פתאום קם זוג נשוי ומחליט כי הוא עם ומתחיל ללכת. זוג שעצר הכול, לקח מרחב ענק ומוזנח בשטחה של פנימיית בית אפל בגן יבנה והפך אותו לגינה קהילתית חברתית ואקולוגית ענקית בגודלה, המלאה בעצי פרי ובעיקר — מעצימה את בני הנוער.
בית אפל הוא פנימייה טיפולית מיסודה של רשת משען. הפנימייה הוקמה בשנת 1954 ומהווה בית לכ-200 ילדים ובני נוער בסיכון. חניכי הפנימייה בגילי 18—5 גרים בשטח הפנימייה הטובל בדשאים מוריקים ובנוי בדגם של קיבוץ של פעם.
“זו תחושה של חופש אדיר לילדים – להיות בטבע היכן שמותר הכול, לקטוף מהפירות על העצים, לאכול, לטפס, ליצור, כשהכול אורגני ללא ריסוסים או הדברות”. צילום אורלי קנת
הבחירה שלהם
הכירו את אורלי, בת 54, ואיתן קנת ,בן 62, מגן יבנה, הורים לארבעה ילדים גדולים ועובדים שכירים, ששאפו יום אחד להקים עסק שיהיה חברתי. הרעיון שלהם שאף לקידום מרחב אקולוגי וקהילתי שמחבר בין קהילה, אקולוגיה, צדק חברתי וקיימות, שיחזיק את עצמו כלכלית.
כדי להיות חברתיים פנו אורלי ואיתן לפנימיית בית אפל בגן יבנה והציעו להם לשתף פעולה. הפנימייה סיפקה להם שטח של חמישה דונמים עזובים, אך בעזרת הרבה כוחות קהילתיים, כמו חניכים מהפנימייה, תושבים, מבקרים ואורחים, הם הצליחו לנקות את הקרקע ולהפוך אותה למרחב אקולוגי משותף. הם שתלו 400 עצי פרי ומאכל, בנו זולות אקולוגיות, מתקנים לסדנאות וימי עיון, ספסלים ופינות ישיבה.
עם הטבע. צילום: אורלי קנת
כך יצא לדרכו “עם הטבע” המחולק לכמה נושאים: מתחם גינון קהילתי הכולל יער, גינות ירק ותבלינים, מתחם ללימוד ואקולוגיה מעשית עם בריכות מים, קומפוסטרים ומרכז מחזור, חממה לימודית עם סדנאות וקורסים לנוער ומבוגרים, מתחם אמנות אקולוגית עם בית הבראה לרהיטים וציוד ביתי מקולקל בהפעלה של בעלי מקצוע, מתחם בילוי ופנאי עם ארגז חול ענק, חצר גרוטאות, עיר קרטונים, משחקים של פעם, מיני גולף אקולוגי, מבוך צמחי תבלין, מתחם כלכלה חברתית, הכולל שוק קח—תן, חנות יד שנייה, שוק איכרים ומתחם טיפולים ולימודים הוליסטיים ובית קפה קהילתי.
“זה קרה לאחר 25 שנות נישואין ולאחר שארבעת הילדים גדלו, הקטן כבר בן 18, הגדול בן 26, וגם המשכנתא נגמרה”, מתארת אורלי קנת. “רצינו להעניק לעצמנו מתנה ולהוריד מהיקף המשרות שלנו, וכך התחלנו בפרויקט משותף שכבר פועל בהצלחה שלוש שנים”.
אורלי ואיתן פינו את ימי ראשון וחשבו על פרויקט חברתי למען עם ישראל, אך לא ידעו עדיין מה זה יהיה. במשך שנה נסעו ברחבי הארץ, ונפגשו עם אנשים רבים שהקימו חוות אקולוגיות, קואופרטיבים ופרויקטים כלכליים וחברתיים בכל תחום.
“פגשנו את האנשים הכי מדהימים בישראל”, מספרת אורלי, “כל מפגש הוביל אותנו לעוד מפגש ולעוד אדם וקיבלנו השראה. סיכמנו כל מה שלמדנו, ולאחר כשנה מצאנו את הפרויקט שלנו. מצאנו את השטח בגן יבנה, ועליו רצינו לייצר חיבור בין אקולוגיה, צדק חברתי וקהילה, כשהקהילה יוצרת את הפרויקט הזה”.
