבר ליכולת וגם את הפרמטרים החשובים של מנהיגות, נשמה, מרקם חברתי איכותי וחדר הלבשה מאוחד ומגובש”.
חדר ההלבשה של הפועל הצבא האדום. צילום: אורי קריספין
מוכנים שהיריבה העירונית תעלה יחד אתכם ליגה או שמעדיפים אותה נשארת בליגה ב’?
חן: “אני אהיה הכי שמח אם אנחנו נעלה מהמקום הראשון, ואדומים תעלה מהפלייאוף. בסופו של דבר, זה ניצחון של כולנו. מאז החזרה של שתי הקבוצות, העיר חזרה לדבר כדורגל”.
בן משה: “הלוואי שיעלו מהמבחנים, תמיד כיף שיש עניין ומתח”.
בוטבול סמואל: “חד משמעית כן. כל עוד צלחת האליפות צהובה, ואנחנו נעלה מהמקום הראשון. יהיה כיף גדול אם נזכה לדרבי גם בשנה הבאה בליגה א’”.
פרקש: “חס וחלילה. מקווה מאוד שנעלה והם לא”.
דזיקובסקי: “כל עוד אנחנו נעלה מהמקום הראשון, אין לי בעיה שעירוני יעלו מהמבחנים. אני חושב שהיריבות הזאת הייתה חסרה שנים, וזה שקמו הקבוצות מהעבר זה עושה טוב לכדורגל בעיר”.
תוחזר עטרה ליושנה. צילום: אורי קריספין
אלמליח: “לי באופן אישי יש את הגישה שכל עוד אנחנו נהיה צעד אחד לפניהם ועם יומרות וכוונות להצליח ולהשתפר, אז מצבם בכלל לא יעניין או יטריד אותי”.
צהובים: “ננצח את הדרבי ונעלה ליגה” – אדומים: “זה דרבי הנקמה, רק האהבה מנצחת”
כמיטב המסורת במשחקי דרבי טיפוסיים, גם האווירה צפויה להיות בהתאם. שני מחנות האוהדים מכינים דגלים, שלטים, קונפטי ואמצעים נוספים שיוסיפו צבע ליציעים. באדומים ובעירוני מבטיחים אווירה מחשמלת ותפאורה שטרם נראתה ביציעי הי”א.
“ארגון האוהדים שלנו התרים סכום כסף לא מבוטל, ומתוכנן שואו אדיר וצבעוני”, מבטיח חן, האוהד הצהוב.
בן משה: “כמו שמיתר אמר, נאספו סכומי כסף גדולים על ידי נציגי האוהדים ומדברים על תפאורה שלא ראו בעבר בעיר אשדוד. אנחנו מדברים על הקהל הכי גדול שעשה תצוגות בעבר שלא חשבו שיזכו לראות פה”.
בוטבול סמואל: “ההכנות בעיצומן, הכרטיסים נחטפים, והלגיון עובד על תפאורה שלא תבייש את הקבוצות הגדולות ביותר מליגת העל”.
פרקש: “יש צוות ברשות שי בן גוזי שחושב, עובד ומתכנן את הערב הזה כבר חודש. אספנו תרומות, הספונסר הוסיף גם כן ,ומתכננים תפאורה שלא הייתה באשדוד”.
אלמליח: “אנחנו לוקחים את החלק שלנו במשחק בצורה רצינית מאוד, והכוונה היא לבוא מגובשים ומוכנים עם תכנית עידוד מסודרת מהשנייה הראשונה ועד לסיום המשחק. חד משמעית צפויה לנו ביציעים אווירה מחשמלת וכזו תטריף, תדחוף את השחקנים שלנו קדימה ותהיה חלק בלתי נפרד מהמאמצים להשגת ניצחון מוחץ גם במגרש וגם ביציעים”.
אם הייתה לכם רק אפשרות אחת, במה הייתם בוחרים: לנצח בדרבי או לעלות ליגה?
חן: “מטרת העל היא עליית ליגה. מטרת המשנה היא לנצח בכל הדרבים. נעמוד בשתיהן”.
בן משה: “רק לעלות ליגה. למרות שנעשה את שניהם”.
בינתיים כולם חברים. צילום: אורי קריספין
בוטבול סמואל: “כמובן שבראש ובראשונה המטרה היא לעלות ליגה. לפי המצב הצמוד בטבלה, כנראה שאי אפשר להפריד בין ניצחון בדרבי לבין עליית ליגה. לשמחתי, אני לא צריכה לבחור באחד מהם. החלום הוא לשחזר את הישגי העונה הראשונה”.
פרקש: “לא חושב שאפשר לעלות ליגה מבלי לנצח דרבי. אבל לצורך השאלה, לעלות ליגה חשוב יותר. המטרה להגיע תוך כמה שנים לליגת העל, שם מקומה של הפועל אשדוד”.
דזיקובסקי: “חד משמעית לעלות ליגה, וזה יתבצע לאחר ניצחון בדרבי”.