היא מאשדוד, הוא מעשרת
אורלי ואיתן קנת
אורלי אשדודית במקור, ואיתן מושבניק מעשרת שלמד בבויאר בירושלים. היא למדה בתיכון מקיף ג’. אביה פרופ’ נינו לוי היה מנכ”ל אלתא, ואימה סימה הייתה אשת חינוך במקיף ג’. כיום הם בני 85 ועדיין מתנדבים בכל מקום אפשרי.
אורלי ואיתן חשבו בתחילה לגור בגליל, אך הרגישו שגן יבנה מציעה את הגיוון החברתי שחיפשו. כל חייה אורלי עסקה כשכירה בעמותות ובארגונים בתחום החינוך והפיתוח הקהילתי, בין היתר הייתה שליחת הסוכנות היהודית בוושינגטון. בפרויקט האחרון עבדה כיזמית ומנהלת תכנית בשם זיק”ה — זהות יהודית ישראלית קהילתית, שפעלה בגן יבנה כתכנית יישובית, במטרה לחבר אנשים ביישוב ובקהילה לזהות הישראלית.
איתן הוא מהנדס תוכנה שעסק בהייטק, בצבא שירת כקצין בחיל האוויר. היא שירתה כמש”קית חינוך בשריון ובעלת תואר שני בארכיאולוגיה והיסטוריה של עם ישראל. “ארכיאולוגיה זה תחום מדהים”, היא אומרת. “וחשבתי שאהיה ארכיאולוגית, אבל גיליתי שאני טובה יותר בחינוך”.
ואיך זה לעבוד יחד כזוג נשוי?
“מהמם. הילדים שלנו כבר גדולים. יכול להיות שזה בגלל שהתחלנו לעבוד יחד מאוחר, אבל זה גם הכניס לנו המון תוכן. הילדים עזבו כבר את הקן, אין לנו במי לטפל, ואנחנו רק שנינו עם הכלב, אז הפרויקט הכניס לנו המון שמחת יצירה ועשייה משותפת”.
אורלי ואיתן קיבלו ליווי עסקי ממעוף סניף אשדוד. מעוף, מערך השטח של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה והתעשייה, פועל לחזק את פעילותם של עסקים קטנים ובינוניים, לסייע להצלחתם ולעודד פיתוח וצמיחה במשק.
לדברי ישראל הרשקוביץ, מנהל מעוף סניף אשדוד, “אורלי ואיתן הגיעו אלינו עם חלום מקסים שהוא גם חברתי. בעבודה משותפת ובעזרת היועצים שלנו, פרסנו תכנית עסקית שתעזור לזוג להגשים את החלום. אנחנו מאוד מאמינים בעסק שלהם, ולכן אנחנו שמחים ללוות אותם כבר שנים רבות”.
גן הירק. צילום: אורלי קנת
“כיף לנו לראות בפרויקט גם את הילדים של הפנימייה, גם את הילדים של היישוב וגם משפחות צעירות”, מוסיפה קנת. “כל מי שמגיע חווה את החיבור לאדמה, לשתילים, לעצים, חווה פעילויות כמו שאני גדלתי באשדוד, בלי מחשבים וטלוויזיה, כמו שהיינו משחקים בשכונה ובדיונות. בפרויקט יש לילדים אפשרות לשחק בחוץ כמו פעם, בטבע, להשתולל. אני כל הזמן אומרת לילדים — פה מותר הכול ורק דבר אחד אסור. והילדים בעצמם בכל גיל קולטים ועונים: אסור לפגוע. אסור לפגוע בבני אדם, ואסור לפגוע בבעלי חיים ובצמחים, וזו תחושה של חופש אדיר לילדים — להיות בטבע היכן שמותר הכול, לקטוף מהפירות על העצים, לאכול, לטפס, ליצור, כשהכול אורגני ללא ריסוסים או הדברות”.
כיצד גייסתם את ההשקעה הכספית?
“רוב הכסף גויס על ידי תושבים שתורמים מכספם ובעזרת מאות מתנדבים מהקהילה. קיבלנו תמיכה גם מהמועצה, מהמשרד להגנת הסביבה ומאיגוד ערים לאיכות הסביבה. קק”ל מסייעים לנו גם רבות, ובעיניי, סליחה על המילים הגבוהות, זו ממש ציונות של המאה ה—21. לקחנו שטח מוזנח ואפילו דוחה, ובסגנון ‘אנו בנו ארצה’ בעבודת יד של מתנדבים, הפכנו אותו למקום קסום ולפינת גן עדן קטנה”.
צילום: אורלי קנת
הכניסה עולה כסף?
“הכניסה חופשית חוץ מפעילות מיוחדת בהדרכה. גם מבקרים בודדים מוזמנים, בשמחה, לא רק קבוצות מאורגנות. שווה תמיד לתאם מראש”.
זה עסק כמו כל עסק?
“אנחנו עסק חברתי, כלומר ללא מטרת רווח אישית. כל ההכנסות מושקעות חזרה בפנימייה ובקהילה. רוב העבודה נעשית בהתנדבות, ועם הזמן אנחנו שואפים לייצר שכר גם לבני הנוער שעובדים וגם לאנשים מהקהילה, מדריכים ומפעילים”.
הבית שלהם
המרחב המיוחד משמש קודם כול את חניכי בית אפל. הם גם עובדים בגן ומטפחים אותו בעצמם. פעם בחודש, בימי שישי בצהריים, הם עורכים יריד בשותפות עם הרכבים מוזיקליים שמחפשים להופיע במקומות לא סגורים. היריד כולל ג’אם מוזיקה חיה, שוק של תוצרת מקומית שכל תושב מגן יבנה יכול להציע שם את הסחורה שלו, בתנאי שהסחורה היא עבודת יד — כמו אמנות, אוכל, ריבות ויין.
גם החניכים מהפנימייה משתתפים ביריד ומוכרים דברים שהם מכינים. ניתן גם ליהנות מבירות שהן תוצרת עצמית של תושבי גן יבנה. היריד מסתיים עם קבלת שבת, והכול בטבע. בכל פעם מגיעים 200—150 אנשים, ומבחינה כלכלית זה גם מקדם את התעסוקה והכלכלה המקומית.
הכיפה הגאודזית. צילום פבל
מבחינה עסקית, אורלי ואיתן מוכרים גם ימי עיון לחברות וימי גיבוש וסדנאות. ימי הגיבוש לחברות כוללים פעילויות מיוחדות בטבע — במקום לערוך טעימת יינות, חדרי בריחה, אירוח במלונות ועוד, ניתן להגיע אליהם לפעילות גיבוש ברמה גבוהה ביותר המשלבת ערך חברתי וגם הכסף שנכנס מושקע בפיתוח העסק החברתי.
פעמים רבות הם מארחים עיריות, מתנ”סים וארגונים שעוסקים בפיתוח חברתי והם מעבירים להם יום עיון או סדרה של מפגשים להנעת תהליכים גדולים – באמצעות הניסיון שהם צברו הם מעבירים את הידע שלהם הלאה: כיצד לשתף את הציבור, את העובדים ואת הקהילה בצורה בה אנשים ירצו להתגייס לתהליכים שיוצרים שינוי חברתי וכמו כן הם משלבים חיבור יפה בין המדיום למסר — מי שמגיע ליום עיון או סמינר, מגיע להאזין לזה לא בתוך חדר במגדל משרדים, אלא במקום שהוא גם באמצע העיר מצד אחד, אך מצד שני הוא לגמרי הטבע. הם מלמדים את מה שהם מעבירים בעצמם, שהכול נבנה על ידי הקהילה. “אנשים תמיד יוצאים מימי עיון עם המון השראה ומבינים שזה אפשרי!” מספרת אורלי. “הם מבינים שלא צריך תקציבי ענק, אלא פשוט לעבוד נכון ולהתכוונן נכון”.
צילום: פבל
ומצב החינוך בפריפריה דורש שיפור לדעתך?
“אני בטוחה שמצב החינוך בפריפריה הוא לא כמו במרכז. אבל אנחנו לא משרד החינוך ולא ממשלת ישראל, ואין לנו את הכלים לטפל בנושא הכל כך חשוב הזה. רק בכוחות הקטנים שלנו אנחנו יכולים לייצר מקום בו אנשים מרגישים שהם יכולים לייצר מציאות חברתית במו ידיהם. לחניכים של הפנימייה יש תכניות מיוחדות משלהם, ופתחנו להם תכנית בשם האוניברסיטה של אימא אדמה ביחד עם מפעל אדמה אגן, שם הם עוברים שיעורים בנושא עבודת אדמה, העצמה התפתחות אישית והכול דרך הגינון והטבע”.