אלמליח: “במציאות הקיימת המיקום בטבלה הוא כזה שמחייב לא למעוד ולנצח כל משחק ,כולל משחקי הדרבי”.
החכליל מכונף. צילום: קובי בן אלי
עף לביקור: חכליל סלעים. צילום: קובי בן אלי
אם היה נדמה שלציווי ההלכתי “קול באישה ערווה” אין מקום בחיים המודרניים, בעת האחרונה, עם התגברות השיח על מקומן של נשים במרחב הציבורי, מתחזקת גם התופעה של הקפדה על איסור שירת נשים במסגרות צבאיות, חינוכיות וממלכתיות. זמרות מהעולם הדתי והחרדי עומדות בפני בחירה – להילחם ולשיר מול קהל מעורב או להתפשר ולשיר רק מול קהל נשי.
נרקיס, שמאז שהחלה את הקריירה המוזיקלית שלה מול קהל מעורב כבר הספיקה לכבוש את פסגת המיינסטרים הישראלית – גלגל”צ – עם שניים מלהיטיה “אל תעזוב” ו”שדות”, מופיעה בימים אלו ברחבי הארץ, כחלק מהשקת אלבומה החדש.
בהופעה בירושלים. צילמה: שרה שוורץ
וכך, בסמטה ציורית בלב שכונת נחלאות הירושלמית בנר חמישי של חנוכה קרה לי נס, רגע לפני שכל הכרטיסים נמכרו ולא נותר מקום ישיבה אחד לרפואה נותר כרטיס אחד שהספיק לשמונה שירים.
באיחור קל נרקיס עולה לבמה ופותחת את המופע עם שיר הנושא של אלבומה החדש “בוא נדבר אמת”. היא מפציעה בשמלה שחורה ומוקפדת ובנעלי עקב גבוהות.
קולה הנעים ממלא את המקום, הקהל – סטודנטים, מבוגרים, חובשי כיפות ומטפחות וגם כאלו שלא, חוזרים מהודו לצד ירושלמים דור שביעי – כולו מוקסם, מבקש לצלול למחוזות שאליהם הנפש מגיעה כשמוזיקה מעולה נשמעת ברקע.
עם סיום השיר נרקיס מבקשת להתקרב לקהל ההטרוגני ורגע לפני הדלקת הנרות המסורתית היא שואלת את באי האולם, "מאיזה צד מדליקים את החנוכייה?" מוזר לשבור את הקרח עם שאלה הלכתית שהתשובה אליה נמצאת ב"שולחן ערוך", אך נרקיס ממשיכה לטשטש את הגבולות בין הדתי לחילוני בבקשה לעזרת הקהל למילים המדויקות של נוסח הברכה.
נרקיס מתארחת באולפן גל צה"ל. צילום: באדיבות גל"צ
כמי שגדלה ביישוב נצר חזני שבגוש קטיף וכבת לציונות הדתית, נרקיס יודעת היטב כי הסוגיה של שירת נשים עומדת כפיל גדול בחדר, והיא בוחרת לתת לה מענה בדרכה שלה.
נרקיס מדברת אלוקות. החיבור לרוח ולמקומו של הבורא נוכח ביצירותיה. אך למי שתהה, על אף החיבור העמוק למסורת, נרקיס היא הדור החדש, דור שמבקש לומר בקול "אני מורכב", דור בעל סתירות פנימיות, שאלות וחיפוש אחר מהות.
העמימות היא חלק ממנת חלקה של היוצרת, שנכון לכתיבת שורות אלו אפשר לספור את הראיונות שהעניקה כנראה על כף יד אחת. מדוע? בעיניי מדובר באמירה, ספק כפירה בדור הריאליטי שמבקש לפרוט על מיתרי הרגש של הקהל באמצעות סיפור חיים, ספק בקשה לפרטיות במציאות שבה התיעוד והשיתוף הם שם המשחק.
מתברר שאל המוזיקה היא הגיעה בטעות כאשר ביקשה רשות מצח דרורי, מלחין, מעבד מוזיקלי וחבר בלהקה של אביתר בנאי, להשתמש בשיר מתוך אלבומו הראשון “כיוון הרוח” כפסקול לסרט שיצרה.
אל המפגש המקצועי הגיעה נרקיס עם סקיצות לשירים שכתבה והלחינה וביקשה להשמיע לדרורי בבקשה לחוות דעת מוזיקלית. כשהבין דרורי שאשת הקולנוע שמולו אינה מתכננת קריירה מוזיקלית כזמרת, הוא לקח אותה תחת חסותו והבטיח שיפיק את אלבומה. אמר וקיים.
צילום: באדיבות גל"צ
“לקח לי המון זמן להבין שהשירים האלה שכתבתי, מישהו אי פעם ישמע אותם והם יצאו לרדיו”, היא מספרת לקהל הירושלמי בין שיר אחד לאחר ומוסיפה, “וזה קרה, זה קרה יחסית מהר, תוך שנה וחצי. לעבוד עם צח דרורי זו חוויה מדהימה בפני עצמה. הוא גאון מוזיקלי, וזו הייתה הרפתקה מיוחדת”.
אולי זו אווירת חנוכה ששררה באולם, אך בוודאות האור הגיע בדרכו שלו. בניגוד לצו השעה המבקש להוציא את הפלאפונים ולפתוח את הסטורי באיסטגרם, הסטורי שעל הבמה כנראה היה מרתק הרבה יותר, כי פרט לאורות הנרות והפרוז’קטורים המקצועיים, לא נראו מסכי לדים של סמרטפונים.
ההופעה המשיכה, והקהל התמסר לרגע. לאחר השיר הראשון הגיע ביצוע מרגש לשיר “אל תעזוב”, שאיתו פרצה נרקיס לחיינו וכבשה את פסגת שאיפותיו של כל אמן בישראל – הפלייליסט של גלגל”צ.
בשיר בעל המוטיבים מן המקורות, שיר השירים אם לדייק, מבקשת היוצרת מאהובה שלא יעזוב. אך למי שחשב כי זהו עוד שיר אהבה רומנטי אנושי, היא משיבה בכנות: “הרבה שואלים אותי, "על מי כתבת את השיר?" לא נעים להגיד, 'לו!' (מצביעה לשמים). לי זה היה ברור אבל… בסדר. ברגע שהשיר יצא ממני הלאה, כל אחד לוקח את זה למקומו שלו”.
בהמשך נרקיס מבצעת את השיר שפותח את אלבומה ונקרא “עצה”, לא לפני שהיא לוקחת את הגיטרה אל חיקה ומטיבה לנגן בה את השיר שכתבה והלחינה. “זה שיר שכתבתי במקום שבו הייתי צריכה עצה רצינית מהמומחים ביותר, בדיוק חזרתי לארץ מהודו והגעתי לצפת”, היא אומרת לקהל ומספרת על תקופה רחוקה.
בתום התיכון בחרה נרקיס להתגייס לשירות צבאי ולאחריו בחרה לבחון מקרוב את העולם החיצוני ו"לעבור צד". לבסוף, היא תספר, שבה למקורות. כיום היא מתגוררת ביישוב בעל האופי הדתי ניצן שמדרום לאשדוד ומאוכלס ברובו בידי מפוני גוש קטיף.
אך לפני המצב הנוכחי היו ימים אחרים, רחוקים: “הרי צפת הוא מקום שמזכיר לי את הודו. והשיר נכתב אז ממקום מאוד מבולבל ולא יודע מה להחליט, מצב ביניים”.
בהמשך היא בוחרת לבצע את השיר “מרים” שכתב ר’ שלום קורח בהשראת האחות מרים והמוזיקאית הראשונה בעם ישראל, שיר שמדבר על האישה שהמקורות מעידים כי גורל עם ישראל היה תלוי בה. כשראובן, שכל כולה עוצמה נשית, קול עמוק ונשמה גדולה שרה אותו, כל מילה היא זעקה, חדה.
מערכת כיפת ברזל יירטה שתי רקטות שנורו מרצועת עזה לעבר ישראל. מצה"ל נמסר כי זיהה שלושה שיגורים מהרצועה. האזעקה נשמעה בזמן אירוע בכפר עזה לציון יום הולדת לאורון שאול, שגופתו מוחזקת בידי חמאס.
כך נראו רגעי האימה:
מדוברת מועצה אזורית שער הנגב: נמסר: בהמשך לדיווח אודות אזעקת צבע אדום שהופעלה במועצות האזוריות שער הנגב ושדות נגב, זוהו שלושה שיגורים לעבר שטח הארץ. מערכת כיפת ברזל יירטה שני שיגורים. נפילה באחד מקיבוצי שער הנגב. אין נפגעים, מעט נזק למבנה בקיבוץ. כרגע אין הנחיות מיוחדות להמשך.
מהמשטרה נמסר כי : "בעקבות ירי רקטה לכיוון גזרת נגב, אותרה נפילה באחד מישובי נגב מערבי. כוחות משטרה ביניהם חבלן המשטרה הגיעו למקום ופעלו להסרת הסכנה הטמונה בזירה שכזאת. ככל הידוע עד כה אין נפגעים האירוע.
הנזק למבנה בקיבוץ. צילום: דוברות המשטרה
כזכור, לפני כשבועיים נורו שתי רקטות לעבר ישראל, אחת התפוצצה בחצר של בית מגורים ביישוב במועצה האזורית חוף אשקלון. רקטה נוספת התפוצצה בשטח פתוח במועצה. לא היו נפגעים. כמה ימים לפני כן נורו שלוש רקטות מרצועת עזה לעבר ישראל. שתי רקטות יורטו בידי מערכת כיפת ברזל ואחת נפלה בשטח פתוח במועצה האזורית אשכול. בתגובה תקף חיל האוויר שלושה יעדי חמאס ברצועה.